אוי לא, הם עברו את הגדר – ההופעות!
חג החנוכה זה זמן טוב להופעות מטאל, במיוחד בשביל אלו מאיתנו שלא עובדים. בעקבות זאת, לא הופתעתי למצוא את עצמי במועדון הבארבי בתל-אביב בקושי יומיים לאחר ההופעות במסגרת פסטיבל ה-Heavy Metal Monsters 2004 שהתרחשו שם. אני אישית הגעתי עם ספק קל, שכן מועדון הבארבי ידוע באי חיבתו למטאל ובמיוחד ידוע בסאונד המזוויע שהוא מוציא ללהקות שמופיעות במקום. אבל למרות הכל, זה לא עצר את 500 האנשים שהגיעו לאירוע הזה, או את ארבעת הלהקות המבטיחות שהלכו לקרוע את המקום. מסתבר שלאירועים טובים תמיד יהיה קהל. לא רק זאת, מסתבר, שאם יש סאונדמן מקצועי וטוב אפשר להוציא, גם מגרעפסים (תבינו בהמשך), צלילים לא רעים בכלל… וכך החל לו אחד מהערבים הטובים שהיו לנו פה בתקופה האחרונה, ולטעמי, מאז פסטיבל מטאליסט.
יש לי וידוי, אני חולה על פולק וכל מה שקשור אליו, אם זה הכלים, המלודיות או המבטא (אם הפולק מגיע מאירלנד, ז'תומרת). זאת כנראה הייתה הסיבה שגרמה ללהקת Viscera Trail לקנות אותי עוד לפני שהיא החלה לנגן. הרי לא כל יום רואים כנר בהופעת מטאל ובמיוחד לא עם להקת דת'-גריינד-סודה כמו זאת שעלתה לבמה. איזה אינטרו מפוצץ, שובר ומביא לפנים זה היה… שלמי שלא שם לב היה לקוח בחלקו מנעימת הפתיחה של הסרט "שליחות קטלנית"… אני עם חיוך על הפנים, רק מחכה לשמוע את המשך ההופעה שכבר החלה מצוין (יש לציין שאני לא זכרתי איך הלהקה נשמעת) והנה איך שהאינטרו נגמר לו (ונגן הכינור ירד לצערי) ואני עוד במחשבה שזה היה החלק "המגניב" של הערב, הופתעתי שוב כאשר 3 חוליגנים לבושים בדברים לא מוגדים, קפצו מאחורי הבמה אל הקהל – בזמן שהלהקה החלה את השיר הראשון שלה – מחזיקים בגרזנים ופטישי ענק (מחומרים ידידותיים לסביבה) והחלו להכות את האנשים על ראשיהם… אם לא הייתי עייף כבר הייתי קופץ לחגוג איתם באיזה פוגו מסעיר… אבל רגע, מה עם המוזיקה של הלהקה?
ובכן, לצערי לפחות, למרות שהשאוו הכללי של Viscera Trail היה בין המעניינים שיצא לי לראות וכן גם הנגינה של החבורה המשוגעת לא הייתה רעה בכלל, אני התעייפתי מהלהקה דיי מהר. הבעיה העיקרית הייתה הסולן, שעד כמה שהסגנון שבו מוגדרת הלהקה לא חביב עלי במיוחד ועד כמה שהוא דורש סולן שישמע כמו ביוב, בדרך כלל אני לפחות יודע מה נמצא בביוב, אך הפעם כל מה ששמעתי זה … גרעפסים … ארוכים, קצרים, גבוהים, נמוכים … איזה שתבחרו. לא ידעתי אם לצעוק לסולן "לבריאות" או פשוט להיקרע על הרצפה. רק בשיר האחרון בסט הדיי-ארוך (והמעייף) של הלהקה, שגם הוא היה קאבר ללהקת Death בשם "Together As One" (יום השנה לצ'אק שולידנר, כבר אמרתי?), נדמה לי שהצלחתי לזהות איזה מילה או שתיים באנגלית וגם זה כי הכרתי את השיר פחות או יותר. לפחות הלהקה נהנתה מסאונד לא רע בכלל בהתחשב באירועים האחרונים שהיו בבארבי, ולא רק זאת, גם אני נהניתי מהלהקה למרות חוסר התוכן שלה. בסה"כ ספתח עצבני להוצאת אנרגיות ראשוניות לקראת המשך הערב הזה.
