Read this interview in English

Ron Thal, הידוע בכינויו Bumblefoot, הוא גיטריסט גאוני המנגן על דגם של גיטרה פרטלס שנקרא על שמו וכיום הוא מחליף את הנגן הנודע Buckehead, בתפקיד גיטריסט להקת Guns N' Roses. מעבר לתפקידו בלהקה הנודעת, הוא הספיק להוציא לא מעט אלבומי סולו יוצאי דופן ומאתגרים. מכיוון שהוא מנוע משפטית מלדבר על חלקו בגאנז, הראיון עוסק כולו בקריירת הסולו הצבעונית שלו.

היי רון, מה המצב עם קריירת הסולו שלך עכשיו?

הכל טוב. האלבום החמישי שלי, Normal, יצא לאחרונה ובנתיים עשינו סיבוב הופעות באירופה באוקטובר/נובמבר 2005. שחררנו קליפ לאחד השירים וקיבלנו קצת זמן אוויר, התארחנו בתוכניות טלויזיה וניגנו את השירים כמוזיקת רקע. תמיד מצחיק כשזה קורה, אתה לא מצפה לזה ופתאום אתה שומע ואומר "מה לעזעזל?" כאילו שאני שומע קולות…

אתה עדיין מופיע עם האלבום?

כן, יש לי הופעות פה ושם בניו יורק, אולי איזה סיבוב הופעות קליל. בדה"כ כשאני מסיים אלבום אני רק רוצה להתחיל את הבא.

קצת מידע על האלבום, למה Normal?

Normal לוקח אותך לעולמו של מוזיקאי לא שפוי שלקוח תרופות ומתנסה מה זה להיות "נורמאלי" בפעם הראשונה – אבל התרופה מפסיקה את יכולתו לעשות מוזיקה, לבסוף הוא צריך להחליט אילו חיים הוא רוצה. השירים ב-Normal עוקבים אחרי המסע שלו, ומשאירים אותך חושב: "מה זה נורמאלי בכלל?"

זה אלבום אוטוביוגרפי?

כן, ברובו. חלק מהשירים הטיפשיים ששוברים את הסיפור לא לגמרי אוטוביוגרפים, אבל הקונספט הכללי כן.

אני יודע שעבדת בעבר עם אחיך, הוא מתופף גם באלבום הזה?

לא, הוא היה רק באלבום הראשון של Bumblefoot. המתופף שלנו הוא דניס לפלאנג. הוא היה מתופף שלנו בהופעות במשך כ-4 שנים, הוא עבר מניו-יורק להולנד ב-2004 וסוף סוף יצא לנו לעשות אלבום יחד.

הפעם הראשונה שבה שמעתי את המוזיקה שלך הייתה באלבום Hermit, שבו נתקלתי בטעות לפני 6 או 7 שנים, ודי נדהמתי ממנו, מה אתה יכול לספר עליו?

Hermit יצא ב-1997, זה היה האלבום השני שיצא תחת השם Ron Thal, הוא לא מודפס יותר, כמו האלבום הראשון מ-1985 שנקרא The Adventures Of Bumblefoot. כך שיצאו סה"כ 7 אלבומים, השניים הראשונים הם תחת השם Ron Thal וכמעט בלתי אפשרי למצוא אותם, החמש האחרים הם אלבומים של Bumblefoot.

במה האלבום הזה שונה מהראשון שלך? מה עשית לפני זה?

הייתה לי להקה שהוחתמה בלייבל אינדי קטן שהוציא את שני האלבומים הראשונים. הלהקה נשמעה כמו באלבום Hands, הראשון של Bumblefoot שיצא ב-1998, עשינו הופעות באזור ניו יורק, שם לימדתי מוזיקה. גם נגינתי בלהקות קאברים של חברים וקצת עבודת צילום מהצד. חתמתי על עסקה וחלק ממנה היה שהחברה רוצה אלבום אינסטרומנטאלי, מבוסס גיטרה, וזה היה האלבום הראשון… אני מניח שההבדל העיקרי הוא בזה שהוא ללא שירה, Hermit קרוב יותר למה שאני עושה, שר ועושה חומר מבוסס להקה. לא רציתי להיות איזה גיבור-גיטרה, רק רציתי ליצור שירים ולהיות בלהקה.

מה היו ההשפעות העיקריות עליך כגיטריסט?

בהחלט ג'ימי הנדריקס ואדי ואן הלן, יש הרבה אחרים, כמו צ'ארלי כריסטיאן (ג'אז-בלוז ישן) ואנדרה סגוביה (קלאסי) וגם אלאן הולדסורת' (פיוז'ן) ואינגי מלמסטיין (נאו-קלאסי), אבל אלו שהשפיעו הכי הרבה הם בהחלט ג'ימי ואדי.

איך עלה השימוש בשם Bumblefoot?

בתחילת שנות התשעים חברה שלי למדה להיות וטרינרית ואני עזרתי לה ללמוד. אחת מהמחלות שלמדה עליהן נקראה Bumblefoot, כשאחת מהתרופות לזה היא למרוח משחה נגד טחורים על רגל הציפור. זה היה כל כך מוזר שכתבתי שיר על גיבור מטורף שנקרא Bumblefoot, השתמשתי ברעיון הזה לעטיפה של האלבום הראשון ואז קראתי ללהקה שלי ככה, לבסוף זה הפך להיות הכינוי שלי. זה התאים ללהקה, שם אקספרימנטאלי בסגנון פראנק זאפה – Mr. Bungle כזה.

יש הבדל בין האלבומים שתחת שמך האמיתי ותחת שם הלהקה?

