Heavy Metal Kippur

לקראת יום הכיפורים הבא עלינו לסבל, ישבנו פה במטאליסט ואספנו כמה אלבומים שלדעתנו מגיעה לנו התנצלות על קיומם. אז נכון שלא כולם יסכימו ונכון שלא באמת מגיעה לנו התנצלות מלהקות – חלקן ענקיות, שפשוט פישלו פה ושם, אבל מכיוון שהיומיים הקרובים יעברו עלינו ללא מסעדות או פאבים פתוחים – אנחנו מרגישים צורך לפרוק קצת תסכולים. אז הנה הם – פשעי המטאל, והסיבה שבגללן אנשים כמו לארס אולריך בין השאר חייבים לנו סליחה:

Metallica – St. Anger
אלון מיאסניקוב

אני חייב להודות שכאן אני מרמה. כי ביקשתי מצוות הכתבים של מטאליסט להתעלם מהאלבומים הברורים מאליו ככאלה שעליהם מגיעה לנו סליחה – והאלבום הזה הוא כל כך ברור שרק Lulu מדביק אותו כאלבום שכמעט כל מעריץ רוצה לחתוך לעצמו את החלק במוח שיודע שהוא קיים. St. Anger נשמע כמו התקווה הגדולה מהלהקה, אחרי שני אלבומי הארד רוק שהלכו ואיכזבו את מעריצי הלהקה הוותיקים, חברי ההרכב פתחו בהצהרות גדולות של "האלבום הכי כבד שהלהקה הוציאה" של "חזרה לשורשים" וכו'. ואז הגיע האלבום, ובמקום האלבום הכי כבד קיבלנו את האלבום הכי מחורבן, ובמקום חזרה לשורשים הקלאסים של הלהקה קיבלנו חזרה לשורשים של חבריה בעודם פעוטות שמורחות את הפנים בקקי טרי תוך קריאות "קקי דו דו" עליזות. על הסאונד של האלבום הלהקה לא צריכה להתנצל, היא צריכה לאחוז במי שישב איתם באולפן וביחד להסיר אחד לשני שערות מהגב ולשפוך על המקום מי מלח. על השירים באלבום חברי הלהקה לא צריכים להתנצל, הם צריכים להיות קשורים לכסא, פיות חסומים, ולהקשיב במשך 24 שעות להרצאה של דייב מוסטיין על ישו, אובמה, ועד כמה הוא כתב שירים יותר טובים מהם. בקיצור, האלבום של Metallica ליום כיפור, ומאלבומי הדורשים סליחה הגדולים בתולדות המטאל – שלום ולא להתראות St. Anger.

Opeth – Heritage
בן אסטרכן

לפני שנכנסות הצרחות, הטענות,הגעירות וההאשמות של "אתה לא אוהב את האלבום בגלל שהוא לא קיצוני מספיק", ולפני שהמשטרה תבעט לי בדלת באשמת זה שאני נאה מיד (קריצה שובבה), אני רוצה לומר שבאמת ניסיתי. פניתי לאלבום בראש פתוח, עם חיבה ל King Crimson מצד אחד ופיתה עמוסת פלאפל וטחינה ביד השנייה, מוכן לחווית Opeth חסרת גראולים. בכנות, מה שאכזב אותי לא היה המחסור בגראולים, יכולתי לחיות עם זה, הבעיה היא שבתהליך יצירת האלבום, Mikey Akerfeldt נדד עמוק כל כך לתוך היערות בשבדיה עד שהוא לא כרת את אותם העצים. האלבום לא נשמע כמו Opeth, ואין לו את המשיכה של הלהקה. לפני שאתם צועקים ש "זה לא עושה את האלבום לרע!", אתם צודקים. רק זה לא עושה אותו לרע, אבל זה אומר שאין לו את הקסם, זה לא הפרוג-דת' שהורגלתי אליו. הגיטרות שנשמעו מעניינות, התגלו כחזרה על הדבר הזה שכל להקת פרוג רוק שלישית עושה, ואני מצטער – אבל זה לא הרשים אותי. כשאני שם 70 ₪ בחנות המטאל או בכל מקום אחר ממנו אני קונה, על אלבום של Cannibal Corpse – אני רוצה דת' מטאל שישבור לי את העצמות, לא איזה אלבום דת' מלודי בינוני. ולכן לשים את הלוגו של Opeth על האלבום הזה זה פשוט פרסום כוזב. אחרי זה הוא עוד עזב את Bloodbath… When it rains it pours..

