Vital Remains – Icons Of Evil

את התחושה שעברה בי כששמעתי את האלבום האחרון של Vital Remains חוויתי כבר כמה פעמים במהלך חיי, ואני סמוך ובטוח שכל מטאליסט באשר הוא חווה חוויה דומה מספר פעמים בחייו. זוהי התחושה העילאית שעוברת בך כשאתה שומע יצירת מופת של להקה שמעולם לא שמעת לפני כן. אתה מוצא את עצמך מגבב משפט כמו: "פאק מי הלהקה המדהימה הזאת?" או "איפה הם היו עד היום?", ולאחר התעשתות קצרה או יותר נכון תובנה שהלהקה הזאת קיימת כבר הרבה מאוד זמן, מגיע גם משפט כמו: "אני חייב להשיג את כל מה שהם הוציאו עד עכשיו".

חוויתי את התחושה הזאת בגיל 15 כששמעתי לראשונה את Countdown To Extinction של Megadeth, ולאחר מכן עם עוד הרבה להקות כמו In Flames, Iron Maiden, Dissection (והרשימה עוד ארוכה מאוד) שמספיק ניצוץ אחד מהם הספיק בכדי להבעיר בי את התאווה לעוד מאותה גאונות מוזיקלית. במקרה של Vital Remains, שלא ניתן להגדירם אחרת מלבד גאונות מוזיקלית, נוספה גם תחושה של מעט בושה, על כך שעל אף היותם קיימים כבר כ-18 שנה לא הכרתי אותם עד היום.

אז מי אתם Vital Remains? כפי שכבר ציינתי, הלהקה הוקמה ב-1989 ברוד איילנד. מההרכב המקורי נותר רק Tony Lazaro, גיטריסט הקצב, הבאסיסט והיוצר הראשי של הלהקה. אליו מצטרפים כיום המתופף, הגיטריסט המוביל וזמר הרקע Dave Suzuki ואחרון ומאוד חביב, אחד הפרונטמנים והגראווליסטים המעולים של עולם הדת' מטאל, Glen Benton סולנה של Deicide. עד כה הוציאה הלהקה 5 אלבומים מלאים, 2 אלבומי דמו ואלבום אוסף שיצא בשנה שעברה. אחת הסיבות שאולי בגללן לא שמעתי אודותיהם עד כה (וכנראה גם רבים אחרים) היא שמרבית אלבומיהם הופצו דרך חברות תקליטים קטנות ועלומות, ורק לאחרונה חתמה הלהקה בענקית המטאל Century Media.

סגנונה המוזיקלי של הלהקה מתבסס בעיקר על דת' מטאל בורטאלי ומהיר, אשר מה שמייחד אותו משאר יוצרי הברוטאל דת', הם האתנחתאות בדמות של ריפים וסולואי גיטרה מלודיים יפיפיים המורידים אמנם את הקצב של השיר אך ממשיכים את המומנטום האפלולי ומותירים את המאזין בפה פעור. מתחילת האלבום ועד סופו, נכנס המאזין לתוך עולם שבו הנצרות היא מושא ללעג, לגלוג וצחוק. הרעיון האנטי-נוצרי הוא אמנם מוטיב מובהק בכל אלבומיהם, אך באלבום הזה ספציפית עלתה רמת הקיצוניות בכמה דרגות, גם מעבר לאלבומי המטאל האנטי-נוצריים ביותר שנשמעו עד כה.

העדות הטובה ביותר לכך הוא הקטע הפותח את האלבום: סצנת הצליבה המצמררת מתוך סרט הסנאף המזעזע אם יורשה לי לומר, "הפסיון של ישו". גם למי שלא ראה את הסרט, מספיק להתבונן בעטיפת האלבום ולשמוע את המסמור וצלילי פיצוח העצמות כשברקע קולות אופראיים מורבידיים בכדי להצטמרר וכשנשמע לבסוף צליל הפיצוח האחרון ונדמו הקולות, נשמעת לפתע הזעקה "Where Is Your God Now?". רק בכדי להמחיש ליהודים בורים כמונו מה המשמעות של הדבר – בסרט "הפסיון של ישו" צפו יותר ממחצית העם האמריקאי, וחלק ניכר מהם אף יותר מפעם אחת. תוסיפו למשוואה הזאת את העובדה שרבים מגדירים את כסרט החשוב ביותר שיצא עד היום, ואת העובדה כי במהלך הקרנתו ברחבי העולם נפטרו 2 אנשים מהתקף לב – ותקבלו שחברי Vital Remains פגעו במה שמוגדר היום קודש הקודשים של העולם הנוצרי, מעשה שלדעתי אנטי-נוצרי לא פחות משריפת כנסיות עתיקות בנורבגיה.

מעבר לקוריוז יש כמובן גם מוזיקה, והרבה מאוד מוזיקה. האלבום מחולק ל-10 רצועות, כאשר כל שיר נמשך בממוצע כ-7 דקות. אולם על אף אורכו משום מה לא נמאס להאזין לו. הלחן משתנה מעת לעת, המוזיקה זורמת למחוזות שונים ומגוונים ואף פעם לא משעמם. ההפקה המוזיקלית של Erik Rutan (חבר Morbid Angel לשעבר) שיפרה מאוד את הסאונד של הלהקה, בעיקר בעמדת התופים. בנוסף לכך, הלהקה מבצעת ברצועה האחרונה חידוש בסגנון ברוטאל דת' מטאל לשיר "Disciples Of Hell" של Yngwie Malmsteen שבהחלט לא נופל מאיכויות המקור. למי שכבר מכיר את Vital Remains ושמע את אלבומם הקודם Dechristianize, האלבום הנוכחי הוא המשך כמעט מוחלט אליו, גם מבחינת הסגנון המוזיקלי וגם מבחינת הקונספט שלו – אבל כל מי שלא הכירם לפני כן, כמו עבדכם הנאמן, יש לכם להקה חדשה לאהוב.