4 תותחים בכרטיס אחד

הרבה זמן לא היה לנו ערב מטאל נורמלי בירושלים, משהו רציני עם להקות רציניות, ולכן לא קשה להסביר את העובדה שלערב שהיה השבוע בצוללת הגיעו כ-150 איש, כמות מכובדת בהחלט בהתחשב בעובדה שמדובר בירושלים, ומכובדת עוד יותר בהתחשב בעובדה שהאירוע התקיים ערב לפני הופעת המבול בקיץ של אורפנד לנד, חביבי הקהל הישראלי. היה נחמד מאוד לראות קהל ירושלמי גדול וכן גם קהל מרחבי הארץ, שמורכב מותיקי הסצינה כמו גם מחדשים בה, ולפי התוכניות שיש למארגני הערב הזה לעתיד בירושלים, זוהי רק ההתחלה.

שוורצעחיה

עברה חצי שנה מאז ההופעה האחרונה של שוורצעחיה, אחת הלהקות האהובות עליי בארץ, ואני מוכרח לציין שהתגעגעתי. שוורצעחיה היא הלהקה היחידה בארץ שהאנרגיות שלה כל כך מטורפות עד שכל אחת מהופעותיה גורמת לי להפר את הנדר שלי שעל פיו הפעם לא אעשה הדבנגינג, מפאת כאב הצוואר הנורא שתמיד תוקף אותי ביום שלמחרת. מיותר לציין כי ברגע ששוורצעחיה מתחילים את הבלגאן שלהם, הנדר הזה נעלם כלא היה. חמושים בסאונד מצוין ובאווירה חזקה של המגרש הביתי שלהם, שוורצעחיה פותחים את ההופעה עם שיר חדש ושובר, במיטב המסורת הת'ראשית-הארדקורית המטורפת שלהם. ככלל, הסט של שוורצעחיה הצליח להפתיע אותי קצת הפעם, עניין נדיר כשלעצמו. זאת מכיוון שהסט היה מורכב כמעט כולו משירים מאלבומה האחרון של הלהקה או משירים חדשים, ממעט מאוד חומר חדש, ובלי אף אחד מהקאברים המצוינים ששורצעחיה יודעים להגיש במרבית הופעותיהם. אחרי שני שירים חדשים עברה הלהקה לתת בראש עם אוסף של מרבית השירים מ-RaiseYour Arms המטורף, ואפילו כיבדה אותנו בשיר אחד מהדמו הראשון שלה, Nightmareality. על יכולות ההופעה של שוורצעחיה אין הרבה מה להרחיב. הלהקה מנגנת כבר שנים רבות, וכל מי שנכח בהופעה אחת שלהם יודע לומר שהם יושבים כמו חיות ונשמעים כמו חיות: מהירים, מדויקים ונותנים בראש. את ההופעה הם סגרו עם I Blame הקלאסי, שלמרבה הפתעתי היה השיר היחיד שנוגן מה-EP של הלהקה, The 14 Minute Dive. לאחר סט מטורף שלם, שנקודות השיא בו היו כנראה ההמנון הקלאסי Fuck You, ו-Raise Your Arms, אחד השירים המיוחדים ביותר של הלהקה, I Blame היה סיום מפוצץ והולם בהחלט.

ציון סופי: 9.5. כמו שכולנו כבר רגילים, שוורצעחיה יודעים לתת בראש כמו מעט מאוד להקות אחרות, ולסחוף אחריהם קהל שלם. החיסרון היחיד בהופעה היה שהופעה של שוורצעחיה בלי Give Up Your Soul היא כמו הופעה של איירון מיידן בלי Hallowed be Thy Name. לא נורא, הם עדיין שברו את הצוללת. עכשיו האתגר היה להישאר עומד לשאר הערב.

