Metalling V Ra'anana

בערב חמישי האחרון, חופשת פורים, התקבצו בסביבות ה-150 איש אל מועדון עירוני קטן בשם "המרתף" ברעננה בכדי לצפות באירוע ה-Metalling Ra'anana החמישי במספרו. ליין האירועים המדובר, אשר מופק על-ידי ים יפה ונמרוד פלבסקי, מצליח פעם אחר פעם לגרוף כמות נכבדת של מטאליסטים, ויש לומר בני-נוער מטאליסטים, ביחס למיקום האירוע והלהקות היחסית צנועות שמרכיבות בדרך כלל את ה-Line-Up. המועדון אשר ממוקם במרכזה של העיר רעננה, הוא בעצם מועדון נוער המופעל על-ידי העירייה. אי-לכך כמובן לא נמכרים במקום משקאות אלכוהוליים למיניהם ובהתאם לזאת הרוב המוחץ של הקהל הוא בני-נוער. אך אל לכם לפקפק בטיב האירוע – מדובר בליין הופעות מקומי אך איכותי, אשר כאמור לא מאכזב כבר בפעם החמישית, עם גיוון רחב של סגנונות החל ממטאלקור דרך דת' מלודי ומשם ל-Fאנק מטאל ואפילו ת'ראש עוצמתי לסיום. ואני שואל, מה צריך יותר מזה?

Vienna Province

להקת המטאלקור הצעירה הזאת מגיעה אלינו הישר מאזור הצפון אל רעננה השקטה בשביל לפתוח את האירוע. במועדון כבר התקבצו כמה עשרות אנשים כאשר האינטרו שלהם החל להתנגן ברקע. כמה פרצופים של "WTF?!" החלו להופיע בקהל אשר תהה האם התבלבל הגיע למסיבת מוזיקה אלקטרונית, שכן על כך מבשר האינטרו. אך מהר מאוד התבשרנו כי אנחנו אכן בערב מטאל כאשר עמית "מלקור" קפטה, סולן הלהקה, הגיח לפתע על הבמה עם צרחה מהדהדת במיוחד. יחד עם האינטרו שולב השיר Aftermath. הברייקים יחסית מונוטונים, השירה של עמית נעה בין סקרימים נחמדים לבין נהימות דת'קור קצת יותר מעניינות, אך בגדול לאוזן שלי זה נשמע כמו מטאלקור משעמם למדי.

לאחר שיר קצרצר שגם את הפואנטה שלו לא בדיוק הבנתי, עברה הלהקה לבצע את Headlights, השיר הטוב ביותר שלדעתי ביצעה הלהקה בערב. פה כבר היו ברייקים יותר כבדים וגם מקוריים, משהו שקצת עזר לי להבין למה הלהקה קוראת לעצמה "פרוגרסיב מטאלקור". בהחלט שיר חזק ונותן בראש. למרות שבשלב זה המועדון עדיין לא התמלא, הלהקה בהחלט השתוללה על הבמה הקטנה של המועדון וראו כי החבורה הזאת נותנת מעצמה את ה-200 אחוז . אחרי The Lowest Rung, עוד שיר חזק של הלהקה, סיימו Vienna Province את הופעתם וירדו מהבמה, לאחר שסיפקו בהחלט מכת אנרגיה חזקה לתחילת הערב. אני אסכם את זה ככה: פתחו חלש, אך פיצו על זה בגדול בהמשך, עם שירים איכותיים ומעניינים, וללא ספק אני עוד אעקוב אחריהם בעתיד ואשמח לשמוע כמובן חומרים מוקלטים שלהם באיכות מעט יותר טובה מזו שסיפק המועדון הנ"ל.

