Borknagar בחזרה לקור הנורווגי

Read this interview in English

להרבה להקות נוח בנישה שלהן במטאל ולא ממהרות לעזוב אותה. דוגמאות ניתן לראות בלהקות Cannibal Corpse, Exodus, Accept, Krisiun, Motörhead, Obituary וכו'. הן אומנם אינן להקות רעות, אך הן לא מתפתחות למקומות חדשים עם השנים ודי נצמדות לנוסחא הבטוחה שבישלו לעצמן ועל זה מבססות את הקריירה. אני לא בא להגיד שאין להן הצדקה אבל אני אעדיף תמיד אלבום Death Metal אמיתי, לפרצוף, כן ונאמן למקור מאשר הפלצה פרוגרסיבית-טכנית סופר מתוחכמת בכל יום בשבוע. ועדיין, Borknagar היא מהלהקות הבודדות שמצליחות ללכת על הקו הדק שבין Old School וסאונד שמרני, לבין התפתחות מוזיקלית מבורכת מבלי להפוך ליומרניים מדי. הלהקה חזרה כעת עם Urd, האלבום החדש שנראה שמחבר לו יחדיו את היופי של החומר המוקדם של הלהקה ביחד עם החלקים היותר פרוגרסיביים ומעניינים של החומר היותר חדש. תפסתי לראיון את הגיטריסט המייסד Øystein G. Brun לשיחה על העבר והעתיד של ההרכב.

אהלן Øystein, מה העניינים איתך?

בסדר, עושה הרבה ראיונות, מדבר הרבה על האלבום החדש, שותה בירה ונהנה מהחיים.

עכשיו כש Urd יצא סוף סוף, מה אתה חושב עליו?

אני מרוצה מאד, אני שמח על הפידבק החיובי מהעיתונאים, והתגובות מכל מיני אנשים. ההפקה באלבום יצאה עשירה מאד, הוא נשמע כמו שהוא אמור להישמע, זמנים טובים!

אתה בהחלט יכול להיות גאה בזה שבמוזיקה שלכם יש התפתחות תמידית, אתה לא יכול לקחת שני אלבומים של הלהקה ולומר שהם נשמעים דומה, אתה מרגיש שגם Urd ניצב שונה משאר האלבומים?

אני חושב שהוא קפיצה אדירה מבחינת ההפקה ושהסאונד בו מדהים. כמו שאמרתי בעבר מצאנו עבורו הפקה שממש יושבת. מעבר לזה יש לנו הרכב מוצלח, כולם נהנו להקליט את האלבום ועבדנו עליו קשה מאוד. השילוב הזה איפשר לנו להביע את עצמנו וזה היה מדהים, אני מעריך שזה הדבר הכי טוב באלבום.

התבטאת הרבה לגבי המיקס וההפקה, אבל מה לגבי החומר עצמו?

הוא כתוב יותר טוב. בילינו כל כך הרבה זמן על האלבום הזה. אחד ההבדלים העיקריים בין האלבום החדש לקודמיו, הוא שהיה לנו את הציוד לבטא את מה שאנחנו רוצים כמו שצריך. יכולנו לשחק יותר בדברים באולפן, ולעשות דברים חדשים. יכולנו לא רק להיות גיטריסטים טובים או מתופפים טובים, אלא להיות יחידה מוצלחת שעובדת מאורגן. זה הרגיש טוב שהיה לנו שיר מוכן לאלבום וגם את כל מה שצריך כדי להביא את השילוב הזה לשולחן. זה בהחלט אלבום אדיר, חלק מהשירים בו קצרים יותר מבעבר.

איזו גישה הובילה אתכם באלבום? רציתם ללכת על כיוון מחוספס יותר, משהו שדומה לאלבומים המוקדמים? או משהו שונה לחלוטין?

אני לא ממש יכול לומר, זה לא שבאתי ואמרתי "יאללה ח'ברה, בואו נעבוד על אלבום", אנחנו תמיד עובדים, אנחנו תמיד יוצרים מוזיקה. אפילו סימפוניות של ממש מידי פעם. אני כותב כל הזמן. זה לא שאני בא ואומר "יש לי 10 שירים עכשיו". אנחנו מקשיבים לשיר, אולי כותבים עוד שירים אם יש צורך, זה תהליך מתמשך. באלבום הזה בהחלט רצינו ללטש אותו, לגרום לכל שיר לזרוח. באמת עבדנו עליו קשה, רצינו להכניס יסודות וסאונדים חדשים, יסודות של רוק מתקדם, ועוד אלמנטים מגוונים. אני חושב שבסופו של דבר הכל מתחיל בלהיות קשוב לאינסטינקטים שלך, ללכת אחרי תחושת הבטן, אתה לא פשוט עובד על חומר. אני מעדיף שלא לחשוב יותר מידי על האלבום, לא רוצה להגביל את עצמי למתכון מסוים, אני רק רוצה לעשות את המוזיקה שמרגיש לי נכון לעשות.

