Van Canto – Break the Silence

סביר להניח שהמחשבה הראשונה שתעלה לכם בראש למשמע השם Van Canto היא: "רגע זאת לא הלהקה ההיא שעושה קאברים ווקאליים לשירים של Metallica?" אז כן, זו הלהקה ההיא שכולם מדברים עליה ביוטיוב בזכות האקפלות המפורסמות שלהם לשירים של Metallica, Nightwish, Iron Maiden ועוד רבים. חוץ מזמר שמזכיר באופן מחשיד למדי את James Hetfield וזמרת בעלת קול גבוה ונעים, יש עוד שלושה זמרים שמתפקדים כ"כלים" במקום גיטרות, קלידים ובס (כן, וזה כולל גם סולואים) ומתופף אחד. מי שמרים עכשיו גבות בפליאה – כן, מדובר בחמישה זמרים ומתופף אחד. וזה מטאל. וזה אשכרה עובד.

לא ברור לי אם Van Canto הגרמנים התחילו כגימיק אינטרנטי ויראלי והתפתחו ללהקה רצינית, או שמא היה זה התהליך ההפוך – להקה רצינית עם חומר מקורי שלשם הפרסום והפאן שיחררה קאברים ותפסה תאוצה. מהרמה הגבוהה של הקליפים וכמובן מהתוצאה הסופית, עושה רושם שמדובר במקצוענים היודעים את העבודה ולא חבורה של ילדים עם רעיון מטופש להקים הרכב אקפלת מטאל "כי זה מגניב" שבטעות שיחק להם המזל. אחרי הכל זה כבר האלבום הרביעי שלהם, הם עושים סיבובי הופעות עולמיים ללא הפסקה כולל במת Wacken הנחשקת, הם חתומים ב- Napalm Records ומחזיקים בקשרים טובים עם Blind Guardian, Nightwish שמשתפים איתם פעולה בכל מיני פרויקטים. גם יש להם רשימה ארוכה של זמרים אורחים נכבדים באלבומים. בדומה ל- Apocalyptica, אותם ילדים מוכשרים שהחליטו יום בהיר אחד לנגן Metallica על רביעיית צ'לו ואז התקדמו לאלבומים משלהם וסיבובי הופעות חובקי עולם, גם Van Canto מוכיחים שלא מספיק פרצוף יפה וגימיק טוב כדי להצליח, אלא שצריך גם כשרון. אין ספק שהגימיק עוזר למכירות, אבל בסופו של יום Break the Silence הוא אלבום לכל דבר ולא חיקוי עלוב או אוסף קאברים לעוס.

קודם כל, התיפוף נהדר ולא חוסכים כאן בדאבל באסים, ככה שהקצב, שהוא עמוד השדרה של הכל – קיים. מעבר לזה, כנראה שהאוזן יודעת להשלים לבד את החסר, כי דווקא בקטעים הכבדים והמהירים אתה יכול להשבע שיש שם גיטרות. נעשתה פה עבודת סאונד והפקה לא רעה, וכשמגיעים לסולו גיטרה גם לא מפחדים להשתמש באפקטים שמעוותים את הקול ככה שזה נשמע ממש כמעט כמו גיטרה אמיתית.

"If I Die in Battle" בנוי בצורה קצת מוזרה, יש שם עליות וירידות ללא שמירה על קו אחיד, אבל מהשיר השני, "The Seller of Souls", מתחיל האקשן – שילוב כמה צבעים ווקאליים יוצר כמה גוונים מעניינים בשיר שהיה יכול להיות הבי מטאל די סטנדרטי, הופך אותו למשהו מהנה לשמיעה. דווקא בגלל שאין שימוש בכלים חיים זה מחייב את הלהקה לנסות ולהמציא את עצמם מחדש בכל שיר אם הם לא רוצים להשאר תחת משבצת הגימיק המשעמם. דווקא "Dangers in My Head" נשמע חסר ומוחמץ. אף על פי שאפשר לסמן בו וי גדול ומסופק על "מטאל מלודי" והזמר הראשי עושה שם עבודה טובה, עדיין שלל הקולות לא מספיקים כדי למלא שיר שדורש רקע יותר בולט. "Black Wings of Hate" נותן לקול הנשי את מלוא הבמה, אבל היא אינה שרה בצורה הנדושה שאנחנו רגילים לשמוע מזמרות מטאל, אלא כמו זמרת מובילה אמיתית – עם הכריזמה וכל החבילה. כשמדי פעם היא מכניסה איזה טון כועס זה מפתיע, ובגדול השיר המנוני וקל להתחבר אליו, גם הוא נשמע חסר אבל המלודיה כל כך חזקה וסוחפת שזה מספיק, וזה גם מסמן את Inga Scharf כזמרת שכדאי מאוד לעקוב אחריה. "Spelled in Waters" בכיכובו של Marcus Siepenמ- Blind Guardian מרשים בשקט שלו – רק שירה וגיטרה אקוסטית (כן, הם חטאו בהכנסת כלים לאקפלה שלהם!) וזה מקסים. "Neuer Wind" חוזר לחוזק של השירים הראשונים ונשמע קצבי ומלא יותר, והוא גם בגרמנית כולו.

"Primo Victoria" הוא קאבר נאמן למקור לשיר האנטי-נאצי של Sabaton, בשיתוף פעולה עם Joakim Broden, הסולן של Sabatonעצמם. הוא כל כך נאמן למקור שקשה להאמין שזה לא השיר המקורי בעצם. הזמרת מגבה את הקול הראשי ברקע ובצורה לא מציקה, הבחירה בזמר המקורי מגניבה, וקל לשכוח שה"דאם-דה-בה-דאם-דאם" הקצבי הוא לא באמת גיטרה. בכלל, למרות ש- Van Canto מציגים חומר מקורי באיכות לא רעה בכלל, הם פשוט מצויינים בקאברים: "Bed of Nails" הוא גרסה מעניינת ל- Alice Cooper, אולי לא רע וסליזי כמוהו (בכל זאת, Alice Cooper) – אבל מעביר את הנקודה בצורה קצת שונה. "Master of the Mind", קאבר ל- Manowar, קיבל טוויסט מעניין בכך שדווקא הזמרת שרה אותו בקול נעים ומתנגן, וגם כאן הם חטאו בהכנסת קטעי פסנתר. במהדורה המוגבלת יש אפילו עוד כמה קאברים לטובת המאזין השומר על ראש פתוח.

בגדול החוזק של האלבום הוא דווקא במלודיות שלו – אם נשים רגע את הגימיק בצד, אין ספק שזה היה נשמע טוב ומלא יותר לו היו כאן כלים אמיתיים לגבות את הליינים, לפחות בחלק מהשירים, אבל בזכות ההשקעה והמחשבה על המלודיות ובזכות שני זמרים מובילים כריזמטיים וכשרוניים, Van Canto מוציאים תחת ידם אחלה אלבום גם (כמעט) ללא כלים חיים. ליצור משהו קאצ'י אך לא קיטשי זו אומנות, והלהקה עומדת בהבטחה – לא רק להקת אקפלה לשם השעשוע, אלא להקה אמיתית העומדת בפני עצמה.