Between The Buried and Me
צילום: דני אחירון, דני בלטוך
כחלק משפע ההופעות שאנו זוכים לראות השנה בסצנת המטאל הקטנה שלנו, החברים מICP הפקות הרימו את הכפפה והביאו לפה את אחד מההרכבים היותר מעניינים שישנם במטאל כיום – הלא הם BTBAM. בליווי הנציגים המקומיים של המטאלקור המחורפן והמתמטי 7% Mind Usage הם הרימו הזיזו הפכו וניערו את הברבי על כל יושביו ועומדיו בערב שאני אישית לא אשכח. בערב הנ"ל זכיתי לראות את אחת מהלהקות האהובות עלי מנגנת ממש אצלי בבית ונותנת על הדרך שיעור בעל פה על איך להופיע, להיות להקה ולתת 110% לקהל שלך – ואיך להנות בלי לערב סמים, אלכוהול ובשר.
7% Mind Usage
בערך כשעה לאחר פתיחת השערים, ואל מול קהל רדום למדי עלתה להקת המת'קור הותיקה ביותר בארץ ולאחר אינטרו קצר מאוד פתחה בשיר Fertilize The Sun, הישר מתוך האלבום האחרון של ההרכב. האלבום הנ"ל היווה שינוי כיוון עבור הלהקה וממת'קור מתון הפך את המוזיקה שלהם לנגישה אפילו יותר. הלהקה נתנה את כל כולה מהרגע הראשון – גיא עמד בגבורה במקצבים הלא פשוטים, אסא ליהטט לו על הבס, טל דילג בין שאגות לשירת קלין ועידן הגיטריסט פיזז לו כאילו הוא Angus Young ואפילו נפל אל הקהל(או קפץ אליו – אף אחד לא יודע בודאות).
למרות העייפות התחלתית של הקהל, הוא לא יכול היה להישאר אדיש מול המפגן האדיר של עוצמה מוזיקלית של ההרכב שאף התעצמה עם צירופם של שני אורחים מצוינים שהיו בחירה מצוינת מצד הלהקה. תחילה אביטל סולנה של Betzefer ששאג לצד טל, ולאחר מכן ערן סגל מ Aborted שעלה והתפרע עם הלהקה ואביטל באחד השירים היותר מוכרים מהאלבום הראשון – Weapon of Choice שיר שהעיר לגמרי את הקהל והכין אותם להמשך. זו הייתה פתיחה מצוינת לערב, הבעיה היחידה כמו שציינתי היא חוסר ההכרות של הקהל, מה שנובע בעיקר מהעדר הופעות של ההרכב המצוין הזה, וזה עצוב לי בתור מעריץ ותיק של ההרכב שמרגיש שהם קצת תקועים במקום.
Between The Buried and Me
תוך כדי סאונד צ'ק מהיר מאוד ואחרי המתנה קצרה של רבע שעה מסיום ההופעה של 7% התחיל לנגן לו הintro של השיר Specular Reflection הראשון מתוך הEP האחרון של הלהקה, לקראת סיומו קפץ לו לתשואות הקהל הסולן Tommy Rogers והבלאגן התחיל.
לשמוע את הלהקה זה דבר אחד, לראות אותם בהופעה זו חוויה מטורפת עוד יותר. אם היה לי צל של ספק שהלהקה עומדת בכבוד בהקלטות של עצמה ומבצעת את השירים בLive בדיוק מוחלט הוא נעלם בהופעה הזו, כל נגן מנגן את התפקידים שלו בדיוק לא הגיוני, הסאונד בברבי נשמע מעולה ולא היה שום פספוס, Tommy מריץ את עצמו בין האורגן לשאגות מוטרפות אל עבר הקהל המשולהב וכל שיר מתבצע בדיוק כמו שהוא באלבום. יש שיגידו שזה קצת מוציא מהעניין, לטעמי זה רק הדגיש עד כמה הלהקה הזאת טובה והנגנים מוכשרים.
מיד לאחר שני השירים שפותחים את הEP החומר עבר אל שלושת השירים הראשונים מתוך האלבום האחרון The Great Misdirect, הלהקה לא הפסיקה לרגע לנוח והמשיכה בסט אינטנסיבי.
בעיה מציקה שהייתה מתחילת ההופעה זה פוגו מעיק, שכלל שלושה חברים עבי קרס ומפותחי שרירים, עמוסי אלכוהול שדיברו ביניהם רוסית והגיעו ללא שום מושג לגבי זהות הלהקה, רק בכוונה ללכת מכות. אם אתה בא להופעה רק לטובת הפוגו לפחות שיהיה לך מושג מה המוזיקה ברקע.. בשלב מסוים הם גם העלו אנשים לבמה לStage Dive , כולל בשיר Mirrors שהוא בלדה שקטה, מה שרק הראה יותר שהם באו בשביל להתפרע ולא לשמוע מוזיקה. לי אישית זה הוריד מההופעה, וחבר הסב את תשומת ליבי שמדובר באותם אנשים שעשו את אותו דבר בדיוק בהופעה של Napalm Death ב Sublime. לאחר התערבות של איש סגל מהברבי, העניין נרגע קצת והפוגו חזר להיות פוגו של הופעת מטאל ולא קרב מכות של 3 אנשים שעפים על אנשים רנדומלים מהקהל ללא קשר לכלום.
בהמשך ההופעה, לאחר שהסתיים לו Disease, Injury, Madness, Tommy הודיע בחגיגיות שהם עוברים לעשות שירים מ Colors והקהל הגיב בהתאם. הלהקה פתחה בPrequel to the Sequel המרגש, וPaul הגיטריסט התקרב לקדמת הבמה וביצע את הסולואים לקול תשואות הקהל. הלהקה המשיכה לאחר מכן בביצוע של שני השירים שסוגרים את האלבום ובאים אחריו – Viridian ו White Walls ולאחר מכן הודו לכולנו וירדו מהבמה. לא עברו 3 דקות וכבר הלהקה חזרה להדרן, תחילה לביצוע השיר Selkies: The Endless Obsession שהעיר את מעריצי הלהקה שלא שורדים את החומרים החדשים יותר, ולאחר מכן לכבוד כל היהודים שביננו, השיר עם השם הכי יהודי במטאל, הלא הוא Mordecai שאיתו הם חתמו את ההופעה.
למרות שההופעה הסתיימה – הלהקה לא עזבה, וכמו כל להקה שאוהבת את הקהל שלה ומעריכה אותו כל אחד מהלהקה נשאר על הבמה, חברי ההרכב חתמו למי שביקש, הצטלמו והרעיפו קצת אהבה חזרה אל עבר הקהל שאהב אותם המון. הופעה מעולה שתיחרט בזיכרון ולמרות סט קצר – שהגיוני שיהיה כזה בהתחשב בזה ששיר ממוצע של הלהקה הוא 10 דקות. התחושה של עוד שנשארה ולא עזבה הייתה סימן לכך שמבחינתי זו הייתה אחת הטובות שראיתי בברבי ובארץ. מי שאוהב את ההרכב ולא ראה, פיספס הופעה מצוינת, מי שלא אוהב – ההפסד כולו שלו.