Absent Mourn

את Absent Mourn זו כבר הפעם השנייה שאני רואה, ואני חייב לציין כפי שכבר ציינתי כי מדובר באחד ההרכבים החדשים והמבטיחים של ארצנו. החבר'ה האלו אשר מנגנים מלודת' או אם תרצו סתם דת', בהחלט לא מאכזבים וגורמים לי לרצות לשמוע אותם עוד ועוד. הלהקה עלתה על הבמה עם מה שאני מכנה "תפאורה" מעניינת. חלק מהלהקה הייתה לבושה למחצה בלבוש ויקינגי, בעוד אלירן דופין הסולן עלה עם מסיכת זאב (מחווה ל-Bloodbath) – קטע נחמד שהוסיף לאווירה. אך כבר לאחר האינטרו ועם פתיחת השיר הראשון והטוב ביותר של הלהקה – Hand Struck Damnation, הבנתי כי הסאונד הגרוע של המועדון מחריב לגמרי את שירי הדת' מטאל, וההופעה הנוכחית של הלהקה הולכת להיות אכזבה חלקית. גם ב-Legions, שיר חזק ביותר עוד מהתקופה בה הלהקה נקראה Misanthropia, הסאונד לא ממש השתפר ואיכזב אותי ביותר. לאחר Our Punishment הכבד והמעולה, עברה הלהקה לבצע שיר בשם Victims Of Self Deceit, מלודת' מהול בפרוג מטאל איכותי, שיר מעולה עם עבודת גיטרות טכנית ברמה גבוהה, ופה כבר הסאונד השתפר.

"יאאלה פורים היום צריך להיות שמחים!" צעק אלירן דופין אל הקהל, ובשביל להרים קצת את המורל בשטח עברה הלהקה לבצע את "חג פורים, חג פורים, חג גדול לילדים…" בגרסת דת' כבדה ביותר שהצליחה לגרום לכמה פוגואים די רציניים אשר בעקבות כך כמה מן המאבטחים הוציאו שניים מן הקהל להירגע בחוץ. וזהו עוד אחד מהחסרונות של המועדון, עקב העובדה כי המועדון נמצא בבעלות העירייה, בכדי למנוע בעיות האבטחה במקום כבדה ביותר, וברגע שמעגלי פוגו מתחילים להופיע, מהר מאוד המאבטחים דואגים להפסיק אותם על-מנת שלא יגיעו למצב של אלימות ממשית. בהמשך הערב העניין קצת נרגע והמאבטחים נתנו יד יותר חופשית, אך אני חייב לציין כי בהופעות הראשונות העניין היה בגדר שטות מוחלטת שנובעת מבורות של מאבטחים במהות ההתנהגות של קהל מטאל – נו, אף אחד לא יצליח להבין אותנו באמת.

השיר אשר חתם את ההופעה הזאת היה Death In Fire, שהוא בעצם גרסת כיסוי לשיר של ענקית המלודת' Amon Amarth. קאבר מעולה שהתאים במיוחד לסיום ההופעה הזו. אין ספק שמדובר בלהקה טובה שלמרות שהיא בתחילת דרכה מסומנת כמבטיחה בהחלט, ולמרות הסאונד העלוב לו "זכו" (שלא באשמתם כמובן) הצליחו להפיק את המרב מההופעה הזאת, ונקווה לראות אותם בהמשך גם על במות גדולות יותר.

Kanaboid

בלי להתפלסף יותר מידי, אני פשוט אקבע עובדה מאוד ישירה – Kanaboid היא אחת מהלהקות הכי טובות בישראל. אתם בטח יושבים עכשיו וחושבים לעצמכם: "מה? מי אלו? על מה הוא מדבר?" וכו'. אז אני אסביר על מה אני מדבר, אני מדבר על Fאנק מטאל מפציץ לתוך הפרצוף שלכם, להקת המטאל הכי מקפיצה שקיימת במדינת ישראל, ומי שלא ראה את הלהקה הזו בהופעה, שלא ינסה אפילו להתחיל להתווכח איתי. קחו את Limp Bizkit ו-Rage Against the Machine, תוסיפו לזה מנה של Pantera ושל שב"ק ס' (כן כן, שמעתם נכון), תערבבו את הכל ביחד ותקבלו "בום" אחד גדול שמסתכם באחת הלהקות המגניבות, המקפיצות, והאיכותיות ביותר בארצנו הקטנטונת – Kanaboid.

הלהקה פתחה עם אחד השירים שכבר שוחררו לעמוד הפייסבוק של הלהקה, העונה לשם "Don't You". מטאל מעורבב עם היפ-הופ והמון Fאנק גרובי ומקפיץ אשר גרם לקהל במקום להשתגע ולהיכנס מיד לעניינים. פתיחה מעולה להופעה מעולה. הלהקה עברה לבצע את Making A Difference אשר משלב בתוכו נגיעות אלקטרוניות וסמפלים רבים, וכאן המקום לציין כי עמית ליכטמן ,סולן הלהקה, (בקיאי סצינת הFאנק בישראל יכירו אותו גם כסולן להקת Fat Funk) מתפקד גם על עמדת הדי-ג'יי במהלך ההופעה – מה שלא מונע ממנו לקפץ ברחבי הבמה ולהשתולל לקול הסמפלים שהוא בעצמו יוצר. לאחר עוד מספר שירים קצרים ומקפיצים אשר גרמו לקהל להשתגע לגמרי ולהיכנס חזק לקפיצות המקצב של הFאנק, ניגנה הלהקה עוד שיר מעולה – Shepard. מעין נו-מטאל עם Fאנק וראפ, ויחד עם כל זה ריפים גרוביים מקפיצים ויוצאים מן הכלל.