מלבד הערב השבדי שהתקיים בחודש ספטמבר שבו לא יצא לי לשמוע הרבה מהחומר המקורי של Solitary, הפעם האחרונה שראיתי את הלהקה מופיעה הייתה לפני כשנה ומשהו בהופעה לרגל השקת האלבום "Trail of Omission" (פספסתי 2 הופעות אחרות שהיו אחר כך). ממה שזכרתי מהלהקה – ויכול להיות שזה היה מבוסס בעיקר על הערב השבדי ההזוי והחומר של In Flames – החבורה עשתה מעין שילוב דת'-הארדקור עם נגיעות מלודיות קטנות, מה שלא כל-כך גרם לי להתחבר לחומר שהתנגן. אך הפעם, אני לא יודע אם זה בגלל הסאונד המעולה שפקד את הערב, או בגלל שזאת הייתה הופעה מלאה של הלהקה, אני התרשמתי מאד.
בסט ששילב בין חומר חדש לחומר ישן יותר של Solitary, נראה כי החבורה התבגרה והתברגה היטב ביחד והיא נשמעה הרבה יותר סגורה על עצמה מבחינה מוזיקלית. נכון שהלהקה הוגדרה כדת' שוודי, אבל לטעמי הפעם לא היה הרבה מן הפן השבדי בנגינה של הלהקה, מלבד דת' טוב ואיכותי שנתן בראש כמו שצריך. בין פוגו סוער למשנהו והסולואים הנפלאים שנוגנו, לא יכלתי שלא לדפוק את הראש בזכותו של אחד מהמתופפים החזקים שיש לנו במטאל, לירי הויקינג, שלא הפסיק לפוצץ את מערכת התופים. עכשיו זה איכות! אך למרות שהנגנים עשו עבודתם נאמנה, היה קצת פקשוש בעמדת הסולן, שכן רועי עלה חולה להופעה והיה ניתן להרגיש זאת פה ושם, אבל בהשוואה לגרעפסים שהיו בהופעה הקודמת, אין לי תלונות. כמו כן לרגל הערב המיוחד, לקראת סוף ההופעה בוצעה גרסת קאבר לשיר "Pull The Plug" של להקת Death. הגרסה של Solitary לא נפלה מהמקור ופשוט גרמה לכולם להשתגע מדפיקות ראש ופוגו עד צאת הנשמה.
והנה שלישית עלתה הלהקה "המרכזית" של הערב, לא שהלהקות האחרות נופלות ממנה, אבל היא הסיבה העיקרית לערב המטורף שהיה לנו עד כה, לאחר שנה (בדיוק!) בגלות, היא חוזרת, Abed עלתה לבמה. חמושה בדוס וערבי אשר קיפצו יחדיו על הבמה, Abed פצחה עם השיר הראשון "Operation Silence" וקרעה לכולם את הצורה! אני אישית לא זוכר מתי הפעם האחרונה שראיתי את הלהקה אבל ההופעה נפתחה בטירוף מעולה, מעין תשלובת ת'ראשית עם קצת דת' טכני פה ושם, לא כל-כך איכפת לי מה זה, העיקר שזה גרם גם לשרירים התשושים ברגליים שלי להמשיך לעבוד במרץ שלא לדבר על הצוואר שגם הצטרף למסיבה. עם התחלת השיר השני בסט של הלהקה, עיני שמו לב למספר שינויים קלים שעברו חברי ההרכב. מלבד זה שיותם (מיודעינו דפיילר) הסולן חרג ממנהגו לא להתלבש מטאל והגיע עם חולצה שחורה של Nevermore, הצטרף לשורות הלהקה גם סולן מבטיח נוסף, רן ירושלמי שמו, אשר עם קול הקלין-משתנה לשאגות-שלו הוא ביצע דואט קטלני בשיר "The Coming Of Soon".
אני לא יודע מה היה יותר מפחיד, הבעות הפנים של יותם (הידועות בהופעותיו), או התנועות החדות של הירושלמי (הוא בכלל מהרצליה) אשר נראו כמו איזה התקף פסיכוזה לא מהעולם הזה, נראה כי הוא מתאים בול להרכב המשוגע הזה. אבל עזבו שטויות, לא רק צמד הסולנים הצליחו להציל את המקצוע הזה, אלא גם הנגנים שהיו איתם חתכו וניסרו ללא הרף. גם פה היה קאבר ללהקת Death והפעם לשיר "Crystal Mountain" שנשמע משובח מתמיד. למרות שרן הצטרף כחבר קבוע בלהקה, הוא הופיע בנוסף לשיר השני גם בשיר "Reedemability" שבא אחרי הקאבר וגם בו, הפעם עם שיער פזור, הוא שר וצעק כמו איזה סוס פרא… אתם צריכים לראות את זה.
