1. Helsinki
  2. Not Enough
  3. Too Much Emptiness
  4. Never
  5. New York
  6. I'm In Pain
  7. All Roads Will Lead To Rome
  8. Digging Inside
  9. Fly Into The Light
  10. Shades To Grace
  11. Aching Eyes
  12. Back To The Audio
  13. Pigeons
  14. Exterminator Warheads
  15. Darling Boy
  16. Wide Awake
  17. Julia

הלהקה הפינית הפסיכית הזאת ידועה בעיקר בכך שהיא משלבת כל מה שחבריה רק יודעים לנגן לתוך תערובת מטאלית אחת. לאחר הצלחה אירופאית שעיקרה בשנות התשעים, ועם הפסקה של עשור מאז האלבום האחרון, Waltari חוזרת אלינו עם אלבום נוסף. השיר הראשון, שנקרא "Helsinki" על שם הבירה הפינית, מאופיין בגיטרות חזקות, שירה פינית עממית לצד שירת מטאל נקייה, אפקטים מוזרים לצד הבי מטאל כבד וטוב, ובקיצור סלט ביצים בתוספת שרימפס.

לא קל לעכל את כל מה שהולך כאן, ואין ממש איך להגדיר את מה שהחבר'ה האלה עושים, אבל אם באים עם ראש פתוח ולמעלה משעה פנויה – אפשר בשמחה לעכל את הדיסק הזה. צרחות דת' מטאל מתנפלות עלינו באמצע השיר, ומיד אח"כ קטע פאנקי לחלוטין. כבר אמרתי סלט? עכשיו הם הוסיפו גם אנשובי. השיר השני, "Not Enough", מתחיל בצורה קלילה, אבל לפי הניסיון אפשר להבין שזה לא ימשך הרבה זמן. הפתיחה של השיר מתאימה אולי ל-MTV וההמשך נשמע אפילו פארודי יותר, ומזכיר לי את Nanowar במקצת. קחו את אינפקציה, שימו שירה בפינית ובאנגלית, תכבידו טיפה את המוזיקה, וקיבלתם את וולטרי. מנת שיגעון לפנים – ואני חשבתי שאניהילייטור פסיכים.

בשיר החמישי החבר'ה האלה כבר מגיעים לניו יורק (בטיסה? כנראה כשהם כבולים באזיקים למושב). שוב מנת סלט עשיר בהמון רכיבים, הם ממש מתחשבים בתזונה של האוזניים שלנו. שוב קטעים הזויים של מטאל קיצוני, הפעם יותר בלאקי, נכנסים בשיר, ויש כאן חגיגה אחת גדולה. סולו א-לה מלמסטין נכנס משום מקום, ויאללה בלאגן כבר אמרתי? עוד דבר ששכחתי לציין הוא שהאלבום מתחלק משום מה לשני חלקים החל מהשיר התשיעי, "Fly Into The Light" שנפתח בדיסטורשן מפוצץ, ושירה פאנקית חסרת קשר לחלוטין לכל דבר אחר שמתנגן כאן ברקע.

מי ציפה אבל למשהו שישמע קשור אחד לשני? למזלי אני לא חושב שיש להם שירים כמו 'שוקי' או 'ככה מפנקים'… אם כי האלבום הקודם שלהם נקרא Yeah! Yeah! Die! Die! Death Metal Symphony in Deep C, אז באמת שאי אפשר לדעת. ההמשך של השיר הוא… אפשר להגיד, פוסט-גראנג' כבד, בדומה לפו פייטרס. באמת שאין לי הרבה דרכים לתאר את רמות השיגעון שהולכות פה. צריך לשמוע כדי להאמין. בסה"כ זה אלבום מרענן, שבא לצחוק על כולם ולפרוץ מגבלות של סגנונות ושל קהלי יעד. מומלץ לכל בעלי הראש הפתוח, וכל מי שמחפש לשמוע משהו משוחרר וחסר גבולות (ושפיות).