Total Devastation – Roadmap O Pain

Roadmap of Pain הוא אלבומם המלא הראשון של ההרכב הפיני החדש והמרענן העונה לשם Total Devastation. לשם שינוי אין מדובר כאן בדת' מלודי, פאוור מטאל, או כל ז'אנר דרקונים ואגדות אחר הנפוץ באותה המדינה, כי אם בלהקה שההגדרה הטובה ביותר אליה תהיה כנראה הארדקור אוונגרדי. הרבה כבר הגדירו את Total Devastation פשוט כדת' מטאל, ואמנם האלמנטים של אותו הסגנון הם רבים כאן, אך לדעתי אין הגדרה זו מכסה את כל צלילה של הלהקה, המכיל נגיעות של דת', הארדקור, ואפילו אינדסטריאל.

מעולם לא ביקרתי בפינלנד, אך אני משוכנע שלו הייתי צועד ברגע זה למשרדי הממשלה בהלסינקי, דורש לראות את ספר החוקים של המדינה, ומוצא מישהו שיודע פינית בשביל שיעזור לי בכל זה, הייתי מוצא שם סעיף הקובע כי לא תקום להקת מטאל בפינלנד ללא קלידים. אחרת אין הסבר לשאלה מדוע אפילו באלבום דת'-הארדקור כגון זה, שקלידים אינם הולמים את סגנונו כהוא זה, עדיין ניתן למצוא אותם.
אל תבינו אותי לא נכון, הקלידים לא הורסים פה שום דבר, והם אפילו מעניינים מאד, אך לא ברור לי כיצד הגיעו חברי להקה המנגנת סגנון שכזה להוספת קלידים למוזיקה שלה.

בשמיעה ראשונה נראה שהלהקה אינה מצטיינת במקוריות יתר או ביצירתיות יוצאת דופן. הריפים לכאורה נעים בקביעות בין ההארדקור לדת' מטאל, השירה היא שירת דת' טיפוסית
והתופים הם כצפוי מהירים וחזקים. אך כאשר מקשיבים עוד כמה פעמים, חוקרים את כל נבכי האלבום ומקשיבים לכל אינסטרומנט מתגלה כאן אלבום שגם אם אינו מסוגל לשלהב את המאזין, הוא עדיין נשאר אלבום מעניין ומקורי, והסיבה לכך היא כמובן השילוב העדין של הקלידים האווירתיים מאד במוזיקה האגרסיבית למדי.

שיר הפתיחה הקר והאווירתי I am God מייצג טוב מאד את כל מה שמיוחד בלהקה.
הגיטרות והתופים יכולים לשבור במשך דקות שלמות עד שפתאום יכנסו הקלידים ודכאו את האווירה, או שהלהקה תאט פתאום את הקצב שלה, ופתאום נשים לב ששירת הדת' של הסולן אינה כוחנית מאוד אלא משתלבת במלנכוליות הכללית של המוזיקה.

Roadmap of Pain כנראה לא ישלהב אותכם. לא תמצאו את עצמכם מקשיבים לאלבום זה ללא הפסקה, וכנראה לא תמצאו את עצמכם מונים את Total Devastation במקום גבוה ברשימת הלהקות האהובות עליכם, אך כל העובדות הללו אינן נובעות מכך שהאלבום אינו מוצלח, שכן הוא כתוב בצורה חכמה וחדשנית. הסיבה לכך שלא תתלהבו ממנו עד עמקי נשמתכם היא שהקור והברוטליות שלו פשוט אינם מאפשרים זאת. זהו אינו דבר שלילי, במקרה זה, מכיוון שזהו פשוט התוצר של סוג המוזיקה.

אם אתם מחפשים אלבום מטאל מרענן וטוב, זהו בפירוש לא האלבום בשבלכם. נכון, הוא חדש, הוא מקורי, הוא מעניין, אבל הוא כבד וקשה ומבעס להתעמק בו. לעומת זאת, אם אתם
מחפשים משהו חדשני לשם החדשנות, שעוד לא שמעתם כמוהו, ושמשלב מטאל איכותי אם אלמנטי מקוריים ומעניינים, גם אם התוצאה אינה מרתקת, אתם בהחלט תיהנו לחקור את
Roadmap of Pain, אלבום קר, מלנכולי, ועשוי כמלאכת מחשבת, שבאמת מציג משהו שעוד לא נשמע כמוהו בעולם ההארדקור.