Voodoo Circle – Broken Heart Syndrome

או, כזה אני אוהבת: מגבר עצום של Marshall על העטיפה, פנדר סטראט מונחת לידו בנונשאלטיות, רקע שחור ומדבקה המבטיחה "וינטאג' הארד רוק, חובה לאוהבי Whitesnake ו- Rainbow!". באותה מידה יכלו כבר לכתוב "עדי כהן, זה בשבילך". שלום, Voodoo Circle, או אם מסתכלים היטב: Alex Beyrodt's Voodoo Circle. במבט ראשון נראה שאנחנו לא מכירים, אבל חפירה קטנה מעלה את הפרטים הבאים: Alex Beyrodt הגרמני הוא המיינד שמאחורי Silent Force ומעריץ לא קטן של מפלצות הרוק של פעם. הוא מעיד על עצמו שהוא מנסה להחיות את הקסם בתקופה ההיא, בה להיטים נצחיים נוצרו בג'אם סשן בחדר אפלולי, עם סאונד חורק, על ידי מוזיקאים שחיו ונשמו רוק. ואת זה בדיוק הוא עושה, מלווה בסולן David Readman (Pink Cream 69 והסולן של Adagio בשני האלבומים הראשונים), הבסיסט Mat Sinner (Primal Fear, Sinner), המתופף Markus Kullmann (Paradizze, The Warning, Dog Track), ו- Jemmy Kresic, אחד מהקלידנים המבוקשים יותר בגרמניה שעובד בין השאר גם עם Jordan Ruddess.

עוד לפני שקראתי את הביוגרפיה המרשימה הזאת, כבר באקורד הראשון שומעים שמדובר במשהו מקצועי ומהוקצע, ולא בלהקה מתחילה שמדשדשת באלבומיה הראשונים. הבעיה שלי עם רוב הלהקות שמנסות להחיות את ההארד רוק "של פעם" היא שלרוב הן נתקעות על סאונד מחורבן כאילו בנסיון לחקות את הסאונד של פעם (ועם כל הכבוד לוינטאג', סאונד גראז' של גיטרות מחרחרות זה לא סקסי), או לחלופין – הסאונד דווקא סבבה, אבל החומר ממוחזר מדי ואז אין סיבה שאני לא אשמע את ה- AC/DC החדש במקום (Airborne הם דוגמה טובה). מאוד קשה לעשות חומר בסגנון הזה שמצד אחד ישמור על הסאונד הנכון לתקופה אבל עדיין יהיה מודרני ונעים להאזנה, שיהיה מגניב ובועט ומצדיע ללהיטים שבנו את המטאל כמו שהוא היום, אבל מצד שני לא ירגיש שכבר שמענו את זה בעבר ויצליח לתת איזה שינוי ורוח חדשה, מבלי לצאת מהגבולות יותר מדי.

וכל זה מסביר בדיוק למה Voodoo Circle הם האהבה החדשה שלי. למרות ה"התחייבות" להארד רוק בסבנטיז, ב- "No Solution Blues" אפשר למצוא לצד סגנון Whitesnake מובהק בשירה גם ליינים אופייניים ל- Iron Maiden ולהבי מטאל, סולואים מהירים ולאו דווקא גרוביים\בלוזיים כמתבקש. "King of Your Dreams" מסתדר לי יופי עם הסאונד הקלאסי של Rainbow, ואני מוכנה להשבע שכבר שמעתי את הפזמון הזה איפשהוא ולא מצליחה להזכר איפה. "Devil's Daughter" כבר יותר בלוזי ונשמע כמו הכלאה בין בלדה סטייל "Keep on Moving" של Deep Purple משולבת עם בלדה בסגנון "Ain't No Love" בביצוע של Whitesnake, גם המילים והארטיקולציה מאוד מתאימות ל- David Coverdale, והסולן עומד בזה יופי. עוד שיר לדוגמה הוא "Don't Take My Heart" שמתחיל לגמרי בסטייל הזה, כולל הכריזמה המתפרצת והחזרה השחוקה והאהובה של משהו כמו "בייבי בייבי, אל תשברי לי את הלב", אבל יש בו גם גלאם מובהק יותר בסגנון KISS ולהקות שמחות שכאלה ששופך קצת אור על העניינים, וסולו שדווקא מושך מאוד לכיוון הפרוגרסיב עם כמה יציאות מעניינות מהסולם. זה גם מה שאני אוהבת אצל הסולן כאן, הוא נשמע מצד אחד כמו הבן של Coverdale, אבל מצד שני יש לו גם את הסאונד הפרוגרסיבי העשיר שזיהה אותו עם Adagio. הריפים ב- ""This Could Be Paradise נשמעים מוכרים עד כאב ואפשר לזהות כאן השפעות של Malmsteen ואפילו להקות פרוגרסיב שונות. "Broken Heart Syndrome" נותן גרוב כבד ומרשים ושירה אפלה וסקסית מעל, פלוס קצת אלתורים מעניינים בגוון Malmasteen ואי אפשר להתעלם ממנו. ההתחלה של "Blind Man" אולי מזכירה לי קצת יותר מדי את "Catch the Rainbow" של Rainbow, אבל הבלדה הזו בדיוק במקום, בדיוק כמו הבלדות של פעם שלא היו מתבכיינות מדי אבל עדיין החזיקו קיתונות של רגש.

אז נכון, גם ל- Whitesnake עצמם בדיוק יצא אלבום חדש וכיפי ממש בסוף השנה, אבל Voodoo Circle מביאים איתם משהו חדש-ישן שלי אישית היה מאוד טבעי להתחבר אליו, במיוחד בתקופה האחרונה בה אני לא רק שומעת אלא גם מבצעת שירים שלDeep Purple, Whitesnake ו- Rainbow. Voodoo Circle מאוד מחוברים למקורות ולא שוכחים מהיכן באו, ונכון שהרבה פעמים מצאתי את עצמי תופסת את הראש ושואלת את עצמי איפה שמעתי את הבית\פזמון\ריף הזה בעבר, אבל זה לא מגיע לדרגה מעיקה בה הלהקה נשמעת כמו חיקוי לעוס ותו לא. אני חושבת שהייחודיות שלהם תלויה בשני גורמים עיקריים: הבחירה בסולן פרוגרסיב לבצע הבי מטאל, הקול שלו לא רק עוצמתי אלא גם עשיר וזה ממלא את Voodoo Circle בעוד כמה גוונים מעבר למצופה, והנגינה המעלפת של Alex Beyrodt שלא נתקעת על סולואים פשוטים ומשעממים שהיו אופייניים אז כשהסולם הפנטטוני שלט בכיפה, אלא מביאה את הגוון הניאו קלאסי פנימה ועמוסה גם בטכניקה ובמהירות לצד הוייב הקלאסי. כתוצאה, במקום להשמע כמו להקה שהקליטה בסבנטיז כולל החסרונות, הם לא נפלו לבור הזה ונשמעים כמו להקה עכשווית עם הסאונד הנכון לתקופה. זה פשוט להנות מכל העולמות, ותאמינו לי, אני כל כך הולכת להנות מזה גם בהמשך.