Azazel

לאחר תיקלוט ת'ראשי ועצבני עלו "עזאזל" לבמת הצוללת, שעליה לא עמדו כבר שנתיים, מאז הופעת הבכורה של איטרנל גריי. חמושים בסאונד מעולה למדי (למעט בעיות קלות מאוד ברמות המיקרופונים מדי פעם), ובסולן שיכור קמעה, Azazel פצחו בסט שהיה ערבוביה מטורפת של החומר הישן והחדש של הלהקה. לא כולם מתים תמיד על החומר שלהם, אבל אף אחד לא יכול להתכחש לעובדה שאחרי הרבה שנים בסצינה, החבר'ה האלה יודעים לתת הופעה מקצועית, מטורפת, סוחפת ומלאה באנרגיות.

את החומר הישן של הלהקה כולנו מכירים, בלאק מטאל מלודי למדי שמנוגן בצורה מהוקצעת, כשכל אחד מחברי הלהקה תורם את שלו, בין אם אלה ריפים מלכותיים, תיפוף אנרגטי ברמות מעוררות אי-שקט, או שירה שנעה בין צרחות בלאק מטורפות לגמרי לשירה נקייה בסגנון שהוא קצת יותר הבי מטאל מאשר בלאק מטאל.

החומר החדש של הלהקה הוא פחות בלאקי, נוטה יותר לכיוון ת'ראש שנות השמונים, אבל עדיין נותן בראש בצורה בלתי מתפשרת. אין מה לומר, החבר'ה יודעים לתת הופעה אנרגטית ומוצלחת. אחרי Ride Through The Horizon הקלאסי סגרה הלהקה את ההופעה עם קאבר מוצלח, אם כי אולי קצת פראי מדי, ל-Desperate Cry של ספולטורה, שכמובן הלהיב את הקהל עד מאוד.

ציון סופי: 10. פשוט תענוג של הופעה, שואו סוחף, חוויה כיפית באמת. כן ירבו.

לצערי, לאחר ההופעה של עזאזל, עקב נדודי שינה נוראיים שתקפו אותי בלילה הקודם, הרגשתי שעייפותי גוברת עליי, ושלא אשרוד עוד שתי הופעות. קצת חבל, כי את רדליין עוד רציתי לראות, אבל העדפתי לפרוש כל עוד נשארה בי מספיק אנרגיה לנסיעה הביתה, והערב עוד חקוק לי בראש כתענוג אמיתי והצלחה מסחררת. למרבה ההקלה, הקולגה הנאמנה שלי, אופיר, הסכים ליטול מידי את העול שבכתיבת הסקירה על חציו השני של הערב, ולכן על שאר החווייה תקראו דרך עיניו.

(יונתן)

WhoreCore

זה לא סוד שאני לא חובב גדול של סגנונות מטאל שנגמרים עם המילה "Core" וזה גם לא סוד שאין לי הרבה חיבה ללהקה שעמדה להופיע, אך אני מאמין בהזדמנות שניה-עד-עשירית ואמרתי לעצמי "אולי הפעם הם יצליחו להפתיע עם משהו טוב", ובכן, מפתיע זה בהחלט היה, אבל טוב… בכלל לא!

איך שהלהקה פצחה עם השיר הראשון שלה, שאת שמו איני יודע כמו שגם את שמות שאר השירים לא הצלחתי להבין בכלל, הבנתי שיש להקות שפשוט צריך להתרחק מהן, זאת במידה ואתם רוצים להשתמש בחוש השמיעה לפחות עד גיל 25. העובדה שהלהקה הזו עושה "רעש" שהדבר היחיד שאני יכול להשוות אליו זה קול מנוע של מטוס, שלא לדבר על הסאוונד במקום שהתדרדר בין הופעה להופעה, גרמה לי לכאב אוזניים כל-כך צורם שכבר התלבטתי אם כדאי להישאר להופעה הבאה או לפרוש בשיא לפני שמשהו נקרע לי בתוך הראש. אבל לא אמרתי נואש, ובכל זאת ניסתי לפענח את התופעה מאחורי בית המשוגעים, ומה שראיתי זה חבורה של אנשים שהמטרה שלהם היא כנראה להרוס בנינים, אם זה ירון הקולגה ממטאליסט שטחן על הבאס שלו, או ערן שריסק והקפיץ את כולם עם הגיטרה שלו, ואפילו צמד הסולנים – שאין לדעת מאיפה לעזאזל בקעו הקולות המצמררים שלהם – הצליחו להרעיד את כל הצוללת. ממש נראה כאילו הייתה תחרות בין כל חברי הלהקה מי יעשה הכי הרבה רעש ובלגן, וזה בהחלט הפתיע אותי.

