ראיון עם Melechesh לקראת החזרה לארץ

בוא נתחיל עם הימים המוקדמים של מלכאש. הדבר הראשון שאני רוצה לדבר עליו הוא אירוע חשוב בהיסטוריה של הלהקה, שאני בטוח שהרבה מהקוראים שלנו לא מודעים אליו. הסיפור הוא כתבת השער המפורסמת על "מלכאש" בעיתון "כל העיר" הירושלמי, בה פורסמה תמונה של הלהקה על השער תחת הכותרת "כת השטן פעילה בירושלים". איך זה קרה, ואיך הרגשת ביחס לזה?

אתה יודע, הם עיוותו את הסיפור. אנחנו אמרנו "אנחנו להקת בלאק מטאל, אל תקראו לנו כת", ואז הם היו בגישה של [את זה אשמדי אומר לי בעברית] "אל תדאג! תסמוך עליי!", והגישה שלהם בעצם היתה יותר גישה של "קומבינה!". זו היתה חשיפה טובה, מה שהיה נחמד [צוחק], אבל זה גם עיצבן אותי מאוד, אחרי זה המשטרה חיפשה אותנו הרבה. אני זוכר שנסעתי לחו"ל לכמה חודשים אחרי זה, וכשחזרתי אמנם כבר די שכחו מהסיפור, אבל אנשים עוד הסתכלו עלינו מוזר. סיפרו לי בכל מיני פאבים ומקומות כאלה שהסתובבתי בהם שהמשטרה באה ושאלה אנשים "אתם מכירים את אשמדי ממלכאש?", אבל לשמחתי אנשים היו לצידי, ואף אחד לא הסגיר אותי.

סיפרו לי שכשהייתי בחו"ל המשטרה עצרה את החברה שלי לשעבר! הם אמנם חיפשו אותי אבל אפילו כשכבר הייתי שוב בארץ, הם לא יכלו לזהות אותי כי היתה להם רק תמונה שלי עם Corpsepaint והשיער הארוך, אז לא היתה להם דרך לדעת איך אני נראה. זה המשיך הרבה, אני זוכר שפעם נסענו כמה אנשים להופעה בתל אביב ופתאום ראינו לידינו ניידת משטרה, אז כולנו ברחנו. בסופו של דבר נוצר קטע מצחיק שהייתי שומע אנשים טוענים שהם חלק מהכת שכתבו עליה בכתבה, וזה היה די מגניב.

איך הייתה מלכאש ההתחלתית, מבחינת הרכב, מוזיקה, אידיאולוגיה וכו'?

כשהתחלנו, בעצם זה היה רק אני, ורציתי לעשות משהו אפל. רציתי בעצם לנגן Bathory, וככה נשמענו בהתחלה, החזרה הראשונה, כמו באת'ורי בתקופת The Return. מבחינת האידיאולוגיה והמוזיקה.. רצינו לעשות מוזיקה עם רגש בתוכה, בוא נגיד את זה ככה. המוזיקה בעולם באותם הימים היתה חסרת הרגשה, הכל היה מופק טוב מאוד, אבל בלי רגש. למוזיקה שלנו היתה הרגשה שטנית כזו. מאוחר יותר כמובן התחלנו לפתח סגנון משלנו, ובניגוד לרוח השטניסטית של אז, היום אנחנו ממוקדים יותר במיתולוגיה שומרית, ובתורת הנסתר.

דרך אגב, למה אתה מקשיב כרגע, מה אני שומע שם ברקע?

כרגע אני שומע סקורפיונס. יש לי משרד גדול עם סטריאו עצבני, אז אני יכול לשמוע פה מוזיקה בווליום גבוה. קודם שמעתי קצת בלאק מטאל, מה שמפחיד את שאר האנשים פה, אבל לא רציתי מוזיקה רועשת בזמן הראיון. יש לי פה גם הרבה מוזיקה קלאסית אבל לא רציתי ללכת עכשיו כל כך רחוק, [צוחק]…

כמה מקושר הית עם סצינת הבלאק העולמית באותם הימים הראשונים של מלכאש?

באותם הימים לא רציתי ממש להיות מוכר בישראל אז הקשר שלי היה רק עם אנשים בחו"ל. להקות, מגזינים, דברים כאלה. זה מצחיק, כי הדרך שבה אנשים בישראל שמעו על מלכאש זה מפליירים שלנו שהגיעו אליהם דרך אנשים מחו"ל שלהם שלחנו אותם. הייתי בקשר עם אנשים מכל העולם, והייתי הולך כל יום לדואר ובשלב מסוים האנשים שם כבר שאלו אותי אם יש לי חברה משל עצמי או משהו כזה. הייתי שולח גם קלטות של חזרות שלנו לחו"ל, וכשהתחלנו להקליט דמואים אז כמובן גם אותם. התגובות היו נהדרות.

מה אתה זוכר מהסצינה הישראלית של אותה תקופה? האם החשבת את עצמך לחלק ממנה?

במידה מסוימת הייתי חלק ממנה, כי מתתי על המוזיקה והיו לי כאן הרבה חברים, אבל מבחינת המוזיקה שלי הייתי בקטע משל עצמי לגמרי. מלכאש התחילה כמשהו סודי מאוד והכוונה היתה שאף אחד לא ידע על זה פה. כשהפליירים ששלחנו לחו"ל התחילו להגיע לכאן [במשך חלקים גדולים מהראיון, אשמדי אומר "כאן" בתור ישראל, למרות שהוא ממוקם למעשה בהולנד] מאוד התרגשתי לגלות שיש כאן מעריצי בלאק-מטאל, כי באותה התקופה הכרתי כאן הרבה מעריצי דת' מטאל ודברים כאלה, אבל זה הכול.

