Mastodon – The Hunter

מרואיינים: טרוי סנדרס ובראן דיילור, להקת- Mastodon

לאחר שחרור אלבומם הקודם של Mastodon, "Crack The Skye", שהסעיר את סצינת המטאל האלטרנטיבי, לא היה מי שלא המתין למהלך הבא מצד הלהקה. עברה המוזיקלי של הלהקה, שזור באלבומי קונספט ונושאים כבדים, סלל את הדרך לאלבומה החדש של הלהקה, "The Hunter", אותו מתארים חבריה כמשב רוח רענן.
שלום!

טרוי: שלום, שמי טרוי, טרוי סנדרס ליתר דיוק. אני הבסיסט והסולן של Mastodon.
בראן: לי קוראים בראן דיילור, המתופף. כן… זה כיף.

כל האלבומים שלכם בעלי קונספט. מה היה הרעיון מאחורי "The Hunter"?

בראן: הקונספט הראשוני היה לעבוד בלי קונספט. כבר יצרנו יותר מדי אלבומי קונספט. הפעם החלטנו לעשות מה שלהקות אחרות עושות, ולמלא את האלבום בשירים. אני יכול לומר שהרעיון העיקרי מאחורי האלבום היה עץ, עצים. כיסוי האלבום עשוי מעץ, וזה פחות או יותר העניין. נושאים אחרים בהם עסקנו הם סקס עם "ספייסי ברברלה", שיגרום לאורגזמה כוכבית (הערה: Stargasm). שיר נוסף, בשם "Curl Of The Burl" עוסק במכורים למת'אמפינים שרצים ביער עם מסורים חשמליים, וגודעים עצים על מנת לאסוף חלק בשם Burl. אותו חלק מגיח מן העץ כאשר הוא עובד תקופה לחוצה במיוחד, והוא סוג של גידול סרטני המצוי בעצים. נגרים ועובדים בעץ מוכנים לשלם לא מעט בשביל חלקים אלו, דבר שיכול לממן הרגל סמים בעבור אותם מכורים למת'אמפינים. שחרור של עצמנו מקונספט באלבום היה הדבר הטוב ביותר שיכולנו לעשות באותו רגע וזמן. שחרור זה פתח את הסכר, ניתן לומר, ואפשר לנו לעשות מה שרצינו.

כיצד נראה תהליך כתיבת האלבום?

בראן: שלד האלבום נכתב בשנה שעברה, בזמן שהיינו בסיבוב הופעות עם Deftones ו-Alice In Chains. זוכר?
טרוי: בטח, זה היה טור נפלא.
בראן: היה לנו הרבה זמן חופשי, אז סידרנו מגבר לאימונים מאחורי הקלעים. יכולנו לבלות את כל היום בג'אם. הקלטנו לא מעט. לאחר מכן, חזרנו מסיבוב ההופעות (שארך חודש) עם חומר רב. כאשר עברנו על כולו, הבנו שאנו מחזיקים בכמות עצומה של ריפים, שהפכו לשלד שהפך ל"The Hunter". לאחר מכן עבדנו על אותם החומרים במשך כמה חודשים נוספים, הוספנו חלקים וארגנו את התוצר הסופי. כך ה"גוש" הגדול של האלבום נכתב.
טרוי: היו כמה הפתעות לאורך הדרך, שפשוט צצו, כמו "Curl Of The Burl" ו-"The Sparrow". ה"גוש" הגדול של האלבום היה כתוב. חלק משירי המפתח בו נכתבו בטור, ולאחר שחזרנו, נפטרנו מכמה מהשירים, וכתבנו חדשים. התהליך היה די מהיר, וללא ספק נוצר האלבום המובחן ביותר של הלהקה. הכל זרם בצורה יפה, כך שלא התעסקנו בכך יותר מדי. פשוט אמרנו "היי, אני חושב שהשיר הזה מוכן, בואו נמשיך הלאה". זה היה ממש כיף.

