Extinct Tradition – הפלישה מהצפון

לפני הכל, ברצוני להתייחס בקצרה למועדון ה-Vortex, הלא הוא מועדון תו'רהיים לשעבר. כבר הייתי בעבר בהופעות אשר התקיימו במקום, אך זו הפעם הראשונה בה הזדמן לי להגיע לאחר ה-"מייק-אובר" שהוכרז על המקום בתקופה האחרונה והמסקנה שלי – וואו! אם בעבר, בהופעות שמילאו פחות ממחצית התכולה של המקום היה מחניק וחם והיו בעיות סאונד רבות, התקופה הזו הגיעה לסיומה. ימי הסאונה תמו וכעת במקום מותקנים 3 מזגנים חזקים אשר פותחים את האפשרות למלא את המקום בקהל עד למקסימום, ללא הצורך לצאת ולשאוף חמצן כל 2 דקות.

מבחינת סאונד – ההשקעה הייתה רבה עוד יותר. את התקרה של המקום, ומדובר הרי בשטח עצום, מכסה שכבה אקוסטית שלא הייתה מביישת אולפן הקלטות. פשוט תענוג לאוזניים. הסאונד שנוצר במקום, וייתכן שזו אך ורק דעתי אישית, מנצח מקומות ותיקים ומוכרים כגון ה-"בארבי" או "התיאטרון". עכשיו להקות יוכלו לממש את הפוטנציאל המוזיקלי בהופעות שלהן ומצד שני, להקות המצטיינות בעיקר ב… להרעיש, לא תוכלנה לתרץ את עצמן בגלל "סאונד גרוע של המקום".

תחושת הסאונד הנהדר שחשו בו מרגע הכניסה למקום, העלתה לי מאוד את רמת הציפיות בתקווה שהלהקות שבאו מצפון ייתנו בראש. יום שבת בערב הוא זמן גרוע מאוד להופעות וזה בא לידי ביטוי בנוכחות הלא רבה מדי של קהל שהייתה, אם לא מחכה יום חופש נטול עיסוקים בבוקר למחרת, ואנשים שמתאמצים להגיע למרות הקשיים ובמיוחד אלה שבאו מרחוק, בהחלט מגיעה להם תמורה להשקעה בזמן שנתנו מעצמם ולקבל בראש מקצת מוסיקה טובה. ואת התמורה אכן קיבלתי, אם כי לא מלאה במיוחד לצערי. הגעתי באיחור זוועתי. הספקתי לראות לפחות הופעה אחת, אך גם מיד אחריה הייתי צריך לחזור הביתה, כי צריך לאגור כוחות ליום ראשון.

בכל אופן, הערב עצמו אורגן ע"י חברי להקת Extinct Tradition, להקה המשתייכת לסגנון הפאוור-מטאל המלודי סטייל "Nightwish" ו-"Rhapsody", שאותם ציפיתי במיוחד לשמוע בצורה מקרית, לאחר שנתקלתי בשירים מהדמו שלהם בפורומים השונים. לאחר האזנה מחומר הדמו שהחבר'ה האלה הקליטו, פשוט נדהמתי מכמויות הכישרון שטמונות בלהקה הזו. אם החבר'ה האלה יודעים ומסוגלים להראות מה הם שווים בהופעה חיה – פריצת הדרך אולי לא רחוקה.

מהרגע הראשון בה עלתה הלהקה להופיע, נראה היה ניתן לחוש בהתרגשות קלה בקרב חברי הלהקה, במיוחד של הסולנית, דבר שאובחן גם במהלך ההופעה ואציין על כך בהמשך, אבל מהרגע בו ה-Intro הסתיים ושהתחילו לנגן, במקום "להקה צעירה" של חבר'ה צעירים בני 21-17, עמדו על הבמה חבר'ה מקצועיים, מתוזמנים ומלוטשים בהרבה מנגנים אחרים בגיל הזה ואולי יותר אפילו מנגנים ולהקות שהן מוכרות יחסית ונמצאות כבר הרבה זמן בסביבה.

