Read this interview in English

Watain היא להקה שניתן די בקלות להגדיר כפנים האמיתיות, אך עם זאת מודרניות של ז'אנר הבלאק מטאל. הלהקה בת שלושת החברים, הנעה סביב Erik "E" Danielsson ומגיעה מהעיר Uppsala שבשבדיה, הייתה המרכז של אין ספור כתבות ושערוריות. למרות זאת, העיקר תמיד היה האיכות של המוזיקה שהיא מנפיקה, החל מאלבום הבכורה Rabid Death's Curse שהפך את הלהקה לאחד השמות המדוברים ביותר בז'אנר. הלהקה המשיכה משם להופיע עם כמה מהשמות הגדולים ביותר בעולם הבלאק מטאל, גם כלהקה מחממת וגם כמופע העיקרי, והספיקה להכלל בפסטיבלים ענקיים כגון Party San, Wacken, Sonisphere ואחרים, נראה כי לא ניתן לעצור אותם. לאחר 4 אלבומים, ולכבוד הוצאת DVD ראשון אי פעם, ישבתי עם הסולן, עובד שטן מוצהר ואמן, חזותית ומוזיקלית. לשיחה מעמיקה על כל מה שהוא Watain:

אהלן Erik, מה העניינים?

תקופה מעניינית, אנחנו אמורים לטוס לארה"ב אבל כרגיל מדינת החופש עושה את זה מורכב, אז אנחנו לא עוזבים עד יום ראשון. כרגע הכל פה הפוך, וכרגע חזרנו מחזרה.

אפשר לומר ש Watain היא אחת מהכוחות החזקים בבלאק מטאל כיום, כשאתם מובילים את תנועת האולד-סקול בלאק מטאל לצד להקות כגון Taake, מה דעתך על סצנת הבלאק מטאל העכשווית?

תחת הסיכון שאשמע כמו איזה Asshole, לא ממש איכפת לי. אני חושב שלכל אחד יש כמות מוגבלת של ריכוז שאפשר להוציא על דברים שונים בחיים. אני חושב שבכך שאני עושה את מה שאני עושה כבר 13 שנה הריכוז הלך והתחזק רק לכיוון Watain. מה שכבר הפך לעולם משל עצמו, הלהקה היא ז'אנר מוזיקלי משל עצמה עבורי. וזה הופך להקות בלאק מטאל אחרות לפחות מעניינות בשבילי. הייתי שם כשהמוחות הגדולים של הז'אנר פעלו, כש Dissection היו שם, ו Nifelheim בהרכב המקורי, ראיתי – מזווית הראיה שלי, את הדברים הכי מעניינים שרציתי לראות. אני רואה בעצמי בר מזל שהייתי חלק מזה, אבל כעת הדרך שבה אני מתרכז בז'אנר היא דרך ראי הלהקה. אני יכול רק לקדם את האומנות הזאת בכיוון הנכון, ככל שהלהקה גדלה בחיי, כך יש לה יותר משמעות, וכך דברים אחרים מאבדים חשיבות. מצד שני אני כן יושב כאן עם חולצת Sarcofago, כך שזה מוזר. אני לא בטוח אם הנקודה שלי עוברת.

אתה אומר שאתה רואה את עצמך כנפרד מז'אנר הבלאק מטאל? שאין קשר ביניכם?

אני תמיד אראה בז'אנר את אחת מצורות האמנות החזקות והמעניינות ביותר שיש בדורנו, יחד עם זאת כל מי שיש לו אפילו מעט אינטליגנציה יכול לראות את הטעויות הרבות שקרו בתנועה הזו ואת החולשות הרבות שלה. זה ז'אנר שמכיל הרבה ילדים בכיינים ואנשים שבאופן נואש רוצים להיות חלק ממשהו שהם לא. אבל הבלאק מטאל הוא תת-תרבות מעניינית, והוא גם מכיל כמה מהאמנים הכי אמיתיים בעולם המוזיקה. זה תמיד היה דו-צדדי עבורי, ותמיד היה חשוב לי

מה היא הצהרת הכוונות של Watain? מה אתה רוצה להשיג עם הלהקה?

