ראיון מיוחד עם רובי פורל

איך הכל התחיל בכלל? מה גורם לאדם לקום בבוקר ולהגיד "אני הולך להיות מפיק מטאל" בזמן שדבר כזה בכלל לא קיים בארץ?

ממש בקלות , הגעתי מתרבות המועדונים וההופעות החיות וכבר הפקתי אירועי במה לפני כן במגוון רחב של מועדונים בכל מיני ערים ברחבי הארץ , חלקם היו גם אירועי מטאל , הארדקור ופאנק. נראה לי הגיוני בזמן ההוא שהשלב הבא יהיה להרים את הסצינה לרמה יותר מקצועית. זו לא היתה החלטה שהתקבלה בשניה אלא יותר התפתחות טבעית.

באי מייל ששלחת לי לפני הראיון כתבת: "הצצתי במגזין שלך ואני רק רוצה להגיד שאם הכל היה אונליין גם בזמנים ההם ואם לאינטרנט היתה את אותה השפעה על אנשים כמו מה שקורה היום , דברים היו פשוט קורים אחרת." למה התכוונת בזה?

אני בטוח שאתה יכול להעריך את הנוחות כתוצאה מהתפתחות המחשבים והאינטרנט. בהקלקה על העכבר אתה יכול לחקור ולחפש כל מה שתחפוץ בו. בלחיצת כפתור נוספת אתה שולח אי מייל שיכול להגיע לכל פינה ברחבי העולם ללא עלויות וללא בזבוז זמן. גם מחירי הפרסום היום יותר זולים וכו וכו…

כשאני פעלתי בתחום , כל זה לא היה קיים. אמנם היו כמה אנשים אונליין אך לא היתה מודעות בקרב הקהל עדיין לעניין האינטרנט. ה World Wide Web פותח כידוע לך רק בשנת 1992 והדפדפן הראשון Mosaic שוחרר לקהל הרחב רק ב 1993 אז אין בכלל ספק שלא היה ניתן לתקשר ברשת לפני כן. שום דרך זולה לתקשר עם האנשים בחו"ל.

באותה תקופה גם לא היתה אפשרות לבחור בין ספקים שונים בעזרתם ניתן להתקשר לחו"ל. הדרך היחידה לדבר עם חו"ל היתה דרך מחירי המונופול של בזק. היום אני בטוח שיש לכם מגוון רחב של אפשרויות שעוזרות לכם לקצץ בעלויות השיחה לחו"ל. תאמין לי , אם היית רואה את חשבונות הטלפון שקיבלתי בשנים ההן הית נכנס להלם.

נוסף לכל הצרות גם מחירי התיירות היו הגבוהים ביותר בכל הזמנים , עוד עובדה שהשפיעה באופן ישיר על העלויות. לא היו אפשרויות להטיס מישהו ב Virgin Airlines באיזה דיל מטורף של 100$… היתי צריך לשלם את מחיר הכרטיס המלא שחברות התעופה דרשו אז. חלק מהלהקות לא גרו בערים הראשיות של מדינתם ולכן הינו צריכים להטיס אותם פעמיים. מעיר מגוריהם לשדה תעופה ראשי ומשם לישראל. אותו דבר בנוגע למלונות ושרותי הסעה שהיו חלק מדרישת הלהקות לפני הגעתן. לכל להקה היה רכב צמוד 24 שעות ביממה או אוטובוס או כל מה שהן דרשו שם…

איך פנית ללהקות? לא היה לך את האינטרנט כמו היום אז איך בכלל מצאת אותן?

הגעתי אליהן בדרך הארוכה והיקרה ביותר. התקשרת ללייבל של כל להקה שמספרו תמיד הופיע על עטיפת האלבום והם היו מפנים אותי להנהלות של כל להקה שהחליטו אם לשלוח את הלהקה או לא. משם הכל היה ממשיך עם שיחות נוספות או פקסים בנוגע לראיונות ושאר סידורי הגעה.

אילו סיפורים עסיסיים אתה יכול לספר מעבודתך עם הלהקות שהזמנת לארץ? איזה רגעים מיוחדים נחקקו לך בזכרון? בעיות שהלהקות עשו?

