Various Artists – God Of War: Blood And Metal
- Killswitch Engage - My Obsession
- Trivium - Shattering The Skies Above
- Dream Theater - Raw Dog
- Taking Dawn - This Is Madness
- Opeth - The Throat Of Winter
- Mutiny Within - The End
עולם המוזיקה הולך לימים לא ברורים, ואת זה כולנו כבר יודעים. כבר כמה שנים שמכירות הדיסקים בירידות, ועולם ההורדות הלא חוקיות הפך לשוק המוזיקה האמיתי. כמה חברות תקליטים מנסות כבר כמה שנים להציע למכירה אלבומים מלאים באינטרנט, בתשלום מינימאלי, ובינתיים נראה שזהו הכיוון החדש של עולם המוזיקה.
חברת "סוני", שמפיקה את סדרת המשחקים הפופולארית מאד God of War, החליטה לקחת את העתיד צעד אחד קדימה, ולשחרר פס קול למשחק הבא בסדרה (השלישי, אם לא מכלילים את אלפי הגרסאות לקונסולות המשחק השונות), אבל עם חידוש, שכולו הבנת השוק ושיווק: את פס הקול ניתן לקנות אך ורק דרך האינטרנט, והורדת ה-EP בצורה חוקית תתלווה בהורדת חוברת מידע ותמונות מתוך המשחק החדש – בדיוק כמו לרכוש דיסק, רק ברבע מהמחיר.
המהלך החכם הזה מביא עימו EP הכולל שישה שירים, רובם מעולם לא שוחררו, של כמה מלהקות המטאל המובילות בעולם, כולן חתומות תחת המטרייה של RoadRunner, אחת מחברות המטאל הגדולות בעולם כיום – מה שהופך את האלבום לפריט חובה אצל מעריצי הלהקות, שהם לאו דווקא חובבי המשחק. אני לדוגמא, שיחקתי במשחק הראשון לפני מי יודע כמה שנים, ומאז עזבתי את עולם משחקי הקונסולות לגמרי (פרט למשחקי כדורגל למיניהם, וגם בהם אני גרוע). אבל לנוכח אלבום חדש המציע לי שירים חדשים של Opeth, Dream Theater ו-Killswitch Engage, אני לא יכול להישאר אדיש.
אז מה יש לנו בעצם ב-EP הזה? Killswitch מביאים לנו את "My Obsession", מטאלקור מלודי מאד, ת'ראשי מאד, שמאפיין בצורה יפה את הפאזה המוזיקלית הנוכחית של ההרכב. שיר מעולה, לא רק לחובבי ההרכב, ולא רק לאלו שאוהבים את הגלגול הנוכחי שלהם. את Trivium מעולם לא אהבתי במיוחד, והשיר שלהם באלבום ("Shattering The Skies Above") לא מצליח לשנות את הדעה שלי על ההרכב: עדיין מדובר בהרכב חסר ייחוד ומקוריות, שיודע לנגן מהר ויפה, אבל לא מחדש ומרגש בשום צורה. אני מניח שמי שאוהב את הלהקה, ייהנה מהשיר, ומהפזמון המאד מעצבן שלו.
Dream Theater מגישים לנו את "Raw Dog", קטע אינסטרומנטאלי שכנראה נחתך החוצה מאלבומם הקודם, שהיה מטאלי מאד באופיו. "Raw Dog" מאופיין בסאונד גיטרה מלוכלך, עבודת תופים מרשימה של Portnoy, סולואים מגניבים מאד של Rudess, ואווירה מלאת גרוב ומקוריות מעל הכל. זהו בבירור קטע שלא מתאים לשום אלבום של DT, ומעריצי הלהקה שמכירים את היסטוריית השירים הלא ידועים שלה יאהבו את הקטע הזה, בדיוק כמו שהם אוהבים את השיר המעולה "Raising The Knife".
Taking Dawn, עליהם כבר כתבתי בעבר במגזין, מציעים בדיוק את מה שהם מציעים באלבום הבכורה שלהם – מטאל מלודי מאד, שילוב מעניין בין השפעות שנות השמונים לת'ראש מודרני, עם המון הומור ופאתוס הכרחי. שיר חמוד, לא יותר מזה, אבל למי שעדיין לא מכיר אותם, מדובר ביופי של דרך לעשות זאת. "The Throat Of Winter" של Opeth הוא, ללא ספק, השיר המוצלח ביותר ב-EP. איני נמנה על מעריצים הלהקה, ולכן אני מרגיש בטוח להכריז שזהו אחד השירים הטובים שהם עדיין לא שחררו. אין בשיר טיפת דיסטורשן, וכנראה מדובר ברצועה שלא נכנסה לאלבומם האחרון, Watershed, וחבל שכך – השיר המקסים הזה יכול היה לשדרג את האלבום המאכזב מעט.
על Mutiny Within ואלבום הבכורה שלהם יכולתם לקרוא באתר לא מזמן, ואם פספסתם את הביקורת של עדי כהן עליהם, חפשו לפחות את אלבום הבכורה. מטאל מודרני, משובח, מהיר, מלודי, מפוצץ בטכניקה ודמיון. יש המון נקודות השוואה ל-Trivium, אבל ההבדל בין ההרכבים כשמיים וארץ מבחינת מורכבות ומקוריות, למרות ששניהם נוטים לפזמונים נוטפי צ'יז ופאתוס. בקיצור, "The End" הוא אחלה שיר. בסך הכל, ה-EP הזה מציע ממתקים למעריצים, והיכרות מוקדמת עם אופי המשחק, למי שמחכה לו בקוצר רוח – קצת ציורים וארט מתוך המשחק, הרבה פס קול משובח שמבשר את הרוח שלו, ובגדול, חצי שעה של מטאל מודרני איכותי. אמנם, לא עקבי באיכות, אבל עדיין, שווה הורדה. חוקית כמובן.