אני רואה את זה כך. להיות בלהקה, עבורי באופן אישי, שינה את הכל. זה אפשר לי לחיות מחוץ לעולם הרגיל. ביקום של Watain יותר מאשר ביקום האנושי אם אפשר לומר זאת כך. זו המשמעות הכי גדולה שיש ללהקה עבורי. הלהקה נתנה לי בימה לחיות ולנשום בה. זה מקום של חירות עבורי, שבו אני יכול לחיות כפי שאני רוצה. המשימה שלי היא לשמר את העולם הזה, לגרום לו לזרוח באור בהיר, לעשות אותו מעניין וחשוב כמה שאפשר. אנחנו כרגע בנקודה שבה אני חש שהלהקה בדיוק במקום הנכון, המשימה היא להשאר במצב הזה, להתמיד במסע ובדרך שבה בחרנו. אני חושב שלרוב האנשים יש נטיה לחרוג מהדרך, ואני לא רואה שום דרך אפשרית אחרת. אני לא רואה דרך שבה אסטה מאיפה שאני עכשיו, המשימה היא להמשיך לחיות כך ככל שאני יכול, ולתת לזה כל שיש לי.

אני מעריך את התחושה האידיאליסטית הזאת, כדוגמה יש ראיון שעשיתי עם Shining, והרבה אנשים ראו במה שאמר הסולן שלהם הצגה, אני חושב שזה עצוב שאנשים לא יכולים לקבל רעיון שהוא גדול מהתפיסה שלהם.

האדם הרגיל תמיד יפחד מאידיאליזם, תמיד יפחד מאנשים שמחזיקים בדעות איתנות, יפחד משינוי, מאנשים שלא הולכים בעקבות העדר. מה שאני עושה או מה ש Niklas מ Shining עושה זו הוכחה לכך. מישהו אמר פעם "אתה יכול למדוד את האיכות של החיים שלך והרלוונטיות שלהם על פי מידת האנטגוניזם שאיתה אתה צריך להתמודד."אני חושב שזו דרך מאד מעניינית להביט על זה.

מה מייצגת עבורך האפלה? האלבום Lawless Darkness נתפס על ידי כסוג של רשע ללא גבולות, אתה תומך ברעיון הזה?

אני חושב שהשאלה של טוב מול רע הוא נושא שכל אדם צריך להתמודד איתה בעצמו, אתה חייב להחליט לגבי מה אתה תופס כטוב ומה כרע. מה שמעניין באפלה הוא שהיא לא דורשת את אותה מידה של חקירה פנימית. החשכה תמיד לא מוגדרת, ותמיד לא מוכרת. הדברים שמתקיימים בחשכה יכולים להיות הכול מכיוון שהם לא מוגדרים. יש להם את האפשרות להיות כל דבר, שכל מי שלוקח חלק באפלה יכול להיות לו הכוח ליצור. האור הוא משהו מוגדר, משהו שחיי באור מוגדר בצורה ברורה ויש לו צורה וקיום, הוא בדיוק מה שהוא. משהו שנבנה באור מתקיים ומוגבל למה שאתה רואה. זה נושא עמוק, קשה לפרוט את זה למושגים מוחלטים, אבל בתפיסה שלי כל מה שקיים באור והוא מוגדר וברור, הוא גם ריקני למדי.

איך זה להיות אדם בעל דעות שכאלו בחיי היום יום? כיצד זה משפיע לך על החיים?

אני רואה את השטן כיריב, המתנגד. זה שמתנגד לרקבון של החברה, והסטטוס קוו, שמירת החוק והסדר. מה שזה אומר במובן הפיזי, הוא לחיות מחוץ לחברה. לנסות ולשמור כמה שפחות על התפיסות המוסריות של החברה. זה מסתכם בכך ששטניזים מבוסס על האש שיש בנשמה, לאש אין חוק מעבר לחוק העצמי. זה מה שזה אומר לגבי חיי היום יום שלי, אני לא רואה בעצמי מי שישמור על שום חוק מעבר לזה שאני קובע, האש שלי היא גם האש של השטן. אני מניח שאנשים יראו בחיים שלי חיים קשים, מרוחקים מאד מחיים שניתן לתאר כנורמלים, דברים שלא קיימים בחיים של אדם רגיל. אם אתה רואה בעצמך אדם שאינו חבר בחברה ואינו מציית לחוקים אז יהיו לך בעיות. החיים של עובדי השטן הם קשים ובדרך כלל הם לא יוכלו לחיות בדיוק כמו שהם רוצים.

