Warbringer – War Without End

Warbringer היא להקת ת'ראש מטאל צעירה, אשר באה אלינו מדרום קליפורניה. מדובר בלהקה שבסך הכול נוסדה ב-2004, בטוענה שלחברי ההרכב שלה נשבר מכל הטרנדים העכשוויים במטאל (משמע מטאלקור וכל הניו-סקול) והיא רוצה לחזור אחורה ולהוכיח כי אולדסקול מטאל הוא מהיר יותר, כבד יותר ועצבני יותר מכל מה שיוצא כיום.

ההרכב עצמו יצר הדים רבים בקהילת הת'ראש המטאל בעולם, וישנם אילו הרואים בו כנושא הלפיד של תנועת הת'ראש החדשה של שנות האלפיים. חברי Warbringer הם בסה"כ בני הגילאים 17 עד 22 וכפי שניתן להסיק משמו של האלבום War Without End, הם מתרכזים בנושאים כמו מלחמה, קרבות, הרג ועוד כל מיני נפצים ופיצוצים שקשורים לאקט המלחמתי.

נכון, כולנו כבר שמענו על דברים כאלה בעבר – Sodom עשו זאת וכך גם רבים מהרכבי הת'ראש הידועים – ואמנם זה אינו מראה על מקוריות, אבל אינעל דינעק, מי מאיתנו יכול בלי איזה הרג ותשואות קרב וכל החרא שסובב את זה? כיאה להרכבי אולדסקול, עטיפת האלבום היא ציור לא ממוחשב, אשר במרכזו ניצב טנק הרומס שאריות של גולגולות ושברי עצמות – מאחוריו ניצב צבא שלם עם מעט נשורת גרעינית ושטן שצוחק כל הדרך אל הבנק.

האלבום פותח ברחשי פסיעות אל עבר סצנת קרב חריפה, כמובן שמדובר באפקט זול שנועד להכניס אותנו אל אווירת האלבום אך מלבד לשעשע אותי מעט הוא אינו עושה את העבודה. לבסוף הנה הם באים, תופי המלחמה שמברכים להילולת כסאח שלא הייתי מצפה שתתחולל. סולו קצר, מלודי אך אינטנסיבי, תוקף אותנו בעוצמה שמכניסה אותנו הישר למרכזה של מלחמה כוללת, כשם השיר – "Total War".

גיטרת ה-Lead לוקחת כמה צעדים אחורה ובקדמת הבמה ניצבים גיטרת ה-Rhythm ותופי ה"טקה טקה" הת'ראשיים הידועים, אשר יחדיו יורים עלינו צרורות של ת'ראש חסר רחמים. עם זעקתו הראשונית של הסולן John Kevill אני מבין שבכדי לשרוד את המלחמה עליי לעשות Headbang עצבני ובלתי פוסק לכל אורכה, וכך עשיתי! זהו שיר הסוחף מתחילתו ועד סופו – קצב מטורף, התופים מכים בחוזקה, הגיטרה קורעת במהירות כאשר מידי פעם היא נותנת סולואים שפשוט באים בטוב. בקיצור התחלה מושלמת לאלבום ת'ראש מעולה.

לאחר ההפצצות שחטפנו בשיר הפתיחה מגיע "Systematic Genocide", שיר שדווקא ברובו מוריד את רמות הסחרור למיד פייס, אך לפרקים דוהר חזרה מעלה אל הקצב המהיר – השירה והמילים קליטים ופשוטים כך שאני מוצא את עצמי מהנהן בראשי, ומצטרף בשירה. מבחינת הנגינה, דבר הנוגע לכל האלבום, אין כאן תחכום כלשהו – מדובר בריפים, מקצבים והלחנה שאם תאזין להם יצוצו בראשך שמות של קלאסיקות ת'ראש ידועות.

כאן בעצם מגיעה המחלוקת לגבי האלבום, ועל אחת כמה וכמה על מעמדו של ההרכב: מצד אחד, יהיו אילו שיראו באלבום כ"מיש-מש" זול של הרכבי ת'ראש קלאסיים שגדלנו עליהם כמו Slayer, Megadeth, Metallica, Anthrax, D.R.I , Kreator, Sodom ,Exodus ועוד. אילו הבקיאים בתחום בוודאי יוכלו לשים את האצבע ולזהות מאיזה שיר לקוח איזה ריף, כך שלא מדובר רק בהשראה, אלא ממש ניתן לחוש ב-"העתק \ הדבק".

מצד שני, ידוע לכל חובבי הז'אנר כי ת'ראש מטאל הוא סגנון שטוחן את אותם המקצבים ואותם הריפים שוב שוב. כלומר, שרוב הסיכויים שלהקה X כותבת ומבצעת ריפים שכבר נוגנו על ידי להקות אחרות, אך בגלל הזוהמה המוזיקאלית שישנה בימינו, יהיו אנשי אולדסקול אשר רק יחפשו את אותו הת'ראש מטאל הטוב והמוכר – ואלו אנשים שסביר להניח ששייכים לתנועה הידועה בשם Retro-Thrash.

