Read this interview in English

להקת Dragonforce הבריטית מתארת את עצמה כ-"פאוור מטאל קיצוני", יש לכך סיבה טובה, הלהקה משלבת את נגינת הגיטרה המהירה ביותר עם תיפוף אנרגטי במיוחד שלא חושש להגיע גם ל-Blast Beats. הלהקה נודעת גם בהופעות החיות המרהיבות שלה, במסגרתן חבריה קופצים, רצים, ואף מנתרים מטרמפולינה – כל זאת בזמן נגינה ווירטואוזית מרשימה. למרות שמוצאם של חברי הלהקה משתרע מהונג-קונג, אוקראינה ומגיע עד לדרום אפריקה ובריטניה, ביחד הם הצליחו ליצור כבר 2 אלבומים מלאים שכל מי ששמע אותם לא יכל להתעלם מכשרון הנגינה היוצא מן הכלל ויכולות כתיבת השירים שלהם. לכבוד צאת אלבומם השלישי, Inhuman Rampage שוחחנו עם הגיטריסט והכותב העיקרי בלהקה, הרמן לי, שזכה בשנים האחרונות ללא מעט פרסים על יכולת הנגינה שלו.

הי הרמן, אני מבין שאתם בדיוק בסוף סיבוב ההופעות עם Edguy.

בדיוק, מחר זאת ההופעה האחרונה שלנו כלהקה מחממת ל-Edguy פה בגרמניה, היינו בזמן האחרון בהופעות באנגליה, שבדיה ועוד כמה מדינות אירופאיות, החל מעוד שבוע בערך אנחנו יוצאים לסיבוב הד-ליינר שלנו, במסגרתו נגיע גם לארה"ב מאוחר יותר השנה.

איך החומר החדש מהאלבום תופס בהופעות?

אחלה, אנחנו עושים בערך 4 שירים מכל אחד משלושת האלבומים שלנו וזה תופס מעולה, זה יהיה די שונה במהלך ההופעות שלנו לבד, עם Edguy היו לנו רק 40 דקות בכל פעם אז לא יכלנו להכניס יותר מידי חומר אבל הפעם זה היה שונה, נעשה הופעה ארוכה בהרבה עם הרבה יותר שירים.

הסט זהה בכל הופעה?

לא, אנחנו מנסים לגוון, זה תלוי גם במדינה וגם במצב רוח שלנו, כל כמה סטים אנחנו מגוונים ומשנים את השירים.

אתם עושים קאברים בחלק מההופעות?

לא, אנחנו עושים רק חומר שלנו, יש לנו מספיק חומר משלושת האלבומים כל שאין צורך בקאברים, עשינו פעם אחת כיסוי ל-"The Evil That Men Do" של Iron Maiden, אבל זהו.

למה בעצם מתייחס השם של האלבום החדש?

זה משהו שמתאר את המוזיקה באלבום, Inhuman Rampage זה הסגנון הקיצוני של המוזיקה שלנו, הצפיפות של הריפים, כמות הלידים המטורפת, התיפוף המהיר והאכזרי – זה אנחנו.

מה בעצם שונה באלבום החדש לעומת שני הקודמים?

הכל, הוא יותר מהיר, יותר צפוף, יותר מלודי, יותר רועש, לקחנו את המטאל לגבולות הקיצוניים ביותר של הצד המלודי שלנו, אני יכול לומר בשקט שאנשים עדיין לא שמעו משהו כמו מה שעשינו בו.

אתה מתאר אותו כפאוור מטאל?

קצת קשה לי לקרוא לזה ככה, אנחנו קיצוניים יותר מכל להקה אחרת בסגנון הזה, זה יותר לקוח ממוזיקה כמו ט'ראש או אפילו בלאק מטאל, רק השירה המלודית מקשרת אותנו לעולם הפאוור או ההארד רוק, אבל מעבר לזה אין שום להקה שעושה גוון קיצוני שכזה של מוזיקה מלודית.

הבנתי שאתה גם הפקת את האלבום.

נכון, בעצם זה אני, סאם – הגיטריסט השני שלנו וואדים – הקלידן של הלהקה, הפקנו את הכל בעצמנו ואת רוב ההקלטות ביצעתי בעצמי.

זה תמיד נעשה ככה בלהקה?

כן, אנחנו מצליחים להישמע הכי טוב כשאנחנו עושים הכול בעצמנו ולכן לא ראינו צורך בלקחת מפיק שיהרוס את הדברים.

לא היה לחץ עליכם כן להשתמש במפיק בעל שם באלבום הזה?

דיברו איתנו על זה, אבל אנשים כבר מבינים שזה מיותר, אנחנו נשמעים הכי טוב כשאנחנו מפיקים בעצמנו, והפעם לא התביישנו לומר שאת כל ההפקה עשינו בעצמנו.

איך בעצם אתה וסאם מחלקים ביניכם את קטעי הגיטרות?

אין חלוקה ברורה מראש, כל אחד מאיתנו כותב קטע למישהו אחר, אני כותב ריף או ליד לסאם, הוא לי, וואדים כותב קטעי גיטרות, סאם כותב קטעי קלידים על הגיטרה.

אין לזה קשר לסגנון נגינה או יכולת?

