סיכום שנת 2025 במגזין מטאליסט

דבר העורך:
אז עוד שנה באה לסיומה, שנה שאפשר להגיד די בשקט שהאירוע הגדול ביותר שחל הוא הוא כזה שהוא עצוב: מותו של אוזי אוסבורן.
אוזי לא היה חשוב רק כסולן של להקת המטאל שהתחילה הכול, לא רק כמנהיג להקת סולו שהוציאה כמה מאלבומי המטאל החשובים של שנות השמונים, אוזי היה חשוב כי הוא היה אוזי. הוא היה דמות.
יש סולנים גדולים בז'אנר, יש אנשים שהם אגדות, אבל אוזי נמצא במקום שבו נמצאו דיו, ולמי, האבות המייסדים, דמות נדירה, מוכרת וייחודית – שהיה סוג של אב רוחני לגישה המופרעת וחסרת העכבות של הז'אנר, שילוב של סמים, בעיות נפשיות, גאונות והומור באדם אחד.

הוא לא סתם יחסר לנו, הוא יחסר לעולם.

היו עוד אנשים חשובים מהז'אנר שהלכו מאיתנו השנה, כמו ברנט הינדס שנפרד מ Mastodon ונהרג בתאונה, ו Paul D’ianno, סולנה המקורי של Iron Maiden, גם תומאס לינדברג, האגדה מ At The Gates, אייס פרלי מ Kiss המקורית, והיו גם כאלה שמתו ואף אחד לא ממש נעצב.
כן, אני מדבר על Ian Watking, טפו. מקווה שהתולעים שלך יקבלו קילקול קיבה.

מה עוד קרה? Exodus עוד פעם זרקו את זטרו, Katatonia נפרדו מ Anders Nyström,

בלאק סאבאת' ניגנו ביחד בפעם האחרונה, דייב מוסטיין הודיע שהוא פורש אחרי האלבום החדש שבדרך, ארץ' אנמי נפרדו מעוד סולנית, My Dying Bride נפרדו מ Aaron Stainthorpe, ומהצד החיובי של המפה – Rush הודיעו שהם מתאחדים, גם Spinal Tap וגם וותיקי ה Thrash האוסטרלים Mortal Sin ולא נפספס את Master’s Hammer האגדיים.

יצאו כמה אלבומים טובים, חלק של האגדות הוותיקות, חלק של מצטרפות חדשות לערימה, היה קצת פחות קונצנזוס ממה שהיה בשנה שעברה, אבל זה רק הוסיף לכיף.

הנה הם – אלבומי 2025 של צוות מטאליסט

אלון מיאסניקוב

אלבום נבחר:
Testament –  Para Bellum

מה כבר אפשר לחדש אחרי 40 שנות קריירה ו 14 אלבומים?

אז הזקנים האלה מברקלי שבקליפורניה, רובם בשנות החמישים המאוחרות או השישים המוקדמות – יכולים ללמד בית ספר שלם של ילדי מטאל איך עושים את המוזיקה הזו כמו שצריך עם האלבום החדש והרומס הזה.

מתופף חדש, לא מוכר, אבל חיה רעה שבקטע של הוכחה עצמית, סאונד משובח שהביא Juan Urteaga, ולא אנדי סניפ לשם שינוי, מי שהיה הסולן של להקת הדת' מטאל Vile, ובבסיס של כל זה אחד האלבומים הכי הרפתקניים וכבדים שהההרכב הזה הוציא. שילוב של דת', בלאק מטאל, אפילו פרוג, יכולת טכנית מדהימה, סולן שלמרות הגיל והמשקל – הוא פשוט חיה רעה, מגוון, אגרסיבי, מושלם לז'אנר הזה.

כמו שאמרתי – 14 אלבומים, והם פשוט עושים בית ספר גם להרכבים צעירים וגם לזקנים אחרים שלא מצליחים לשחזר תהילת עבר.

