Summer Storm 2014

למה אני מספר לכם את זה? כי יש לי שני אלבומים מחכים לסקירה שאני פשוט לא מצליח להביא את עצמי לשבת ולכתוב עליהם, אבל פסטיבל מטאל הוא פסטיבל מטאל. התאריך נקבע וגם אם נורא ארצה, לא אוכל לפספס אירוע כזה כשהוא מגיע לחיפה.

האירוע היה אמור להתקיים במועדון הגלה בקריות (בו הוא נערך בשנה שעברה) ובדקה התשעים, המועדון הערים קשיים ושינה הסכמים, מה שהכריח את ההפקה לקחת את כל הסיפור למקום אחר, הוונדרבר בחיפה. אז יצאתי לי מהבית אחרי יום בו הפעלתי את הקייטנה הפרטית והביתית שלי. צוידתי בחצי מנת פלאפל שישבה לידי כל הנסיעה ודהרתי לי לכיוון הוונדרבר, בגלל השינויים במיקום הוקדמו כל ההופעות בחצי שעה בערך ולכן איחרתי קצת, חתכתי פנימה בדיוק כשההרכב הראשון היה בעיצומה של ההופעה.

Edellom

ההרכב הראשון לעלות (על פי השמועות, בול בזמן) היה הרכב הדום הזה. הצצה ראשונית על ההרכב המיוחד הזה נשאה הבטחה למשהו מעניין, הלהקה כולה לבושה שחורים והזמרת שאיתם בשמלה לבנה וחגיגית. הסולן במקרה הזה הוא גם בסיסט(חוק "ירון" לענייני להקות מטאל קובע שאין להקות גרועות עם סולן שהוא גם הבסיסט) והשיר הראשון ששמעתי היה לא רע בכלל, בסים עוצמתיים וקצב איטי ואפל, הסאונד עמוס ומקאברי, בהתאם לז'אנר.

ההמשך היה קצת לא אחיד ומוזר עבורי, מריה, הסולנית הפכה להיות חלשה מדי בסאונד לעומת ההרכב שנשאר בעוצמות הנכונות ולמרות העובדה שהיא נשמעה חלש מדי, הסאונד שלה צרם. הלהקה המשיכה לנגן לה, השיר האחרון Sunsetהיה כבר מאוד קשה עבורי, הוא היה ארוך מדי והסאונד של מריה היה נוראי, נקודות האור מבחינתי בשיר הזה היו יופי של קלידים (מוקלטים, אם הבנתי נכון כרגע אין ללהקה קלידן) והכבדות והאיטיות של השיר היו באמת נהדרים.

דום מטאל הוא לא ז'אנר זר לי ויש לא מעט הרכבים שונים שאני די נהנה לשמוע, גם בתוך הז'אנר הזה יש כמה וכמה סגנונות, אל הפרשנות של Edellom לז'אנר פחות התחברתי.

Separation Anxiety

על ההרכב הזה שמעתי כמה וכמה פעמים לפני ההופעה, אבל זו הפעם הראשונה שיצא לי לשמוע אותם, הרכב דת' מטאל טוב ומשומן. הח'ברה עלו עם Wings of apocalypse , שיר עם סאונד מלוכלך ותחושה אפלולית וקודרת, הקצב הכללי שלו והריפים ישבו הדוק וטוב על המבנה הכללי של השיר. השיר השני שלהם היה גם נהדר, עד כדי כך נהדר שכמעט שלא שמתי לב שהגיטרה הראשית הפסיקה לעבוד, לתקלה הזו לקח קצת זמן להפתר, אבל הלהקה עמדה בעניין בגבורה. ההמשך זרם מצוין. סלווה, הסולן, מלהטט על הגיטרה ושומר על קול נמוך וטוב, באופן לא אופייני לז'אנר, הבנתי מה הוא שר בלי היכרות מוקדמת עם הטקסטים. לקראת אמצע ההופעה התאסף בפנים קהל לא קטן ובעזרת ניסור הגיטרה המשכר, נפתח מעגל פוגו מרשים באמצע. הח'ברה סגרו עם קטע מעולה, סילחו לי שאני לא זוכר את שמו, הוא היה מורכב יותר משאר השירים שקדמו לו, הפיל היה כבד יותר ואפילו קצת ת'ראשי, לא בטוח שזה השיר המושלם לסגירת הופעה, אבל הוא היה אחלה קטע.

