Tim Donahue – Madmen and Sinners

גם בגיל מתקדם כמו 40, ואחרי למעלה מ-15 שנות שירה, מצליח ג'יימס לברי להשתתף פרט לאלבומה האחרון המצליח של להקת Dream Theater, בעוד 3 אלבומי צד : Frameshift המיוחד והוורסטילי, האלבום החדש של Ayreon שיוצא בימים אלו, והאלבום אשר שמו מופיע בכותרת הסקירה Madmen and Sinners.

לטובת מי שלא מכיר את Tim Donahue מומלץ לקרוא את השורות הבאות: טים הוא בוגר בית ספרBerklee למוסיקה בבוסטון, בין היתר הספיק לעצב מס' גיטרות חשמליות Fretless ואפילו גיטרה חשמלית המעוצבת כמו נבל, הוציא מס' אלבומי סולו ואף כתב מס' פסי-קול לסרטים ותוכניות טלוויזיה, על האלבום הנוכחי הוא עבד 3 שנים,והוא נחשב לאחד מנגני הגיטרה הבולטים ביותר בתחום ה- Fretless.

אתם בוודאי שואלים את עצמכם מדוע טים בחר לנגן על Fretless? ובכן לטענתו יש כל מיני כלים בעולם כמו עוד,וכלי סיני הנקרא Arhu,אבל זה לא מה שגרם לו לנגן על גיטרה שכזאת. הוא התאהב בסאונד הבס המיוחד של ג'קו פסטוריוס הבסיסט האגדי ז"ל, ורצה להשיג לעצמו סאונד דומה לגיטרה.
את הכישרון בעיצוב בעץ הוא ירש מאביו, ואת כל הגיטרות המיוחדות שלו הוא בונה במטבח על שולחן האוכל, והוא מעיד על כך שהוא נהנה מאד מבניית הגיטרות ושומר עליהן היטב.

לאלבום הנוכחי הוא בחר בג'יימס לברי בעמדת הזמר, ובמתופף הידוע מייק מנגיני (Steve Vai, Annihilator, Extreme, Mullmuzzler). האלבום שעוסק כולו בנושאים הקשורים לדת,החל להיכתב לפני 3 שנים. בקיץ 2001 הוא פגש באופן מקרי את ג'יימס לברי והשמיע לו דמו של החומר הכתוב, לברי התלהב ובקיץ 2002 הם נפגשו שוב והפעם כדי לבנות את האלבום מבחינת הרעיונות והמבנה. במהלך סיעור המוחות הזה, הציע ג'יימס להביא את חברו המתופף מייק מנגיני שיצטרף לפרויקט כמתופף (מייק תופף בפרוייקט הסולו של ג'יימס Mullmuzzler), כמו כן ג'יימס היה מעורב רבות בכתיבת הליריקה לאלבום.

הקלטות האלבום החלו בינואר 2003 כאשר מנגיני הקליט את תפקידיו בבוסטון, ולברי הקליט את הקולות באונטריו (קנדה). במהלך כל שנת 2003 התמסר טים לפרויקט הזה והקדיש את כל זמנו להקליט את קטעי ה גיטרה-Fretless,הבס והקלידים, וכמו כן עשה את המיקס של האלבום. התוצאה הסופית היא שדונהיו יצא כנראה עם אלבום הסולו הכי כבד והכי טוב שלו עד כה.

השיר הראשון באלבום Million Miles הוא שיר עם השקפה אנטי-גרעינית מובהקת, מלווה בריפים כבדים וטכניים של הגיטרה שיוצרים אצל המאזין הנאה וציפיות גבוהות להמשך האלבום. חלק מהשירים הם יותר פרוגרסיביים, הבולטים באלבום הם The End ו- Children of the Flame.
Wildest Dreams היא בלדה שקטה בה שומעים בצורה מובהקת את קולו המרגש של לברי. בשיר Morte et Dabo אנו נתקלים במקהלה ובפזמון גרגוריאני נפלא היוצר תחושת הימצאות בקתדראלה. את האלבום סוגרת יצירה ארוכה של מעל 15 דקות, הנקראת Madmen and Sinners, יצירה המשתנה לכל אורכה,מתקדמת ומאד מרשימה.

האלבום מבליט ללא ספק את יכולותיו הטכניות והסאונד המיוחד מאד של דונהיו, וכמו כן את יכולת השירה של לברי והתיפוף של מנגיני, וביחד הם יוצרים אלבום חזק ובנוי כהלכה, אלבום נהדר שירצה את מעריצי הפרוגרסיב רוק/מטאל וגם אוהבי אלבומי גיטרות.