עבודת התופים בלהקה הזו היא מדהימה, ועל כך כבוד גדול לזהר ברזילי אשר חוץ ממתופף עצבני מדובר גם בסקרימר בחסד עליון אשר מספק לנו לאורך מרבית השירים Back-Vocals יוצאים מן הכלל. לעניות דעתי מדובר באחד המתופפים הטובים ביותר בארץ, המטאליסטים מבניכם וודאי זוכרים אותו עד לא מזמן כחלק מלהקת "הפרצופים", ואלו מבניכם שלא שומעים רק מטאל בחיים יגדילו לדעת כי מדובר במתופף של להקת "הקרטל" המעולה. כיום, חוץ מב-Kanaboid ו-הקרטל מנגן זהר ביחד עם עוד פליטי "הפרצופים" ז"ל בלהקה חדשה שנקראת Through Bleeding Eyes, שווה לעקוב גם אחריהם.

ההופעה המשיכה כאשר בין בדיחה לבדיחה של הסולן, עברה הלהקה לנגן קאבר ללהיט של Limp Bizkit, השיר -My Generation . הקאבר בוצע על הצד הטוב ביותר, והקפיץ את כל הקהל במועדון כמו שצריך. את ההופעה חתמה הלהקה עם השיר Crisis שגם אותו כמו את שיר הפתיחה של ההופעה הלהקה כבר שחררה לרשת. גם כאן לא אכזבה הלהקה והצליחה להרקיד את הקהל עם האנרגיות הבלתי נגמרות שלה. הלהקה הודתה לקהל וירדה מהבמה כשה-Fאנק עדיין מהדהד באוזניים. היה "בום".

Unleash The Pain

כעת הגיע תורם של Unleash The Pain לעלות על הבמה. החבורה החביבה הזאת אשר התחילה בעצם כלהקת פרוג אינסטרומנטלית הפכה עם הזמן לאחת מלהקות המטאל הטריות אך המדוברות בסצינה, וחזרה בעצם הערב למועדון המרתף בשביל לחגוג שנה של פעילות תחת השם Unleash The Pain. ויום הולדת כמו שהם קיבלו (וכמובן נתנו) בהחלט הגיע להם. הלהקה עלתה לבמה עם כובעי יומולדת ואחרי אינטרו קצר עברו לבצע את War of Deceptions, שהיווה מכת פתיחה ראויה בהחלט להופעת יום ההולדת הזו. לאחר מכן עברה הלהקה לבצע שני שירים נוספים, שהזכירו לי מאוד את Killswitch Engage ונשמעו די טוב, למרות איכות הסאונד המעט עמומה שהייתה בשירים אלו מסיבה לא ברורה. למרות השירים הטובים, חלק מהקהל כנראה התחיל קצת להתעייף או שאולי שמר כוחות להופעה הבאה, ובמיוחד בשביל זה עברה הלהקה לבצע קאבר לשיר Dead Man's Chest של להקת המטאלקור אשר ביקרה לא מזמן בישראל – Parkway Drive. תוך שניות רוב הקהל נכנס לעניינים, מעגלי פוגו מתונים (עקב דרישת המאבטחים במועדון) נוצרו מפעם לפעם, והלהקה השתגעה על הבמה ככל ששטחה הקטן איפשר לה זאת. כמו-כן אציין לשבח גם את ישראל פפא סולן הלהקה, שאמנם לא הגיע לדרגתו שלWinston McCall , אך בהחלט הפגין יכולות ווקאליות מרשימות שהצליחו להפתיע אותי.