אלבומים נוספים

1. Allegaeon, The Ossuary Lens
2. Rivers of Nihil, Rivers of Nihil
3. Coroner – Dissonance Theory
4. Paradise Lost – Ascension
5. Blackbraid – Blackbraid III
6. Helloween – Giants & Monsters
7. Brainstorm – Plague of Rats
8. Ambush – Evil in All Dimensions

ירון הורינג

אלבום נבחר:
Between the Buried and Me – The Blue Nowhere

יש משהו משחרר בזה ש Between the Buried and Me כבר לא צריכים להוכיח כלום לאף אחד.
האלבום שלהם לא מנסה לייצר ז'אנר חדש, הם לא בחרו באיזה קונספט מטורף והם בטח שלא מיישמים פה תרגיל כוח בפרוג מטאל. האלבום הזה פשוט נשמע כמו אלבום של להקה שמכירה את עצמה מצוין, מרשה לעצמה לזוז בין הקצוות בלי שיצטרכו להסביר למה, ופשוט סומכים על המאזין שיצטרף למסע.
יש כאן רגעים כבדים, טכניים ומבלבלים בכוונה, אבל גם לא מעט קטעים שמרגישים כמעט נינוחים, לפחות במונחים של BTBAM.
מה שעובד פה במיוחד הוא האיזון. זה אלבום שפחות מחפש להמם ויותר מנסה להשאיר אותנו מחוברים.
גם כשהם נכנסים ללופים המוכרים של שינויי מקצב, מעברים חדים וקטעי “מה למען השד קורה פה?” זה מרגיש פחות כמו הפגנת יכולת ויותר כמו השפה הטבעית שלהם.
נכון, זה לא אלבום קל לעיכול, לא הכול נתפס מיד, ולא הכול אמור. זה אלבום שדורש זמן, אבל מתגמל את מי שנותן לו את הזמן הנדרש. לא ברגעים שיפילו אתכם מהרגליים, אלא בתחושה ש BTBAM עדיין רלוונטיים, פשוט כי הם ממשיכים לעשות את שלהם, בלי רעש מסביב ועם הרבה מאוד רעש באמצע.

אלבומים נוספים שאהבתי השנה:

1. Warbringer – Wrath and Ruin
2. Thornhill – Bodies
3. Spiritbox – Tsunami Sea
3. Lorna Shore – I Feel the Everblack Festering Within Me
4. Deftones – Private Music
5. Coroner – Dissonance Theory
6. Hedonist – Scapulimancy
7. Testament – Para Bellum
8. Lamp of Murmuur – The Dreaming Prince in Ecstasy
9. Inhuman Nature – Greater Than Death
10. Revocation – New Gods, New Masters

מתן קדר

אלבום נבחר:
Behemoth – The Shit Ov God

האלבום ה-13 במספר של להקת הבלאקנד-דת' הפולנית יצא השנה דרך Nuclear Blast והביא לדיסקוגרפיה משהו שונה. מדובר באלבום אווירתי יותר במהותו מקודמיו, אלבום שמרגיש שהדגש בו הוא על אווירה אפלה יותר מאשר על שירים חוראניים שכמאזין אני מחכה בקוצר רוח לשמוע בהופעה. לצד זאת האלבום מצליח לשקף בצורה טובה את היכולות הטכניות והמוזיקליות של הלהקה ,מהווה ייצוג נאמן למוזיקה של הלהקה ואני יכול להגיד בלב שלם שאם זה היה האלבום הראשון של הלהקה שהייתי נתקל בו ללא ספק הייתי רץ לשמוע מה עוד יש להם להציע.

