Orphaned Land – מבול בקיץ

אחרי 3 וחצי חודשים של המתנה מורטת עצבים הגיע סופסוף ערב ההופעה לה חיכיתי מאז הופעת ההשקה של מבול. כדרכי בקודש דפקתי איחור אופנתי והגעתי ב-22:30 רק כדי להיווכח שכולם עדיין בחוץ, עוברים את מסדר האבטחה הכבדה שכללה פירוק מניטים ושרשראות שהיו אמורים להינתן בחזרה בסוף ההופעה…

אחרי שכולם כבר היו בפנים, ממתינים, כשברקע מתנגנים שירים מובחרים, נוכחתי לדעת שהקהל שהבטיח לבוא לא איכזב והיה בפנים ריכוז של שחור שלא היה מבייש אפילו את מאה שערים. הציפיות שלי לערב מטורף רק התגברו.

תפסתי מיקום בסביבות אמצע המועדון כדי שתהיה לי את האפשרות לסגת ממעגל הפוגואים כשהעניינים יתחילו להתחמם וחיכיתי בקוצר רוח לתחילת ההופעה. סופסוף עלה המסך והלהקה עלתה ופתחה בשיר "Ocean Land" מתוך מבול – כשהקהל ובינהם גם אני – שר מכל הלב, עוזר לקובי פרחי במעברים הקשים, נכנס לאווירה המזרחית של ההופעה, לה תרם יציב כספי באמצעות כלי ההקשה האוריינטלים שהשתלבו כל כך טוב בין הנגינה המופלאה של יוסי ואבי שפשוט התחשק לבכות וכשהקהל סיים בשירת/צעקת יא אללה סאלאאאם חשבתי שעם פתיחה כל כך טובה הערב רק ילך והשתפר. אין ספק, צדקתי ובגדול.

במעבר חלק עברה הלהקה לשיר ההמנון שלה "The Storm Still Rages Inside" מתוך Sahara שהקפיץ את הקהל שפתח בפוגואים מטורפים בקטעים המהירים של השיר כשאני הסתפקתי בצריחת המילים עד שהגרון שלי התחיל לסמן אותות מצוקה מהפעילות הגראוליסטית הפתאומית שהוא זוכה לה.כשהגיע קטע הסיום הרגוע הרשתי לעצמי לנוח ולנשום, אך לא לאורך זמן כי פתאום קלטתי שהשיר הבא הוא לא אחר מאשר "Like Fire To Water" מתוך El Nora Alila שטען אותי באנרגיות מחודשות וגרם לי לדרוך על כמה חסרי מזל שהיו לידי ולא בדיוק הצליחו לעמוד בקצב הקפיצות המטורף שלי.

ועכשיו איך אפשר בלי שלומית לוי שעלתה לבמה לקול שאגות הקהל כשהשיר "Kiss Of Babylon" מתוך Mabool התחיל ,ולמרות שקטעי המקהלה היו חסרים מעט, קולות הרקע שעשתה שלומית היוו תחליף יותר מראוי, רק חבל שבגלל חוסר איזון בסאונד הקול שלה נבלע לפעמים ולא נשמע. לסיום היא ביצעה את הסולו בתימנית כשקובי מרגיע את הקהל שהצטרף לשירה למינימום ווליום עד כמה שהדבר אפשרי עם קהל כל כך נלהב כדי לתת לקולה האלילי של שלומית להציף את כולנו כשהיא ממשיכה גם את שירת "As'aalk" מתוך מבול בצורה רגועה וכובשת.

אחרי ששלומית ירדה מהבמה ניגנה הלהקה פעם ראשונה בהופעה את "Flawless Belief" מתוך El Nora Alila בביצוע מדהים לכל הדעות כשכל אחד מחברי הלהקה מפגין את כישוריו המטורפים כולל קובי שעבר בין שירת הגרול שבשיר לשירה הנקיה כשהוא מוצא זמן גם לרקוד עם המיקרופון ולעשות איתו כושר .

כשקובי קרא לשלומית לחזור ניחשתי כבר שהשיר הבא יהיה "The Beloved's Cry" , הבלדה מתוך Sahara, היחידה שמצליחה לסחוט ממני דמעות גם בגלל המילים וגם בגלל הלחן. השירה המשולבת של קובי ושלומית בתוספת לנגינה של מתי ויוסי גרמו לי לצמרמורת וכמו כולם שרתי מכל הלב את התפקיד של שלומית וקובי כאחד כשאלה שהביאו מציתים רק הגבירו את תחושת העצב שהשיר גרם.

אם כבר דיברתי על שילוב קולות מדהים, השיר הבא "A Neverending Way", שכשהתוודעתי אליו בגירסה האקוסטית שלו לא יכולתי להפסיק לשמוע אותו, נפתח בשירה בשני קולות בצורה כל כך הרמונית שלרגע שכחתי לנשום כדי לא לפספס אפילו שניה מהדואט המושלם.

אחרי ההשהיה הרגועה של שני השירים הקודמים זימן קובי לבמה את יותם "דפלייר" סולן Abed ו-Matricide בעל גרון-העל כדי לשיר איתו את "Halo Dies" השיר הכי כועס ואגרסיבי מתוך מבול. שירת הגראול העוצמתית של שני הסולנים ללא ספק הצליחה להעביר את כעס האל שמובע בשיר ואני חייבת לציין שאחד הקטעים הכי אהובים עלי במבול שהוא קטע הנגינה בשיר שמשלב בין סולו הקלידים של עדן וגיטרות הדיסטרושיין של יוסי ומתי בוצע בתיאום שולט שלא איכזב.