UTP עברו לבצע שני שירים נוספים ברצף, Blind ו-Unmaske. השיר Blind הפגין יכולות מאוד טובות בגזרת הגיטרות עם עבודה מקורית בהחלט (שקשה להגיע אליה בז'אנר המטאלקור) ומאוד טכנית. Unmaske גם הוא שיר טוב אך פחות מקודמו לדעתי, למרות שלפי ההשתוללות של הקהל בעיקר במהלכו נראה כי יש כאלו שיחלקו עליי. כנראה שברייקים מונוטוניים לעד יקפיצו קהל יותר מאשר עבודה טכנית מרשימה, או לפחות את קהל הבני-עשרה שנכח במועדון. כעת הגיע תורו של הקאבר השני של הלהקה, השיר Forever של להקת As I Lay Dying. פה כבר הקהל ממש איבד עשתונותיו, וגם המאבטחים של המועדון שכנראה אחרי חמישה אירועים בליין הנוכחי עוד לא התרגלו לקהל המטאליסטים חשו בדבר והוציאו כמה בני-נוער להתרעננות קצרה בחוץ, שוב אציין שמדובר בהליך שמאוד מפריע ליהנות מההופעה, אם כי הדבר לא הפריע למהלך התקין של ההופעה על הבמה. ואם נחזור לנושא – גם הקאבר הזה בוצע כראוי וראו שהלהקה עבדה עליו קשה, וגם כאן הופתעתי מחדש מהסולן אשר ביצע בצורה ראויה בהחלט את הסקרימים של סוף השיר, כבוד.

אי-אפשר לקיים מסיבת יום הולדת בלי איזו הפתעה ללהקה, והיא בהחלט הגיע בדמותו של Avichai Myers סולן להקת המלודת' Skarthia הבריטית (תנו להם שמיעה בפייסבוק, הם מעולים), אשר נמצא השנה בישראל ויחזור ללונדון בקרוב. אך עד חזרתו לאנגליה, Avichai, שהוא גם חבר קרוב של הלהקה, החליט לחלוק כבוד ולעלות על הבמה ביחד עם רון גינזבורג (שגם הוא סולן במקצועו) ולהפתיע את חבריו בגרסת מטאל לשיר "Happy Birthday to Unleash The Pain", היה צחוקים. לאחר הקוריוז הנחמד הנ"ל, עברה הלהקה לבצע את הסינגל המוכר שלהם, My Sweet Betrayal. רון גינזבורג נשאר על הבמה ותיפקד כסולן נוסף בעמדת המיקרופון עם ביצועים גבוהים וכבדים במיוחד, ואפילו סקווילים כקולות רקע לסקרימים של ישראל. היה שילוב מוצלח ומעניין, והקהל גם הוא כמובן הצטרף בחלק מהשיר כשצעק את מילות הפזמון. את הופעת יום ההולדת שלהם חתמו UTP עם השיר Become The Fallen One, שהיה לא מספיק חזק בשביל להיות זה שיסגור את ההופעה, ולעניות דעתי היה צריך להחליף את סדר שני השירים האחרונים. אך כמובן שהעניין פעוט, ובסופו של יום סיפקו Unleash The Pain הופעה איכותית ומרשימה, גם חגיגת יומולדת והפתעה מרגשת הייתה שם, וגם בשביל הקהל וגם בשביל הלהקה היה נותן בראש ומרגש יחדיו. ולי נותר רק לאחל להם מזל טוב, ולאחל עד 120 שנות פעילות בישראל ומחוצה לה, ושנזכה לשמוע מהם גם אלבום בקרוב. אמן.

HammerCult

על HammerCult אני בטוח שכבר שמעתם. הלהקה שהוקמה לא מזמן וצצה לאוויר סצינת המטאל הישראלית הספיקה להופיע על כמה במות במקומות שונים בארץ, ואף משחררת במרץ חומרים חדשים לאוזני המטאליסטים בארץ. הת'ראש המסורתי של האייטיז, יחד עם השילובים מהמטאל המודרני, הצליחו להפוך את HammerCult עד מהירה לאחת מהלהקות החדשות המדוברות ביותר בישראל, ובהחלט מהווה תרומה להתעוררות הת'ראש בישראל לצד Dark Serpent הוותיקים, The New Order החדשים, ועוד להקות ת'ראש איכותיות בארצנו (ויש כאלו). כעת הגיע תורה של מכונת הת'ראש החדשה לפקוד את מועדון המרתף ברעננה, שם היוו את הופעת ההד-ליין לאותו הערב.

