Warbringer – IV: Empires Collapse

כרגע מסתמן שגם 2013 לא הייתה שנה מזהירה עבור הת'ראש. המוות של ג'ף הנמן, סופר קוליידר והמון אלבומים בינוניים תרמו לכך, אז נכון ש Voivod הוציאו את אחד האלבומים הטובים שלהם אי פעם ו Death Angel עשו סוג של קאמבק גם כן. אבל פרט לאד רפקה שהמשיך להתפרנס מעטיפות ללהקות משעממות הת'ראש המשיך לסבול מחוסר מקוריות משווע וחוסר עניין כללי. להקות הרטרו ת'ראש, שכבר אינם תופעה חולפת אלא להקות לגיטימיות בז'אנר לכל דבר ועניין לא הצליחו לשמור על הגחלת ובעיקר תרמו המון אלבומים שנשמעים כמו המון אלבומים אחרים. אין אלבום בודד השנה שאני יכול להגיד עליו שהיה יותר מ "נחמד" או שרץ אצלי יותר מהשמעות בודדות.

אם לסקור כמה מהשמות שאני באופן אישי עברתי עליהם השנה אוכל לספר ש Havok שהיו סוג של תקווה בז'אנר הוציאו אלבום לא אחיד ברמתו ולא מעניין, Gama Bomb אולי זרקו בדיחה או שתיים בין השורות וסינגל נחמד אבל שיחררו אלבום חסר כל צבע, Lost Society אומנם הפיחו משב רוח רענן בגופת הת'ראש אבל לא חידשו כלום והרכב הקרוסאובר Iron Reagan הוציאו אלבום מעניין יותר מ Municipal Waste האחרון אבל עדיין לא זה. היחידים שהיו קרובים היו Evile הבריטים שהוציאו את אחד האלבומים היותר טובים שלהם, אבל גם הוא סבל כמו כל אלבומי הלהקה מריח חריף של העתקה חסרת בושה מ Metallica. שלא נדבר על Toxic Holocaust שפשוט הוציאו עוד אלבום.

לתוך קלחת השמות הזאת התגנבו גם Warbringer שמאז עלייתו של הרטרו ת'ראש היו אחד השמות היותר מוצלחים בסביבה. ההרכב חרט על דגלו את המהירות, האגרסיביות והגישה של להקות כמו Kreator, Slayer, Destruction וכו'. אני אישית זכרתי להם לטובה את האלבום השלישי שלהם מ 2011 שהיה זכור לי כמהנה מאוד ופיתח אצלי ציפיה שאולי יבוא האלבום שיחדש עבורי את הרומן עם הת'ראש מטאל שכבר לא נראה לי מושך כמו פעם. זה לא ממש עבד.

כבר מהעטיפה הסופר רצינית והמגוחכת מתקבלת התחושה שהנה הלהקה באה "לעשות את האלבום הבוגר" שלה. האומנות של קלפי הטארוט שאוטומטית מזניקה אצל כל חובב מטאל מודרני רפרנסים לאלבום השחור של Machine Head לא תורמת גם היא. אבל לצערי העטיפה מרמזת על הבאות באופן די מדויק. אוטומטית מהמחשבה על זה מתפתח אצלי אנטגוניזם מובהק. באתי לפה לשמוע ת'ראש מהיר ומכסח! אין לי ראש לעוד אלבום בוגר או נסיוני! שמעתי מספיק להקות שניסו לעשות ת'ראש בוגר וזה לא עבד להן ומאז ומעולם הרגע הזה של "האלבום הבוגר" זה מה שהפיל את רוב הלהקות בתחום פרט למטאליקה ולשאר הגדולות ששרדו אותו איך שהוא(אם אתם מחפשים דוגמאות תפנו לדפיילר)בסופו של דבר כשאתה שם אלבום של Warbringer אתה מצפה למהירות, בלאגנים וחורבן והאלבום הזה פשוט לא סיפק לי את זה מספיק.