הכיוון בו עבדתי היה להביא להקה אחת בכל רבעון של השנה כלומר כל שלושה חודשים. זו היתה התדירות שנראה היה לי שהקהל יוכל להתמודד איתה. תדירות גבוהה יותר היתה גורמת לחלק מהקהל לחכות להופעה שמגיעה מעט אחרי.
כמעט ולא זכורות לי בעיות עם הלהקות אבל אני יכול עדיין לחלוק חלק מהזכרונות שנותרו במוחי

Disharmonic Orchestra
להקת הדת' מטאל הראשונה איי פעם שהגיעה מחו"ל להופעה בישראל. אני זוכר שהלכנו לאסוף את החברה משדה התעופה והינו צריכים להמתין עד שהמשטרה שעיכבה אותם תסיים לפשפש בכל חפציהם האישיים ולהפשיט אותם על מנת לבצע בהם בדיקה גופנית. אני שמח שלא עשו להם גם בדיקה רקטאלית… באותו זמן רק חשבתי לעצמי "איזו דרך איומה להתחיל הופעה , איזו משטרה פרימיטיבית יש למדינה הזאת אם היא מפשיטה מישהו לצורך בדיקות רק בגלל המראה החיצוני שלו…"

Napalm Death
בעזרתם של רוני ושי מגלי צה"ל גרמנו לתחנת הרדיו הצבאית לשדר את ההופעה בשידור חיי! לחברה המסכנים לא היה שום מושג למה הם נכנסים.. הם חשבו שמדובר בלהקה בסגנון של Deep Purple

ההופעות עצמן היו מדהימות. היה לנו את הסאונדמן Steve Gurney שהיה הסאונדמן הבכיר של Earache records בימים ההם והוא הגיע לישראל לעשות סאונד גם ל Carcas , The Exploited ו Cathedral

Cancer
המופע הראשון התקיים במועדון הפינגווין בתל אביב. אני זוכר שירד מבול מטורף עד כדי כך שהחלו לחלחל מיים מהגג ולטפטף על הבמה. זה היה נורא! נאלצנו לדחות את המופע וכולם פשוט היו עצבניים מזה. היו חברה שהשתחררו מהצבא במיוחד ולא יכלו להגיע גם למחרת. זו היתה בעסה רצינית גם ללהקה ול Morgue שהיתה אמורה לחמם אותה.

Tiamat
הם הקליטו אלבום – Live in tel-aviv בהופעה שלהם ברוXן

Cathedral
איזו חבורה של היפים החברה האלה היו… וכישלון צורב בכל מה שנוגע למכירת כרטיסים… זה היה הכישלון הכי גדול שהיה לי אי פעם עם להקה.

Carcass
ככל הנראה המופע הכי טוב שראיתי. לא פלא שהבאתי אותם פעם נוספת (הופיעו יחד עם אקספלויטד כמה חודשים מאוחר יותר) כולם נשארו בארץ הרבה לאחר שהסתימה המשימה שלהם כאן. למעשה כל Carcass התגוררה אצלי בדירה שבועיים שלמים.

The Exploited
אחרי ה Sex Pistols הענקיים The Exploited היא להקת הפאנק הכי גדולה ומוכרת , יותר מכך זו להקת המשפיעה ביותר שעדיין פעילה ומופיעה.
להביא אותם ארצה היתה טירחה גדולה. כל אחד החל מחברת התקליטים שלהם וכלה בהנהלה שלהם המליצו לי לרדת מזה ולא להביא אותם מפני שהם מסוכנים , בעיתיים , פשוט טראבלמייקרים. הכל היתברר כנכון. אז מה.. החברה האלה עשו הסטוריה על ידי כך שהגיעו לארץ. העיתונות אהבה את זה ומן הסתם גם הקהל.

Benediction
שחקני כדורגל מעולים! העברנו אחלה זמן ביחד. החברה נתנו הופעת הפתעה ברוXן ביום רביעי רגיל והשאירו אנשים המומים. אתה חייב להבין שהמופע הזה התקיים אל מול קהל "רגיל" לא קהל של מטאל.

Pungent Stench
הדבר הכי מצחיק בהופעה הזו היה הקהל. הוא כמעט ולא זז במהלך כל החומר המקורי אותו ניגנה הלהקה וברגע שהם ניגנו קאבר ל Guns n` Roses הקהל יצא מדעתו והתחיל להתפרע.

