Vreid – Milorg

האמת, שבמשך הזמן הייתי דיי סקפטי. מה שהתחיל בתור פרויקט \ להקה צדדית לאחר קבירת Windir הידועה לשמצה עם מות סולנה, Valfar ז"ל, גדלה לאלבום מלא רביעי במספר, תוך רק 5 שנים מהקמתה. עם כל אלבום שיצא ונשא את השם Vreid עליו, הייחודיות של הלהקה גדלה ואותו הרכב שהתחיל במוזיקת בלאק-נ-רול ת'ראשית עם טיפטופים של השפעות מתקופת Windir, המשיך לאלבומים שעמדו בגאון לצד אלו של להקות וותיקות יותר בתחום. Vreid קיבלה מימד שונה ממה שהיה לה בהתחלה. בשנת 2007 הסקפטיות הנ"ל נשברה אצלי באופן סופי ומוחלט, כשהלהקה הוציאה את I Krig הנהדר.

הדבר הראשון שניתן להבחין באלבום החדש, הוא המשך קו ההתעסקות במיליטריזם ומלחמה (כמו לא מעט להקות בלאק, כמובן), החל מהעטיפה ודרך המילים שמביאות לידי ביטוי את התעניינות החבר'ה הנורבגים במלחמת העולם השנייה ותבוסת נורבגיה לכוחות הנאצים, או יותר נכון, תנועות ההתנגדות הנורבגיות שנלחמו בכיבוש ע"י הרייך ובפרט הקבוצה שעליה נקרא אלבום זה, Milorg. השיר "Alarm" פותח את האלבום בסאונד אזעקה עמומה ורחוקה, מה שיכול להשמע כמו אינטרו, אך מהר משנה את עצמו ומכניס את המאזין לקצב המהיר ולמילים ש-Sture נהנה לצרוח. המעברים המלודיים של הלהקה באים ברגעים הנכונים כשהם מצליחים בלי לשבור את החזרה למקצב הקיים.

"Disciplined" מגיע מיד אחריו ונפתח בריפים ומבנה מאוד אופייני ללהקה. האמת היא שהוא בין השירים היחידים באלבום שנותנים במה רחבה יותר לתיבול הרוקיסטי שהלהקה בדר"כ נושאת עימה (שלא הורגשה באלבום הקודם וכאן הוחלפה במעברים מתארכים יותר) – שירת הקלין נותנת את אותותיה והכל נוזל אל תוך קלחת הכעס של מלחמת העולם השנייה. כמו שהבנתם, הקונספט של האלבום הוא פשוט, כמו באלבומם הקודם – הנאצים כבשו את נורבגיה, ולכן קמו תנועות התנגדות אנטי-נאציות שונות (כמו בכול רחבי אירופה כמעט) שרצו לחבל ולפגוע בפולש, כשהגדולה שבהן בנורבגיה נקראה Milorg.

שיר כמו "Speak Goddamnit" מסוגל בהחלט להמחיש את הלך הרוח של האלבום בפזמון קליט ועם המון כוח, שנופל, לדעתי, מדי פעם רק בקטעים המנסים להצטייר כסוג של מלנכוליים אבל מתמרחים קצת יותר מדי. אציין שאני לא חסיד גדול של שירי מעבר אינסטרומנטליים, ולכן "Argumentu Ex Silentio" גרם לי להרים גבה, בעיקר כי "Blucher Pt. II" הוא שיר אינסטרומנטלי בפני עצמו, כשהוא מספק 3 ומשהו דקות של מנגינה שמאוד מתאימה את עצמה לאלבום ומגשרת אל תוך "Heroes And Villains" שממשיך את הקו העצבני שנקטע. אז שני קטעים אינסטרומנטליים באותו אלבום, כשהשני כשהוא בפני עצמו קטע אווירתי ונהדר, אבל כשהוא בא כאן, בהפרש זמנים קצרצר שכזה, הוא מרגיש מעט לא קשור.

כשהשיר האחרון מתחיל, המגרעות שהיו עד כה מתגמדות לגודל של צימוק. פתיחה באסית שנבנית לאט בעזרת התופים, נכנסת לקצב, וברגע אחד המכונה חוזרת לפעול במבנה – שיחסית לשירים של Vreid – נחשב הרבה יותר איטי וכבד. החל בשירה המתחלקת בין גוון הבלאק הנ"ל לבין ירידה נמוכה עד כדי כמעט דיבור בטון כבד, דרך מלודיות הגיטרות שמצליחות לא להוריד מכבדות האלבום, ועד טיפות הרוק'נ'רול שצצות מדי פעם מהרמקולים – מתקבלת אחת המחוות הדגולות ביותר שלהקה יצרה עבור Milorg ופועלה. פתיחה מעולה לשנת הבלאק מטאל של 2009.