מה הרעיונות הטקסטואלים שמאחורי האלבום? אני מניח שזה לא בדיוק בסגנון George Fisher מבחינת הגישה למילים..

לא ממש (צוחק), הוא נוגע יותר ברעיונות פילוסופים. זה יותר אודות מוזיקה, טבע ונוף. זה נוגע הרבה בהיסטוריה שלנו והמקום שממנו באנו, מה מקומו של המין האנושי בעולם מנקודת מבט פילוסופית, סוג של פילוסופיה על הקיום שלנו.

אתה יכול לפרט איך זה יושב באלבום? נחמד לשמוע על עומק אינטלקטואלי בטקסטים מעבר למוטיב המוזיקלי.

לא כל האלבום נוגע בפילוסופיה, אני אוהב לעסוק בקשר שבין הטבע לאדם. אני חושב שזה משהו שטבוע חזק בתרבות הנורבגית. ניסינו להיות סוג של סרט דוקומנטרי על היערות הצפוניים שלנו. אני רוצה ללכוד ולהקרין את הצד הפואטי של הטבע והיערות הצפוניים. את הכוחות המדהימים והדברים שקורים בטבע, ובין הטבע למין האנושי. חיים ומוות, היופי שבחיים ובמוות. לאנשים מסויימים המוות הוא רק דבר רע, אבל המוות הוא גם דבר שמכיל יופי, יש בו משהו יפה מאד.

מהן המשמעויות של שם האלבום והעטיפה שלו?

ובכן שם האלבום, הוא קודם כל אנלוגיה לשורשים או מוצא, נתיב או היסטוריה. הכל קשור לעבר, זאת הסיבה שאנחנו כאן. אנחנו כלום ללא ההיסטוריה שלנו. הגישה שלי היא נוסטלגית לחיים, אני תמיד מסתכל על העבר ועל הזמנים הטובים כילד. לפעמים אני מרגיש שהעבר יותר מעניין מהעתיד. זה סוג של אנלוגיה. מעבר לזה, Urd זה שם מהמיתולוגיה, רציתי להקדיש את האלבום למורשת הנורבגית, לשורשים הפגאניים שלנו. השם הזה הוא שם מאוד נורבגי, שתואם את הנסיון שלנו להראות את הטבע הנורבגי. יש גם נקודת מבט טיפה יותר מסובכת, בגלל שהפגאנים או הויקינגים איך שהם לא יקראו לזה, לא היו ממש בעניין של דת, מיתולוגיה הייתה הדרך שלהם למדע, הדרך שלהם להסביר דברים ותופעות ולמצוא התאמה אטיולוגית בין הדברים. למה אנחנו פה? איך נוצרו הימות הגדולות? מדוע הדברים קורים? זה משהו שאני מכבד ומוצא בו עניין. יש פה גם רעיון פילוסופי – Urd מייצג את העבר כרעיון של מקור העתיד. "שלושת העשבים, השריד האחרון למין האנושי"(כוונה לרעיונות מתוך המיתולוגיה הנורדית – ב.א) אני מוצא את זה כהקבלה מעניינת. אני חושב שבגלל המקורות שלנו, כל הרעיון של האלבום זה חזרה לשורשים, מאיפה באנו? לאן אנו הולכים? וכו'.

בנוגע לעטיפה – מעולם לא רציתי עטיפה שתהיה ברורה מדי. אני לא רוצה שיהיה לנו אלבום בשם "תירה בעצמך". אני רוצה שם ועטיפה של אלבום שנתונה לפרשנות חופשית של המאזין כדי שהם יקחו את זה לאן שהם רוצים. אני רוצה לתפוס את האווירה של המוזיקה ושל המילים, זאת בעיני כל הפואנטה.

מהם השירים האהובים עליך באלבום?