אם כן, Warbringer מצטרפת אף היא לתנועת רטרו זו אשר בה לוקחים הרכבי ת'ראש מטאל אשר עושים את המטאל שלהם "לפי הספר", כמו שהלהקות הידועות ו-"הזקנות" היו עושות בשנות השמונים. מדובר בהרכבים כמו: Witchburner, Nocturnal, Toxic Holocaust, Atomizer, Witchtrap, Dekapitator, Merciless Death והרשימה עוד ארוכה.

סממן מובהק שניתן לראות בז'אנר הזה הוא שמרבית הלהקות בו הן בעלות פן קיצוני יותר אשר משויך לת'ראש הגרמני הברברי כאשר השירה היא לרוב Harsh ווקאלז, הנעה בין דת' לבלאק. מרבית הלהקות הללו חתומות בלייבלים קטנים אשר מתעסקים ספציפית עם התחום "המחתרתי". בכל הנוגע לשירה, John Kevil משתמש בקול רוטן ומחוספס שמתקרב לגראול, ולעיתים הוא דופק זעקות גבוהות, דבר המזכיר את הת'ראש הגרמני יותר.

בנוגע לאווירה המוזיקלית יש כאן בהחלט שילוב מעניין בין המזרח למערב (ארה"ב וגרמניה), בזמן שניתן לראות השפעות או חיקוי מהרכבים מכאן ומכאן – השירים מערבבים בין ריפים ברברים גרמניים לסולואים בעלי טעם מלודי וטכני המקושרים לצד האמריקאי. כנראה שהסיבה להצלחה המרובה של Warbringer מגיעה מאחר וזו חתומה בלייבל גדול וידוע בשם Century Media וגב חזק זה תמיד דבר טוב. אם כך ניתן להבין מדוע ישנם המבקרים את Warbringer וטוענים כי הלהקה ממוסחרת – בעוד שלהקות דומות מאותו הז'אנר חתומות בלייבלים קטנים.

עוד נקודה חיובית שכדאי להזכיר לגבי האלבום הזה, היא העובדה שמי שהפיק אותו הוא Bill Metoyer, מי שעבד והפיק להקות כמו Helstar, Dark Angel, Slayer, Rigor Mortis, D.R.I ו-Sacred Reich – ניתן להבין מאיפה באה ההפקה המעולה והסאונד הכבד והמצויין. האלבום לא נועד לשמיעה דרך MP3, פשוט לשים במערכת ולהפציץ את הבניין – שלא לדבר על המנטאליות המקצועית והת'ראשית שעליה בנוי האלבום (אמרתי כבר שלא שומעים את הבס?).

שירים נוספים שאני אישית ממליץ ונהנה לשמוע אותם שוב ושוב: "Instruments Of Torture", אחד מהשירים הכי טובים שיש לאלבום להציע, הוא לא נותן לעורף מנוח. "Dread Command", שיר כבד ביותר, גם הוא ייתן לכם סיבה טובה להרוס ולהשמיד את כל אשר נתקל בדרכם. "Combat Shock", ת'ראש… הדבאנג… ת'ראש… ת'ראש… גיטרות… מלחמה! כמה עוד אפשר לומר את המילה הזו? ובקיצור עזבו אתכם שירים מומלצים כל האלבום מומלץ!

אז הת'ראש מטאל חי וקיים, הוא בועט ומכריז מלחמה כוללת על העולם! מה יכול להיות יותר טוב מזה? למרות של-Warbringer אין סאונד מיוחד או מקורי, מדובר ללא ספק במתקפה רעננה של ת'ראש, עם מכשור הקלטה ואיכות הפקה של 2008 לצד ריפים ומוזיקה שלקוחים משנות השמונים החמימות. בנוסף למשב הרוח האגרסיבי שהאלבום הזה מביא איתו, הוא גם מעלה חיוך של נוסטלגיה על פניהם של אולד-סקולרים, אשר מאסו למשמע טרנדים עכשוויים שנתפסים בעיניי צעירי וחלק מזקני הדור כת'ראש מטאל.

לנוכח השאלה "האם ההרכב הוא ראש החנית של הת'ראש העכשווי?" הדבר מוטל בספק: העובדה שהוא חתום בלייבל גדול עם אפשרויות פרסום נרחבות, עדיין אינה הופכת אותו למוביל העדר. קיימים די והותר הרכבי Retro-Thrash שמפציצים עם אלבומים יותר טובים ופחות טובים, והעיקר שמדובר בחזרה מבורכת לעבר המפואר.