Vektor-Outer Isolation

במקור הסקירה הזו נפתחה עם פסקה שלמה על כמה האלבום אכזב אותי, כמה לצפות לאלבום ולגלות שהוא לא מה שרצית שיהיה זה מסריח ואיך שלהקות לא מצליחות להתגבר על מכשול האלבום השני. בסופו של דבר אם יש משהו מופלא שנזכרתי בו בעת ההקשבה לאלבום הזה זו העובדה שלפעמים אלבום טוב צריך 3-4 שמיעות לפחות בשביל שתפתח מולו באמת ותגלה אותו במלוא היופי שלו . בקיצור הסקירה הזאת והאלבום הזה עלו לי בכאבי ראש ואפילו מרוב עומס מוזיקלי המאיסו לי את המטאל לכמה רגעים.

להקת Vektor שאפילו בשמה מכילה חצי Voivod וחצי Kreator הגיחה לה בחצי השני של העשור הראשון של שנות ה-2000 חמושה באלבום בהוצאה עצמית שהיה מעין דמו ארוך, ושני דמוים רצחניים, מילים שעסקו במדע בדיוני וחורבן האנושות ומוזיקה שלקחה כל מה שמכאיב ב-Thrash על שלל גווניו, צווחות שהזכירו לפרקים Black Metal ולפרקים את Chuck Schuldiner ז"ל ואת Schmier סולנם של להקת Destruction וזיעזעה את עולם ה-Thrash המודרני במוטציה רצחנית של ה-Thrash של פעם. בסופו של דבר לאחר חיפושים רבים הם מצאו בית חם אצל הלייבל Heavy Artillery הניו יורקי שחרט על דגלו לקדם מטאל עם אוירה של פעם, ושיחררו דרכו ב-2009 את אלבום הבכורה הרשמי הראשון שלהם, Black Future. האלבום הכה בפרצוף של שאר להקות ה-Retro Thrash דאז וזרם דרך האינטרנט לשלל מקומות בעולם כולל ארצנו אליה הגיע באיחור אופנתי בשנה האחרונה. ובשנתיים שעברו מאז יציאתו של האלבום הראשון נבנה לו הייפ בריא סביב יציאת האלבום החדש.

האלבום החדש נפתח בשיר Cosmic Cortex תחילה בפריטת גיטרה שקטה ורעשי חלל, עד שלקראת הדקה השנייה נכנסות גם הגיטרות הרועמות והתופים שממשיכים, מלווים ובונים בהדרגתיות את השיר. אט אט מצטרפים עוד סולואים ותיפופים הולכים ורועמים ואנחנו מתקרבים לקתרזיס המוזיקלי בשביל לחזור לעוד מעבר. ב-3:30 פוצה David הסולן את מלוא פיו וגרונו בצווחת אימה מקפיאה וממשיך בצווחות שרק הלכו וגברו מאז האלבום האחרון, והסופה מתחילה. השיר הזה מרגיש Black Metal יותר מתמיד, עם Blast Beats מתגברים וריף מגניב שחוזר לו שוב ושוב. השיר עצמו כמו שירים אחרים באלבום ושירים של הלהקה מהעבר מספר פחות או יותר על סוף העולם ועל המין האנושי שגוזר על עצמו את דינו לאבדון מוחלט בהתפתחות חסרת אחריות של טכנולוגיה.

השיר השני באלבום, Echoless Chamber נפתח ללא פתיח ארוך מדי, והוא שיר עמוס לעייפה שמזכיר לפרקים את Death המאוחרים, גם מבחינה מוזיקלית וגם מבחינת הטקסט הטיפה מורכב ועמוס שלל הדימויים. השירה ההולכת ומתגברת עד לכדי צרחות מ 1:30 עד לדקה השנייה מעוררת השתאות ושוב הבניה פה מופתית כאשר השיר נבנה מוזיקלית בהדרגה, מוזיקה לצד מילים. ונע כדרכם של Vektor על סקאלות מוזיקליות רבות; מ-Death אל Black Metal אל Progressive כשעל הרקע יש מבנה ונגינת Thrash מובהקת.

השיר השלישי,Dying World שהוא גם אחד משני הסינגלים ששוחררו מהאלבום נפתח במין ריף בס מגניב לחלוטין, הוא עוד שיר קשה לעיכול אך פנינה אמיתית. הטקסט פה קצת יותר Thrash מהשירים הקודמים ומכיל שורות ברוח הז'אנר כגון
Strange beast kills more then it can feast on
Boundless need to push what it can reach for
Plastic lifestyle, Surgical disaster
Sculpting the Earth
Out of control, it starts moving faster
למרות זאת הרמה של המילים נשמרת לה, והלהקה שומרת על רמה של טקסט שמאתגר את השכל בזמן שהמוזיקה מאתגרת את האוזניים.