ואז פתאום עזבו חברי הלהקה את הבמה כשהם משאירים מאחור רק את אבי דיאמנוד ויציב כספי ובעוד אני תוהה איזה הפתעה הכינה לנו אורפנד הפעם, פצח אבי בסולו תופים כשיציב מצטרף אליו מראה לכולנו שיעור קטן בתיפוף מקצועי ובתיאום בין שני מתופפים מטורפים שרק השלימו את הנגינה אחד של השני.

אחרי שסיימתי להתפעל מכישוריהם של שני הבחורים, חזרה הלהקה לבמה וביצעה את "Of Temptation Born" מתוך El Nora Alila, כשהסיכום שאני יכולה לתת לשיר הזה הוא פשוט Forever Orphaned! שזה גם מה שדאגתי לצעוק בזמן השיר .

השיר הבא, "Season Unite", בוצע תוך שהקהל מוחה כף לבקשתו של קובי שמיהר להחזיר את הידיים למעלה כל פעם שהייתה התעייפות כללית מצד הקהל, שלמרות ההתלהבות זנח את קובי לבד מידי פעם שבתורו מיהר לשוב לריקודיו המסורתיים עם המיקרופון. בשבילי זו הייתה הזדמנות לנוח כי השיר הזה פחות אהוב עלי גם לא כ"כ מתאים להופעות לדעתי.

אבל עם כל שיר שעבר הרגשתי שאני חייבת עוד אורפנד ועוד מבול וקשה לתאר את השמחה שהציפה אותי כשהלהקה פתחה בשיר "Birth Of The Three" מתוך Mabool שלמרות שקטעי התוספת של המקהלה בקושי נשמעו בו, הוא גרם לי להתחיל להתפרע בלי לחשוב ולצרף תנועות המחשה עם הידיים לליריקה שכמו כולם דוקלמה בצורה שותפת תוך ביצוע וויפלאשים מטורפים מצד ארוכי השיער שביננו.

או אז יצא יוסי בהכרזה שהוא לא מוכן לשיר לבד ומיד החלה הלהקה בשיר "Nora El Nora" מתוך Mabool שלמרות שבהתחלה הלהקה יצאה מהקצב והסאונד היה קצת צורם מידי התגברה הלהקה על הקושי והמשיכה בביצוע, לא שהיה נראה לשניה שלקהל אכפת. לא הייתה שום כוונה לתת לאורפנד לשיר לבד כך שכל עדת המטאליסטים החלה לשיר את שיר התפילה בדבקות של מתפללי יום כיפור, כשנגינתו המופלאה של עדן מלווה אותם לאורך כל השיר כשהוא מסיים בסולו הקלידים בצורה כמעט זורמת לגמרי. ואז צדה עיני בין כל השחור אחד עם כיפה וציצית שהיה שותף להשתוללויות ולקפיצות ביחד עם כל לובשי השחורים, מה אני אגיד לכם, חימם לי את הלב לראות איך אורפנד לנד מצליחה לחדור גם לשכבות האוכלוסייה הסגורות ביותר בלי להתאמץ בכלל.

אחרי ההתרגשות עברה הלהקה ל-"Ornament Of Gold" מתוך Sahara כששוב קובי מפגין את היכולות המדהימות שלו לעבור מגרול עצבני לשירה נקיה בצורה שוטפת וללא מאמץ ניכר.
ואז שוב עזבה הלהקה את הבמה לנוכח השתוממותי כי עדיין נותרו המון שירים שבלעדיהם ההופעה לא תהיה מושלמת והצטרפתי למחאת הקהל בשאגות We Want More!!!

למזלו של קובי והחברה, הם עלו כמו גדולים ופצחו ב-"A Call To Awake", ששילוב נגינתם של יוסי מתי ואורי הקפיץ לי את הלב ואת הנשמה למקומות ששום מוזיקה לא מצליחה להקפיץ. שלא לדבר על המחוות הישועיות שקובי ביצע עם המיקרופון שגרמו לי לשים לב לדמיון הרב בין קובי לבין המשיח הנוצרי.

עכשיו שידעתי ששהופעה קרבה לקיצה לא יכולתי להפסיק להתפלל שהשירים הבאים לא יאכזבו וכמעט קפצתי על הבמה מרב אושר כשקובי פצח ב-"Find Yourself Discover God" שהוא אחד השירים הכי אהובים עלי מתוך El Nora Alila, השיר בוצע באיכותיות שקשה לתאר ואני פשוט נתתי לעצמי לאבד שליטה ולהתחיל להתפרע לכל הכיוונים כשהפעם אפילו לא טרחתי להתנצל בפני אלה שהכירו את הנעליים שלי מקרוב,(לא שהנעליים שלי היו היחידות שהכירו אנשים חדשים…)

בתור סיום מסורתי ביצעה הלהקה את "El Meod Naala", שלחוות אותו בהופעה זה דבר שפשוט אי אפשר להעביר אותו במילים, המוני מטאליסטים שרים כל מילה מתוך שיר התפילה הזה בליווי מחיאות כף בניצוחו של קובי שעינטז על הבמה בלי חשבון. סיומת יותר ממרגשת ללילה בלתי נשכח.

למרות שסירבתי להאמין שזהו, ההופעה נגמרה, גררתי את עצמי החוצה ביחד עם כולם כשלמזכרת נשאר לי הכרטיס שלשם שינוי לא נלקח בכניסה, הלכתי לארגז שבו אספו המאבטחים בתחילת המופע את כל השרשראות והצמידים וחיפשתי את רכושי האבוד, חלק מצאתי וחלק כנראה אני בחיים לא אמצא…

ובכל זאת ההופעה הזאת תישאר חקוקה בזיכרוני עוד הרבה זמן … לפחות עד ההופעה הבאה 🙂

The Storm Still Rages Inside…

(ליאת)