Kreator
בזמן שהותם בארץ נסענו למדבר לצלם קליפ ל MTV אם אני לא טועה זה היה לשיר: Europe After the rain שלהם.
כתב של Metal Hammer ליווה את כל סיבוב ההופעות. הלהקה עצמה ישנה אצל גלעד מלהקת Amaxez

G.B.H
אחד מהרכבי הפאנק המובילים בכל הזמנים.
הגיעו אלינו ישר לאחר סיבוב ההופעות שלהם ביפן עם ידיים שבורות ופצעים… הלהקה שחימה אותם היתה The Gathering

The Gathering
הילדים ההולנדים האלה (הם היו מאד צעירים אז..) הגיעו לארץ עם אחד מההורים שלהם כמלווה! הם פחדו להגיע להופעה בישראל. אני שמח שהם הגיעו אבל זה היה מאמץ לא קטן.

Macabre
להקה טובה , היה כיף להסתובב איתם. הלהקה ניגנה במועדונים קטנים. לא היה טעם לקחת להקה של 3 נגנים להופיע על במות גדולות. היה להם את הפוסטר הכי טוב מפני שבית הדפוס טעה והדפיס פי 2 מהגודל שביקשנו ממנו.

Paradise Lost
במהלך סשן חתימות בדיסק סנטר נוצר לחץ אדיר שבמהלכו דלתות הזכוכית של החנות פשוט נופצו.

האם היו להקות שרצית להביא אך הן סירבו לבוא?

לא , זה מעולם לא קרה לי. אבל היו להקות שרציתי להביא ולא יכולתי בעיקר בגלל הדרישות הכספיות הגבוהות של הנהלת הלהקות. למשל להקות Death , Morbid Angel , Obituary שיוצגו בזמנו על ידי סוכנות שנקראה ICM
חבל כי אני בטוח שהמכירות מהופעות כאלה היו יכולות להיות טובות מאד כמו ההופעות עצמן. הלהקות האלה מכרו מצויין והמוניטין שלהן היה גבוה והן יכלו לשמש דוגמה חיובית ולהראות להרבה להקות מקומיות איך הופעה צריכה להראות.

למה פרשת מהעיסוק הזה?

היו כמה סיבות למען האמת. המצב הכלכלי שלי התדרדר לאחר 3 שנים של הבאת להקות לארץ. תאמין לי או לא , לא ממש עשיתי כסף מההופעות האלה. זה היה יותר כיף מאשר ביזנס.
הכיף נעלם מהמשחק , באותה תקופה חלק מהלהקות המקומיות וחלק מהקהל פרשו להתעניין בתחומים מוזיקליים אחרים. הדת' מטאל היה בנסיגה. התחלתי להתעסק בצורה מסיבית בעולם המחשבים שגזל את רוב זמני הפנוי.

למה עזבת את ישראל? מה אתה עושה בחיים האישיים? נשוי? ילדים? בן כמה אתה בכלל?

כמו שאמרתי לך נכנסתי אל תוך עולם המחשבים והתעסקתי בכל מה שקשור לרשתות , קיבלתי הצעת עבודה מגרמניה וטסתי לשם בשנת 1995 למשרה חלקית של שבועיים בחודש. ב 1996 כבר קיבלתי משרה קבועה שוב בגרמניה ואני כאן מאז.
בלי הסבר טכני ומפורט מדיי אני עוסק בארכיטקטורת רשת הכוללת תיכנון , בניה , ניהול , אבטחה ותמיכה ברשתות.

היתי בר מזל מספיק כדי למצוא בחורה שאני מאמין שאבזבז את שארית חיי איתה ועברתנו לגור ביחד עם שלושת החתולים שלנו בסוף שנה שעברה. אני שמח לבשר שאנחנו מצפים לילד מתיישהו באוגוסט 2004. אני עדיין צעיר , רק באמצע שנות השלושים שלי 🙂

מטאל עדיין מעניין אותך? אתה עדיין מקשיב לזה? אתה יודע מה הולך בעולם המטאל של היום?

אני עדיין מקשיב למטאל מפעם לפעם בדיוק כמו שאני עושה עם שאר הסגנונות אבל אני רחוק מלהיות מעודכן במה שקורה בעולם המטאל.