השיר הרביעי Tetrastractural Minds – כבר נפתח ומרגיש יותר Thrash ומופשט, אולי כי הוא, השיר שלאחריו ושיר 7 לקוחים מהאלבום הראשון הלא רשמי של הלהקה, Demolition כשהלהקה כתבה חומר טיפה שונה ויותר מופשט. הכיוון הוא Thrash מובהק מלווה בריפים וסולואים מלודיים להחריד. שוב ההשוואה ל-Death מתבקשת בהחלט גם בשל המילים המורכבות שמדברות פה על הנכות ומוגבלות המחשבה האנושית, וגם עקב המבנים המתוסבכים.

השיר האהוב עלי באלבום, ושיר מספר חמש, הוא The Venus Project שנפתח במין פריטה חרישית, שהופכת לחגיגת Thrash ופריטה שנשמעת כמו נגן בנג'ו על ספידים עם פוגו שמתרוצץ סביבו. השיר הזה גם במקור חומר יותר מוקדם של הלהקה וזה נשמע במבנה שממש נשמע Hardcore Punk ולא עומד בטכניות המטורפת של החומר החדש, פרט לאיזה מעבר של כמה דקות באמצע ולמרות זאת מדובר בשיר הכי טוב באלבום שלדעתי תופס כל מה שטוב ומגניב בלהקה. קטע מגניב נוסף בשיר זה החזרה של הריף דמוי הבנג'ו לקראת סוף השיר במקצב יותר מהיר ועל סולם יותר גבוה.

Dead Creations, Dead Creators, השיר השני ששוחרר מהאלבום משלב קצת בין החומר היותר פשוט של הלהקה לשירים היותר חדשים, ומדבר במקביל גם על אתאיזם, וגם על מדע בדיוני. הוא אומנם השיר הקצר ביותר באלבום ובהתאמה גם אחד המהירים בו, ולמי שהתעייף מהמעברים המורכבים השיר הזה נטול מהם. שיר נחמד מאוד גם אם קצת פשוט בהשוואה לשאר אחיו לאלבום הוא לוקה בפשטנות יתרה.

שני השירים שחותמים את האלבום הם אולי ההכי מורכבים בו ועד לרגע זה לא הצלחתי לעכל אותם לגמרי. Fast Paced Society, למרות שבמקור שיר ישן הוא חגיגה של Progressive Thrash ללא גבולות שמזכיר לפרקים Meshuggah ולפרקים לקראת סופו אפילו Pink Floyd המוקדמים של תקופת The Pipers at the Gates of Dawn והשיר Astronomy Domain בפרט. שיר הנושא Outer Isolation קשה ממש לעיכול והוא בעיני השיר הכי פחות טוב באלבום, אבל זה רק כי עדיין לא התגבשתי סביבו.

השאלה היחידה שאני נותר איתה בסוף האלבום זה האם הלהקה לא הלכה רחוק מדי ובמהלך המסע המוזיקלי שלה וההתפתחות שלה איבדה חלק מהקהל שלה – כמו Meshuggah שציינתי מקודם שהלכו רחוק מדי עבור חלק מהמעריצים עם Catch 33. התשובה היא לא חד משמעית, ולמרות שהאלבום הזה לא קל בכלל הוא כן אלבום מטאל ורוק מצוין וחגיגה לכל חובב מטאל/מדע בדיוני צמא למוזיקה מאתגרת באשר הוא.

Vektor עמדו במבחן האלבום השני ואפילו הלכו רחוק – הם יצרו אלבום שמתעלה על האלבום הראשון שלהם ויצירה מוזיקלית מאתגרת ומעניינת גם אם כי לא מושלמת. אבל על הניסיון, האנרגיות והיכולת שלהם לשלב בכישרון אינספור השפעות – שחלקן ציינתי פה וחלקן לא, לכדי יצירת בליל מטאל עוצמתי שרחוק מלהתאים בצורה מובהקת לשום תבנית כלשהי של אף ז'אנר מוזיקלי אבל עומד בגאון על יחודו בין שלל אלבומי מטאל וThrash- בפרט שנשמעים כמו עשרות אלבומים שבאו לפניהם. הם לא מחדשים פה הרבה למאזיני המטאל הותיקים, אבל הם יצרו את אחד אלבומי המטאל המעניינים ביותר ששמעתי ואת אחד מאלבומי השנה. אל תצפו לשום דבר, כי כשמו הוא האלבום הזה מבודד מוזיקלית וקונספטואלית מהרבה דברים ששמעתם.