המפיק איתו עבדתם הפעם, Mike Elizondo, מוכר בעיקר בעקבות עבודתו בתחום המוזיקה האורבאנית ומוזיקת הפופ (מלבד Avenged Sevenfold)- מדוע בחרתם לעבוד איתו ולא עם מפיק "הארד רוק" מסורתי?

בראן: נפגשנו עם מייק בתחילת 2011. "נדבקנו" ברמה אישית, והוא הביא לשולחן כמה רעיונות לגבי מה שהוא יכול להציע לנו. הרעיונות האלו התחברו עם השאיפות הסוניות והמוזיקליות שלנו. מלבד זאת, מייק הוא מוזיקאי מאוד מאוזן ומוכשר, עם אוזן חדה לכל סוגי המוזיקה. בנוסף לכך, המטאל מושרש בו, ובתור נער ניגן בהרכבי ת'ראש. לאחר מכן הוא למד מוזיקה בקולג', ומשם המשיך להפקת תקליטי היפ הופ רבים, חלקם הפכו ללהיטי ענק, והמשיך לנגן על באס. הוא מגוון מאוד, ורצינו מפיק שיכול להעריך סוגים שונים של מוזיקה. הרגשנו שהוא יכול לעזור לנו להשיג את מה שרצינו מבחינת הקלטה. הוא היה הראשון שניגש אלינו בתחילת 2011, והכל פשוט הסתדר. לאחר חודשיים היינו מוכנים להיכנס לאולפן ההקלטות, והוא היה מוכן ויכול. הכל הסתדר בצורה נפלאה, הוא אחלה בחור, מאוד חכם.

כמה חשובה לכם אמנות האלבום? מה הסיפור מאחוריה?

טרוי: אמנות האלבום חשובה לנו מאוד. אנחנו אוהבים אמנות. אמנות ויזואלית אהובה עלינו באותה מידה בה אנחנו אוהבים מוזיקה, לכן שני סוגי האמנות הולכים יד ביד לדעתנו. אני מניח שזו תוצאה של השתייכות לדור אלבומי הויניל. היינו מאזינים לתקליטים עם העטיפה ביד, ושוקעים אל המקום הזה. אני מניח שהאיכות הזו לא נשארת כאשר מורידים אלבומים, ומסתפקים בתמונה קטנטנה עם בכלל. זה עדיין מאוד חשוב לנו, ועדיין ביג דיל. קיימת מהדורה מיוחדת לאלבום, שתצא עם כיסוי אלבום אלטרנטיבי, ואמנות נוספת בפנים. היא מגיעה עם פוסטר תלת מימדי. אין צורך במשקפיים, פשוט מסתכלים עליו ונראה כאילו הוא הולך לנשוך אותך! נראה מדהים בעיניי. חבר שלנו, הבחור שעסק בעטיפת האלבום, גילף אותו מעץ. הוא מכין פסלים מדהימים מעץ. נתקלנו בעבודותיו לפני שנים, ותמיד קיווינו לעבוד איתו. יצרנו איתו קשר לרגל האלבום החדש, והוא אהב את הרעיון, והכין את המינוטאור בעל שלוש הלסתות על כיסוי האלבום. חשבנו שזה מאוד יפה ומדהים, ונראה פשוט מושלם. באריזה המיוחדת מגיע אביזר נוסף, שמאפשר לך להפוך את ראשך לראש של "The Hunter" מבחינה ויזואלית.

השנה יצא לכם לנגן בפסטיבלים Sonisphere ו-Knebworth. איך הרגשתם כאשר ניגנתם מול קהל כל כך גדול? האם היה מלחיץ לנגן לפני Motorhead?