כן, אתה יכול למצוא אלבומים של Bumblefoot בכל מקום באינטרנט, אבל אתה לא יכול למצוא עותקים של Ron Thal. אין לי את הזכויות לאלבומים והחברה לא רוצה להוציא אותם מחדש. האפשרות היחידה היא לקנות אותם תמורת 100$ ב-E-Bay כשמישהו מוכר עותק, או להוריד אותם באופן בלתי חוקי. למרות שזה לא נראה לי משהו בלתי חוקי אם חברת תקליטים לא מוכנה להוציא אותו כדי שאנשים יקנו את זה.

איך התחיל הקשר שלך עם להקת המטאל השבדית Freak Kitchen?

פגשתי את הגיטריסט והסולן שלהם – מתיאס אקלאנד לפני שנים, אני לא זוכר מי הפגיש אותנו ומתי, אבל ישר הפכנו לחברים. הזמנתי אותו לנגן אצלי באלבום ועשיתי אותו דבר בשבילו, עשינו גם הופעות ביחד. גם עינתי גיטריסטים שבדים צעירים, ביער, כמורה אורח במחנה לימוד הגיטרה שלו – מטיאס הוא בחור אדיר, אחד הטובים, כל הלהקה שלו. דיברנו על לעשות אלבום Freak-Foot כבר שנים, אבל לא מצאנו את הזמן לזה… אה… יום אחד…

<נ<מתי התחלת לנגן בגיטרה פרטלס?

חברת Vigier עושה כאלו כבר 20 שנה, אבל רק מעטים משתמשים בהן. מהפעם הראשונה ששמעתי אותן חשבתי שזה דבר אדיר והתחלתי להשתמש בהן. אני מנגן עליהן משנת 1997, קניתי פרטלס ב-1999 – יש לזה סאונד יחודי, וזה כיף אמיתי לנגן עליה.

קראתי שהן הוציאו לך דגם על שמך, אתה יכול לתאר את הגיטרה ומה עושה אותה מיוחדת?

כן, הם הוציאו אותה ב-2006. שום דבר מטורף מידי, לא בצורת רגל או חתיכת גבינה, גיטרה נורמלית, עם הפיק-אפים והחיווט שאני אוהב (Split Coil וכיוון Out-of-phase), יש בה Non-floating Vibrato (נשאר מכוון גם אם אתה קורע מייתר), וחור לשים בו את האצבעון כשאתה לא משתמש בו… כן, לגבי האצבעון (מכסה מתכת שמשתמשים בו בתפירה ואתה שם אותו על קצה האצבע כדי לא להידקר מהמחט) אני מחזיק אותו על הזרת ביד הפורטת שלי ואני עושה איתו טאפ – כשהגריפ מסתיים והמיתר ממשיך לרוץ, אני משתמש בזה לתווים הגבוהים.

איך הגעת לנגן במיין סטרים, כמו למשל עם ג'סיקה סימפסון?

בדרך כלל דברים כאלה באים דרך חבר של חבר שמחפש גיטריסט, אז היה לי חבר של חבר שעשה את הרי-מיקס לשיר שלה "Irresistible" וניגנתי שם קצת ועזרתי עם המיקס. עשיתי כמה דברים כאלה, עבדתי עם מלחין טורקי שעשה מוזיקה ל-CNN טורקיה. עשיתי קצת רי-מיקסים לשירי טראנס ופופ… בן אדם, אני אוהב לנגן על גיטרה, תן לי מוזיקה לנגן איתה ואני שם.

באילו חברות יצאו האלבומים שלך? בלתי אפשרי למצוא אותם בישראל…

הוצאתי אותם בעצמי באיטרנט, אבל לא בחנויות, הם באתר שלי, גם ב-Cdbaby, ב-Amazon, ב-iTunes- בכל מקום בעולם, אם יש לך אינטרנט.

למה קראת לאלבום שלך מ-2002 בשם 9/11 ואיך עלה הרעיון לתרום את כל הרווחים ממנו לניצולי אסון התאומים?

זה היה אלבום חצי אינסטרומנטאלי שנקרא Guitars Suck אבל כשגמרתי אותו קרתה המתקפה על מגדלי התאומים, רציתי לעשות משהו מועיל עם האלבום אז תרמתי את הרווחים לצלב האדום. שיניתי את השם כדי שאנשים יזהו אותו כאלבום שנועד לתרומה.

חבר שלי טוען שאתה יהודי ושביקרת בישראל. אם זה לא שטויות, אתה יכול לתת קצת פרטים?

כן, אני יהודי, אבל אף פעם לא ביקרתי בישראל – עדיין לא. מקווה לעשות זאת בעתיד הקרוב.

שמעתי שאתה עונה לכל אימייל שאתה מקבל, למה אתה עושה את זה?

אם למישהו אכפת מספיק כדי לשלוח לי אי-מייל, לפחות אני יכול להודיע לו שקיבלתי אותו ואני מעריך את מזה שיש להם לומר. המחשבה של האנשים עלי והחביבות מאד חשובות לי, וזה גורם לי להמשיך, הידיעה שאני עושה אנשים מאושרים. זה לא תמיד קל להגיב, לפעמים אין לי מספיק זמן, ויש לי כאב מההקלדה שמקשה עלי לנגן, אבל אני מנסה לפחות לשלוח אי-מייל ולהראות שאכפת לי.

מה הצעד הבא של קריירת הסולו שלך?

הגיע הזמן לכתוב עוד מוזיקה, עוד רעיונות בראש, צריך לעשות עוד אלבום. מי יודע, אולי מאתיאס ואני נעשה את האלבום Freak-Foot לבסוף…