את ההופעה הם פתחו עם שלושת שירי הדמו, אותם שמעתי מהחומר שפורסם – Supremeaned Majestic, Toward the Sky, ו-Pretrokolos. מהתקופה בה הם הקליטו את השירים, והצורה בה אותם ניגנו, אין ספק שבהחלט עבר הזמן והם השתפרו, הכניסו הרבה יותר אנרגיה אל השירים ואיתם סחפו את הקהל אחריהם. ראויה לציון במיוחד הנוכחות חזקה של שי הגיטריסט שהפגין יכולות גיטרה מרשימות ושל הקלידן אלכס, שהכניס הרבה אווירה ורגש לכל שיר ושיר, היה ניתן לחוש בצורה טובה.

בעניין השירה לעומת זאת, הייתה לי אכזבה מסוימת משתי בחינות: ראשית, החיסרון האדיר בסולן שני, שישתלב עם הסולנית ובאמת, בשירי הדמו, בקטעים בו גבר היה צריך להכנס, הסולנית המשיכה לבדה, וזה הוריד לא במעט את הקסם מהשירים, במיוחד מ-Towards The Sky ופשוט חבל. אבל יותר משהורגש החוסר הנ"ל, הורגש עוד יותר הליקוי ביכולות הסולנית על הבמה. מדובר בקול עם הרבה פוטנציאל ושיש לו מה לתת, אבל על הבמה ורוניקה לא מימשה אותו כמו שצריך. חוסר התזזיות הוסיף על העובדה שבמהלך השירים היא לא שינתה את הטון בו היא שרה וזה יצר הרבה מונוטוניות מצידה. אולי מדובר בהתרגשות והצורך להשתפשף קצת, אבל באמת חבל.

דווקא מעניין שבכל פעם שהיא הציגה את השירים, היה לה הרבה יותר קסם, במיוחד הרגע בו הלהקה עלתה עם השיר Angel of the Dark Night בו היא הציגה אותו עם קול-גראול שהיה מאוד משעשע והביא לי ציפיות מעניינות, אבל גם כאן ובהמשך היא המשיכה אותו טון. חבל, גראולים, כמו שגם אמרתי באופן כללי, סולן שני, באמת נחוץ ללהקה כדי לממש את מלוא הפוטנציאל המוזיקלי שלה. מה שכן, יש יתרון גדול מאוד בכך שאת רוב תשומת הלב תופסים דווקא הנגנים עצמם, והם נותנים את עיקר הפוש ללהקה בזמן ההופעה. וכדי להיות יותר ברור, תחשבו מה קרה ל-"Nightwish"…

נמשיך. לאחר שיר נוסף, שבוצע כהלכה, אם כי עם תחושה של דמיון רב מדי בין השירים ושיש צורך לגוון כדי שלא יתחילו לשעמם, הסולנית הכריזה על השיר הבא כ-"משהו שקט". כשהחלו לנגן, לא חשתי על שינוי מיוחד בסגנון, כשהשירה ממליכה באותו טון מוזיקלי, חוץ מששאר פשוט האטו את הקצב במעט. דווקא לקראת סוף השיר באה הפתעה נעימה וחברי הלהקה החלו לאלתר קצת על הבמה, ומה שבמיוחד בא לידי ביטוי הוא סולו ג'אז שבוצע כהלכה ע"י הקלידן, שעידן והשתלב בצורה מאוד טובה למה שהתנגן. זה העלה על פניי ועל רבים מהנוכחים חיוך מלא עונג.

לסיום הלהקה ביצעה שני שירים נוספים – שיר חופר במיוחד בשם "Feelings" שנתן בראש בצורה פסיכודלית לחלוטין, ומוכיח שהלהקה מסוגלת לבצע דברים הרבה יותר אגרסיביים. אם הם באמת ירשו לעצמם לפנות מדי פעם מקום לגראולים או כפי שציינתי קודם, שילוב של קול גברי. השיר האחרון היה קאבר ל-Dream Theater שגם הוא נעשה בצורה טובה.

לסיכום, בהחלט אוכל לומר בראש מורם שנהנתי מאוד מהערב ומההרכב שיצא לי לראות, ואם הם יתמידו בהופעות וילטשו את עצמם (במיוחד בתחום הווקלי) אני צופה שהם עוד יגיעו רחוק. וכדי שלא יקבלו מותג או תדמית של להקת קאברים, חשוב שימשיכו לחדד ולחדש עם החומר שלהם, כך שלא יעמדו להשוואות דמיון בין להקה מוכרת כזו או אחרת. שיהיה בהצלחה.