לא ממש, בשני האלבומים הראשונים היה הבדל גדול יותר ביני לבין סאם, הוא עדיין לא היה מסוגל לעשות כל מה שאני עשיתי על הגיטרה, אבל הוא התקדם המון והוא היום עושה הרבה דברים שהוא לא עשה בעבר. גם אני מושפע ממה שאני רואה אצלו והיום הסגנון שלנו די דומה אז אין כל כך צורך לעשות חלוקה מסוימת.

הבנתי ממה שקראתי שאתה אף פעם לא למדת לנגן רשמית, שהכל למדת בעצמך?

זה נכון, כשהתחלתי לנגן פשוט צפיתי בקלטות של לימוד גיטרה וראיתי אנשים מנגנים, ועשיתי הרבה – הרבה חזרות, ככה בעצם הכי טוב לדעתי ללמוד, אתה לא מושפע מדעות או מסגנון ספציפי של מי שמלמד אותך, אתה מלמד את עצמך ומפתח לך סגנון משלך.

היו גיטריסטים שהשפיעו עליך לנגן במהירות שבה אתה מנגן?

היו די הרבה, סטיב וואי, ג'ו סטריאני, טוני מקאפליין, ויני מור.

אבל אתה מנגן מהיר יותר ממה שהם בדה"כ מנגנים ועקב כך גם זכית בלא מעט פרסים.

[צוחק] … נכון, פשוט השמעתי אותם על מהירות מוגברת ו-אז ניגנתי איתם!

יש איזה מוטיב של מוזיקה של משחקי מחשב שמופיע אצלכם במוזיקה, מאיפה זה בא?

זאת פשוט אהבה שלי ושל סאם, שנינו מתים על משחקי מחשב אז אנחנו משתמשים הרבה באפקטים ובדגימות מכל מיני משחקים, חלק מהם אנחנו עושים עם הגיטרות. זה סתם רעיון מטורף שלנו, לא בגלל סיבה ספציפית, אבל השילוב של זה עם הטירוף המוזיקלי, ה-Blast Beats בתופים, זה הכל מצטרף לכדי המוזיקה המטורפת שלנו.

מה לגבי ההופעות שלכם? אתם ידועים בהופעות אנרגטיות שבהן אתם בין השאר מנגנים כל אחד על הגיטרה של השני כשאתם עומדים אחד מול השני, קופצים מטרמפולינה, אך זה התפתח?

בהתחלה פשוט היינו רצים הרבה וקופצים ועושים את הקטע של הנגינה על הגיטרות אחד של השני, בשלב מסוים החלטנו שזה יותר מידי בלגן והתחלנו ממש לתכנן את זה, מי קופץ, מתי בשיר, צירפנו את הטרמפולינה, היום אנחנו ארבע אנשים שמנגנים אחד לשני על כלי הנגינה, וואדים על הבס, סאם על הקלידים, הכול כשאנחנו עומדים ארבעתנו במרכז הבימה, זה דורש המון אנרגיה אבל מצד שני המוזיקה שלנו היא כולה אנרגיה טהורה.

העובדה שאתם אנגליים לא ממש מסתדרת עם פאוור מטאל, יש לכם קהל באנגליה בכלל?

באופן מוזר אנחנו הכי מצליחים כיום באנגליה! למרות שכמו שאתה אומר הקהל האנגלי הוא קהל קיצוני יחסית מוזיקלית, זה קהל ששונא פאוור מטאל בדה"כ, במקרה שלנו דווקא אוהבים אותנו גם כאלה שאוהבים להקות כמו Slipknot או דברים בסגנון, אני מניח שזה בגלל הקיצוניות והמהירות שלנו. כרגע אנחנו אחת מלהקות המטאל הגדולות באנגליה ויש לנו כמות אדירה של מעריצים שם.

אתם נתפסים שם באמת כפאוור מטאל?

הרבה פחות עם האלבום החדש, אנחנו לא שרים על דרקונים וכאלה, השירים מהירים ואגרסיבים וגם הטקסטים הם כאלה שקרובים יותר לט'ראש רוב הזמן, בגלל זה אני מניח שגם קהל שלא אוהב פאוור נהנה מהמוזיקה שלנו.

לאחרונה הוצאתם קליפ לשיר Through The Fire And Flames, והשיר זוכה לרוטציה גם ב-MTV2. איך היה לעשות את הקליפ, ועד כמה הוא תפס?

לעשות את הקליפ היה ממש נחמד, לא עבודה קשה כמו שרבים מתארים את זה, הוא ממש הפתיע אותנו בהצלחה שלו, כמו שאמרת, התחילו לנגן אותו ב-MTV2 באמצע היום – בתוכניות שלא מוקדשות למטאל ובכמה מדינות באירופה הוא הגיע למצעד חמש השירים המצליחים ביותר, אני מניח שזה בגלל שיש בו הכל, מלודיה, מהירות, כל מה ששאר האלבום מתאפיין בו.

אז בזמן הקרוב אין מנוחה ללהקה, רוכבים על גל ההצלחה?

כן! אנחנו נופיע ונופיע כמה שרק נוכל ובכל מקום נתן את ההופעה הכי טובה שאפשר. אני ממליץ לכולם לראות אותנו כדי להבין על מה אני מדבר וגם להקשיב לדיסק החדש, אני מבטיח שכזה דבר לא שמעתם עדיין.