זה קשה בן אדם. נראה לי ש..אני לא בטוח. אין כזה (צוחק) אולי השיר Winter Eclipse, לא בטוח שהוא השיר הכי טוב אבל זה מבחינתי ה-שיר. זה הרוח והנשמה של הלהקה, שיר Borknagar מסורתי.

מה זכור לך מתחילת הדרך של הלהקה? האם היו במהלך הדרך רגעים מכוננים? חוויות?

יש כל כך הרבה דברים. למדתי על תעשיית המוזיקה ואיך היא עובדת. חוזים, וכמובן הצד המוזיקלי. אני מקווה שהשתפרתי כמוזיקאי. למדתי מהטעויות שלי, עשינו טעויות בעבר חלקן יותר וחלקן פחות בולטות לעין. אולי הדבר הכי חשוב בשבילי היה להבין כמה המוזיקה באמת חשובה לאנשים. בשבילי, זו היתה התשוקה שלי כל חיי. למדתי מכל התגובות שקיבלנו, זה מה שעשינו במשך כל חיינו, כל התגובות..זה טוב לדעת שהמוזיקה שלך משנה למישהו. בגדול מוזיקה היא ריק, אם יש לך דף ועפרון אתה יכול ליצור משהו מתוך כלום. זה רעיון, צליל. היכולת לשחרר אלבום או ממש לכתוב אחד כזה שנוגע ויש לו השפעה על אנשים. למדתי את זה במהלך השנים ואני מוקסם מזה.

בשנים המוקדמות, לא היה לי אכפת כ"כ מה אנשים חשבו, היו תגובות חיוביות, אבל לי זה לא כל כך שינה. היום אני מעריך את זה הרבה יותר. לעשות מוזיקה במשך כל כך הרבה זמן מכיל רבדים נוספים. אתה לומד הרבה דברים ופוגש המון אנשים. זה נחמד, עצם זה שאני מתקשר לישראל, העובדה שיש לי חברים מסביב לעולם אני יכול לטייל ולפגוש אנשים שהייתי בקשר איתם בגלל המוזיקה. זה הרפתקאה, למדתי להעריך את זה.

עכשיו בוא נחזור רגע בזמן, אולי זה דבר רע להגיד, אבל אני ממש אוהב את האלבום S/T שלכם ואת The Olden Dimension מה גרם לכם לשנות כיוון מהכיוון של אותם אלבומים?

אני מניח שזה שינוי הדרגתי. אני לא רוצה לחזור על עצמי, אני לא רוצה להיות להקה שממחזרת את עצמה. לא רוצה להקליט מחדש את Archaic Course אני אפרוש אם אדרדר לזה. אני מרגיש להוט ליצור דברים חדשים, לאתגר את עצמי כמוזיקאי. אני מרגיש שיש לנו שירים מאוד אגרסיביים וגולמיים. בשבילי, הכל נמצא בהפכים. זה היכולת ליצור חלקים איטיים יפהפיים לצד חלקים שהם יותר אגרסיביים ומהירים. זה משעמם עבורי לעשות את אותו דבר שוב ושוב. כל כך הרבה להקות משחררות אלבומים שנמצאים במשך כל האלבום על קצב של 200 BPM, זה כמעט כמו לרוץ מרתון. זה לא מוזיקה, זה לא אומנות, זה משעמם. עבורי, הפואנטה של מוזיקה זה ליצור אמנות, עבורי זה רגשות והנסיון לתאר את הרגשות והרעיונות הכי חשוב. זה הפך חשוב יותר עבורי כעת, אולי לא יותר חשוב מבעבר אבל כיום זו הסיבה למה שאני עושה. אולי, אני פשוט לא אותו אדם כועס יותר, זו התפתחות טבעית.

בהמשך לשאלה על העבר של הלהקה, ל Borknagar יש סוג של דלת מסתובבת עם חברי להקה. ICS Vortex היה בפנים ובחוץ ובפנים שוב, היה לכם את Garm מ Ulver ובנוסף את Ivar Bjørnson מ Enslaved. איך אתה חושב שזה השפיע יצירתית על הלהקה? אני יודע ששואלים אותך את השאלה הזאת בכל ראיון אפשרי ובכל זאת..

