Deathfest II

ליעד קלופשטוק וטל זכאי

Viscera Trail היא להקה שתחום פעולותיה רחב מאוד. על קשת הפעילויות הזאת נמצאת הפקה של ליין פסטיבל הנקרא דת'פסט, אשר ביום חמישי האחרון התרחש בפעם השנייה שנראה כי התעלה על הראשונה. מאות מטאליסטים מכל קצוות הארץ נהרו אל מועדון הסאבליים בתל-אביב שהתמלא בצפיפות. מצד אחד, שמחתי לראות את הכמות הרבה של האנשים אשר נכחו באותו ערב, דבר שבהחלט ראוי לציון לאור מבול ההופעות (מהארץ ומחו"ל) השוטף את ישראל לאחרונה ואשר עוד ישטוף אותה בחודשים הקרובים. אך מצד שני, צרם קצת העניין שהמועדון היה מפוצץ (בכל מובן שתרצו), במיוחד אם נתייחס לעובדה כי המדיניות המוזרה של המקום אוסרת לצאת משטח המועדון במהלך הערב, ובואו נגיד שלהיות דחוס במשך כמעט שש שעות של הופעות עם מאות מטאליסטים מיוזעים ומלאי אנרגיה אינסופית ללא יכולת להתרענן בחוץ, זה לא דבר מלבב במיוחד. בין כה וכה – היה לנו ערב משובח, ואפשר לומר שמי שלא הגיע בהחלט הפסיד פסטיבל דת' ראוי לשבח, ואפילו שתי להקות אשר הגיעו מעבר לים בכדי לחלוק כבוד עם הקהל הישראלי – ובהחלט נראה כי הם קיבלו המון כבוד בחזרה.
Digested

ליעד קלופשטוק: הערב נפתח בזמן וללא עיכובים, כאשר ראשונים באו ועלו Digested. במקור, הלהקה הפותחת של הפסטיבל הייתה אמורה להיות Insight, אך בעקבות סיבוכים כלשהם עם היציאות מהצבא של חברי הלהקה, החליפו אותם Digested בהתראה של פחות מ-24 שעות, אשר זוהי ההופעה השנייה שלה בהפקות של Viscera Trail לאחר שנתנה את הופעת הבכורה של ב-Day of Crime At Sublime (יש לציין כי מדובר גם בהופעה השנייה של הלהקה באופן כללי). Digested פתחו עם Splattered In The Basement, שיר שהם כבר שחררו לא מזמן לרשת. עשרות האנשים שהקדימו להגיע בשעה זו, הגיבו בהשתוללות מתונה לצלילי החרחורים המאיימים של צמד הסולנים של הלהקה. מה שכן, לא לגמרי הצלחתי להבין למה יש על הבמה שני הרי-אדם אשר שואגים, ולא אחד. אחרי הכל התפקידים של השניים די זהים, ולא מדובר כאן בסקרימר וגראולר, או גראולר וקלינר וכו'. אך מי אני שאמתח ביקורת על מהות ההרכב? אם הלהקה בסדר עם זה, אני בסדר עם זה.

לאחר שלושה שירים נוספים ולא פחות כבדים, עברו Digested לביצוע קאבר לשירFurtive Dissection, של להקת Haemorrhage. אם אני לא טועה הלהקה ביצעה את השיר גם בהופעת הבכורה שלה. אינני מכיר את השיר מספיק טוב בכדי לשפוט את טיב הביצוע, אך נראה שהקהל במועדון אהב את מה שהוא שמע. הלהקה חתמה את הופעתה הברוטאלית עם Grandma For Dinner, ככל הנראה השיר המוכר של הלהקה, כי הקהל אהב והשתולל לצליליו. Digested סיפקו פתיחה נאה בהחלט לערב הזה, עם מכה אדירה של ברוטאל דת' מהגהינום, אשר הצליח לחמם לא רע את הקהל שהקדים לבוא עוד בתחילת הערב המשובח הזה.