נכנסתי לראות את ההרכב הבא באיחור קל של איזה עשר שניות, כי ההפקה באותו הערב העמידה סטנדרט די גבוה של חדר אמנים ונתנו לצוות שסיקר וצילם את האפשרות להשתמש בו גם: בירות, שתיה קלה, פיצות וסנדויצ'ים חיכו לנו שם, מזגן לא, אבל הסתדרתי, הבירה הייתה מספיק קרה. שמעתי את ההרכב הבא מתחיל לנגן וטסתי למטה.
Sinnery

וואי, איזה כיף היה לראות את ההרכב הזה. ח'ברה צעירים למראה, אלון, סולן הלהקה, נראה כמו ילד טוב בן 12. איזה ילד ואיזה טוב, הבחור הזה צווח עלינו כמו שהרבה זמן לא צווחו עלי, הניע את כל מי שהיה במעודון קדימה, יש לו אנרגיה טבעית, אי אפשר היה להמציא אותה. הסאונד שלהם הוא ת'ראשי, אולדסקול לגמרי, מצילות חזקות, תופים וגיטרות מהירות פתחו את השיר הראשון, והמשיכו עם אותה האנרגיה והקצב לשיר השני. מהיר אגרסיבי וישר לפנים. במעבר בין השירים אלון מדבר איתנו ומדי פעם שוכח להשמע קשוח ואגרסיבי, קצת בורח לו הילד, אבל הוא מתיישר מהר מאוד לכיוון האגרסיות. בדיוק כמו השיר השלישי, הקטע הנהדר הזה התחיל בתופים מהירים ובסיסיים, גיטרות מהירות ות'ראשיות והמון לכלוך. ולאט לאט השיר מתנער לו מהלכלוך ומתפנה למהירות ולקצב, הקהל שסינרי הביאו לא מפסיק לעודד אותם ובצדק, הם פשוט נהדרים. בסיום הקטע הזה, פנה איש הפקה אל הסולן הצידה ובישר לו שהם חייבים לסיים, לא היה פשוט לשכנע אותו שזה מה שצריך לקרות ודמיינו מה קרה לגוש האנרגיה הזה כשמשלבים אותו עם עצבים.

(תזכירו לי להגיד לכם משהו על זה אח"כ, בסדר?)

בכל מקרה, אלון חזר למיקרופון ובלי להסתיר את התסכול סיפר ש: "זה השיר האחרון שלנו, מסתבר" השיר האחרון היה קאבר לCowboys from hell של פנתרה, קאבר שאיים לפרק את המקום, הסולן בשלב כלשהו נטש את עמדתו וירד לפוגו, הקהל שהיה שם פשוט טיפס הכי קרוב שאפשר לבמה, היה ממש כיף.

או, טוב שהזכרתם לי, אני מניח שהסיבה שהמופע של סינרי קוצץ הוא בגלל שיקולי לו"ז, כנראה שתקלות פה ושם קצת נגסו בזמן וההפקה הייתה צריכה לתקן את זה אבל אני חייב להגיד שזה היה אירוע מתוקתק בטירוף, הלהקות התחלפו במהירות שיא וכמעט הכל דפק כמו שעון. העיכוב היחיד שהיה היה בבלאנס של .Ferium (תזכירו לי לספר לכם על זה, אבל אל תשכחו הפעם, בסדר?)

Future Indefinite

את ההרכב החיפאי הזה לא הכרתי לפני שתפסו את במת הוונדרבר. וללא ספק מדובר בהרכב צבעוני במיוחד. הח'ברה עלו על הבמה כשפסי מלחמה מעטרים את פרצופם, מי שהביט היטב בקהל יכול היה להבחין בעוד כמה וכמה מעריצים\חברים של הלהקה מקושטים באותם הפסים. אחד הגיטריסטים עלה עם כומתה והבסיסט שתפס את מרכז הבמה היה בגובה 4 מ' לפחות. ההרכב עלה ובלי יותר מדי הקדמות התחיל לנגן, דת' מטאל לפנים, לא רע בכלל.