מה אתה יודע על סצינת המטאל בישראל של ימינו?

אני חייב להודות ש…כלום.

בעיני אנשים רבים כאן אתה אגדה. עשית דברים שאנשים עדיין מדברים עליהם הרבה שנים אחרי. איך ההרגשה לדעת שהית חלק חשוב בהיסטוריית המטאל של ישראל ושגם דור חדש של ילדים בני 15-16 יודע מי אתה?

אני שמח לדעת שאני חלק מסצינת המטאל הישראלית ואני רוצה להודות לכל האנשים שהיו שם ותמכו בי. יש יותר מדיי מכדי להזכיר אבל הם יודעים מי הם. הגורם החשוב בסיפור הוא לא אני אלא התפתחותה של סצינת המטאל הישראלית. אני בהחלט מרגיש שמה שהשגתי אז סלל את הדרך למה שיש לכם היום. לקחתי את ה Death metal הרחק ממעמד האנדרגראונד בישראל ובעזרת קשרים שהיו לי הבאתי אותו לקדמת הבמה. נתתי לקהל המקומי את ההזדמנות להגשים את חלומותיהם על ידיי ראייה , דיבור והסתובבות עם הלהקות שהגיעו לארץ ונתתי ללהקות המקומיות הזדמנות להתבגר על ידי כך שהן ראו והסתובבו עם הלהקות המקצועיות , סאונדמנים , אנשי בק-ליין , מפיקים ומנהלים מרחבי עולם המטאל. יותר מהכל נהניתי מהתקופה הזאת בצורה בלתי רגילה ואני יודע שכך גם האחרים.

היו דברים שעשית ואתה מצטער עליהם? משהו שהשאיר אותך עם טעם מר בפה? אנשים שהפריעו לעבודתך?

אני מצטער שלא היתי מסוגל להוציא את אלבום האוסף השני שעבדתי עליו בזמנו שאמור היה להקרא Middle East Metal
זה היה אמור להיות אוסף של להקות מטאל מישראל , טורקיה , לבנון , מצרים וסוריה. כבר היו לי שירים מוכנים של כולן והיתי באמצע ההפקה אך לצערי הכל ירד לטמיון. כל הקטעים נותרו בסטודיו , הלהקות ואני הפסדנו כסף , אני זוכר שרוב הלהקות שילמו בין 150-400 דולר והרבה זמן בוזבז בסופו של דבר לחינם.

כמו כן אני גם מצטער שהוצאתי את הדיסק הראשון The unholy bands from the holy land הדיל היה שאני אספק את הקטעים מוכנים ו"האוזן השלישית" יעשו את השאר. הם הוציאו רק 500 עותקים ולי נתנו 100 שנתתי ללהקות , לעיתונות ולשותפים לעסקה הזו – ערן מלהקת People ואודי. היה להם לייבל קטן שנקרא RTTG. על כל פנים , האוזן השלישית נתנו לי כל הזמן סטטיסטיקות שליליות לגבי המכירות כשהם למעשה מעולם לא השקיעו כלום בפרסום והפצה.

בנוגע לאנשים שהפריעו לי , הכל על רקע עיסקי , כולם רצו פתאום לעשות כסף ממה שאני עושה כשלמעשה לא היה מספיק מאיפה לשאוב כסף בתעשיה הזו.

מה שהשאיר אותי עם טעם רע בפה נובע משני אירועים:
נתתי ל Fuzz records כרטיסים למכירה מוקדמת , כבר לא זוכר לאיזו הופעה… הדבר שלא ידעתי הוא שהחברה היתה בפשיטת רגל באותו זמן וכל הכסף הוחרם על ידי הבנקים.

השותף שלי בהפקה של Paradise Lost טעה במיספור הכרטיסים וכתוצאה מכך היתי צריך לשלם ללהקה את חלקה מתוך מכירת של 2000 כרטיסים בעקבות הטעות. לא צריך להיות מדען טילים כדי להבין שברוXן לא נכנסים בשום צורה 2000 אנשים…

מה אתה יכול לומר על ההצלחה של Orphaned Land ו Salem? האם יכולת לדמיין שהקריירה שלהן תמשך כל כך הרבה זמן?