באמת שאלו אותי את השאלה הזאת בערך אלפי פעמים נראה לי. אני חושב שזה קרה בגלל שבאלבום הראשון היה המון מוזיקאים מפורסמים. Ivar Bjørnson ו Infernus למשל. בהתחלה זה היה יותר פרויקט מאשר להקה של ממש. אני הבנתי שאני רוצה שזה יהיה יותר מרק פרויקט להפוך את זה ללהקה שלמה ולהוציא יותר מאלבום אחד. שאר החברים בלהקה ירדו מהעניין. עסקי המוזיקה לא קלים ובימים הללו זה הדבר הכי קרוב שיש לעבדות. מכרנו כמעט 4,000,000 עותקים במהלך השנים ואין לנו כסף. כמובן שאתה מתבגר והופך לאיש משפחה אתה צריך כסף להאכיל את הילדים שלך. בסוף היום, צריכה להיות לך התשוקה למוזיקה, אם אין לך, אתה לא תאהב את המוזיקה עם הזמן. יש כל כך הרבה דברים בחיים, יש לי כל כך הרבה לחלום עליו. אני אנטי-חברתי כמעט, אני צריך לוותר על הרבה דברים בחיים בשביל לעשות מה שאני עושה ולהמשיך לתפקד תקין. הרבה אנשים לא יכולים לעשות את הויתורים הללו לטווח ארוך, אלא אם יש לך הרבה כסף. לפי הפילוסופיה שלי, אף פעם לא עשיתי את זה בשביל הכסף או בשביל להיות "כוכב רוק", רק רציתי לעשות מוזיקה נהדרת. זאת אולי גישה מוזרה, וזה לא מתאים לכל אחד. לא כולם יכולים לחיות ככה זה המון עבודה קשה.

עוד לגבי ICS Vortex, האם ראית אותו מתפתח כמוזיקאי? איך זה שונה לעבוד איתו עכשיו מאשר לעבוד איתו בעבר כאשר הוא היה ב Dimmu Borgir ולפני אלבום הסולו שלו?

קודם כל, אני חושב שהוא מוזיקאי בוגר יותר. הוא למד המון על התעשייה ועל המוזיקה ועל הדברים שנלווים לכך. זאת אומרת, הוא תמיד היה מוזיקאי מבריק, אבל כעת הוא גם מוזיקאי מנוסה יותר. וזה דבר נהדר, כמו שכבר אמרתי, זה עסק קשה, אתה באמת חייב להבין מה הולך סביבך, זה נהדר שהוא שוב בלהקה ואני מחכה בקוצר רוח לכתוב את האלבום הבא. מה אני אגיד, אני פשוט שמח.

עד כה בתור מייסד הלהקה והחבר היחיד המקורי בה הגית רעיונות לתשעת האלבומים של הלהקה עד כה, איך אתה ממשיך לקבל כיוונים יצירתיים? איך לא נגמרים לך הרעיונות?

אני לא יודע, אחרי שאנחנו מסיימים עם כל אלבום אני מרגיש עייף לגמרי. אני מרגיש מרוקן. בא לי לשבת חצי שנה ולא לעשות כלום. אבל אני יודע שפשוט אנוח כמה חודשים ואחזור כמו חדש. זה הדרך להישרדות בשבילי. למען האמת, זה מקצוע, עבודה. אני לא רק יוצר מוזיקה. שזה דבר טוב, תמיד יש לי עבודה. אני ושאר הלהקה חיים ב Bergen ועובדים בעבודות רגילות גם כן. ואז כשנמאס לנו מהעבודה אנחנו עושים דברים של הלהקה. ולהפך, אני יכול לעבור בין העולם של המוזיקה לבין החיים הנורמלים ולהרגיש בטוח יותר. המצב הכי מסויט בשבילי, יהיה לחיות בשביל מוזיקה ולהילחץ לכתוב חומר חדש כל הזמן. להימדד על פי ההספק שלי. מוזיקה זה גן העדן שלי, המקום שבו אני יכול להיות עצמי, אני נרגע מזה. יש לי את הטכניקה שלי, אני עושה את זה כבר הרבה זמן. לאחר כל אלבום, אני נח קצת ואז אני חוזר ומנסה לכתוב שיר חדש.

אני חושב שבשביל לקבל השראה מהמוזיקה, אני צריך למצוא את ההשראה,אני לא יושב ומקשיב למוזיקה, אני הולך להסתובב בהרים או הולך ומטייל סביבם. ככה אני מקבל השראה למוזיקה ורעיונות, ככה זה עובד בשבילי בצורה הכי טבעית.