החלק המפתיע הראשון היה שהאיש העצום שהחזיק בס ועמד באמצע הבמה עשה הרבה פחות רעש מהשניים האנרגטיים שלצידו, זה לא שהוא היה פאסיבי, פשוט הקולות שלהם היו הרבה יותר דומיננטיים. את השיר השני הקדיש האיש עם הכומתה לחיילי צה"ל שנלחמים בעזה, חובה, לא? אחרת האיש בכומתה לא מצדיק אותה. הוא המשיך והסביר על חשיבות של ערבות הדדית ודאגה אחד לשני, אצלנו במדינה ובמטאל בכלל, לא הטקסט הצפוי למופע מטאל. השיר שהגיע אחרי ההקדמה לא איכזב. הוא התחיל נהדר עם ריפים מרשימים וקצב מעולה, עם כניסת השירה (בהרכב הזה כל מחזיקי הגיטרה שרים, די מגניב) הסאונד הפך גס יותר ועבר לכיוונים שיותר מזכירים בלאק מטאל, ככה בקטנה. במעבר לשיר הבא עלה איש חביב מהקהל וביקש לעשות סלפי עם הלהקה, נו, ככה זה אצלנו בחיפה, אין מחיצות, כולנו אחד. כשנגמרה סאגת הסלפי חילק הסולן (האיש והכומתה) את הקהל לשני קירות מוות:

"מי רוצה להיות ישראל ומי רוצה להיות חמאס?" (ברצינות, בן אדם? ברצינות?) השיר היה נהדר, התחילה בבעיטה ישר לפנים של כולם. המון בס וגיטרה וקצב מהיר מאוד, שבירות נהדרות בפזמון וגיטרה מייללת ונהדרת.

Visions Arise

את סולנית ההרכב הזה הכרתי לפני כמה שנים כאשר היא הייתה חלק מהרכב שנקרא Soul torture. פגשתי אותה קצת לפני ההופעה בחדר האמנים, אני לא זוכר מה כתבתי עליה אז, אבל היא ביקשה שלא אעשה לה פדיחות.

איזה פדיחות, מה פדיחות, אתם צריכים לראות איך הבחורה הזו מחזיקה במה.

היא עוצמתית וכוחנית,עומדת על במה כמו סולנית מטאל מהשורה הראשונה. עם אותן מחוות גוף של בחורות כמו אנג'לה )אקס Arch enemy). מלווה במתופף שהוא דמות מוכרת בסצנה המקומית בתור איש סאונד\תאורן ומתופף נהדר. ובאלכס בנדיקטיס על הגיטרה (אם השם מוכר לכם, אחיו, איגור הוא הגיטריסט של קטסטרוף, בסיסט מחליף בשיבר והמפיק של האירוע הזה בשנתיים האחרונות) הנגינה שלהם מעולה, זו הייתה ההופעה הפומבית הראשונה שלהם אבל ניכר שהם ערמה לא קטנה של כשרונות שחוברו יחד. הם שילבו בשירים שלהם סאונד קלאסי של גיטרות מטאל עם גראולים עמוקים ואלימים, תופים ת'ראשיים ולהטוטי גיטרה מרשימה.
מכיוון שזו הייתה ההופעה הראשונה שלהם, המופע כולו צולם ע"י מצלמת GoPro של הלהקה, לצערי כנראה שלא תזכו לראות את הוידאו הזה, כי מאוחר יותר המצלמה הזו נגנבה מחדר האומנים, די מבאס.

Shiver

קראתם כבר סקירת הופעה או סקירת אלבום שכתבתי? אם כן, אז אתם בוודאי מודעים לזה שיש לי קראש על להקות לתקופות לא קצרות? שיבר הם הקראש החדש שלי. אור, סולן הלהקה נכנס לתפקיד עם הגב לקהל, בכל זמן הבלאנס הוא עומד עם הגב אלינו, ככה אפשר להבין שעוד שניה הולך לקרות פה סוג של קסם.