בשיא הכנות מעולם לא ממש חשבתי על זה. אני מאמין שכדי להצליח לטווח ארוך להקות צריכות להיות פנאטיות בכל מה שהן עושות, משכנעות מוזיקלית וטובות ביחסי ציבור. אני בטוח ששתי הלהקות מנצלות את העוצמה שיש להן בישראל וזה עוזר להן להמשיך. אני זוכר ש Salem היו מקובעים במשך שנים בנושאים הקשורים לשואה , זה גם עוזר. אותו דבר עם Duralex Sedlex שמילותיה ומסריה בנוגע לשואה הביאו אותה כל הדרך לאירופה להופעה במחנה ריכוז.

להקות מטאל ישראליות עדיין נחשבות אקזוטיות ובלתי מפוצחות הרבה יותר מלהקות גרמניות למשל. בשורה התחתונה אני שמח שהלהקות האלה עדיין פעילות , לשתיהן זה מגיע על המקוריות.

איזה אנשים אתה זוכר מהעבר?

שאלה מכשילה.. עבר הרבה זמן.. אני זוכר בעיקר את אלה שהיו קרובים אליי בתקופה ההיא: ערן זקס מ Incarnation , רון שי מ Undertaker , דניאל קרסטנבוים ועידן מ People , זאב טננבאום ובני הגיטריסט מ Salem , החברה של Amaxez , אליעד גולדוועסר מ Scaffold (תודה על כל העזרה שלך בחור!) שהיה גם ה Tour Manager שלי. ישי שוורץ , שרית שוצקי , דבי ומאיה , החברה של Leviticus , קובי מ Orphaned Land , חן הלר מ"הלר הפקות" , יורי , חלק מהרוסים האולדסקול של אותה תקופה , והרבה מעריצים.

שמרת על קשר כלשהו עם מישהו מהאנשים האלה?

לא , לא ממש.

תן לי משפט קצר בנוגע למושגים הבאים:
רוקXן – אני אהיה הראשון להודות שהיתה להם במה מעולה ותאמין או לא אבל אני היתי מעורב יחד עם Adar communications & prod Ltd. בתכנון הפתיחה והאירועים שבמקום. ההנהלה של המקום היא סיפור שונה לגמריי… פגשתי כמה מטומטמים בחיים שלי אבל החברה האלה ובמיוחד ישראל מור ורוני , היו ליגה אחת מעל כולם. למזלי היו לי אפשרויות לעשות אירועים גם במקומות אחרים. זה אמנם לא היה נוח אבל זה עבד.

זאב טננבאום – תהיה רציני בנאדם! צריך יותר ממשפט אחד כדי לדבר על הבחור הזה! במבט לאחור היתי אומר שזאב הוא אוליי המטאליסט הכי חשוב בישראל. זה הוא שהכיר לי ולכולם את המושגים דת' מטאל ובלאק מטאל כשאחרים כדוגמתי השתמשו בידע שלו על מנת להביא להקות מחו"ל וכדומה.. בקטע האישי אני יכול להגיד שהיה קשה להתמקח איתו אבל ברגעים שהיתי צריך את עזרתו בנושאי מוזיקה ונושאים אחרים הוא תמיד היה שם להושיט יד. גם אם הוא שונא אותי או אוהב אותי לי יש הרבה הערכה לבחור הזה.

ג'אנגל רוק (פתח תקווה)

אופס… אני לא מכיר את המקום הזה… לפחות לא זוכר אותו.. מצטער.

קובי פרחי
בחור נחמד ומוכשר. אני מאמין שההשפעה שלו על Orphaned Land היא זו שדוחפת את הלהקה קדימה ומציבה את הלהקה במעמד המכובד שהיא נמצאת בו היום.
ושוב על רקע אישי העזרה והקשרים שלו תרמו את שלהם לטוב ולרע.

Napalm Death – אני חייב לציין שאני והחברה האלה העברנו אחלה של זמן ביחד , Barney הסולן תמיד היה אחד מהסולנים האהובים עליי. למעשה השירה שלו ב Subconscious terror של Benediction היא זו שהתחילה את הסיפור. (תודה לך זאקס).

תודה רבה על הראיון , זה היה טיול נחמד אל מעמקי הזיכרון שלי. אני באמת מאחל לכם רק טוב שם בסביבה.

(אורון)