ראיון עם דורי מ-Eternal Gray

שלום דורי, הרבה זמן לא שמענו מאיטרנל גריי ובינתיים התחלף לו רוב ההרכב. מי החליף את מי?

ההרכב מונה היום את:
אוריה ספיר – גיטרות
דרור גולדשטיין – תופים
אורן בלבוס – שירה
גיל בן-יעקב – גיטרת באס
אנוכי – גיטרות

בקרוב אתם הולכים להשיק את המיני אלבום שלכם Deeds of Hate שהוא למעשה ההוצאה הראשונה שלכם מאז האלבום Kindless מ-2002. כמה עותקים יופצו ממנו ודרך איזו חברה הוא יצא לאור?

Deeds of Hate יופץ בכ-1000 עותקים בלבד, אשר יהיו ממוספרים בכתב יד. המוצר הזה הוא מעין הכנה לאלבום המלא הבא Your Gods, My Enemies מבחינת אופי החומר וכיוון השירים והליריקה. עוד לא סגרנו לגבי חברה שתפיץ אותו וברגע שנסיים את ההקלטות שלו, ננסה להחתים אותו. במידה ולא, הוא ישוחרר בהוצאה עצמית ויהיה Collectors Item לחלוטין.

במה שונה החומר המוזיקלי שהקלטתם עכשיו מהחומר של האלבום הקודם?

כמו כל מוזיקאי חושב ופעיל, יש שינויים בלתי נמנעים ביצירה. החומר החדש הרבה יותר מהיר במהותו, גם אם זה על אותו הקצב כמו ב-Kindless בחלקים מהשירים, הריפים עצמם יותר מהירים. אם אני מסתכל על זה באופן אובייקטיבי – החומר קפץ שתי מדרגות למעלה עקב הניסיון, הזמן והרצון. הראיה שלי כלפי הדברים היא שכשמקליטים דיסק – בעצם מנציחים תקופה מסוימת שתמה, את החוויות שעברת במשך אותה התקופה, את כל הרגשות, בקיצור את כל החיים באותה התקופה. אפשר להקביל את זה לאנדרטה.

תמיד השוו אותנו למורביד אנג'ל ואנחנו תוהים – אם מקשיבים טוב לחומר, יש אולי שני קטעים שעלולים להזכיר. כל השאר לא קשור בכלל. לא מבחינת הסאונד ולא מבחינת אופן הכתיבה והביצוע. זה די שטחי להשוות רק את האווירה באלבום ולפי זה בלבד להדביק תווית (לא רעה אגב). בחו"ל זה לא קורה – בכל ראיון ובכל ביקורת שקיבלנו לעולם לא כתבו "זה מורביד אנג'ל". תמיד אמרו שזה מזכיר, אבל לא כמו. השוס הוא שאני בתור כותב החומר באיטרנל וסטיב טאקר, בתור הסולן של מורביד לשעבר דסקסנו את הנושא בצחוק ולא מצאנו את זה כדבר נכון. מה יותר מזה? (-:

בחומר החדש, הכתיבה ותכנון השירים מעט שונה ממה שכולם מכירים מאיתנו ואת זה, רק אתם תוכלו לשפוט כשתשמעו. אני יכול בהחלט לומר שהשילוב בין סגנונות כמו של נוורמור, משוגע, מורביד וכו' רק הפך את החומר ליותר מעניין, יותר עשיר ומעט שונה ממה שהיה. כמו שהזכרתי – זאת תקופה אחרת.

אף פעם לא היינו וגם לא נהיה להקה אופנתית. למוזיקה שלנו אפשר להקשיב ללא קשר אם היום הולך ברוטאל ומחר ילך דת' מטאל טכני. זה לא משנה את הכתיבה שלנו ולא גורם לנו להכניס אלמנטים "אופנתיים" בכוח לשירים. יש הרבה אמת וכנות במוזיקה שלנו וכל מי שאוהב אותנו יכול לסמוך עלינו שנמשיך לעשות את מה שהוא אוהב.

אי אפשר להימנע מהשאלה שמעסיקה רבים מהמעריצים, מדוע אייל גלוטמן לא נמצא באיטרנל גריי יותר ומדוע הוחלף רועי חן בעמדת התופים?

זאת שאלה טובה שיש עליה תשובה פשוטה. לפעמים אדם מגיע למיצוי עצמי ולא רואה את העתיד כמו שלדעתו צריך להיות. זה לגיטימי לחלוטין וקורה כמעט לכל אדם שפוי. אייל היה ותמיד יהיה נדבך חשוב מאיטרנל ולצערי לא הגענו לעמק השווה מבחינת התכנונים של ההווה והעתיד.