Negura Bunget – Vîrstele pămîntului
עומר אהרון

טוב, אז כנראה שכבר שמעתם את השם הזה פעם, ואם אהבתם אותם בשתי יצירות המופת המדהימות שלהם 'n crugu bradului ו- Om, כנראה שהידיעה על התפרקותם של Negura Bunget אי שם ב – 2009 העציבה אתכם מאד ותחייתה מחדש של הלהקה כשרק Negru המתופף נשאר מההרכב המקורי התמיהה אתכם. לולא הייתה התקווה כל כך אכזרית, לא הייתי מתאכזב מהנפיחה חסרת האופי הזו. ההרכב החדש הפך את ה – Black Metal האיכותי והייחודי של NB לתמיסה סתמית של כלים פגאניים וריפים שנשמעים כמו חיקוי ללהקות שניסו לחקות את היצירה הקודמת שלהם. אני יודע שהסטיגמה על הרומנים היא של גנבים, אבל לגנוב מעצמך, זה כבר מעבר להבנתי. תבקשו סליחה, אנחנו לא נשכח!

Manowar – Gods Of War
אלון מיאסניקוב

בעקרון Manowar צריכים להתנצל למוח שלי על כל שיר ואלבום שהם אי פעם הקליטו, פשוט בגלל הרמה התרבותית, הטקסטואלית והמנטאלית של כל המטאל האדיוטי שלהם. מצד שני, אלה שירי ואלבומי מטאל גדולים שאני מאד אוהב – דבילים ככל שיהיו. אבל, Gods Of War, האלבום שהלהקה בחרה להוציא 5 שנים אחרי האלבום האחרון שלה, הוא בזבוז זמן טוטאלי. מתוך 15 שירים באלבום האפי – רק 7 הם שירים, ורק 5 מהם ראויים להאזנה. יעני – מרחו אותנו. 5 שנים שבהן הלהקה הוציא דיסקוגרפיה מלאה של DVD עטורי ביצועים חוזרים ונשנים לאותם שירים טובים מהעבר, קטעי וידיאו משתחצנים של בחורות מחומצנות וחסרות חלק עליון שעומדות בכוננות עינוג חברי הלהקה המזדקנים – אבל לא כתבה יותר מ 5 שירים נורמלים לאלבום חדש. חברי להקה יקרים, אני נגד התעללות בבעלי חיים, אז מבחינתי תתפסו אחד את השני בצוואר ותעשו לעצמכם סיבובים באוויר, אולי ככה אני עלול לסלוח לכם על הבואש המתועב הזה שקראתם לו אלבום ומכרתם אלפי עותקים ממנו לכל מיני גרמנים המומי אלכוהול. מצד שני, לגרמנים זה מגיע. לי זה לא.

Paradise Lost – Host
ירון הורינג

על האלבום הזה Paradise לא חייבים סתם התנצלות, אני רוצה התנצלות אישית. את פרדייז לוסט הכרתי כשראיתי בהדבנגרז ביצוע חי שלהם ל-widow זו הייתה אהבה מיידית. דת' מטאל, הם אפילו היו אלו שיצרו את המטאל הגותי, ופתאום, בא לו האלבום הנורא הזה, סינת'פופ מזעזע. נכון, הוא לא לבד והיה לפרדייז לוסט תהליך שלם של מעבר לאזור הזה, ואני לגמרי מקבל את העובדה שלהקה חייבת להתפתח ולהשתנות עם השנים, אבל האלבום הזה וכל האלבומים שהיו חלק בתהליך הזה (שאני שמח שהפסיק) הם לא התפתחות. הם נגיעה באזור שללהקות מטאל אסור לגעת.

Pain of Salvation – Scarsick
עדי כהן

כמתבקש לקראת ההופעה המתקרבת שלהם בארץ, עדיף לקבל את זה ממני, סאקרית שאוהבת אותם בדם, מאשר ממישהו אחר – Scarsick זה אלבום מעפן!! אם בהתחלה עוד ניסיתי לתת צ'אנס, במחשבה לאחור ה"התנסות הנועזת" שלהם לנסות לעשות משהו "אחר", "מגניב", ו"מודרני" הוכתרה ככישלון חרוץ. אני לא יודעת מה יותר מביך כאן, הנסיון של Daniel Gildenlow לעשות ראפ, הקללות בנוסח פקאצות אמריקאיות מחומצנות, הביקורת הנוקבת על כל העולם ואחותו שנשמעת יותר כמו טינאייג'ר משועמם שדחפו לו משהו לתחת, או ההתעסקות הרדודה כל כך בפוליטיקה שמזכירה יותר רדנקים עצבניים ופחות את החבורה האינטליגנטית שלמדתי להעריך ולהכיר לאורך השנים. לכל האלבומים האחרים שלהם הלא התחברתי בווריד, במידה זו או אחרת, אבל את הדבר המוזר הזה לא ממש טרחתי לשמוע מאז שהוא יצא, למעט אולי שיר אחד שבהחלט ניתן להגדיר כגאוני. אולי אצל להקה אנונימית זה היה עובר אבל בחייאת, מכם ציפיתי ליותר. בכל זאת, אני חושבת שאהוביי משכבר ראויים למחילה כי מיד אחר כך קיבלנו את Road Salt והוא בנזונה ומרטיט נפשות כמיטב המסורת.