Deface
טל זכאי: אחת הלהקות המתקמבקות של Deathfest היא להקת הדת' Deface, שנעלמה מעל פני האדמה לפני מספר שנים, וזאת אחרי שהופיעה באירופה עם לא פחות מJungle Rot וMacabre. אני חייבת להודות כי איני זוכרת אם אי פעם יצא לי לראות את Deface בלייב, אך הפעם בהחלט התרשמתי מהיכולות הטכניות של הלהקה, במיוחד מהתיפוף המצויין ומהביצועים של הסולן. עם זאת, יחסית לסגנון הדת' מטאל אולדסקול השובר של הלהקה, היה ניתן לצפות להופעה יותר אנרגטית ומלאת מרץ, עם זאת החבר'ה בקושי זזו ממקומם, ולא הייתה איזושהיא אינטראקציה עם הקהל כלל לאורך כל ההופעה. כנראה ניתן להפיל את האשמה על האבק שהצטבר במספר שנים של חוסר הופעות, אז לפעם הבאה נקווה שיהיה יותר שואו שמתאים לכאסח של המוזיקה.

Solitary
ליעד קלופשטוק: Solitary פועלים כבר משהו כמו קצת יותר מעשור. למרות שהלהקה קצת נעלמה מפני השטח בזמן האחרון (נקווה שזה רק בגלל שחלק מחבריה עסוקים יותר ב-Matricide ולא קרה שום אירוע חריג), שמחתי לשמוע כי היא תגיע לדת'פסט השני, ושיהיה גם מלודת' משובח בערב שיש בו בעיקר הרבה ברוטאל. בשלב זה המועדון כבר התמלא יפה, והקהל גם הוא הפך משולהב יותר מההופעות הקודמות, ועם השלהוב הזה גם הייתה התגובה לפתיחת ההופעה עם השיר A True Nature Of Things, שגרם לי להבין מלודת' טוב מהו. הלהקה עברה לביצוע של עוד כמה שירים, אשר הציגו יכולות טכניות די מרשימות של החבורה הזאת, עם עבודה מעולה בגזרת כלי המיתר אצל יוגב סיטון וליאור גיא. בין ההשפעות של הלהקה, ניתן כמובן לזהות בבירור את הדת' מטאל השבדי ולהקות כמו Children of Bodom, In Flames, ו- Dark Tranquillityבהחלט מככבות שם; אך הייתי מגדיל ראש ואומר שמישהו שמה שומע הרבה ת'ראש לאחרונה, וגם השפעות פרוגרסיביות או טכניות המזכירות את Opeth ולהקות אחרות בז'אנר.

הלהקה סיימה את ההופעה עם Reverse The Trend, אשר הקפיץ את הקהל עם מנת דת' שבדי בשילוב של ת'ראשיות נותנת בראש. Solitary היא ללא ספק מבחינה מוזיקלית להקה ברמה גבוהה מאוד, והדבר שמעט צרם היה הסאונד שמסיבה לא ברורה היה מעט אנמי בהופעה של החבר'ה האלו. ואם להתייחס לדבר נוסף, חבל לי שהלהקה מעט סטטית, לזוז מעט על הבמה בהופעת מטאל מעולם לא הרג אף אחד, ובערב הזה הלהקה התבלטה בחוסר התזוזה שלה לעומת שאר ההופעות שצפינו בהם מהלהקות הבאות. לסיכום – דת' מלודי משובח עם השפעות נוספות, עשוי כהלכה כמיטב המסורת.

Viscera Trail
טל זכאי: את ההופעה של Viscera Trail, שאירגנה עבורנו את הערב החולני והנהדר הזה, קידם השטן בכבודו ובעצמו, לאחר שלא השתכנע באכזריותן של הלהקות אביב גפן והתעויוט ואתניקס, ועל כן ביקש מפורשות שViscera Trail תופיע לפניו. מוזרויות שונות ליוו את הופעת הברוטאל-גריינד הפסיכית הזו, אם מדובר במריטת שיער החזה של הסולן ברצועות שעווה, באובססיביות משונה לכל מה שקשור בנושא וירוס הפפילומה, במופע הספוגים המקפצים או בבחור המחופש למעי (?) ורדרד. אפילו ציצים חשופים היו על הבמה, אך לא כאלו שהייתם רוצים לראות (בנאדם, תלבש חולצה, באמת).