אלבומים נוספים

1. Clouds – Desprins
2. Patriarkh – Пророк Илия / Prorok Ilja
3. Obscura – A Sonication
4. Ektomorf – Heretic
5. Clapsodra – Of Terror and Soul

איתמר ענברי

אלבום נבחר:
Messa – The Spin

בשנה שבה יבול הריליסים בתחום המטאל הזכיר במידת מה את מעמדה של ישראל בדעת הקהל הבינלאומית, נמצאת רביעיית הדוּם האיטלקית Messa כפסע מהניצחון המוחלט.
כמו באלבומים קודמים, גם באלבום הרביעי של הלהקה, "The Spin", באים לידי ביטוי שני אלמנטים בולטים: קולה המלאכי והזך כבדולח של הסולנית סארה ביאנצ'ין, והשילוב המוצלח והאינטליגנטי של ז'אנרים שונים.

האלבום החדש, שיצא בלייבל "מטאל בלייד", עומד בסימן קריצה עמוסת אייליינר שחור לפוסט-פאנק ולרוק גותי. בהתאם לכך, ההפקה יותר מלוטשת ועכורה פחות מאשר באלבום הקודם של הלהקה "Close", שיצא ב-2022 ושבו מוטיבים אוריינטליים הם אלו שנתנו את הטון.
הרדיוס של "The Spin" הוא "The Dress": רצועה בת יותר מ-8 דקות שכוללת בין השאר ריפים כוחניים, פוסט-רוק חולמני ואטמוספרי, ג'אז אורבני ומתוחכם, וסולו בלוז משתפך.

"The Spin" ראוי להרבה יותר מסיבוב אחד והוא בעיקר מוכיח ש"מסא" רחוקים מלהיות אפיזודה חולפת.

אלבומים נוספים:

1. Deafheaven – Lonely People with Power
2. Lamp of Murmuur – The Dreaming Prince in Ecstasy
3. Testament – Para Bellum
4. Rivers of Nihil– Rivers of Nihil
5. Deftones – Private Music
6. Byzantine – Harbingers
7. Dormant Ordeal – Tooth and Nail
8. Weft – The Splintered Oath
9. Blut Aus Nord – Ethereal Horizons
10. Shadow of Intent – Imperium Delirium

יותם Defiler אבני:

אלבום נבחר:
Coroner – Dissonance Theory

אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל אלבום השנה שלי הוא אלבום של להקה שלא הוציאה אלבום 32 שנה. אתם מבינים מה זה 32 שנה? זו כל הקריירה של Machine Head. זו כל הקריירה של Opeth! זה בערך פעמיים וחצי כל הקריירה של Ghost ויהיה לי עודף לכל הקריירה של Sleep Token.
ואני לא בן-אדם שמפאר אלבומים של להקות ענק רק בגלל שהם היו פעם, ופעם היה יותר טוב. אני באמת חושב ש-Coroner ישבו להם על השמרים במשך כל השנים האלה כי הם האמינו שאם הם לא מוציאים אלבום שיעמוד בסטנדרט הסופר-גבוה שהם קבעו לעצמם באלבומים הקודמים שלהם, עדיף שלא יוציאו אלבום בכלל.
להבדיל מהאלבום הסופר-מאכזב של Dark Angel, או מכל האלבומים הנחמדים והכיפים של להקות עבר שחזרו לאחרונה, מ-Xentrix ועד Exhorder, זה נראה של-Coroner באמת היה מה להגיד שהיה חדש, מעניין, מרענן וחשוב. הם תמיד היו מוסיקאים גאונים,
ואולי לא כולם אהבו את הכיוונים של Mental Vortex ו-Grin אי שם שהאלבום השחור של מטאליקה רק יצא, אבל Coroner מוכיחים שגם עם סאונד מודרני, וגם כשהם בני מיליון, הם עדיין מייצרים אלבום מטאל מבריק, מצוין, קליט, אינטילגנטי, שלא מבייש את הפירמה, ומרגיש מתאים לעמוד באותה שורה יחד עם הקלאסיקות שלהם. זה לא בגדר אלבום קאמבק. 32 שנה אחרי האלבום הקודם שלהם, זה משהו שזז בין נס רפואי בחדר המתים לבין הברקת העשור. ברוך הבא, Dissonance Theory, אתה 100/100.

