Watain – Lawless Darkness

בשנת 2007 להקת Watain פרצה לתודעת ההמונים (קרי, גם אלה שלא שומעים בלאק מטאל כדרך קבע) עם Sworn To The Dark – אלבום שהשיג לה חוזה מכובד, פרסום רחב יותר, הופעות בסדר גודל מרשים, קהל מעריצים רב, והמון תשבוחות מצד עיתונאים ומעריצים כאחד. Watain הייתה קיימת כבר לפני כן, למעשה, הלהקה חותכת בבשר וצורחת את הליריקה השטנית שלה כבר מ-1998, עם שלושה אלבומים מלאים, אלבום הופעה, ספליט עם Diabolicum, ובטח עוד כול מיני ששכחתי. כמו שציינתי, האלבום הקודם הוא זה שהקפיץ את הלהקה קדימה, אל מעבר למועדונים ואל עבר הקהל הגדול, קהל שלאו דווקא שומע בלאק מטאל טהור.

אישית, זו להקה שאני מאוד אוהב כבר לא מעט שנים, ובמיוחד אהבתי את העובדה שחבריה בנו סגנון משל עצמם באלבום Casus Luciferi הנהדר, כשהתשבוחות לגבי Sworn To The Dark היו מוצדקות בהחלט גם הן. האלבום החדש של הרביעייה נקרא Lawless Darkness והוא הגיע בתקופה ממש טובה, בתחילת יוני – מרחק יריקה מפסטיבלי הקיץ השונים, שנתנו הזדמנות פז להרכב לזרוע הרס על הבמות, ולקדם את האלבום החדש והמרושע שבאמתחתם. Lawless Darkness נפתח עם "Death's Cold Dark" ובקווים כלליים ממשיך איפה שהאלבום הקודם עזב, עם טוויסטים קטנים פה ושם. מרבית המוזיקה, והשיר הזה ספציפית, מכילים הרבה יותר גיוון במבנה שלהם. עם זאת, אין כאן התרככות או מלודיות מלוקקות כלשהן, יש כאן את אותה נוסחת בלאק מטאל – שאמנם Watain היא ממש לא הראשונה ולא האחרונה להשתמש בה, אבל היא עושה זאת במקצועיות אדירה ועם מספיק אש ודם כדי לתמוך בה.

עם "Malfeitor" ניתן להבחין בשינוי קצב מסוים אצל הלהקה. שלא תבינו לא נכון, זה עדיין כבד ורע (בצורה טובה), כשעבודת הגיטרה נותנת הרבה יותר מלודיות בקטעים איטיים, אך עד מהרה, היא חוזרת לרצוח לכם את האוזניים ולקרוע לכם את הנשמה. אם בקריעות עסקינן, ואם מישהו קיווה למשהו חוץ מטקס לוציפריאני חסר רחמים – כדאי שיקשיב ל-"Reaping Death". גם בשיר הזה ישנה האטה מסוימת בקצב – הגיטריות מלודיות מתמיד (עד כמה שהמוזיקה של Watain מרשה לעצמה, סמכו עליי שזה לא הרבה) והסולואים אף הם מזדחלים באיטיות יתרה ממה שהורגלנו באלבומי ההרכב (כמו שניתן לשמוע היטב ב-"Four Thrones"). אם ב-Casus Luciferi יכולותיו של הסולן Erik היו טובות, כאן הן נשמעות הרבה יותר טוב ואף תופסות מקום נרחב יותר עקב השיפור (אולי עם קצת עזרה מהטכנולוגיה שבאולפני Necromorbus שבשוודיה, שעבד עם Deathspell Omega, Nominon, Ondskapt ועוד).

אחרי שמסתיים שיר הנושא האינסטרומנטלי, שהוא לדעתי שהראשון בקריירת הלהקה, מתקדמים לעבר "Kiss Of Death" עם השפעות כבדות מ-Dissection האגדית, ואילו "Waters Of Ain" (שבו תורם את קולו Carl מחבורת הגות'-רוק האנגלית Fields Of The Nephilim) חותם את האלבום בלא פחות מ-14 דקות מלאות בסולואים, שינויי מהירות ומבנה שונה מרוב השירים שב-Lawless Darkness. יש בשיר הזה המון מעברים מעט מעיקים, וגם יותר מדי רגעים איטיים, אך בכל זאת, האריכות שלו והעניין שהוא יוצר, הופכות אותו לאחד מהשירים האיכותיים שכאן. אם להיות כנה, זה אלבום מעולה. אני לא יודע אם הוא השיא של הלהקה, אבל הוא כן מראה גיוון מסוים במוזיקה האקסטרימית ש-Watain עושה, מבלי להתפשר על גישה, ריכוך המוזיקה או הכנסת אלמנטים מלודיים יותר. אולי האלבום הזה יכול לסמן על תחילת מגמה שכזו (עיינו ערך Gorgoroth ולצערי אפילו Marduk והרבה שמות אחרים), אך אני מאוד מקווה שלא.