הכל מהכל. אני מקשיב להכל מ Pink Floyd עד ל Immortal מה שלא יהיה. הייתי מקשיב להרבה Bathory, Hammerheart ו Twilight of the Gods לפני זה הייתי מעריץ גדול של Thrash ו Death הרבה Kreator ו Metallica. מיקס של הכל. היום אני לא מוצא יותר השראה במוזיקה. אני מנסה להקשיב לאלבום שאני אוהב אבל זה פחות כיף לי מפעם. לא רוצה לנתח את האלבום; איך לנגן את הריף הזה? וואו אהבתי את התופים פה, בוא ננסה ככה! אני לא שומע ככה מוזיקה יותר. כיום, אני מקשיב למוזיקה אבל לא מוצא את ההשראה והרעיונות שלי משם. אני מוצא אותם מהחיים הרגילים שלי, המשפחה שלי. אני לא יכול להגיד לך שום דבר ספציפי שאני מקבל ממנו השראה יותר. אני גדלתי ושמעתי הכל מIron Maiden עד ל Metallica ו Testament אל עבר הDeath Metal. אני גדלתי עם הדברים האלה וברור שזה משפיע עלי, אבל כיום אני מוצא את ההשראה שלי במקומות אחרים.

איך הגיע Origin? אלבום אקוסטי למהדרין, שלמרות זאת שונה מאוד משאר אלבומי הBlack Metal הפולקיים האקוסטיים כמו Sword Song של Skyforger ו Kveldssanger של Ulver?

תמיד רציתי לעשות אלבום אקוסטי, השיר הראשון שכתבתי עבור הלהקה היה אקוסטי. השירים באלבום הראשון שלנו. הלהקה הייתה להקה אקוסטית בהתחלה, ואני עדיין כותב חלק גדול מהמוזיקה על גבי גיטרה אקוסטית. היה לי את הרעיון של אלבום אקוסטי במשך הרבה שנים. אבל הלייבל שלנו Century Media חשב שזה החלטה גרועה מסחרית. אז לא עשינו את זה עד שנת 2006 ובשבילי זה היה קצת מאוחר מדי. ממש רציתי שזה יהיה האלבום השלישי שלנו. ממש רציתי לעשות את זה, ועשינו את זה וזהו. לא רציתי לעשות אלבום של שירי פולק, רציתי לעשות אלבום Black Metal בלי המגברים. התוכנית הייתה "בוא נכבה את המגברים ניקח גיטרות ונקליט אלבום חדש" זו היתה התוכנית הבסיסית שלי עבור העניין. השירים בדר"כ שירי מטאל, אבל הרבה שירי מטאל באלבום שלנו התפתחו משירים אקוסטיים.

נדמה במציאות הנוכחית, שיש עליה בתחום ה Black Metal היותר מודרני, אלבומים כמו The Archaic Course, Quintessence וגם כן אלבומים מאוחרים של להקת Enslaved עזרו לסלול את הדרך עבור להקות שמנגנות חומר שכזה. מה אתה חושב על המצב של הBlack Metal המודרני?

אני לא חושב על זה שום דבר למען האמת. לא ממש אכפת לי. זאת אומרת, החומר מעניין, יש להקות מעניינות. אני מעדיף את החומר היותר פרוגרסיבי. כל הסטיגמת Black טרו ואנשים שמנסים ליצור מחדש את Under a Funeral Moon של Darkthorne. למה לנסות ליצור את זה עכשיו? די, זה משהו שהיה ונגמר. אני לא יודע, מוזיקה צריכה להיות הצהרה שרלוונטית לזמן שבו היא נוצרת. אני לחלוטין לא מתעניין בלעשות משהו Old School. זה ממש לא מעניין אותי ואני לא רואה את הפואנטה שבזה. כל האלבומים הבאמת טובים בתחום יצאו כבר, אני מעריך להקות שעושות את זה אבל בשבילי כמוזיקאי, זה לחלוטין לא מעניין. אני רוצה להתקדם ולעשות דברים מסוימים וזה בעיני היופי שבמוזיקה.

מילים אחרונות לקהל הישראלי?

כן. שלום לכל המעריצים, יש לי הרבה חברים טובים בישראל, בשנות ה-90' המוקדמות ביקרתי אצלכם ופגשתי את קובי פרחי. אני זוכר גם כן את ישי שוורץ ממזמן סביבות אותה תקופה. הייתי בקשר איתו אני זוכר שהוא היה בלהקה בשם Betrayer. מקווה שאנשים יבדקו, יקשיבו ויאהבו את האלבום החדש. מקווה יום אחד להופיע אצלכם. תבדקו את האלבום החדש Urd!