שאר אלבומי השנה:

1. Revocation – New Gods, New Masters
2. Allegaeon – The Ossuary Lens
3. Rivers Of Nihil – Rivers of Nihil
4. Sadist – Something to Pierce
5. Dormant Ordeal – Tooth and Nail
6. Mors Principium Est – Darkness Invisible
7. 1914 – Viribus Unitis
8. Gotsu Totsu Kotsu – 不死 (Immortality)
9. An Abstract Illusion – The Sleeping City
10.Testament – Para Bellum

עדן גולן

אם היו אומרים לי בתחילת 2025 כמה מוזיקה טובה במטאל המודרני הולכת לנחות עלינו, כנראה שלא הייתי מאמינה. זו הייתה שבה האוזניים שלי היו במרתון בלתי פוסק. הגעתי אל השנה הזו עם רשימה של אלבומים שציפיתי להם בקוצר רוח, אבל לא דמיינתי עד כמה התחרות על הלב שלי תהיה צמודה. מצד אחד היו להקות שהביאו את ה DNA המוכר שלהן בגרסה מפוצצת ומלוטשת, ומצד שני היו הרכבים שהציגו אבולוציה מדהימה. בסופו של דבר, מתוך כל הציפיות, השפע והברייקדאונים של השנה הזו, היה אלבום אחד שהצליח להזיז אצלי משהו שאף אחד אחר לא הצליח.

אלבום נבחר:
Bleed From Within – Zenith

עבורי, מדובר ביצירת מופת של מטאל מודרני, שהצליחה לשלב באופן מושלם בין האגרסיביות שמאופיינת ללהקה לבין רבדים חדשים של מלודיה ועומק. אולי מה שגרם לי בסופו של דבר לבחור דווקא בו מכל השפע שיצא השנה, היא העובדה שהחבורה הסקוטית הזו היא הלהקה שהכי עקבתי אחריה בשנים האחרונות. מאז האלבום הקודם שלהם, Shrine, שהיה מבחינתי מאסטרפיס לא מהעולם הזה, עקבתי אחרי הלהקה באדיקות. Zenith הוא לא רק ההמשך הישיר של Shrine, אלא גם ההוכחה שהם מסוגלים להתעלות על הרף הגבוה שהם הציבו לעצמם.

האלבום הזה מרגיש כמו שלב שיא של תהליך התבגרות ארוך, שבו הלהקה לא מפחדת להעז ולפרוץ את גבולות הז'אנר. מהריפים המלוטשים והמהירים של Violent Nature, שפותח את האלבום עם בעיטה בפרצוף, אל משילוב המפתיע של חמת החלילים ב In Place For Your Halo, ועד ל Edge of Infinity המרגש. זהו פרויקט שלם שבו כל תפקיד גיטרה וכל מעבר תופים יושבים בדיוק במקום, ויוצרים סאונד כבד ועשיר שמתאים להופעות ענק.

החיבור שלי לאלבום הזה התחזק עוד יותר כשזכיתי לראות אותם בטור ההדליין שלהם באירופה. ההופעות שלהם הן התפוצצות של אנרגיה מטורפת, וקשה להסביר במילים את העוצמה שהם מביאים לבמה. מרתק לראות את הדרך הארוכה שהם עברו מההתחלה הקשוחה והבוסרית, ועד להפיכתם למכונה משומנת שמשחררת ריפים משוגעים וגאוניים. אין לי ספק שהלהקה בדרך להיות אחת הלהקות הגדולות והמשפיעות של המטאל המודרני, ואני סופר סקרנית לגלות מה הם יביאו לנו בעתיד.