Horizon פותח בדרמטיות שמתחלפת לצעקות השבר של הסולן John Kevill שמבשרות את תחילת המלחמה ומזכירות כמה שהנוכחות הווקאלית שלו תורמת ללהקה. סביבות תחילת הדקה השלישית נכנסים בלאסט ביטים בולטים וסולוים מינוריים שמטפטפים קצת בלאק מטאל למשוואה וגורמים לי אפילו לחשוד שהם מנסים לגנוב מהקולגות ב Vektor ומהת'ראש הסופר טכני שלהם. חבל מאוד שזה נמשך למין דואט גיטרות אקוסטיות שקצת מרגיש כאילו נדחס בכוח בשביל להתאים את השיר לרוח ה"בוגרת" של האלבום.

שירים כמו One Dimension רק מעיקים לי עוד יותר. דירבעלק יש פה פוטנציאל אדיר ופתיחה עם בניה כל כך נהדרת של שיר. כל זה מתבזבז על נגינה במיד טמפו, גיטרות שבלוניות והפקה עקומה. ממש בא לי לחזור אחורה בזמן ולהפיק להם אחרת את האלבום או לפחות לצעוק עליהם באולפן וזה לא חלילה שהשיר הזה רע – אבל ההבדלים הקטנים האלה זה שגורמים ליצור שיר מנצח במקום עוד שיר סתמי או חצי מבושל.

Hunter Seeker שגם היה הסינגל הראשון מהאלבום מוותר על שאיפות של בגרות מוזיקליות או תחכום ופשוט נותן בראש ומעיף אותך קדימה עם מילים כיפיות ודביליות, קצב שתופס אותך מהר ופזמון מדבק. גם פה יש ריח רע של העתקה מ Vektor, אבל היי – אף אחד לא מת ונתן להם את המנדט על הת'ראש-בלאק או הריפים המינוריים והבלאסט ביטים אז כנראה שזו גחמה שלי בלבד. דווקא השירים בין לבין מצליחים לשבור קצת את ה Mid Tempo של תחילת האלבום עם קצב טיפה יותר מהר אבל הם נוסחתיים להחריד ולא מצליחים להתבלט בשום צורה. מה שיש לציין לטובה זה הנגינה של ההרכב והכתיבה המוזיקלית שלהם שמצליחים בכל זאת לשים אותם בשורה הראשונה עם להקות גדולות יותר בז'אנר.

Leviathan מעייף נורא וגורם לך ממש לרצות שהאלבום הזה יגמר כבר, למזלנו הלהקה החליטה לסיים בבום ושני השירים האחרונים הם פצצות מתקתקות ובמיוחד השיר האחרון Towers Of The Serpent שמכיל את כל הדברים הטובים בת'ראש אי פעם בערך. פתיחה דרמטית מוצלחת, תופי מארש, קצב מעיף, ריפים ממכרים ומבנה מנצח. חבל שהשיר הכי טוב באלבום הוא השיר שהכי פחות סביר שהמאזינים ישארו עד הסוף לשמוע.

אז אולי הייתי קצת קשה עם Warbringer, הם לא אשמים בכך שהם מנגנים ז'אנר עייף מאוד וסה"כ זכותה של כל להקה לנסות ולהתבגר ואף לפעמים רצוי. אבל כל אחד צריך לדעת את יכולותיו ומגבלותיו והיכולת של הלהקה לעשות אלבום רציני באמת היא די מוגבלת. לפרקים מצליח להם, אבל התחושה שנשארת אחרי כמה שמיעות היא של פספוס. אולי כמו Slayer הם יבינו שאלבומים בוגרים זה לא עסק משתלם ויחזרו לעשות מה שהם עושים טוב, אבל בינתיים נשארנו עם אלבום ת'ראש שמנוגן מעולה, אבל טיפה קופץ מעל הפופיק. אני לא מאמין שהם יגיעו להיות להקה רצינית/טכנית או מתקדמת אי פעם, וככל שהם יפנימו את זה מהר יותר ככה הם יחזרו לעשות מוזיקה מוצלחת יותר. יש פה כמה רגעים טובים אבל בגדול זהו אלבום הבר מצוה של Warbringer אם יש לכם אחד של להקה אחרת אתם לא חייבים גם אותו.