הייתה בינינו כימיה יצירתית מעולה, הוא גיטריסט ויוצר מצוין ואין לי ספק שהתקופה בה נגנו ביחד תישאר בי חקוקה לעולם ועד. אין ספק שכשמגיעים להחלטה כזאת עם אדם שהבסיס שהיה לנו ביחד הרבה יותר גדול, הכאב, הכעסים והתגובות הרבה יותר חריפים. אני לא חושב שאם זה היה סתם מישהו שמנגן באיטרנל, זה היה מגיע לרמה כזאת של רגשות טעונים.

היום הכול בסדר בנינו, אנחנו מדברים מידי פעם ומתעניינים מה הולך אחד עם השני. יש עדיין הרבה כאב לאבד חבר טוב גם בלהקה וגם בחיים בבת אחת, אבל כשמבינים מבחינה קונקרטית, שאם תמשיכו להיות ביחד אז הדברים יהפכו לרעים, עדיף לחתוך ולתת לזה לשקוע, בלית ברירה.

אני מניח שרועי עבר בדיוק את אותו התהליך. הוא מתופף גאון ויצירתי (שהורס פדאלים) שגם, אחרי שנה הגיע למיצוי התחום הזה של המוזיקה. הוא רצה לפנות לתחום אחר שאליו הוא מחובר באופן מוחלט. על הדגל שלנו חרוטים מצוינות והתמדה – דבר בלתי אפשרי למישהו שלא מחובר באופן מוחלט למוזיקה שלנו. כך יצא שבצורה הכי בוגרת שיש דיברנו על הנושא והוחלט מה שהוחלט.

חשוב לי לומר תודה לאייל ולרועי על התקופה הלא קצרה שבה עברנו כל כך הרבה ביחד. תרמתם לנו רבות במובן האישי ובתור להקה. תמיד נפרגן לכם על כך.

לפני כשנה וחצי הודעתם רשמית שאיטרנל גריי מתכוננת להקלטת האלבום המלא הבא העונה לשם Your Gods, My Enemies שאותו יפיק סטיב טאקר סולן להקת מורביד אנג'ל. מאז, טאקר עזב את הלהקה והשתנו התוכניות לחלוטין. מה קרה לאלבום? מה עם החומר שהיה אמור להיות בו?

כפי שהזכרתי קודם, אלבום זה עניין תקופתי. אנחנו לא נקליט אלבום כי צריך, אלא רק כאשר נרגיש שעברנו מספיק בתקופה הנוכחית כדי לחתום אותה ולהתחיל עם הבאה. התכנון באמת היה להוציא את האלבום ב-2004 תחת הפקתו של סטיב. כיום המצב הוא כזה שסטיב לא במורביד יותר וכשדיברנו בזמנו החלטנו ביחד שעדיף שהוא לא יהיה מעורב באלבום הזה, מעצם העובדה שהסיטואציה שתיווצר היא שבאמת ישוו אותנו למורביד. זה לא נכון וזה גם לא פייר כלפי להקה צעירה כמונו שרק בונה את עצמה בשלב הזה, שזאת תהיה המשמעות. להגיד לך שזה לא מבעס? זה מבעס.

סה"כ לעבוד עם מפלצת בין הגדולות בעולם המטאל זאת חוויה שאין לתאר. אבל – אני שמח שניחנו בסבלנות והחוויה הזאת תקרה בזמן זה או אחר. הוא בנאדם מאוד מוכשר ויצירתי, יש לו גישה בריאה ובוגרת לדברים, לכן לא נשלול עבודה משותפת בעתיד. סטיב שלח לי מייל שבו הוא מבקש ממני להצטרף אליו בתור גיטריסט להרכב חדש שהוא יקים בעוד זמן מה. נאלצתי לסרב וההחלטה הייתה קשה. שמתי על הכף את הדברים והבנתי שאיטרנל זאת האהבה שלי וזה המקום שלי בתקופה הזאת. הוא כמובן הבין וקיבל את זה ברוח טובה ואמר שאם יום אחד אשנה את דעתי, שהוא יהיה הראשון לדעת. את הדלת הזאת לא סגרתי ולמרות שהפיתוי הוא עצום, לדעתי גם לא אפתח אותה בזמן הקרוב.

החומר לאלבום עדיין קיים אך עבר שינויים רבים. היו 6 שירים מוכנים, היום צמצמנו אותם ל-4. הם שמורים ואנחנו עובדים עליהם.