מהיכן אתה שואב את ההשראה למוזיקה שלך? גם מבחינה מוזיקלית וגם אחרת?

כמובן שאני מושפע מהמוזיקה שאני שומע, אני יכול להיות גם מאד מושפע מתחושות. אבל הנקודה היא להבין שהסיבה שמוזיקה תשפיע עלי היא כי היא מדברת אל הלב שלי, אני מושפע ממוזיקה שמשקפת את מה שאני מרגיש, מה שבתורו אומר שאני מבטא את מה שאני מרגיש. כל ההליך של כתיבת מוזיקה הוא עדיין קשה לי, גם אחרי שנים של נסיון, זה תחום לא מוגדר. זה משהו שקשה לי לדבר עליו, הליך אינטימי. זה תמיד היה שם, הרצון לבטא את עצמי, אני לא יכול לומר מה יש בתוכי שדוחף אותי לעשות זאת אבל זה משהו שאני חייב לעשות.

למה אתה מקשיב בימים אלו? אילו להקות מעניינות אותך? אני יודע שעשית סיבוב הופעות עם Behemoth, וגם עם In Solitude ו Devil's Blood.

Behemoth עבורי יותר מעניינים מבחינה אומנותית מאשר מוזיקלית, הסאונד שלהם הוא לא הטעם שלי, אבל אני אוהב את הדרך שבה הם עושים דברים, אני אוהב את זה שהם להקה מעוררת השראה. יש להם ערכים אומנותיים עדיין, זה לא הכול שטויות. אבל אני יכול לומר שאני באמת אוהב את In Solitude ו Devil's Blood, שניהם יהיו איתנו בסיבוב ההופעות האמריקאי הקרוב, די נדיר לשמוע להקות כאלו. אני הרבה יותר מבוגר היום וקשה יותר לגלות הרכבים שאני אוהב, אתה כבר לא מתרשם בקלות באותה מידה כמו כשהיית בן 15.

אני בן 17, אז אני מניח שקשה לי לעשות השוואה.

"צוחק", הייתי מת להיות בן 17. בימים אלו אני הרבה יותר ביקורתי, אבל אם נעסוק בלהקות עכשוויות אז באמת אהבתי את In Solitude ו Devil's Blood, יש בהן יותר נשמה שטנית מאשר ברוב להקות הבלאק מטאל שיש. אני נוטה להקשיב בעיקר למטאל ישן יותר אבל כשזה קשור למטאל עכשווי אז אלו שתי דוגמאות טובות.

ממתי הגדרת את עצמך כעובד שטן? מאיזה גיל הרגשת קשר לכך?

אם להיות כן לגמרי, המוזיקה הולכת איתי מאז שאני זוכר את עצמי. מוזיקה במובן של ממש להקשיב לה. היו לי קלטות מאז שהייתי בן 5 או 6, והקשבתי מגיל מוקדם מאד לדברים כמו The Beatles ואחרות. בשלב ההוא זו כבר הייתה דרך לברוח מהחיים הרגילים שסביבי, להגיע לקיום נעלה יותר, למרות שהייתי צעיר מכדי להבין זאת אז. כשהבי מטאל והמטאל הקיצוני יותר הגיעו לחיי לקחתי את התחושה הזו וצירפתי לה את הסכנה והאפלה שיש במטאל כדי להגיע לבריחה שלי. העולם שאליו ברחתי ואותו חקרתי היה השממה הבוערת של המטאל. בכלל לא היה ספק שיום אחד אבין שזה חייב להיות קשר רוחני, תמיד ראיתי את זה כך. זה גשר בין עולמות ומשהו אחר. כשהתחלתי להקשיב לדת' ובלאק מטאל כבר הייתי עמוק בתוך כל מה שקשור לאנרכיה, לאפילה ולאש. זה היה כל מה שאהבתי. בסופו של דבר מצאתי את המוזיקה והצבתי אותה בעמדה מקבילה לזו של אל. כמובן שכשאתה מגיע לגיל 12 או 13 אנשים מתחילים לגבש דעות, ואז כבר הייתי עמוק בתוך זה. היה חשוב לי להגדיר את הדברים, הסמלים, הדמויות והתחושות בעלות האופי השטני קרצו לי יותר מכל דבר אחר, הם היו מה שחיפשתי.