החבר'ה פתחו עם Soulless, כרגיל בשיא העוצמה והכח, אין ללהקה הזו אמצע, רק קצה. מפה והלאה כל כך נהניתי שלא תקבלו פה פירוט של השירים, פשוט לא עקבתי, השיר השני הפך לי את הראש, פירק לי את המעיים ופשוט חילק את האויר במקום לריבועים, לא יודע איך להסביר את מה שהסאונד של השיר הזה עושה. השיר לאחריו, גם הוא, שיר בלי שם, פשוט עשה לי שמח, מה שמח, הייתי באקסטזה, הגרוב שלהם פשוט נהדר. לקראת השיר הבא, אור הזמין אותנו להזיז כל חלק שיש לנו בגוף, ובזמן שאיגור הכניס אותנו לפוגו עם הקצב הכל כך "שיברי" שלהם. קצב שמשלב בס רוצחת על מצילות מדהימות וכל זה בתוספת סולן עם כריזמה בימתית נהדרת. עזבו, זה בכלל לא משנה שהם סיימו בקאבר נהדר ל Gojira, כי אף אחד לא נשאר חי בסוף ההופעה הזו. ללא ספק, מדובר במופע הכי טוב שעלה באותו הערב.

Katastrof

הלהקות התחלפו בקצב מרשים, וההרכב הנהדר הזה היה השביעי לתפוס את הבמה.

את קטסטרוף אני מכיר מאז שסיקרתי את האלבום הראשון שלהם וזו הפעם השניה שאני רואה אותם בהופעה חיה, הם חזרו לא מזמן מטיוואן, אחרי שלקחו חלק ב Wake Up Festival. הלהקה נתנה קפיצה משמעותית מאוד מאז הפעם האחרונה שראיתי אותם על במה, הם פתחו בקטע אינסטרומנטלי כשאנדריי, סולן הלהקה מצטרף אליהם רק עם תחילת השיר Channels, כיאה להרכב הזה, הם מתחילים בשיא הכח ומאוד מדוייקים. הכל יושב בול במקום, שיפור משמעותי מבחינתי הוא סאונד ההופעה שלהם, מלוכלך ובועט יותר משזכרתי. החבר'ה ממשיכים עם Truth Of Creation וממשיכים עם Imprisoned . שני שירים שנהנים מאיזה קסם מיוחד ומשותף. מעין נעימת גיטרה שמלווה אותנו לכל אורך השיר, ממש שזורה שם לאורך השירים כמו קסם.

משהו נחמד היה לראות זה שיש גרעין קשה שמתחלף בין הלהקות ואין בעיה להבדיל בין הקהל של שיבר לקהל של קטסטרוף, שמכיר את כל השירים בע"פ.

במעבר בין השירים אנדריי מתקשר עם הקהל ובלי בושה עושה שימוש בגילי המתקדם כטריגר להנעת שאר הקהל ואומר: "אם ירון הזקן נותן פה בראש, אתם בטוח יכולים לזוז" ההופעה ממשיכה וקטסטרוף מציגים שיר חדש “Labyrinth Of Time” הוא קטע שלוקח את ההרכב הזה למחוזות קצת שונים, זה עדיין מלודת'. אבל קצת פחות מלודי, יותר גיטרות מייללות והקצב שלו מהיר יותר. ברוח התקופה והפרגון לחיילי צה"ל Age Of Terrorism זוכה להקדמה שמחברת את הטקסט הכואב הזה למציאות העוד יותר כואב שלנו. השיר הזה העיף את הקהל באוויר, אחד אחרי השני עלו אנשים מהקהל לבמה וקפצו ממנה, המתופף של ההרכב השתולל עד ששבר והפיל את המצילה על הסולן, פשוט אנרגיה במקסימום. בסיום השיר הזה אלכסנדרה, הסולנית שלי Vision Arise עלתה על הבמה וסיפרה שמישהו גנב את מצלמת ה GoPro שלה מחדר האמנים, מה שגרם לצניחה של האנרגיות בחדר, לחשוב שמישהו מאיתנו גונב דברים בזמן הופעה. ההרכב התגבר וסגר את ההופעה עם Dead Eyes Don’t Lie, קטע מעולה גם ככה שקיבל בערב הזה ביצוע גס, מהיר ופשוט נהדר.