היו גם הופעות אורח, קונבנציונאליות יותר ופחות- Helge, הסולן הגרמני מלהקת Arafel הגיע כדי לצרוח, נטלי הסולנית הצבעונית של “A Day After the Zombies Came” הגיעה אף היא לצווח בטירוף. האורחים הפחות קונבנציונאליים כללו ביט-בוקס אנושי, סקסופוניסט וזמרת בשמלה לבנה. ואיפה שהוא, מתחת לכל הבלאגן והגימיקים האלו הייתה גם מוזיקה, היו מכות, והיה מטאל. אני אתוודה ואומר, למי שאולי יופתע מכך, שהסגנון המוזיקלי של Viscera Trail לא מדבר אלי באופן אישי, אבל בחיי, החבר'ה האלה יודעים להרים שואו מהסרטים… מסרטי הגור, בכל אופן.

Carnal Decay
טל זכאי: את החלק הבינלאומי של תכנית הבידור לערב הDeathfest פתחו Carnal Decay, להקת הדת' השוויצרית האנונימית יחסית. את החיבור שלהם לארץ הקודש גילו לנו מיד כשהתוודו שהסיבה לשמה הגיעו היא בכדי לחגוג בר-מצווה לבאסיסט עב הכרס של הלהקה, והסולן אף התרברב בכישוריו בשפה העברית בכך שלמד לומר את המילה העברית לאיבר המין הזכרי ומשום מה גם רצה שחבר'ה מהקהל יבואו להציג את שלהם. מלבד השתלבותם המיידית של Carnal Decay בהוויה הישראלית, הם הגיעו גם כדי לרטש לנו את עור התוף בשילוב של דת מטאל, ברוטאל וגריינדקור לפרצוף, תיפוף מהיר ומעולה, ריפים כבדים בטירוף עליהם שולטת לבדה (!) גיטריסטית קטנה ותמימה למראה, ווקאלס בגראולים עמוקים ונמוכים מגרונו של הסולן. על אף הפאסיביות היחסית של שאר חברי הלהקה על הבמה, הסולן דאג לתת שואו אנרגטי ומהנה, ובסך הכל זכינו לאחת ההופעות האיכותיות של הערב העקוב מדם הזה.

Benighted
ליעד קלופשטוק: החבורה הצרפתית הזו הם ללא שום ספק גולת הכותרת של הערב. כש-Benighted נחתו לראשונה בישראל, אני לא בטוח שהם ידעו למה הם נכנסים (למעט המתופף שעשה גיחה לארצנו בשנה שעברה עם Nightmare הצרפתים כמתופף מחליף לאותה הופעה, שאם כבר הזכרנו אותו מדובר במתופף מהדרגות הגבוהות ביותר שהוא בעצם אחת הסיבות שנכחתי באותו ערב). הצרפתים הללו אשר הספיקו בקצת יותר מעשר שנים לשחרר שישה אלבומים (ועוד אחד בקנה), בהחלט לא נחים לרגע, והעובדה הזו ניכרת בהופעות שלהם. האנרגיות המטורפות שלהם לא פסקו לרגע, ולא היה ברור מי מהשניים משולהב יותר – הקהל או הלהקה. מה שבטוח הוא שאת ההופעה הזו כולנו נזכור לעוד הרבה זמן.