אלבומי השנה הנוספים שלי:

1. Currents – All That Follows (Ep)
2. Born of Osiris – Through Shadows
3. Malevolence – Where Only The Truth Is Spoken
4. Whitechapel – Hymns in Dissonance
5. Spiritbox – Tsunami Sea
6. Fit for a King – Lonely God
7. Bury Tomorrow – Will You Haunt Me, With That Same Patient
8. Novelists – CODA
9. The Devil Wears Prada – Flowers
10. Adept – Blood Covenant
11. Deftones – private music

ראובן שליט

לראשונה מעל לעשור לא התגבשה אצלי רשימת אלבומי שנה. לראשונה מעל לעשור לא האזנתי כמעט למטאל חדש השנה. שנת 2025 הייתה עמוסה עלי מהבחינה האישית, ורשימת האלבומים אותה הזנתי בשמות כדי לשוב אליה בהמשך, הפכה למפלצתית. לא היה לי פנאי נכון אפילו ללהקות ופרויקטים שאני עוקב אחריהם שנים, וזה בתקווה שאצליח לגשר על הפער בשנה הבאה.

אלבום נבחר:
Abduction – Existentialismus

ובכל זאת ללא כלום אי אפשר. את Abduction הבריטי לא הכרתי על אף שהפרויקט קיים עוד מאמצע העשור הקודם ו-Existentialismus הוא אלבום האולפן המלא החמישי שלו. Abduction הוא פרויקט בלאק של המולטי אינסטרומנטליסט Phil Illsley הידוע כ- A|V מדרבי שבמרכז אנגליה – מחוזק במספר נגני לייב. Existentialismus הוא יצירת בלאק מטאל נדירה לנוף הבריטי. אין בה לא ת'ראשיות ולא פולקיות – שני הרכיבים המאפיינים את הסצנה השחורה באי. זהו בלאק מלנכולי ומתוחכם אך לא מתנשא או כזה הסוטה באופן משמעותי למחוזות הפוסט. זה לא בלאק גולמי או ישיר מידי, ובכל זאת אין בו מן החנופה והוא בהחלט נוטה בחלקים מההוצאה לשלב מעולמות הכבדים של הדת' המושחר. Existentialismus הוא הפתעה אפלה ונעימה בתקופה לחוצה וארצית מידי.

אלבומי שנה נוספים:

1. Vauruvã – Mar da Deriva
2. Blut Aus Nord – Ethereal Horizons
3. Drudkh – Shadow Play
4. Proscription – Desolate Divine
5. Sinner Rage – Powerstrike
6. Mean Mistreater – Do Or Die

ניצן כהן אבני

אלבום נבחר:
The Halo Effect – March Of The Unheard

בעיני, The Halo Effect הם בדיוק מה שצריך – במקום הנכון ובזמן הנכון. הסופר גרופ הזה מורכב מפסגת הדת' המלודי של גות'נברג השבדית, הבית של הז'אנר. זה האלבום השני של הלהקה שלקחה את כל מה שטוב בענקיות הדת' המלודי ממנה יצאו, בעיקר In Flames ולא מעט Dark Tranquillity וחיברו את המשאבים הנהדרים שלהם למוזיקה מדויקת, קליטה ובאותה נשימה גם כבדה. יש באלבום הזה תחושה שמרגישה כמו נקודת האמצע המושלמת בין הבסיס של הז'אנר שזורק אחורה לשנות ה-90, לבין המנוני מטאל מודרני ועכשווי. השילוב בין הריפים המלודיים של יספר סטורמבלאד לשירה האדירה שאני לא יכולה להפסיק לשמוע של מייקל סטאנה הגאון, הופכים את האלבום הנהדר הזה לאלבום השנה שלי.

אלבומים נוספים:

1. Allegaeon – The Ossuary Lens
2. Mors Principium Est – Darkness Invisible
3. Before The Dawn – Cold Flare Eternal
4. Omnium Gatherum – May The Bridges We Burn Light The Way
5. Volbeat – God Of Angels Trust
6. Bleeding Through – Nin
7. Horizon Ignited – Tides
8. …And Oceans – The Regeneration Itinerary
9. Fallujah – Xenotaph
10. Amorphis – Borderland
11. Bloodred Hourglass – We Should Be Buried Like This