בסה"כ WhoreCore באו לעשות מה שהם יודעים לעשות הכי טוב, אבל בשבילי, בלי החלק שעושה את ה-"Whore" (הפעם לא זכינו לראות בחורה עירומה המענטזת על X גדול), הם רק להקת "קור", וזה בכלל לא מחמם אותי.

ציון סופי: 6.6.6 – המקום של הלהקה זה בגיהנום, לא בין אנשים!

Redline

ברגע האחרון להקת Redline הירושלמית לקחה על עצמה להופיע במקום להקת Breorn אשר לא יכלה להגיע לאירוע, ולמרות שרציתי לשמוע מי אלה בריאורן, גם רציתי לשמוע מה חדש עם להקת רדליין אשר יצא לי לראות אותה לפני קצת פחות משנה עוד כשיוחאי דוידוף (לשעבר ב-Stone of Tears וב-Damnnation) היה בעמדת הסולן.

וכך לאחר מספר עיקובים קלים עלו לבמה Redline עם הפרונטמן החדש – רועי, ופתחו בנגינה הבי-מלודית למדי שגרמה לי אף לשכוח במעט את החוויה הצורמת שעשתה לי להקת WhoreCore בהופעה הקודמת. צמד הגיטריסטים, שי קלדרון (מלהקת הפרוג-הבי Zonda) ועופר מלכה הרשימו עם ריפים שנעו בין פרוג להבי ואפילו לת'ראש, והכל בצורה לא רעה בכלל. אפילו הסולן החדש גיוון בקולו ונע בין צליל מלודי לקול מעט צרוד, למרות שלעיתים זה לא התאים כל-כך. אך המתופף שלתיאל (גם כן מ-Zonda), כיפה חבושה לראשו, הרשים אותי הכי הרבה והוכיח לכולם שלא רק חילונים יכולים לתופף כמו מטורפים (דפיילר – מאחוריך), שלא לדבר על זה שהוא נותן בראש גם בלהקת הרבנות הצבאית בזמן שירותו הסדיר. לבסוף גם הבאסיסט סובול הראה שכשרון הנגינה שלו אף גדול יותר מכשרונו לא להפסיק לדבר שטויות (שזה אומר המון!) והצליח להרשים מישהו שלא מתחבר כל-כך לצלילי הבאס.

החומר החדש של החבורה הכשרונית היה מעניין אך מעט משעמם לטעמי, למרות שעם הזמן אני מאמין שישתפר בהרבה שכן נראה כי הלהקה יושבת כמו שצריך ביחד. עם זאת אני אישית לא הצלחתי להנות הרבה מההופעה עקב בעיות הסאוונד שגרמו למוזיקה להישמע מאד צורמת בכמה קטעים (או שזה אפקט שנגרם מהרעש של הורקור) עד שגרמה לי להתרחק מעט מהבמה כדי לשמוע קצת יותר בבירור. אך למרות הכל, החבורה נתנה שאוו לא רע ואני צופה שהם ילכו וישתפרו מהופעה להופעה.

ציון סופי: 8.0 – יש עוד מקום לשיפור מבחינת חומר. ובעיות הסאוונד לא תרמו להצגת כישרון הנגנים.

(אופיר)