מה גרם לך לכתוב את הטקסטים שאתה כותב? אתה מרגיש שהתקדמת ככותב מאז ימי The Essence Of Black Purity ועד Lawless Darkness?

אני חושב שניתן לדמות את זה לכך שבהתחלה היה לנו פטיש אחד באיכות מחורבנת, ונאלצנו לבנות באמצעותו. ככל שהתקדמנו כלהקה התפתחו גם כלי העבודה שלנו, צירפנו לשם פלאיירים, וחבלים ואש וכל מה שאפשר לתוך תיבת כלי העבודה שלנו. כעת יש לנו את הארסנל של הכלים שמאפשר לנו לומר את אותם דברים שרצינו לומר אז, אבל עם היכולות שאתה רוכש ככל שאתה מתבגר וככל שאתה כותב יותר מוזיקה. זה מצב של התפתחות שבו אתה לומד להשתמש בסט הכלים הזה ואתה גדל כאמן. זה מגיע לכך שאתה יכול להביע את עצמך בצורה מוצקה יותר וייחודית מזו שידעת כשהיית צעיר יותר.

האם אתה חושב שההופעות שלכם מקדמות את המוזיקה? האם זו דרך אחרת לביטוי? אתה חושב שהן מקרבות יותר את הקהל לאפילה של הלהקה?

מה שאנחנו עושים על הבימה זה יותר קונצרט. יש לנו אמנם מגברים וכלים חשמליים, אבל הרעיון שמאחרי הופעת רוק לא השתנה מאז שנות השישים. זה תמיד היה חבורה של אנשים על הבימה שמנגנים את השירים שלהם. יש להקות שהולכות על משהו תיאטרלי יותר, אנחנו רוצים להרחיב ולקדם את הרעיון של קונצרט רוק לתוך משהו שהוא מעבר לזה. אני חושב שזה יכול להיות משהו שמעבר, ובגלל זה אנחנו משלבים מרכיבים סמליים וטקסיים לתוך זה והופכים את הכול לתיאטרלי יותר, יותר דרמטי. זה משהו מאד חזותי, ואני לא חושב ששום דבר אחר היה הגיוני עבורנו. הופעה של Watain יכולה להיות פירוש חזותי ישיר למה שאתה שומע, אנו מנסים לקחת את הרעיונות האלו עד כמה רחוק שאפשר.

מה המקומות שבהם אתה הכי אוהב להופיע? אילו הופעות הכי מהנות עבורך? יש רגעים שזכורים לך יותר מאחרים?

זה עניין קלאסי, אני נהנה להופיע לפני אנשים שלא רגילים לראות את מה שהם רואים. אני נהנה להופיע לאנשים שבאמת מתעניינים ובאמת מכבדים את מה שהם רואים על הבימה ומוכנים להפתח לזה. קהל כזה אתה בדרך כלל מוצא דווקא במדינות פחות ליברליות, מדינות שבהן לחברה יש תפיסה חזקה על האזרחים שלהן. כמו בארה"ב, אחת המדינות הכי נוראיות שאני מכיר מבחינה פוליטית ודתית והיא דווקא אחת המדינות שהכי טוב להופיע בהן. אתה מנגן מול אנשים שממש אסירי תודה על כך שהם צופים בלהקה כמו Watain, שמנוגדת לכל מה שהם מכירים, זה דומה גם במזרח אירופה ובדרום אמריקה, יש שם לב שמשתוקק להיות חופשי, וזה מתגמל מאד להופיע בפני אנשים כאלה.

נראה שאתם הרכב הדוק מאד, עם אותם חברים כבר שנים לא מעטות, כיצד אתם מצליחים להשאר ביחד? האם מה שמניע אותך הוא גם מה שמניע אותם?

