Betzefer בהופעה חגיגית

ללא כל ספק, הצטרפותה של להקת בצפר למשפחת Roadrunner היא הדבר הגדול ביותר שקרה למטאל הישראלי ב-10 שנים האחרונות ויש מצב שאי פעם. בצפר עברה דרך ארוכה מלהיות ידועה כ-"הלהקה הזאת שעשתה קאבר לפיץ העכבר" ל-"הלהקה הזו שחתומה באותה חברה עם Machine Head ו-Slipknot" וזהו ידידיי, כבר עניין רציני ביותר. מאות לובשי שחורים התאספו בשעה מאוחרת (מאד מאוחרת… מסתבר שנערך ערב מחווה ל"חיפושיות" קודם לכן באותו מקום) כדי לחגוג עם אביטל, מתן, ברמן ו-"רותם ענבר" את מאורע החתימה.

Dissonant

באמת שהיה הרבה קהל ובאמת שהתור התארך והתארך ובאמת שהייתה שעה מאוחרת – פתיחת שערים רק ב-00:30 (לעזאזל עם הביטלס האלו…) – ובאמת שאני מנסה לתרץ את הכניסה המאוחרת שלי לערב שבגללה לצערי הפסדתי את מרבית ההופעה של אחת הלהקות האהובות עלי – Dissonant. בדיוק הגעתי לשיר האחרון שלהם – In the Name of God ואין לי הרבה מה להגיד כאן – חוץ מביצוע מצוין כרגיל של החבר'ה… החמצתי את הסולו בס של נתיב… בעסה…

7%MindUsage

אחריהם עלו 7%MindUsage. האמת היא שעד יום שישי הדבר היחידי שלהם שנתקלתי בו היה הקליפ המגניב. 7% מנגנים מוזיקה מאד ייחודית, שמזכירה לי מאד שילוב מוזר בין דילינג'ר למשוגע ולמוזיקת סדרות בלשים (תודה ללירי על שלימד אותי את המונח). מוזיקה מטורפת לחלוטין, שנעה בין בלאגן מוחלט לבין קטעי גרוב מגניבים.

ההופעה של הגיטריסט והסולן שלהם גם מאד מזכירה את דילינג'ר על הבמה, שואו שאני לא כ"כ אוהב – מזכיר לי יותר מדי עיוותים של חולים במחלת הנפילה – אבל לאוהבי הסגנון היה בהחלט מה למצוא כאן. עבודת תופים ובס נהדרת. אחלה שליטת רגליים למתופף והפצצה במקצבי משוגע. הבסיסט בהחלט היווה המשך נהדר להופעה של דיסאוננט ומאחר שהפסדתי את הסולו של נתיב פוציתי בסולו, יפה לא פחות אני חייב לציין, בס גם כאן. חבל רק שאת רוב הסולו עשה הבסיסט עם הגב לקהל והרס חלק גדול מהאפקט.

הנקודה החלשה בהופעה הייתה לדעתי הסולן. יש לו אחלה ליינים של שירה והכול, אבל פשוט לא אהבתי את הקול שלו… עניין של טעם… אני גם לא מתחבר כ"כ לסגנון, אז עוד פעם – למי שאוהב דילינג'ר – כדאי מאד לבדוק את הלהקה הזו!

Betzefer

לקראת שלוש בלילה הגיעה הסיבה לשמה התכנסנו כולנו בבארבי באותו ערב. אחרי חצי שנה ללא הופעות (שזה נצח ב-"זמן בצפר") חזרו הארבעה למקומם הטבעי – על הבמה – והקהל (ואני בתוכו) נהנה מכל רגע. למרות השעה המאוחרת, ולמרות שתי להקות רוצחות שעלו לפניהם, בצפר עלו ונתנו את אחת ההופעות שיותר נהניתי בהן מאז שהתחלתי ללכת לערבי מטאל. אביטל הוא ללא ספק אחד הפרפורמרים הגדולים בארץ. הרבה סולנים יכולים ללמוד ממנו על איך להפעיל הקהל ועל לא להפסיק לזוז גם כשלא צורחים לתוך המיקרופון. רותם הבסיסט, למרות השיער הקצר, נתן שואו מטורף בסגנון ג'ייסון ניוסטד בתקופה הטובה של מטאליקה – סיבובי ראש ללא הפסקה – ככה צריך!

המוזיקה של בצפר מאד גרובית ומשלבת בצורה מצוינת נו-מטאל, הארדקור והרבה רוק'נ'רול. הנגנים של בצפר הם לא ווירטואוזים על הכלים שלהם, אבל הם בהחלט יודעים לעשות את העבודה. אני מאד אוהב את העבודה של ברמן על התופים – יש בכתיבה שלו ובעבודת ידיים-רגליים שלו את כל הדברים שאני אוהב לשמוע בתופים. מתן לצערו, ולצערי, היה צריך להיאבק רוב ההופעה עם השומרים (רדו מהבמה טמבלים!!!) או עם הקהל ויותר מפעמיים התנתק ה PL שלו ונשארנו עם באס ותופים. תוספת מעניינת למוזיקה, אבל לא רצויה במיוחד… בשאר הזמן הבחור קיפץ וניפנף את הראסטות שלו כמו שצריך. אין תלונות במחלקה הזו.

לשמחתי הרבה בוצע כל "New Hate", בצורה מצוינת – יותר טובה מהדיסק לדעתי וכחמישה-שישה שירים חדשים. Early Grave הוא אחד השירים היותר טובים ששמעתי של בצפר, את Downlow אהבתי קצת פחות, וגם שאר השירים הולכים באותו הכוון. המוזיקה נעה בין קטעים איטיים שאי אפשר להישאר חסר תזוזה כששומעים אותם, לבין קטעים מהירים וברוטאליים שבטוח שאי אפשר להישאר חסר תזוזה כששומעים אותם. אני בהחלט מצפה לדיסק החדש שלפי מה ששמעתי בהופעה, אמור להיות אחת היציאות הטובות של 2005.

ראוי לציין אגב שלמרות שהערב נערך מספר שעות אחרי הפיגוע, במרחק של 5 דקות נסיעה, אף אחת מהלהקות לא ראתה לנכון לומר משהו (כמו שאמרתי, נכנסתי רק בשיר האחרון של דיסאוננט אז יכול להיות שאני טועה כאן) – לפחות לא שאני הבחנתי. בנוסף, נא להרגיע בבקשה את הגורילות במעילים הצהובים של חברת השמירה. זו הופעת מטאל – לא הופעה של שלמה ארצי. מה הרעיון לשים שני שומרים ליד הבמה שיחטיפו אגרופים ובעיטות לכל ילדון מסכן שעומד בשורה הראשונה? הדרך הנכונה היא לשים שומר אחד לצידי הבמה שיעלה ובמקרים קיצוניים ירחיק את הגורם המפריע. אחרת זה פשוט הורס, ודברים כאלו בהחלט יכולים להרוס לי את כל הערב… אף אחד לא רוצה לשלם 50 שקל כדי לחטוף מכות… מצד שני, זהו ערב מטאל, אז אולי כן…

(יוגב סיטון)