נחתוך קצת לכיוון האישי, מה עובר עליך בחיים? מה אתה עושה והאם החיים שלך משתקפים במוזיקה של איטרנל גריי?

אני יכול לתאר את הנושא כמן "פיצול אישיות" שיש בי. אני עובד כמו כולם, מתכנן להתחיל לימודי ארכיטקטורה וחי את השגרה כמו כולם, שבזה אני משקיע חיים שלמים. יחד עם זאת, הלהקה מקבלת ממני חיים נוספים, אחרים. יש לי כמעט 48 שעות ביממה שאותן אני מחלק ומשלב בין החיים הפרטיים לבין הלהקה. המוזיקה ותהליך היצירה שלי מושפעים ישירות מהחיים הפרטיים ויחד עם זאת, אני נכנס לטראנס אחר כשאני מכוון את עצמי כלפי איטרנל.

כל מה שעברתי בצבא בזמן שרותי כלוחם ומפקד בצנחנים משתקף במוזיקה שלי. אין לי דרך יותר אישית להביע את התחושות המאוד מסוימות ומדויקות שחווים במצבים המאוד ספציפיים שעברתי. אלה לא דברים שעוברים ביום יום הרגיל ולדבר על זה אני ממעט, כך שנותר לי אפיק יחידי לשפוך הכול מהראש ומהלב – מוזיקה.

יכולת הנגינה הגבוהה שלך על הגיטרה גרמה להמון גיטריסטים צעירים לראות אותך כמודל לחיקוי. אתה מודע לכך? מה היית מייעץ להם לעשות כדי להתקדם לאט לאט ולהגיע לרמות הכי גבוהות?

הדבר האחרון שאני חושב על עצמי הוא שאני מודל לחיקוי. כשם שמוזיקאים שאני מעריך נותנים לי את האמביציה והדרייב לנגן וליצור, אני יכול להיות שמח שדרך הנגינה והיצירה שלי מצליחה להעניק למאזין את הרצון ליצור ולהשתפר.

מה אני מייעץ… כל אדם צריך לעמוד בפני עצמו ולהיות נאמן ליצירה שלו. העצה הכי טובה שאני יכול לתת היא כזאת: תעמדו מול מראה. קחו לכם 10 דקות שלמות לעשות את זה. תבחנו את עצמכם, עד הפרטים הכי קטנים. תתבוננו, אל תדברו, אל תזוזו הרבה, פשוט תביטו. אני מבטיח לכם שכל אחד ימצא ויגלה דברים שלא היה מודע לקיומם וגם אם היה מודע, יגלה מחדש דברים שנשכחו ושקעו.

אותו הדבר תעשו בנגינה שלכם. כל הזמן תבחנו את עצמכם, תביטו, תבקרו את מה שאתם עושים. אם תעשו את זה נכון, בדיוק כמו עם המראה – פתאום תגלו המון דברים שלא ידעתם על הנגינה שלכם וגם אם ידעתם, תגלו מחדש דברים ששקעו ונשכחו.

אחרי שגיליתם ואתם מודעים לעצמכם בצורה הטובה ביותר – משם והלאה זה תפקידכם להחליט מה לעשות עם זה. יש כאלה שיוותרו וימשיכו להתעלם מהמונח בפניהם כל הזמן, ויש את אלה שישימו לב לתוכן העצמי, ישפרו מה שצריך, יתקנו טעויות, יעצימו את הדברים הטובים וכו'… ברגע שיש מודעות מלאה, חוץ מהשיפור המיידי שיקרה, אפשר גם לדעת אם צריך מורה ולאיזה דברים.

לאן מועדות פניה של איטרנל גריי מבחינת הופעות, הקלטות וכו…?

הלהקה נכנסת כרגע להילוך גבוה אחרי תקופה לא קצרה של בנייה, התאוששות ואימונים. כרגע מתוכננת לפברואר הופעת Comeback בבארבי. בחודש הקרוב אנחנו מסיימים את הקלטות Deeds of Hate ומתכננים את הופעת ההשקה. אני מקווה שלקראת סוף 05' נתחיל עבודה על האלבום המלא Your Gods, My Enemies. כ-4 שירים כבר מוכנים לאלבום ויש עוד במותן, שרק מחכים להיוולד.

עברנו תקופה לא קלה ויחד עם זאת טובה, שבה עשינו שינויים מהותיים בהרכב ויחד עם זאת המשכתי לעבוד עם גיל על ה EP תוך אמונה שהכול יסתדר בסופו של דבר. אז הנה – הכול הסתדר. כיום אנחנו בהרכב מלא שמוכן ומלא אנרגיות ליצור, להופיע ולהקליט. זה מה שאני צופה לשנה הקרובה.

