Iron Maiden: Flight 666
הקנדי הלא מרפה עשה זאת שוב ושוב ובהצלחה לא מועטה. אחרי שהביא למסכינו את Metal: A Headbanger ואת המשכו הגלובלי Global Metal, האנתרופולוג הצעיר סם דן הכה בשלישית והעלה את הז'אנר הטרי יחסית של הדוקומנטרי-מטאל לעוד פסגה בעודו מפיק, כותב ומביים יחד עם שותפו הוותיק סקוט מקפאדיין עוד יצירה מעניינת על פי כל קנה מידה – Iron Maiden: Flight 666
"פעם שלישית מיידן" בטח אמר לעצמו הבחור הכישרוני הזה, ואכן אין מתאימים לסרט תיעודי באורך מלא מאשר להקת המטאל הוותיקה והנחשבת על ידי רבים כטובה בעולם. אותה בתולת ברזל שהחלה את דרכה אי שם באנגליה הערפילית בסוף שנות השבעים, והתפתחה למפלצת מוזיקלית שמילאה אלבומים בקלאסיקות ואצטדיונים בעשרות אלפי מעריצים.
בסרט מתלווה סם וצוותו לחלק מסיבוב ההופעות חובק העולם Somewhere Back in Time World Tour של מיידן שהתקיים בין בשנים 2008 ו-2009 ונע על פני 21 ערים, 12 מדינות ו-4 יבשות, כשהלהקה טסה במהלכו כמעט 65 אלף קילומטרים, והמרחק הממוצע בין הופעה להופעה היה 3,200 קילומטרים. נתונים לא פחות ממרשימים.
חוץ מחברי ההרכב עצמו, אחד מגיבורי הסרט הראשיים, וזה הנושא על עצמו כמעט את הכול, הוא לא אחר מאשר מטוס הבואינג 757 הפרטי של הלהקה העונה לשם "אד פורס 1". (שילוב של שם המטוס של נשיא ארצות הברית ושמו של הסמל והקמע של איירון מיידן – שכמובן מצויר יחד עם הלוגו על המטוס – אדי הראש) על פי הסרט הרעיון של מטוס נוסעים גדול ופרטי ללהקה הגיח כשנה לפני סיבוב ההופעות במוחו של ברוס דיקינסון, ובמשך הזמן הופך "אד פורס 1" לחבר נוסף בהרכב כשהוא סוחב על עצמו את הלהקה עצמה, 70 אנשי צוות ו-12 טון ציוד. לפי דיקינסון הרעיון הזה עדיין לא נוסה עד כה על ידי שום להקה אחרת, וזה כמובן כולל את הקונספט הייחודי שהסולן הוא גם הטייס.
מהבית באנגליה פונה נתיבו של אד המטוס ושל סיבוב ההופעות וצולל דרומה לכיוונה של הקולוניה לשעבר – הודו. ובכן, אם הייתם חושבים משום מה "הודים? מה הם יודעים על מטאל?" מחכה לכם הפתעה לא קטנה, ומסתבר שכמה עשרות אלפים מתוך המיליארד פלוס יודעים איך להרים למיידן קבלת פנים כל כך חמה, עד שאפילו דיקינסון עצמו מודה שהסיטואציה מזכירה לו את שנת 1984 ואת סיבוב ההופעות הקלאסי World Slavery Tour – סיטואציה שללא כל ספק מצריכה מאמץ לא קטן כדי להצליח לשחזר אותה.
משם פונה סיבוב ההופעות עוד יותר דרומה, אל אוסטרליה הרחוקה. דגל ישראל ופנים צעירות בקבלת הפנים בסידני יגרמו לצופה הישראלי לתהות מעט בתוגה באיזה גיל הוא יהיה ובאיזה גיל הם כשסוף סוף מיידן ישובו לארץ, ואם בכלל.
לאחר כמה הופעות הלהקה מצפינה לאימפריית השמש העולה, הלא היא יפן. באי המרתק הזה הצופים יתקלו בכמה מהמעריצים היותר מוזרים בעולם; אם זו צעירה המקווה להפוך לבתו של האריס במבטא יפני כבד, ואם זה סבא חביב שנאומו ביפנית על הלהקה נשמע כמו תעמולה סמוראית לחזרה לערכי הבושידו. ללא ספק, עם מעניין היפנים.
היעד הבא הוא ארצות הברית של אמריקה. בהופעה בלוס אנג'לס יפגשו הצופים במעריצים לא ממש אנונימיים כמו למשל דיו ז"ל, קרי קינג, לארס אורליך ואחרים שבאו לחלוק כבוד ללהקה שודאי השפיעה עליהם בצורה כזו או אחרת.
מקסיקו, קוסטה ריקה, קולומביה, ברזיל, ארגנטינה, צ'ילה, פורטו ריקו…
השמועות מספרות שהקהל הדרום אמריקאי הוא הטוב בעולם (טוב, חוץ מזה הישראלי) ומסתבר זה כנראה נכון. המעריצים בדרום אמריקה הם הקהל הכי חם, אמוציונאלי, משוגע, תומך, מעריץ ומשתולל שתראו בסרט.
מכמעט מהפכה אלימה בקולומביה, דרך כומר המכונה "האב איירון מיידן" בברזיל, ועד קבלת פנים לא שפויה בצ'ילה. בדרום אמריקה הקתולית ישנה דת חדשה, והיא קרויה "איירון מיידן".
משם קפיצה קטנה לניו ג'רזי הישנה והטובה. צפונה לקנדה המושלגת.
והסוף…
הדבר הראשון שמבחינים כשרואים את הסרט הוא שמי שעשה אותו חייב להיות מעריץ ולא סתם יוצר דוקו. סם דן הגיע לעשות סרט על הלהקה האהובה עליו, והוא לא מתבייש בכך. סרט שיכול היה בידיים הלא נכונות לעשות עוול גדול למותג "איירון מיידן", אך סם בכישרונו ואהבתו למוזיקה וללהקה עשה מעל ומעבר כדי שהסרט ייצא מצוין, והעמיד את הלהקה במקומה הראוי כלהקת הרוק הכבד הגדולה בעולם.
הסרט נע בצורה מרשימה בין קטעי הופעה מצוינים ובין דוקו מרתק. בין מוזיקה ובין מלל וראיונות אישיים. על אף חבלות, מחלות ויעפת חברי ההרכב מתגלים לרוב כאנושיים, נחמדים ומשעשעים, ואנו מקבלים מסמך תיעודי מלא עניין, הומור ומוזיקה משובחת הראוי לפאר כל ספרייה של מעריץ, ולא רק.
המלצה אישית: לראות לראות לראות…
Iron Maiden: Flight 666
אורך מלא: 112 דקות.
יוצרים: סם דן וסקוט מקפאדיין
שנה: 2009