Waylander – Honour Amongst Chaos

הרומן שלי עם Waylander מתוארך עוד לזמן שבו רק למדתי להכיר את סגנון הפולק מטאל, כאשר הגעתי ללהקות חדשות (בסטנד שלי, לפחות) דרך חברים ושותפים לאותה אהבה לסגנון. המוזיקה של החבר'ה האירים האלה קסמה לי, כי מצד אחד היו דומים ללהקות פולק מטאל איריות אחרות, ומצד שני הייתה בהם את המקוריות הדרושה בכדי שלהקה כזו להצליח.

Reawakening Pride Once Lost היה אלבום מעולה מבחינתי (The Light, The Dark And The Endless Knot שבא אחריו לא הגיע לאותה דרגה), וקטעי הפולק העממיים האיכותיים עמדו איתנים אל מול שורשי הבלאק המטאל של הלהקה.

Waylander הצטיירה כפנינה איכותית בין המאזינים וכבר הגיעה לשלב שבו היא ממוקמת באותה שורה לצד שמות לא קטנים בכלל מאירלנד כמו Cruachan ו-Primordial. בשנה שעברה, כשהוכרז על Honour Amongst Chaos, לצד כמה שינויים בהרכב, חוזה ב-Listenable ועוד שלל מלחמה, לא היה מאושר ממני באותם ימים.

אחרי 7 שנים של דממה מגיע האלבום החדש של החבר'ה האלה ולכן אתחיל מהסוף – לכו לקנות כבר, נו. הזעם שנשמר לאורך השנים, יחד עם הכניסה המחודשת לעולם הפולק מטאל והמקצבים הכועסים, מתערבבים יחדיו אל תוך "As The Deities Clash", שנפתח במקצב שנשמר לאורך כמעט השיר כולו, וקולות החלילים הבוקעים מהרקע רק מחזקים אותו , עד לשיאו לקראת הסוף.

הצרחות האיכותיות מבית היוצר של O'Hagan הזכורות לטובה משני אלבומיה הקודמים של הלהקה (הוא והבסיסט, Michael Proctor, הם שני חברי הלהקה היחידים שנותרו מההרכב המקורי, אגב), משתלבות נהדר עם שירת הרקע הנקייה, עליה אחראים הגיטריסט וגם Dave Briggs, הכישרון שמאחורי החלילים. אותו Briggs לא חודל גם ב-"Walk With Honour", שם הוא בהחלט מפגין לא מעט ניסיון באותם כלים. לאורך האלבום כולו הוא גם משתף פעולה עם מס' נגני סשן שבין השאר אחראיים על הפעלת הבודראן (סוג של תוף) והכינור. "Galloping Gaels", כשמו כן הוא – דהירה ישירות אל תוך הקרב, כשבאמצע מדי פעם המקום מתפנה למקצבי גיטרות מעט איטיים, שמכתיבים את מבנה השיר (הקצת בנאלי) ומאטים אותו לטובת פזמון מלחמתי וקליט.

כשלהקה בוחרת ליצור שיר שאורכו למעלה מעשר דקות, היא צריכה ממש להתאמץ כדי שהמאזין יישאר מעוניין, לאחר שעוברות כשבע-שמונה דקות, וכזה המקרה ב-"To Dine In The Otherworld", שנשאר בעל מבנה מעניין ותשלובת מבטיחה בין ריפים ת'ראשיים לבין סולואים מלודיים ויחד עם כלי הנגינה המסורתיים. אותם ריפים, הם שמכתיבים את הטון ב-"Taker Of Heads" שמסוגל בקלות לגלוש להשפעות רוקיסטיות קלות יותר, ונשמע מתאים. Honour Amongst Chaos הוא לא עוד אלבום פולק מטאל מלוקק של להקה ששפתיה עדיין מוכתמים בקצף הבירה, אלא תשעה קטעים של רצינות והתמדה, שלטעמי יישמעו איכותיים לכל אחד.