בשנה האחרונה איבד עולם המטאל את קווארטון סולן בת'ורי, דיימבאג דארל הגיטריסט של פאנטרה ומיאסקו הסולן של נאזום. מה יש לך לומר על כך? מה הדמויות האלה סימלו בשבילך?

זה משהו שקשה לתפוס, מכה רצינית ביותר. אני לא חושב שיכולה להיות מכה חזקה יותר למטאל בעולם. האנשים האלה מסמלים את מהות המטאל ואת התצורה שלו. יחד עם זאת חייבים להבין, למרות הכאב העצום ותחושת האבדן, שדברים כאלה קורים ועוד יקרו לצערי.

אנחנו חיים בחברה שחצי ממנה מקולקל, מעוות ואכזרי. חייבים להתמודד עם זה בצורה הטובה ביותר ולייצר את הקרקע למחליפים שלהם. עם כמה שהמילים האלה קשות – זה צריך לקרות. אנחנו לא יכולים לחנך אף אחד מחדש, לכן לצערי זה עוד יקרה. השאלה היא איך אנחנו, בתוך כל הזוועה הזאת, נדע להחזיר הכול למקום ונלמד, בדרך הקשה, מה לא ומה כן לעשות.

התקווה שלי היא שאחרי כאלה מקרים, אנשים ישכילו להעריך את מה שיש להם כאן ועכשיו, לא לחכות שזה יעלם ואז פתאום להבין מה זה היה. לצערי זאת דרכו של עולם לאורך כל ההיסטוריה וזאת דרכה של האנושות. אבל אם כל אחד מאיתנו יעשה לעצמו את הסוויץ' הקטן הזה באופן אישי – הדברים יכולים להשתנות.

האם אתה סבור שסצנת המטאל בארץ גדלה? על פי מה ניתן לראות את זה? עד לאן אתה מאמין שזה יגיע?

זאת לא שאלה, זאת עובדה. הסצנה גדלה לאין שעור ואני חושב שזה ברור לכולם. אני חושב שלא צריכים להיות תמימים ולדמיין שיום אחד יופיעו מטאליסטים בחדשות בטלוויזיה בתור הראיון המרכזי שמדבר על הסצנה. מצד שני, אני רואה את הסצנה גודלת ומתפתחת מבחינת כמות הלהקות, היצוא שלהן החוצה, הופעות גדולות מחו"ל, פסטיבל ענק ומשגשג וכו'…

אנחנו מברכים על ההתפתחות ושמחים להיות חלק ממנה.

מה מפריע לך בהתנהלות הסצנה בארץ?

מה שמפריע לכולם. דיסריספקט בין אנשים הכי צורם לי. תחרות זה דבר טוב וחשוב, אבל אנשים שחיים בסרט שבו הם משחקים במונופול – זה רע. וזה יעלם מאוד מהר. מסכים עם יובל באמרותיו שלא משנה בן כמה אתה, אל תתנו לאנשים שמתיימרים להיות מכובדים רק בגלל הוותק שלהם לספר לכם כמה פעם היה יותר טוב, או לתת לכם להרגיש קטנים. האדם נמדד על פי מעשיו בהווה, זה בכלל לא רלוונטי מה היה. יש לזה מקום של כבוד אבל אסור לאף אחד להתבסס רק על העובדה הזאת. אתם לא קטנים – אתם הגדולים כאן, לא הלהקות. אתם אלה שבאים להופעות וקונים דיסקים, אתם אלה שמחזיקים את הלהקות בחיים.

הציפייה שלי היא שהאנשים ידעו לכבד אחד את השני, שתהיה תרבות דיבור. יש את "אפקט העדר", כך אני מכנה זאת, שגורם לאנשים שבתור אינדיבידואלים הם אנשים נפלאים, להיות מכוערים בשנייה שהם מתקבצים יחדיו. למה?

אל תחכו שזה יעלם ואז נבכה כולנו ונבין מה היה לנו בידיים וכבר אין. תעריכו את מה שיש לכם כאן ועכשיו.

מה הם האלבומים הכי טובים שנחשפת אליהם במהלך השנה האחרונה?

לא נתקלתי בכאלה שריגשו אותי

אסוציאציות:
סליפנוט – טירוף
סצנה – גאווה
אמסטפ – מקצועיות
בירה מועדפת – עם גזים
מועדון הבארבי – "ה" מקום
Ibanez – אהבה
אהבה – נעה
שנאה – פחדנות

(אופיר)