Viron – NWOGHM

לא יודע מה משך אותי לכתוב קודם כל על ויירון מתוך הערימה האחרונה של האלבומים שנחתו עלי, אולי השם המעניין – new wave of German heavy metal, אולי העטיפה הפשוטה, אבל האמת שפשוט אין לי מושג. הכנסתי את האלבום למערכת, וקיוויתי לטוב.

האינטרו של האלבום, sander, נפתח בסאונד של טלפון, ולמען האמת יצאתי די טמבל כשהסתכלתי על הטלפון בחדר שלי ועל הפלאפון לוודא אם התקשרתי למישהו. אחרי זה יש שיחה קצרה בת שני משפטים, והשיר השני, blow the fuse, מתחיל: פתיחה מהירה עם גיטרות מנסרות ודאבל בס מחייב נותנת אווירה טובה ואחרי כחצי דקה נכנס הסולן, וגם הוא לא מאכזב. שיר מלודי כמיטב המסורת, סולן שקרא את הספר טוב טוב, וטכניקה גבוהה של הנגנים, כל מה שצריך להכניס לקערה ולקבל עוגת הבי מטאל אפויה היטב. הרית'ם סקשן והגיטרות נותנות בסיס איתן לבתים, והסולן מברך את הסולו הנכנס במילה הפשוטה והצפויה "גיטר", א-לה מוטלי קרו. סולו מצוין שלא נוטה לפלצנות ולאוננות על הגיטרה, פתיחה מצוינת ומבטיחה לאלבום.

השיר הבא נושא את שם הלהקה, וגם הוא פותח בניסור גיטרות מסורתי, רק שהמהירות נרגעת ומפנה את מקומה לכבדות יחסית. השיר מקבל גוון שקט עם כניסת הווקאלים, ויש לנו בלדה שלא מביישת את הרמה שקיבלנו כאן קודם, שנשמרת ומצליחה לא להיגרר לשמאלץ מיותר, ומצליחה לכבד את השם המחייב שהחבר'ה האלה בחרו לאלבום. סולן מצוין שמראה שהוא יכול גם בשקטים, בשיר שמזכיר טיפה את הבלדות של דיוניסוס. החבר'ה האלה לא משתמשים בקלידים, דבר שמראה על הנטייה היותר הבי מטאלית קלאסית, ופחות פאואריסטית מודרנית.

השיר החמישי באלבום נושא את השם המחייב מנווארית, winds of Valhalla. גם הוא בלדה, הפעם אקוסטית למחצה, והוא שומר על הרמה הגבוהה. להקה מאוד מקצועית עד כה, ששומרת על רמה גבוהה קבועה, שזה דבר לא קל בעליל. השיר הזה הוא הטוב באלבום בינתיים, והוא משאיר טעם לעוד. כמה טוב שיש עוד שישה שירים. אחרת הייתי שומע את האלבום הזה שוב. עוד סולו מצוין. אולי לא ניו וויב, אבל בהחלט אלבום הבי משובח. השיר השמיני עונה לשם הפשוט instrumental. מעניין לדעת אם הלהקה הזאת יכולה להסתדר גם בלי הסולן הנהדר הזה שסוחב אותם כמו שצריך. לא שחסר לנגנים כאן יותר מדי, אבל הסולן נותן רושם שהוא סוחב את ההרכב על הגב. או על הגרון, איך שתבחרו. גם השיר האינסטרומנטאלי הזה לא מפחית מערכו של האלבום, ועושה רושם כי יש לנו פה אלבום שעבדו עליו הרבה זמן וסגרו פחות או יותר כל פיפס שהחבר'ה האלה חשבו עליו. לסיכום: לא ניו וויב, אבל בהחלט אלבום טוב.