Eternal Gray – בהופעה מיוחדת

כמעט שנה עברה מאז ההופעה האחרונה של להקת Eternal Gray והרבה השתנה. לאחר ריב (מתוקשר?) בין אייל, הסולן, לדורי, גיטריסט ומנהיג הלהקה, התפרקה החבילה ואוריה ספיר (Matricide) הצטרף במקום על עמדת הגיטרה. מאחר שאייל אייש גם את עמדת הגיטריסט וגם את עמדת הסולן ואוריה לא התפרסם במיוחד בזכות כשרונות ווקאליים חבויים, אורן בלבוס הוזעק למלא את החסר. בנוסף, רועי חן, המתופף, עזב את הלהקה כדי להתמקד יותר בלהקתו השניה – Breorn והוחלף על-ידי ילד פלא אחר – דרור גולדשטיין (Abed), מה שהפך את דורי לחבר ההרכב היחידי שנשאר מההתחלה.

כ-400 מטאליסטים שלא ידעו למה לצפות התאספו בבארבי כדי לראות את ההרכב החדש של EG וכמובן גם כדי לראות את הלהקה הפותחת – Excessum – שהם אחד השמות החמים מבין להקות המטאל הצעירות יותר כיום. רק לשם השוואה, בהופעה הקודמת שלהם, עלו אקססום ראשונים בערב של חמש להקות. בהחלט מגיע ללהקה הזו סוף סוף לקבל את ההכרה ולפתוח בערב גדול שכזה.

Excessum

זו לא הפעם הראשונה שבה אני רואה את אקססום – אז כבר ידעתי למה לצפות. ואם להגיד לכם את האמת, החברה רק משתפרים מהופעה להופעה. בהחלט רואים על הבמה שיש לחברי הלהקה יותר ביטחון ושהם יותר בטוחים בעצמם. מבחינה ביצועית הם עושים עבודה לא רעה בכלל. שני הגיטריסטים מדויקים ושקד סוחב את רוב ההופעה עם תפקידי תופים מורכבים מאד יחסית לסגנון. הנקודה החלשה, מאד, בהופעה של אקססום היא בעצם ההופעה עצמה… אלעד (הבסיסט), אריה ואיליה כולם בעלי שיער קצר. מי כמוני יודע שההופעה עם שיער קצר היא קשה מאד אבל זו לא סיבה לעמוד רוב הזמן במקום. אני באמת חושב שהייתי הרבה יותר נהנה מההופעה אם הייתה קצת יותר תזוזה ואינטרקציה עם הקהל מצד הגיטריסטים.

למרותז את, המשפט האחרון לא תקף כלל וכלל על סולן הלהקה איליה שלדעתי האישית – החזיק את ההופעה על הכתפיים שלו. הבן אדם לא הפסיק לזוז לרגע ולדעתי הוא אחד הפרפורמרים היותר טובים שמופיעים על במותינו בתקופה הזו. הקול שלו גם מאד מתאים לסגנון הדת' מלודי/טראש מטאל שאקססום מנגנת.

מה שכן, הקהל מאד אוהב את אקססום והוא מראה את זה. רבים כבר מכירים את השירים ששוחררו Kingdom Loneliness, Fake Shadow וגם את Suffer and Die – לדעתי השיר המוכר ביותר של הלהקה. הסאונד היה לא רע בכלל מאחר שה-Soundman היה גיא לאוב – מי שגם אחראי להקלטה האחרונה של הלהקה – ואני מניח שהיה לו יותר קל לעבוד איתם. שיא ההופעה היה לדעתי בקאבר שבוצע ל-Kreator עם השיר Violent Revolution ומאד חבל שכך.

קאבר זו תוספת נחמדה לכל הופעה, אבל כאשר הוא מהווה את השיא זה כבר צריך לעורר חושבין ולגרום ללהקה לנסות להשתפר מבחינת עמידת במה וביצוע ביותר התלהבות את השירים המקוריים. אני מכיר את אקססום כבר הרבה מאד זמן, כמעט מאז תחילת דרכם ואפילו היה לי העונג לנגן ביחד עם שקד ואלעד ואין הרבה אנשים שיותר שמחים ממני על ההצלחה של החברה האלו. אם הם רק ישפרו את סגנון ההופעה שלהם, החברה האלה יוכלו להיות כוח הרבה יותר חזק בסצנה שלנו.

