Wolves In The Throne Room – Black Cascade

Wolves In The Throne Room האמריקאים מאוד נהנים כרגע – מצד אחד, מי שנוטה לא לסבול בלאק מטאל אמריקאי, מוצא בהם המון תכונות הנעדרות אצל שכניהם. מצד שני, תדמית הנאטורליזם שהם בנו לעצמם רק עוזרת להם, שכן הם מצליחים לרכב על גל אוניברסלי של בלאק מפוקס-טבע, שמאניזם ומיסטיקה מלנכולית. אה, וחוץ מאלה, הם סתם עושים אחלה בלאק מטאל "אטמוספרי" (למרות שאני לא אוהב את המושג) ומקורי. למעשה, מאז שהלהקה פרצה לתודעת הציבור לפני זמן לא רב בעזרת זוג אלבומיהם הראשונים, הם נחשבים אצל לא מעט אוהבי בלאק מטאל, לאחת מהפריצות הגדולות בשנים האחרונות, כשהם מגישים סחורה מאוד מקורית המצליחה לקלוע באופן נהדר לטעם של הרבה מאוהבי הבלאק סביב העולם וזאת מבלי לזלוג לסגנונות שלא היינו רוצים שיבקרו בהם.

באלבומם החדש, Wolves In The Throne Room משנים את עצמם מעט, חותכים פה ומוסיפים שם, כשהם יודעים שיש מאזינים שזה קריטי בשבילם. באופן מיידי כמעט, כש- "Wanderer Above The Sea of Fog" נפתח, מבינים גם את השינויים שעברה הלהקה מאז Two Hunters הנהדר מ-2007. לאחר מס' שניות של רוח וגשם, הגיטרות מקבלות נפח גדול יותר, הן צרודות יותר והרבה יותר דומיננטיות. השירה עצמה נהפכה למחוספסת הרבה יותר וכך גם ההרגשה הכללית שנוצרת באלבום. שבטיות שמתמעטת על חשבון המהירות, טקסיות המתגמדת לעומת הצרחות הקפואות.

פן נוסף של השינוי שעברה הלהקה הוא בהפקה. אם באלבומם הקודם של הלהקה, התרגלנו לסאונד נקי יותר שהסתדר מצוין עם החומר האמביינטי של הלהקה, כשכאן הסאונד קצת "שם רגל" לנסיונות אמביינט שכאלה, לכן הלהקה החליטה לכלול פחות מהם באלבום. במקום זאת, Black Cascade הוא אלבום הרבה יותר יציב שלא נמשך למונוטוניות, אך יחד עם זאת ועם השינוי הנ"ל, הלהקה טיפה התרחקה ממה שייחד אותם בתקופת שני האלבומים הקודמים. למרות ההפקה, יצירות כמו השיר הראשון, או "Ahrimanic Trace" מביאים דוגמא נהדרת לקטעים אווירתיים שלמים שהולכים יד ביד באופן מושלם עם התיפוף המהיר וחטיבת ריפים חדים.

הבעיה המרכזית באלבומי בלאק המתמקדים בפן האטמוספרי\אווירתי היא מחזור בתוך האלבום עצמו וחזרה מונוטונית על אלמנטים ואילו Wolves In The Throne Room יודעים זאת ולא מזניחים את המחשבה שלהם מכך, מה שגורם לעובדה שהמוקש הזה כמעט ואינו קיים כאן. אם "Ex Cathedra" סיפק אתנחתה של מבנה מעט איטי יותר, אחריו הגיע "Crystal Ammunition" שהחל לבנות את המהירות עוד פעם. הריפים שומרים על קו ישר כדי להקנות לשיר אווירה דומה לזו שבאלבומים הקודמים וקטע הפולק הרגעי שבאמצע השיר, ההפסקה הפסיכודלית לקראת סופו הביאה אותו לגובה חדש, ו-14 ומשהו הדקות שלו שחותמות את האלבום לא מורגשות.

Wolves In The Throne Room מוכיחים שוב שהם נכס לא קטן לסצינת הבלאק מטאל בארה"ב, גם כשהם נמצאים תחת שינויים. הדבר היחיד שניתן לצפות לחשוב הלאה הוא לאן היער שלהם יקח אותם באלבום הבא ולאיזה כיוונים.