Various Artists – Family Values Tour 2006

בשנות ה-90', פסטיבל Lollapalooza בהנהגתו של פרי פארל, היה פסטיבל הרוק הנחשב בעולם – על הבמות שלו הופיעו להקות רוק מהמובילות באותה התקופה, כמו Rage Against The Machine והצ'ילי פפרס, לצד להקות היפ-הופ כמו Cypress Hill ו-Public Enemy. עם דעיכת ההתלהבות מהפסטיבל, בסוף העשור, הלהקות Korn ו-Limp Bizkit ייסדו את הטור המצויין שנקרא "Family Values", כממשיך הדרך ל-Lollapalooza.

הטור הזה הכיל כל מיני להקות שהיו "חמות" באותה התקופה כמו Incubus ו-Rammstein, וכמו כן העלו על הבמה הרכבי היפ הופ שנתנו מימד נוסף לגרוב של הפסטיבל. הזמנים השתנו, Limp Bizkit כבר לא קיימים ו-Korn אומנם עובדים קשה, אך רחוקים מימי הזוהר שלהם – אולי זו הסיבה שהטור המפורסם חזר. אפשר להיות ציניים, אבל כל כך הרבה להקות מעולות בכרטיס אחד שעולה רק 10 דולר, תודו שגם אתם הייתם הולכים להופעה. אך מכיוון שטורים ענקיים כאלו רחוקים מלהגיע לישראל , אנחנו נאלצים להסתפק גרסת הדיסק.

האלבום הזה מכיל מספר שירים של הלהקות שחלקו את הבמה בסיבוב ההופעות האחרון, תוך מתן דגש כמובן, על עליונותה של המארחת, Korn. כמות האלקרוניקה שהציפה את אלבומם האחרון גרמה לו להשמע קצת כאילו הוא לא ממש נוגן בזמן אמת, אלא הודבק מאוסף של ריפים שנשאר במאגר. הגירסאות שמובאות בדיסק ההופעה, אכן מגובות בעוד שלושה נגנים, אבל תחושת הנגינה החיה מורגשת ואפילו אם יש טעויות או בריחות קטנות מהקצב, זה עדיין נשמע טוב, כך למשל הלהיט "Coming Undone" מקבל פתאום חיים חדשים בגרסה החיה.

Korn מוכיחים את העליונות שלהם בלייב כל פעם מחדש, ודוגמא מצויינת לזה אפשר לשמוע בשיר שפותח את האלבום "Right Now", שנשמע פשוט מעולה. עבודת הבאס האגרסיבית של Fildey נותנת בראש ושומרת על הגרוב באינטנסיביות גבוהה.

שני שירים נוספים ששווים איזכור הם: "Wicked", קאבר לשיר של Ice Cube בו מתארח Chino Moreno, סולן להקת Deftones, כמו באלבום השני של Korn. גם בהופעה השיר הזה עובד מעולה – אולי זה בגלל החברות העמוקה בין שתי הלהקות, אולי בגלל שמדובר באנשי מקצוע. השיר השני המיוחד הוא "Freak On A Leash", בו מתארח Corey Taylor, סולן Stone Sour. למען האמת זה הקטע היחידי שמאכזב מבין השירים של Korn באוסף הזה וזאת מכיוון שממש קשה לשמוע את Corey בשיר, אך עדיין מדובר בביצוע מצויין.

נראה כאילו הכל כבר נאמר על Deftones, אחת הלהקות המיוחדות בנו-מטאל, אך כמו ש-Munky (הגיטריסט של Korn) מספר: במשך שנים Deftones רצו להוציא את עצמם מנישת המטאל ולהיות משוייכים לזרם הרוק האלטרנטיבי ובגלל זה שתי הלהקות כבר שנים לא חלקו במה ביחד. לעומת זאת, לפי השירים שיש בדיסק הזה, Deftones באו לשבור. הלהיט "My Own Summer" מגיע לעוצמות חדשות בביצוע החי, כשהגיטרה מנסרת עם הדיסטורשן ו-Chino צורח את נשמתו החוצה.

האלבום החדש של Stone Sour היה אלבום השנה שלי וגם כאן בדיסק ההופעה, Stone Sour מראים שהם לא רק חזקים באולפן – כאשר הכריזמה וההופעה של קורי טיילור הופכים אותם ללהקה הטובה ביותר מבין כל הלהקות שהופיעו על הבמה בפסטיבל. הביצוע ל-"Through Glass" מגיע לעוצמות חדשות רק בזכותו של טיילור. גם "Reborn" זוכה לביצוע מדהים ואני חייב לציין את עבודת התופים המעולה של Roy Mayorga שלוקחת את השיר צעד קדימה. ללא ספק, Stone Sour יכלו להיות ההד ליינרים של הפסטיבל.

מהלהקות הפחות מוכרות, שמחתי לגלות שתיים חדשות שהפתיעו לטובה. הראשונה, FlyLeaf, שמזכירה לי שילוב בין Evanescence ל-Kitty ומתהדרת בזמרת Lacey Mosley שנשמעת כמו המכשפה הרעה מהמערב. הלהקה השנייה ששווה לשים לב אליה היא 10 Years, שמאוד מזכירה את A Perfect Circle – שני השירים שלה בדיסק ראויים לציון, הן מבחינת איכות השירים והן מבחינת איכות הנגינה והשירה.

באזור הלהקות מאכזבות דווקא נמצאות Deadsy – שלמרות שהיא חתומה בלייבל של Korn, היא לא ממש מצליחה לעשות את העבודה – והלהקה היפנית, Dir En Grey, שחבריה מתעקשים לשיר ביפנית לא מלודית במיוחד, תוך כדי שינויי קול נוסח גיל ההתבגרות של הזמר. אבל למרות הכל, מקבץ השירים בדיסק האוסף של Family Values Tour 2006, בהחלט עושה טוב למאזין – המיקסים נשמעים טוב ואין מריחות של סאונד כמו שקורה הרבה פעמים באלבומי הופעות. אמנם הוא קצת קשה לשמיעה רצופה – אך אולי הדיסק הוא בסה"כ סוג של פרס ניחומים למי שלא היה בהופעה.