Megadeth – Endgame
מתן פאר

כנראה שהבחירה שלי גורמת לרובכם כרגע להרמת גבה למרחק רב, או לרצון עז לצאת העירה עם צמד לפידים בוערים… אבל לטעמי – האלבום הזה פשוט מיותר. וזאת הגרסה העדינה, בכל זאת… כיפור. מיותר זאת פשוט המילה. ושיסלחו לי חובבי הבלורית הג'ינג'ית. אני עצמי מעריץ מושבע, הייתי ב-2 ההופעות שלהם בארץ ואפילו רכשתי במיטב כספי את האלבום המביך הזה. אמיתי, עם עטיפה והכל. בשמיעה ראשונה הוא נשמע מגניב. דיסטורשן, עצבים ג'ינג'ים ומלא מלא תופים. אבל גם בשמיעה השנייה, שלישית, שביעית ועשירית הוא נשמע ככה. רעש נטו. בלי שום דבר מעבר. חוץ מהסינגל המעולה "Head Crusher" אין באלבום הזה פריצת דרך או אפילו רגע הראוי להיזכר בהיסטוריה המפוארת של הלהקה. יש להם כסף, משאבים, מפיק אגדי ונגנים מעולים אחד אחד, ולמרות זאת משהו נשמע לי מאולץ מדי. כנראה שחברת התקליטים דרשו השלמת הכנסה, ולבסוף יצא פג. למגדהת' לא חסרה תהילה או פריצת דרך. 30 שנות פעילות עומדות מאחוריה, עשרות אלבומים והצלחה עולמית מרשימה. אז בתור מטאליסט, מעריץ, כתב, וחובב סחוג – הייתי מוותר על האלבום הזה. פשוט מוחק אותו מהדיסקוגרפיה המכובדת שלהם ומנסה להמשיך כרגיל, בתקווה שלא ישימו לב. לדעתי, דייב בצניעותו הרבה צריך לשלוח לכל מעריץ תלתל מוזהב שלו ושי לחג בתמורה לנזק המוחי שהאלבום יצר. ומי שלא מסכים איתי – מוזמן לחפש אותי בכיפור בסניף של מוזס. צום קל והמשך קריאה.

Megadeth-13
דני אחירון

יש המון דרכים לעשות אלבום, ויש המון דרכים איך לא לעשות אותו. לקחת B-SIDEים מאלבומים קודמים, רעיונות לשירים שלא ראוים להיקרא B-SIDE ובעיקר לנצל את הסימפטיה של המעריצים שלך כשאתה עם הרכב מנצח ואלבום מצוין מאחוריך זה ממש לא צעד חכם וצורה לאלבום. מכיוון ש Dave Mustine לא מקשיב לאף אחד מאיתנו, גם לא לאמא שלו, הוא החליט לרכב על החוזה ולסמן וי על עוד אלבום, חבל שהאלבום הזה נשמע כמו מחזור עייף וחוץ מלפנאטים של הלהקה שלו, הוא נשמע בעיקר כמו מסחטת כסף חסרת בושה ואלבום חסר כל השראה. עצוב.

Iron Maiden – Virtual XI
אלון מיאסניקוב

על מספר חטאים נפלה הבתולה. הראשון בהם היה על גיוס Blaze Bayley כסולן במקום Bruce Dickinson שעזב. השני הוא על זה שהם הגיעו לישראל דווקא עם Bayley ומעולם לא חזרו, והשלישי – החמור ביותר, הוא על האלבום הזה שיצא ב 1998, 3 שנים לאחר האלבום הבינוני אך סביל The X Factor. מה אומר ומה אספר על זוועות ה Virtual XI? שהוא נולד כדי להתלוות למשחק מחשב מעפן שהוציאה הלהקה? שהסאונד שלו נשמע כאילו חברי הלהקה כורתים עצים ופורטים על לשון של עז? ש Bayley מעולם לא נשמע כל כך סובל מעצירות? שמלבד מהשיר הראשון שלפחות הכיל ריף מוצלח מרבית השירים נשמעו כמו שאריות של אלבום סולו של Paul Dianno במהלך שהותו בברזיל? בקיצור, סטיב – אני מצפה ממך ביום הכיפור הקרוב לחיות על אוויר ואהבה, כי שום תרנגולת, פרה או קאפיברה מסתובבת לא תכפר על האלבום הזה.