הלהקה פתחה כרגיל עם הטריפל Black Horseman, Diabolic Overkill ו- Hell's Unleashed שתוך שניות הכניס את כל באי-המקום לאווירה כללית של טירוף, ונראה היה כי אפילו למאבטחים נמאס לפרק את מעגלי הפוגו פעם אחר פעם והם פשוט נתנו לקהל להשתולל כאוות נפשו. ללא ספק מדובר באנשים מנוסים שיודעים להופיע ואפילו אין צורך לציין את זה לאור העובדה שחלק מן הלהקה הופיעה אף על במות גדולות בחו"ל כדוגמת Wacken וכיוצא בזה. מובן שעובדה זו לא גרמה ללהקה לזלזל חלילה במעמד, והם נתנו את כל כולם על הבמה הקטנה, עם הופעה שלא הייתה מביישת אף להקה ישראלית בשום מועדון שהוא, ודווקא העובדה כי ההופעה הנוכחית הייתה מול לא יותר ממאה וחמישים איש, וכי הבמה הייתה בגובה של הקהל, סיפקה את האפקט של הופעת ת'ראש אנדרגראונד אמיתית, בהחלט מרשים.

Devil Chainsaw Fuck הגיע במהירה גם הוא, ולא השאיר אף אחד אדיש. אולדסקול ת'ראש עם הבלחות מהגל החדש של ההבי-מטאל האמריקאי, וסולו מצוין בסופו, שיר מעולה. את ענקית המטאל ACCEPT אני מניח שאין צורך להכיר לכם. HammerCult עשו בחירה מעולה כאשר בחרו את השיר Fast As A Shark של הלהקה הנ"ל בכדי לעשות לו גרסת כיסוי משלהם, שבהחלט הצליחה ליצור התרשמות גדולה מן היכולות המרשימות של חברי הלהקה אשר ביצעו את השיר ברמה גבוהה מאוד עם אנרגיות בלתי נתפסות. הקהל כבר היה כמעט באפיסת כוחות כאשר הגיעו השירים האחרונים, אך לא אכזב והמשיך להוציא אנרגיות גם בשיר הבא שניגנו חברנו על הבמה – The Witches Dance. ת'ראש עצבני עם תיפוף מהיר במיוחד מעשה ידיו (ורגליו) של מעיין הניק. הלהקה עברה לביצוע השיר Stealer of Souls, והציגה עבודת גיטרות יוצאת מן הכלל, ושירה מעולה של יקיר שוחט סולן הלהקה. HammerCult בחרו לסיים את הופעתם ואת הערב כולו עם קאבר נוסף, הפעם לשיר Ace of Spades של להקת Motörhead המיתולוגית. אפשר לומר שגם כאן הצטיינה הלהקה בביצוע, אם כי באופן אישי צרם לי מעט לשמוע את קולו של יקיר שוחט שדווקא בשיר הזה לא לגמרי ישב טוב, כנראה שאוזניי רגילות לקול הצרוד והמיוחד של Lemmy Kilmister וכל סולן אחר במקומו היה נשמע לי לא מתאים. אך שוב, הביצוע הכללי של השיר היה מצוין, ובהחלט סיפק סיום מרשים לערב הזה.

לסיכומו של דבר היה לנו ערב משובח ומגוון מאוד, בו כל מטאליסט היה יכול למצוא לפחות להקה אחת להתחבר עליה. האירוע הנוכחי כמו קודמיו באותו הליין התאפיין אף הוא באווירה "משפחתית", בה הרוב המוחלט של הקהל מורכב מבני-נוער מאזור השרון כך שפחות או יותר נוצרת תחושה של "כולם מכירים את כולם". הלהקות סיפקו גם הם הופעות מרשימות ואנרגטיות על אף העובדה שלא מדובר באירוע ענק כלשהו. מיותר לציין את העובדה שערב כזה זוכה להרבה מאוד הומור, הן מצד הלהקות והן מצד הקהל, דבר שמוסיף המון לאווירה הטובה, ואפילו בלי צורך באלכוהול. נקווה לעוד אירועים בליין המשובח הזה בעתיד, שמוכיח פעם אחר פעם שבשביל ערב מטאל משובח לא חייבים מועדונים המוניים בתל-אביב, במות מוגבהות, ואפילו לא אלכוהול. אלא מספיק להקות שנותנות בראש, קהל שבא ליהנות, והמון הומור ואווירה טובה – ותאמינו לי, לא צריך יותר מזה.