אני חושב שמה שהשאיר אותנו ביחד קשור מאד ברקע שלנו, כשנכנסו לתוך תנועת הבלאק מטאל, שנים לפני הלהקה, הבנו שזה משהו שאנחנו רוצים לקחת בו חלק בשארית חיינו. לקחנו את הדברים ברצינות ולא כתחביב, ככל שהלהקה גודלת בעולם כך אין הבדל בין הלהקה לבין החיים האישיים שלנו, הלהקה היא החיים שלנו. אנחנו לא מנסים לחשוב איך היו החיים שלנו בלי הלהקה, אני חושב שגם אם היינו רוצים להפריד בין השניים זה היה קשה. הראייה המשותפת שלנו היא שהלהקה היא החיים שלנו, ויהיה קשה לברוח מזה.

יש לא מעט להקות בלאק מטאל שכותבות על נושאים שקשורים בשטן, אבל נראה שאתה באמת מתכוון למה שאתה כותב, איך זה מרגיש להיות מישהו שבאמת מאמין בנושא עליו הוא כותב? אתה מתנגד לאלו שאינם כאלה?

קשה לי לראות את זה אחרת כשזה כמה ילדים שמתעסקים עם אש. ההבדל הוא שהאש במקרה שלהם היא אש שלא ממש שורפת, היא לא אמיתית, היא משהו שמישהו כתב על נייר. אני חושב שזה בזבוז וכמובן שזה מעצבן אותי, בגלל שלדברים האלה יש חשיבות עבורי. אני רואה בעצמי מישהו שונה מאותם ילדים מבולבלים, שעוסקים במשהו שהם לא מבינים. מי שמתעסק עם אש סופו שישרף. אתה מזמן את המוות, הוא מגיע. מוות ושטן הן אולי מילים ממש מגניבות בשירי הבי מטאל, אבל אלו כוחות אמיתיים שיגיעו אם תקרא להם, ואני ביליתי את כל חיי בנסיון להיות מוכן להתמודדות עם הכוחות האלה. הלהקות האלו לא מוכנות, אלו ילדים שעלולים בכל יום נתון לעמוד פנים מול פנים עם משהו שהם אולי לא יוכלו לשרוד אותו, כך אני רואה זאת.

תקרית אחת מהעבר שלכם דורשת התייחסות ממגזין ישראלי, ההופעה ב Party San 2006, עם חולצות של הלהקה הנאצית Absurd, והצדעה במועל יד, מה קרה שם?

מה שקרה הוא שאחד מאיתנו לבש חולצה של Absurd, והוא נכנס לוויכוח עם עיתונאי מהמגזין Rock Hard, החל קרב גדול עם החברה מהמגזין, וזה הפך להחלפת מהלומות. שעתיים לאחר מכן אותם אנשים קנו לנו משקאות בבר. זה בעצם היה כל הסיפור. העניין הוא שהיו עיתונאים אחרים, זונות תקשורתיות שהפכו את זה לעניין גדול יותר. הדבר האחרון ששמעתי הוא שעלינו על הבימה עם חולצות של הלהקה והצדענו במועל יד וכו', הם הפכו נוצה לתרנגולת. אנשים מחפשים את השטן ומצליחים למצוא אותו רק באידיאולוגיה פוליטית שמתה לפני 50 שנה. בשבילי זה מרגיש לא נקי להציב תג פוליטי על Watain, זה נעשה על ידי אנשים שלא יודעים מה לחשוב, זה כמו לקרוא לכנסיה קומוניסטית. אנחנו לא להקה פוליטית, אין לנו ערכים שטחיים.

מעבר לזה שאתה מוזיקאי אתה גם אמן, שמעתי שאתה מעורב במגזין Metallion של Jon Kristiansen ומהדורת 20 השנה שלו, כיצד אתה מוצא את הזמן לזה? הכול מובל על ידי תשוקה בלבד?

זו שאלה טובה, אני אענה לך ביום שאדע את התשובה! אין לי שום מושג איך אני מצליח לעשות את כל הדברים האלה, אני מנסה לא לחשוב אלא פשוט לעשות. לפעמים אני מבין שזה לא יעבוד, אבל אני לא רואה כדורגל, אני לא יוצא לאכול בחוץ, אני לא הולך לסרטים, אני לא עושה דברים שרוב בני האדם עושים, ולכן אני מצליח לעשות את מה שאני עושה 24 שעות ביממה.

אתה בהחלט מנפיק עבודות מרשימות בציור, ממתי אתה מצייר?