Eternal Gray

כעשרים דקות לאחר סיום ההופעה של אקססום עלו Eternal Gray לבמה, עם אורות כבויים וכניסת האינטרו שהתחיל לנגן ברקע. איך שהאורות נדלקו והלהקה החלה לנגן, כולם כבר יכלו לראות את EG מודל 2005. אני חייב להגיד, הם נראים הרבה יותר מרשימים עם זמר שלא מנגן גם על גיטרה. בפעם הראשונה הרגשתי בהופעה של EG את ההרגשה שאתה מרגיש כשאתה רואה להקה גדולה מולך על הבמה (בארץ זה שמור בנתיים רק לסיילם ואורפנד לנד). השיר שנבחר לפתוח את ההופעה היה Chained – שיר חדש – קצת תמוה לדעתי. אחרי שנה שהם לא הופיעו הקהל היה צמא לקצת חומר מ Kindless ואולי היה חכם יותר לפתוח עם אחד השירים מהדיסק. כל זה לא גורע מהאיכות של השיר המדהים שרק הגביר אצלי את הציפייה ל Deeds of Hate (ה-EP אותו הלהקה תשחרר בקרוב). שיר ברוטלי וטכני שלא נותן לך להפסיק להזיז את הראש אפילו לשניה – מה שכבר העלה נקודה רעה מאד.

גם כאן, השואו של הגיטריסטים של איטרנל גריי היה מאד לוקה בחסר מבחינתי. המוזיקה רצה בטירוף אבל אוריה ודורי רוב הזמן עמדו ונראו קשוחים. אכזבה גדולה מבחינתי – במיוחד מאוריה שאני לא רגיל לראות אותו לא מסובב את הראש על הבמה… מה שכן, להגנתם של החברה, כמעט בלתי אפשרי לעשות הדבאנגינג תוך כדי נגינת השירים של איטרנל גריי – אבל עדיין – אני חושב שהייתי הרבה הרבה יותר נהנה אם הייתה יותר תזוזה של הגיטריסטים. אחרי הפתיחה קיבלנו התקפה של שירים מוכרים כמו Absent Mourn, Inflicting Pain ו- Sins in the Process of Creation. נראה כי אורן מסתדר לא רע בכלל עם תפקידי השירה שהשאיר אייל והוא אפילו שר אותם בהרבה יותר רב-גוניות (בניגוד לאייל שהעדיף להשאר בשאגות הנמוכות אורן עלה הרבה מאד פעמים לטונים הגבוהים יותר).

תקרית משעשעת למדי לדעתי הייתה כשנוגן השיר Scar of Scorn (לשעבר Locked in Silence) והקהל החליט להתעלם לחלוטין מהפזמון החדש שאורן כתב ולשיר בעצמו את הפזמון הישן עם אייל. אני חייב להודות שאני אוהב יותר את הגרסא הישנה, אבל בחייאת – חברה אתם בהופעה! בכל מקרה, ככל שההופעה נמשכה נראה כאילו דורי ואוריה מרגישים הרבה יותר נוח על הבמה והתזוזה של שניהם הייתה בהתאם וכך ההופעה נהייתה יותר סוחפת לטעמי… לעומת זאת, הרגשתי כאילו לאורן קצת היה קשה לסחוב את כל ההופעה והוא נשמע הרבה יותר טוב בהתחלה מאשר בסוף.

הפתעה מיוחד נרשמה באמצע Flesh Cycles כאשר משום מקום התחילו החברה לנגן את קטע השיא בשיר של משוגע – New Millennium Cyanide Christ ופחות או יותר, מה שנקרא, "שברו את הבית". אחרי השיר הזה החברה ירדו מהבמה כאשר לפתע דורי הגיח מהחדר אומנים עם הגיטרה (מה שחיבור אלחוטי יכול לעשות…) ושאל את הקהל אם הם רוצים עוד – והלהקה חזרה לנגן את The Unbelievers Die כהדרן. סוף מצוין להופעה מציינת שהתחילה יבש במקצת.

ח"ח מיוחד מגיע לדרור המתופף שפשוט לא מפסיק להדהים אותי מחדש כל פעם שאני רואה אותו. ברצינות. העבודת ידיים ורגליים שלו פשוט מדהימה והוא נתן את השואו הכי טוב בכל הערב לטעמי (שלפי מה שהבנתי, לצערי, מחלפות התלתלים שלו הוחלפו בקרחת מבהיקה ובזמן פרסום הסקירה הבחור החליף את הבגדים השחורים במשהו קצת יותר ירקרק). מתופף גאון…

(יוגב סיטון)