טרוי: מלחיץ זה לנגן אחרי Motorhead.
בראן: כן, אין שום לחץ כאשר מנגנים לפניהם, אבל לנגן אחריהם היה יכול להיות סיפור שונה לגמרי… אבל, אתם יודעים, מאוד התרגשנו לחלוק את הבמה איתם. Mickey D הוא אחד מהמתופפים האהובים עליי, וניגנו איתם בפסטיבל, ו… אלה Motorhead, מה עוד אפשר לרצות? [צוחק] לנגן מול כל כך הרבה אנשים היה מדהים, לא האמנתי לתגובות. הקהל היה נפלא, אני חושב שזו הייתה ההופעה הטובה ביותר בכל הטור. האנרגיות היו נפלאות, היה פשוט מדהים. היו שם כל כך הרבה אנשים… זה נראה כמו פיצה ענקית! נקודה, נקודה, נקודה, נקודה…
טרוי: אלפי נקודות ופנים לבנות.

קבעתם לנגן עם Soundgarden כמה פעמים השנה. איך זה? יש סיפורים שתרצו לחלוק?

טרוי: קבענו מספר תאריכים בהם ננגן עם Soundgarden השנה. כבר הופענו איתם פעם אחת. בעיניי, היה מדהים שלהקה אגדית שכולנו מעריצים מבקשת מאיתנו לחלוק איתה את הבמה. היה נפלא שהם חשבו עלינו. לחלוק על במה עם אחד מהגיבורים, האלילים וההשראות המוזיקליות שלנו פשוט כל כך מחמיא.
בראן: ניגנו עם Soundgarden, Queens Of The Stone Age וה-Meat Puppets מחוץ לסאלם. המקום היה מאוד יפה, והערב היה קסום. Soundgarden נפלאים. הם ניגנו את כל הלהיטים שלהם, וכל השירים שכולם רצו לשמוע. גם Queens Of The Stone Age היו מדהימים. יש לנו כבוד הדדי למוזיקה זה של זה, פשוט נפלא.

האם יש מדינות חדשות בהן תרצו לבקר בסיבוב ההופעות הבא? אילו?

טרוי: לאחר שחרור האלבום החדש, הלהקה מתכננת לצאת לסיבוב הופעות מאסיבי. תמיד יש מקומות בהם אנו רוצים לבקר, ומקומות בהם לא יצא לנו לנגן קודם לכן. לפני זמן רב, הייתה לנו רשימה ארוכה של מקומות אליהם רצינו להגיע…
בראן: אני רוצה להגיע לסין!
טרוי: למזלנו, הצלחנו לסמן "וי" על רבים מאותם מקומות, אבל העולם גדול, ויש אינספור מקומות אליהם היינו רוצים להגיע עם המוזיקה שלנו. לדוגמה: סין, ערב הסעודית, דרום אפריקה… מעולם לא היינו באלסקה והוואי, וניגנו רק ב-48 ממדינות ארה"ב… היינו רוצים להגיע לכל מקום בעולם אליו אנו יכולים.
בראן: מצרים, אחי…
טרוי: אנחנו מקווים להמשיך לבקר במדינות מטורפות וארצות יפות.

כיצד הייתם משווים את "The Hunter" ל-"Crack The Skye? האם אתם מרגישים שהסאונד שלכם התפתח מאז אותו האלבום?

בראן: לא הייתי אומר שהאלבומים הם הפכים גמורים, אבל יש להם תנועה שונה. "Crack The Skye" היה אלבום בעל נושאים עמוקים ביותר, ואף על פי שגם "The Hunter" עוסק בנושאים עמוקים, הוא מגוון יותר. היה לנו יותר כיף ביצירת האלבום הנוכחי, ואני חושב שניתן לראות את זה בכתיבה. אני מרגיש שזו תגובה מיידית ל-"Crack The Skye". זה היה אלבום כבד מאוד. בזמן יצירת "The Hunter" לא חשבנו שהאלבום צריך להיות טוב מקודמו, אלא העדפנו להתעסק במשימה עצמה, ופשוט התחלנו לנגן ולראות מה קורה. נתנו לדברים לקרות בצורה טבעית, וכך האלבום יצא. זו התוצאה הישירה של שנתיים בהן היינו בסיבובי ההופעות של "Crack The Skye". האלבום החדש הוא כמו משב רוח מרענן.