בסה"כ, רק דבר אחד הפריע לי במשך כל ההופעה של הלהקה, והוא הקאבר ללהקת Meshuggah. אתם מוזמנים לשלח בי את העגבניות שלכם, אבל אני לא אוהב את מה שעושה הלהקה השבדית המתוסבכת הזו ואלה היו מבחינתי איזה כמה דקות מאד מוזרות בזמן שהתנגן השיר "Soul Burn". למרות זאת, בתור מישהו שלא מכיר את הלהקה בצורה טובה במיוחד, אני זיהתי בנגינה את Meshuggah וזה כבר אומר משהו, ולפי התגובות של הקהל, נראה כי השיר בוצע כהלכה. אז מה אומר ומה אוסיף? אני רק מקווה לראות אותם מופיעים יותר בדחיפות. סוף-סוף משהו מרענן לשמוע וגם לראות.
לאלו שעוד נשאר הכוח לעמוד על הרגליים לאחר המתקפה של הערבי, היה העונג לצפות בהופעה של להקת Dissonant, אשר כמו בפעם האחרונה שראיתי את הלהקה לפני מספר חודשים בערב ירושלמי אחד, גם הפעם חבריה סגרו את הערב עם הופעה יוצאת מן הכלל. אני מודה, הייתי כבר סחוט מעייפות, אבל אם יש להקה שהצליחה לגרום לי לדפוק את הראש בישיבה, הרי מגיע לה ציון לשבח ואות הוקרה על כך. לא שיש לי זכות לחלק דבר כזה, אבל עם נגינה שוברת כמו שעושה הלהקה, קשה לא לחשובה שאת ההופעה הבאה שלה היא תצטרך להתחיל בין הלהקות הראשונות שיופיעו, זה חובה. הסט החל באינטרו שאותו כבר למדתי להכיר ומיד עבר לשיר "Under" שגם אותו זכרתי לטובה והפעם אפילו יותר לטובה בזכות הסאונד האיכותי שהיה כל הערב. הקהל המשיך להשתגע גם באפיסת כוחות והפוגו עדיין חגג לו ברחבה המרכזית.
חברי הלהקה כשרוניים אחד אחד, הראו שהם יודעים מה הם עושים, ובמיוחד נתיב הבסיסט, שהראה גם ללא-חובב-בסיסטים שכמותי שאפשר להוציא דברים טובים מהכלי הזה. סט הלהקה היה כרגיל משובח אבל בגלל שההופעה הגיעה בשלבי הסיום של הערב, היה קשה להתחבר לקטעים הארוכים שבוצעו בשירים. אבל שוב, עם היכנסו של הקאבר "Scavenger Of Human Sorrow" (אני באמת צריך לציין של מי?), הקהל הראה שאם הוא רוצה, אז הוא מסוגל – ואכן הוא היה מסוגל ליהנות מזה כמו שצריך. לסיום בוצע השיר "In The Name Of God" שאותו כבר הספקתי להכיר יותר טוב מהאזנה קודמת אליו, ההופעה מדברת בעד עצמה והביצועים גם כן, היה איכותי למדי.
אז מה היה לנו פה הערב? כינור, גרעפסים, המון סודה, גרזנים, פטישים, חוליגנים, מתופף ויקינגי, שבדים, סולן עם חולצה שחורה, ערבי, דוס, סולן סוס, משוגע וכמה קאברים לדת'. אם כל האנשים שלקחו חלק בערב הזה לא עברו באיזשהו שלב בחייהם איזה גדר של בית משוגעים-מחוננים, אני לא יודע איך הערב היה נראה אחרת. הרבה זמן כבר לא נהניתי ככה, במיוחד במועדון הבארבי, עם סאונד איכותי, להקות יוצאות מן הכלל וצחוקים שלא מהעולם הזה … ואם יש תכנון לערב הבא, אני מציע שיקראו לו "אוי לא, נגמרו התרופות!" … ומי שהיה, מבין.
(אופיר)
*התמונות באדיבות ליאור סבח*