את ההופעה פתחה הלהקה עם השיר Slut, מהר מאוד הקהל כולו נכנס לעניינים והלהקה עברה לביצוע השיר Stay Brutal אשר כשמו כן הוא בהחלט השאיר את הקהל הישראלי ברוטאלי מתמיד. גם בלהיט Forsaken הקהל לא נח לרגע, ובביצוע של השיר האהוב Nemesis גם לא מעט ידעו את המילים, ואלו שלא ידעו – לא בזבזו אנרגיות מיותרות וסחטו את מיטב כוחם במעגל הפוגו האכזרי שהתרחש במהלך ביצוע השיר. Julien הסולן לא פסק מההתלהבות האדירה שלו מהקהל, וציין מספר פעמים במהלך הערב את התרשמותו הרבה מהמטאליסטים המקומיים. כשעברה הלהקה לביצוע של השיר Foetus שהוא גם הלהיט הכי גדול שלה, הקהל הגיב בטירוף מוחלט. אציין גם כי איפשהו בין השירים האחרונים הזמינה הלהקה את כל הקהל לעלות יחד איתה אל הבמה, מה שהפך לכמה דקות את האיזור לטירוף חושים מוחלט כאשר עשרות מן הקהל עלו להשתולל לצד הלהקה תוך כדי ביצוע של אחד השירים. כשעברה הלהקה לנגן את Grind Wit, הודיע Julien כי הוא רוצה לראות את ה- Wall Of Deathהרצחני ביותר שהוא אי פעם ראה, ואני חושב שהוא גם קיבל אחד כזה. באופן אישי, אפילו אני הופתעתי מכמות האנרגיות שהלכו בהופעה הזו אצל הקהל, ואם נתייחס לעובדה שהשעה הייתה כמעט חצות לאחר שעל הנוכחים במועדון כבר עברו כמעט שש שעות של הופעות לא פחות ברוטאליות מהנוכחית, זהו דבר שבאמת לא מובן מאליו.

הלהקה הודיעה כי היא הולכת לנגן את השיר האחרון להערב – Swallow. גם כאן הקהל לא בחל באמצעים והשקיע כל מאמציו בהשתוללות ובקפיצות אל הבמה וממנה אל הקהל. הבסיסט בעצמו (שדרך אגב הוא בחור די חביב שאף קעקע לעצמו את בובספוג על הרגל) קפץ על הקהל וניגן כמובן תוך כדי, עד שהקהל הקפיץ אותו חזרה על הבמה לקול התשואות. שני הגיטריסטים גם הם לא השאירו אף טיפת אנרגיה מיותרת אצלם בגוף וסחטו מעצמם את שיא היכולת על הבמה. לאחר מכן הלהקה כבר כמעט וירדה מהבמה והגיטריסטים כבר הורידו מעצמם את הגיטרות, אך הקהל הישראלי כמו הקהל הישראלי לא נתן לחבר'ה האלו יותר מידי זמן להתלבט ולקול שאגות ה"We want more!" עלתה הלהקה חזרה במהרה להדרן בביצוע של השיר Identisick, אחד השירים המוכרים והאהובים של הלהקה. "You are fucking crazy, you know that?" חצי שאל חצי אמר Julien במבטא הצרפתי שלו לפני שעבר לביצוע השיר. וכשאמירה כמו זו מגיעה מאדם אשר עובד כאח בבית חולים פסיכיאטרי, אני בטוח שהיא מקבלת משמעות די גדולה. הקהל לא הפסיק להשתגע גם במהלך השיר האחרון, והלהקה כולה נשארה בסוף השיר בשביל להודות לקהל על ללא ספק אחת מההופעות שהיא תזכור לעוד הרבה זמן.

לסיכום: ערב הופעות כזה רק מוכיח שלא צריך להביא לארץ רק את הלהקות הכי מוכרות, לגבות מאות שקלים לכרטיס ולהופיע במועדונים הפלצניים ביותר בשביל להרים ערב איכותי ומהנה. מוזיקה ברמה ואווירה טובה (וכמו שאמר הסולן של Carnal Decay – “Never forget the beer!), זה כל מה שצריך, ואת זה בהחלט סיפק ערב הDeathfest. זכינו לראות את מיטב הדת' הישראלי על גווניו השונים- החדשים, הותיקים וגם המתקמבקים, מופיעים על אותה במה יחד עם פרוייקטים אירופאיים איכותיים, היה כיף ונקווה לעוד ערבי מטאל טובים שכאלו במחוזותינו.