Ferium

טוב שהזכרתם לי לספר לכם על הבלאנס של פריום, אחרי שכל הלהקות לפני כן התחלפו במהירות, ההחלפה הזו לקחה זמן, אבל מהיכרותי האישית והחצי מקצועית עם האנשים, אני חייב להגיד שמדובר במקצוענות נטו. אלרם- גיטריסט הלהקה לא ויתר ועד שהבלאנס לא היה מושלם בעיניו הוא פשוט עבר מול איש הסאונד והקפיד על כל פיפס. לדעתי זה לקח משהו כמו חצי שעה עד שהבלאנס הושלם, אבל אני נוטה להגזים, אז אל תתפסו אותי במילה.

הבעיה העיקרית שלי בהופעה הזו היא שבגלל שכל כך נהניתי ממנה, כנראה שלא אדייק בסדר הגשת השירים, עמכם הסליחה. פריום פתחו עם Downhill From Nothing, קטע נהדר מהאלבום שלהם. הם פשוט ריסקו בסאונד הכל כך אופייני להם, מסונכרנים על כל ביט ועל כל הדבנג. המשיכו עם שירים מצויינים, כרגיל, את ההגשה של By The Book אהבתי במיוחד, משהו פראי וכמעט פרימיטיבי שלט בדרך בה הם ביצעו אותו. הריפים היו חותכים ופסיכוטיים, טירן במיטבו, הקהל ושאר הלהקו שואגים יחד איתו כל מילה בשיר. השיר היה רצחני מתמיד, ומילות השיר רוצחות בדיוק כמו הסאונד. הלהקה המשיכה לתת בראש, יש משהו בדרך שבה הלהקה מגישה את השירים שקשה לחוות דרך הדיסק, צריך לראות אותם בהופעה. יש שם משהו מפלצתי, אנרגטי, כמעט שבטי.

שלא לדבר על הדרך בה טירן שר, בקטעים מסויימים זה אשכרה נראה כאילו הקול המרשים שלו בוקע לו מהלחיים. לסיום ההופעה עלה ילד אדיר בשם לידור לבמה, לידור העלה ליוטיוב ביצוע לChange Of Winds וזכה בזכותו להכרה מצד הלהקה ועלה לנגן אותו איתם. אלרם, הגיטריסט, ויתר על הגיטרה שלו ותפס את המקרופון לצד טירן בעוד לידור מלהטט עליה יחד עם הלהקה.

Sintax

השעה כבר מאוחרת והגיע הזמן שהמבוגרים יתפסו את הבמה, לא? זו הפעם הראשונה שאני רואה את ההרכב הזה, ואלוהים, הם מפחידים (בקטע טוב,כן?). את הפרונט תפסו שלושה גברים גדולים ובסיסט שנראה כאילו ברגע זה הוא פשט על מאחורי הקלעים של Biohazard ולקח להם את כל פריטי הלבוש והבס. המתופף הוא היחיד שלא הפחיד אותי.

באופן די משעשע, הדבר הראשון שאמר הסולן היה "אנחנו לא כאלה מפחידים, אנחנו בסך הכל ירושלמים".

