1. Til Helvete Med Alt
  2. Alt For Satan
  3. Gå Til Krig
  4. Burn The Witch
  5. Mørkets Skoger
  6. Hvor Tåken Ligger Så Tykk Og Grå
  7. Neo-Satanic Supremacy
  8. At The Gates Of Hell
  9. Smertens Rike
  10. Age Of Satan

כשאתה נער אתה מושפע מהרבה דברים שמעצבים לך את האישיות עד שאתה מתבגר וסך כל ההשפעות מתנקזות לכדי אופי מאוחד והתנהגות ו\או קודים שייחודיים לך. מסתבר שעל Nagash, הלא הוא נגן הבס הקודם של להקת Dimmu Borgir הנורבגית (וכיום מחזיק באותה משרה אצל The Kovenant), השפיעו דיי הרבה דברים, כי מעטים הילדוד'ס המחוצ'קנים בגילאי 14 בנורבגיה שבוחרים להקים להקת בלאק מטאל. עם זאת, Troll הוקמה ועברה גלגולים שונים ותהפוכות בליינאפ, כשעד לפני חזרתה מהמתים, היה מדובר בהרכב יחיד של Nagash, שעם השנים עבר הפסקות פעילות חוזרות ונשנות, ספק-פירוק וחזרה לחיים, ותוך כדי גם הוציא שלושה אלבומי אולפן מלאים ורכש לעצמו קהל לא קטן ברחובות הקרירים, כשהאחרון היה ב-2001.

Troll, בעלי השם המקורי, אם כן, קיימים כבר דיי הרבה זמן אך נשארו בכל זאת מרבית אותו זמן עלומי שם לקהל הבלאק שמחוץ לשכונה שלהם. שנת 2010 הביאה להרכב אלבום מלא חדש, סגירה סופית (אנחנו מקווים?) לגבי חברי להקה, חוזה חביב עם Napalm ומה שזה מביא איתו באופן אוטומטי וכיוצא באלה. השיר הראשון באלבום הוא "Til Helvete Med Alt", במקצב מהיר שלא מאחר לפרוץ מהרמקולים לצד הקלידים, שמובילים את המוזיקה ואת האווירה, כשהם עוד רגע נראים לעין מרוב שימוש ומאמץ כביר ליצור את מה שגדולות הבלאק הסימפוני כבר יצרו בעבר ולהתחקות אחר צעדיהן. השיר ממשיך באופן מקצועי וצועד לעבר סופו בהרמוניה מהירה של בלאסט-ביטים ומבנה שיר קליט וזכור היטב, גם אם הוא לא שיא המקוריות.

שילוב ההשפעות מקשת לא קטנה של להקות, החל מ-Dimmu Borgir של סוף שנות ה-90' ועד ל-Aborym המתועשים, ניכר לכל אורכו של האלבום, כש-"Alt For Satan" נפתח בסערה סימפונית שלא שמעתי כבר הרבה זמן. השיר ממשיך פחות או יותר בצורה מונוטונית, כשהגיטרות המהירות מכתיבות את הקצב, ולמרות שסביב הכל מלודי וסימפוני ושאר הגדרות פלצניות, השיר אינו מוריד הילוך עד שהוא נגמר, כשההפסקה היחידה היא רק זו של הקלידים, שבחלק מהקטעים גורמים לשיר להזדחל ומפנים לעצמם את המקום כדי להשתלט עליו. למעשה, הקלידים ב- Troll הם מהדומיננטיים שיש בבלאק מטאל. מספיק לשמוע מספר שניות מהשיר "Burn The Witch" ולראות שההרמוניה והסידור שמספק Exilis בעזרת אצבעותיו לא מסתדרת תמיד. לא חסרים כאן קטעים שתפקידו נראה קשור בערך כמו תימנים לגפילטע-פיש, אז למה סתם להעמיס? האילוץ של Troll נשמע לאוזן מקילומטרים, כשהחלקים בהם הקלידים אינם תופסים מקום כה רב הם החלקים האיכותיים יותר בשיר ואני לא בטוח שלכך התכוון המשורר.

מצד שני (וסלחו לי שאני מקפץ לסוף האלבום), שירים כדוגמת "Neo-Satanic Supremacy" שממוקם שביעי וגם הבא אחריו, "At The Gates Of Hell", מציגים את הלהקה באור הרבה יותר חיובי עם אגרסיות מחודשות שפורצות החוצה ולא משותקות כמעט לחלוטין כמו קודם. כשההפקה המהוקצעת והנקייה מוכיחה שלאלבום כזה היא עושה רק טוב, מחדדת ומשחיזה אותו, הופכת אותו קליט יותר אבל לא סתמי, עובדה שגורמת לו לעלות (בזחילה אמנם, אבל עדיין) למדרגה הבאה שהיא "Smertens Rike", שממשיך בקו מאוד דומה, והוא בתורו מחלק את האלבום לשני צדדים על הסקאלה של "איכותי" ו-"שיעמום". אין כיום הרבה הרכבי בלאק מטאל שמתמקדים בצד הסימפוני יותר של הז'אנר, ולמרות שהאלבום היה יכול להיות מעט יותר מעניין כשהוא נושא את נס הקאמבק, הוא נאבק במלחמה ישנה בז'אנר ואין הרבה להקות שמוכנות להתאמץ כך בשביל הסימפוניה שלהן.