אני בדרך כלל עובד עם קולג'ים, ויש לי שיטות פרימיטיביות ביותר לעשות זאת שאנשים רבים לא היו מאמינים שאני עושה בהן שימוש אם הם היו רואים אותי מצייר. בגדול יש לי חדר בחדר החזרות שלנו, שנראה כמו בלגן יצירתי אחד גדול, ושם אני עושה הכל בעצמי אבל מידי פעם מתייעץ בחברים, אני חותך ומדביק דברים וגונב מפה ומשם.

לפני כחודשיים יצא ה DVD הראשון שלכם, כיצד אתה מרגיש לגביו? האם זה היה שונה ליצור DVD ראשון של עצמך? נראה שעשית שימוש באמנות שלך בתוכו.

זה פרויקט שונה מכל מיני בחינות, קודם כל כי מעולם לא עשיתי משהו בסגנון סרט, הקלטתי אלבומים אבל לא עשיתי סרט. זה פרויקט שונה שלקח הרבה יותר זמן מאלבום, זה היה שונה ומאד מעורר השראה. הדבר הראשון שחשבתי לאחר שסיימנו הוא שאני רוצה לעשות עוד אחד. אנחנו מוציאים אותו בעצמנו וגם זה מוביל להרבה דברים חדשים. זה מרגיש מאד כעבודת יד, הכל הגיע ישירות מהלהקה, וזה דבר מאד מיוחד עבורי. אני מקווה שאנשים יגשו לזה בסבלנות, זה חתיכת דבר כבד.

כמו Big Boss מלהקת Root, הוא חתיכת דבר כבד.

"צוחק" הוא כבד בדרך אחרת לגמרי.

זה מרגיש שונה להופיע כשאתה יודע שמצלמים אותך? יש משהו שונה ב DVD לעומת הופעה רגילה?

קודם כל, לא חשבתי בכלל על המצלמות, קשה להסביר את זה אבל כשאתה על הבמה זה שונה לגמרי, אני במקום אחר. אני שמח שזה כך כי זה אומר הרבה לחץ ועצבים אם זה לא היה כך, אני ביקום אחר לגמרי כשאני על הבמה, אני לא מנגן לטובת הצילומים או צוות הצילום. ההופעה היא 40% מה DVD, והשאר הוא דברים אחרים, מיקס של כל מיני דברים שצילמנו במיוחד ל DVD והם אומנותיים וטקסיים יותר, ויש גם ראיונות, צילומים מעניינים, צילומי ארכיון מסיבובי הופעות ישנים, מתחילת שנות ה 90 ועד היום. זה סרט עשיר "מתובל", הרבה דברים בתוכו.

מה צופה העתיד הקרוב ללהקה מעבר ל DVD שעליו דיברנו?

אנחנו כרגע יוצאים לסיבוב ההופעות בארה"ב, ואז יש עוד 2 פסטיבלים לקראת סוף הקיץ, מה שיסגור את עידן האלבום Lawless Darkness. לאחר מכן זה הכול שקט וסודיות, עשינו סיבובי הופעות כבר שנתיים ברצף, וגם הרבה לפני כן, ואנחנו מרגישים שאנחנו רוצים קצת להיפרד מהעולם. אולי לבלות ביחד באזור שונה לגמרי, הדבר היחידי שאני יודע הוא שיש הרבה מוזיקה כתובה, ויש הרבה רעיונות, דברים שאנשים ימצאו כמעניין. אנחנו שומרים את המידע הזה לעצמנו בינתיים, נדבר כשיגיע הזמן.

מילים אחרונות למעריצים שיש לכם בישראל?

ניסינו די קשה להגיע לישראל ולהופיע לפני כמה זמן, הייתי אמור להגיע אליכם עם Dissection כשניגנתי איתם בס. אני מניח שאחרי כל הסיפור בפסטיבל ב 2006 זה יהיה קשה, אבל באמת הייתי שמח להגיע. זה ירגיש כמו לחרבן על מזבח של כנסיה, וזה דבר טוב. בינתיים אני מקווה שאנשים ימשיכו להפיץ את המידע עלינו אצלכם וינסו לגרום לאנשים להבין, מכיוון שבשלב כל שהוא נהיה חייבים להגיע אליכם.