הסולן הוא פשוט גרסאת איש מערות של ג'ואי בלדונה, מזוקן, גדול ונע כמו זומבי רודף על הבמה. כל הגודל הזה של ההרכב הזה לא הפריע להם לפתוח במהירות שיא, ת'ראש-דת' מהיר ואגרסיבי. הקצב שלהם מהיר, שובר ומלוכלך והגיטרה הראשית שלהם מכתיבה את הקצב עם ריפ נהדר ששולט בכל השיר. הקטע השני שלהם נפתח בנגינת גיטרה מנסרת וחצי ערבית. לאט לאט השיר מתמסר לשירה מלודית עם נגינה נהדרת, התופים עוצמתיים והבס מצלצל עד שהשיר יורד והופך איטי ומשכר יותר ושוב עולה וחוזר להיות עוצמתי. בשלב הזה, הגיטרסיט המפחיד מכולם יורד אל הקהל, עומד באמצע מעגל הפוגו ופשוט מצליף עם הגיטרה באויר בתוך מעגל הפוגו. המופע ממשיך והשירים שלהם עוברים לי מהר מדי, אחד השירים הוקדש "ל120 הכלומניקים שאנחנו בוחרים בכל פעם מחדש כדי שיגנבו לנו את הכסף ויחרחרו מלחמה" לפי יחיא, הסולן. שיר עם טקסט פוליטי מן הסתם שמתאפיין בסאונד המיוחד של ההרכב הזה.

את השיר האחרון אני כבר לא זוכר, הראש שלי היה עסוק בהסתכלות על הרצפה והתקרה לסירוגין במהירות שיא, לא יכולתי לעצור את עצמי. הסאונד של ההרכב הזה נהדר ומיוחד, ליחיא, הסולן יש ניגון שמזכיר סולנים ותיקים, משהו בניגון של ג'ואי בלדונה ומחוות גוף של אוזי. גם בסאונד שלהם מצאתי ניואנסים משני ההרכבים של הסולנים הגאונים האלה.

Spawn Of Evil

אני כל כך אוהב את התופעה הזו שהיא Spawn Of Evil.

מדובר בהרכב סופר מוכשר שפשוט לוקח את עצמו בשיא הקלילות, ויש משהו מאוד משוחרר בהופעה שלהם לעומת הסאונד המאוד אלים,ברוטאלי ובועט שהם מנגנים. הם פשוט מופע של ניגודים וקיצוניות, בהחלט לא משהו שמתאים לכולם, אבל לי הם יושבים טוב באוזן.

השרצים לא הכינו סטליסט מראש וכל אחד מחברי הלהקה פשוט בחר בתורו את השיר שהוא רוצה שהשאר ינגנו, ואוי, איזו הופעה! הסאונד של השרצים הוא שטני, עמוק ומבולגן, הקול של מוטי השרץ הוא עמוק והופך את כל הקישקע'ס של הקהל מבפנים החוצה. וניר תמיר? ראיתם פעם את ניר תמיר? האיש תופעה, היו רגעים שהוא פשוט הפחיד אותי. אבל ברוב ההופעה, הוא היה פשוט מדהים, כל ההרכב הזה אנרגטי ומרשים.

השירים שכן הצלחתי לקלוט היו Flames of history שגם יצא באלבום שלהם, Sadistic missionaries (2!) שהוא שיר חדש שרק לפני שבועיים נסגר סופית, ללהקה לקח קצת זמן להבין מה זה השיר הזה, אבל תשמעו. ההופעה שלהם הייתה פשוט כיפית לסגירת הערב, השיר האחרון היה קצר במיוחד, דקה אחת של בלאגן שאחריה הושלכו עלינו אלבומים מודפסים של הלהקה. סוד הקסם שלהם הוא כנראה העובדה שהם עושים את המוזיקה אך ורק כי הם נהנים ממנה.

לסיכום
בסוף הערב ישבתי לי באוטו ואכלתי את חצי מנת הפלאפל שחיכתה לה שמונה שעות באוטו וניסיתי לסכן את האירוע:

-זה הפסטיבל הארוך השני שיוצא לי להיות בו והמוצלח יותר מבין השניים, הכל דפק כמו שעון, בחוץ היו דוכנים של נקניקות, ואפלים וקרפים.

-ההרכבים היו טובים מאוד, ההחלפה ביניהם הייתה מהירה ומקצועית, התאורן היה נהדר, הסאונד היה טוב מאוד וכל הארגון הזה בניצוחו של איגור מקטסטרוף\ שיבר היה נהדר.

-אה, שכחתי להודות לכל החארות שעישנו בפנים! עשה לי ממש כיף לשאוף את העשן המסרטן שלכם, בעיקר היה כיף לראות שם את הילדים הקטנים מעשנים, זה ממש חימם את הלב!