איזה אנשים אתה זוכר מאותה התקופה?

תאמין לי כשאני אומר לך שאני ממש ממש גרוע בלזכור שמות. אני כל כך גרוע בזה שכשהייתי צעיר הייתי שוכח את השמות של חלק מהבחורות שיצאתי איתן בעבר, וכשהייתי פוגש אותן הייתי אומר דברים כמו "Hey, you!", ואז ישר רץ לטלפון ציבורי (כי לא היו לנו אז פלאפונים) ומתקשר לאיזה חבר שלי ושואל אותו איך קוראים לבחורה הזו. אני לא זוכר שמות, אבל אני זוכר להקה ירושלמית אחת, Leviticus, שלא זכור לי דווקא שדיברו עליהם הרבה בישראל, אבל הם היו פשוט כל כך טובים! הם ניגנו ת'ראש מטאל מעולה, והם פשוט היו מדהימים. הלוואי שהם היו מתאחדים.

יש לך כאן עוד קרובים? ביקרת בישראל בשנים האחרונות?

אמא שלי גרה בירושלים, אבל חוץ מזה לא. פעם אחרונה שביקרתי כאן היתה לפני שלוש שנים, אבל בתקופה אחרי שעברתי לחו"ל עוד הייתי בא לכאן כל כמה חודשים.

אתה עוד מקשיב ללהקות מישראל?

האמת שפשוט אין לי ממש אלבומים שלהן! ניר, המתופף של סיילם, שלח לי מתישהו את Collective Demise, ונדמה לי שגם קיבלתי פעם פרומו של Nail Within. אני עדיין מחכה שקובי ישלח לי עותק של "מבול".

אוקיי, אז מה קרה למלכאש אחרי שעברת להולנד?

כלום, מיד אחרי שסיימתי להתיישב שם המשכנו כרגיל. הבסיסט שלנו (Al Hazred) כבר עבר להולנד קצת לפני, אז יכולנו להמשיך לנגן ישר. למעשה, בימינו אנחנו כבר בשלב שבו החלק היותר גדול (מבחינת הזמן) של הקריירה המוזיקלית שלנו התרחש באירופה. אחרי שהקלטנו את Djinn, המוזיקה דיברה בעד עצמה, והרבה חברות תקליטים התעניינו בלהוציא את זה.

אני, דרך אגב, חושב שזה האלבום הכי מושלם שלכם עד היום.

טוב, בשבילי זה Sphynx, כמובן, פשוט כי זה האלבום האחרון. ב-Djinn עשינו את השירים כמה שיותר מזרח-תיכוניים בכוונה, בשביל להצהיר את העמדה שלנו, ועם Sphynx כבר אמרנו "זין על הכל", ולא התאמצנו בהכרח שהכול ישמע מזרחי. אנחנו מנגנים עכשיו את מה שאנחנו אוהבים, וכשיצא לי ריף שאהבתי פשוט השתמשתי בו, בניגוד לעבר, שרציתי לקבל את ההרגשה המזרח-תיכונית, ולפעמים לא הייתי משתמש בדברים שיצאו לי כי הם לא התאימו לזה. Sphynx הוא בהחלט הרבה יותר ת'ראשי מאשר האלבום הקודם, אבל אני חושב ששינוי זה טוב. הייתי משתעמם מלעשות את אותו הדבר כל פעם. יש להקות שזה עובד להן, לי זה לא.

איך נולד חוזה התקליטים עם Osmose Productions?

רצינו להקליט אלבום בשביל להוציא אותו בלייבל הקודם שלנו, אבל הלייבל הזה פשט את הרגל. אבל בכל זאת, האולפן שבו רצינו להקליט את האלבום האמין בנו, והאנשים שמאחוריו למעשה השקיעו בנו ונתנו לנו להקליט את האלבום. אחרי שהקלטנו את האלבום, 8 חברות תקליטים התעניינו בו! Osmose למעשה קיבלו את האלבום שלנו משלושה או ארבעה אנשים שונים, כולל המתופף שלנו Proscriptor, הבחור שעשה את העטיפה של הדיסק, ומחלקת הכישרונות בחברה, שלשם שלחנו את האלבום. Osmose מתייחסים אלינו ממש טוב, ואני מקבל מהם כל מה שאני מבקש. פעם פשוט ישבתי עם המנהל שלהם בפריז ופשוט השתכרנו, היה כיף, היחסים שלנו ממש טובים. הם כל הזמן משפרים את העיסקה שלנו, [צוחק], בהתחלה חתמנו לשני אלבומים, ועכשיו הם התחרטו ושידרגו לנו את העסקה לשלושה אלבומים.

כשאני מסתכל עכשיו על האופי המחתרתי שבו מלכאש התחילה, ומשווה את זה למה שנהיה ממכם היום, זה מדהים לגמרי, כלומר, נעשיתם גדולים! כל ההפקה וההקלטה של "ספינקס" (באולפן של אנדי לארוק, הגיטריסט של King Diamond), והעטיפה המרשימה, הכל גרנדיוזי לגמרי. בכלל חלמת אי פעם שמלכאש תהפוך למשהו כל כך גדול?

האמת שלא… פעם רק הייתי מסתכל על דיסקים שיצאו ב-Osmose, מסתכל על הלוגו של החברה ואומר "ואוו! איזה לוגו יפה!" [צוחק]… מה שמדהים באמת זה שאם הייתי מקשיב לאנשים שסביבי, אז כל זה לא היה קורה. כשהתחלתי לקחת את מלכאש לכיוון המזרחי אנשים היו אומרים לי "עזוב, תשאיר את ה-blastbeats, תשאיר הכול בלאק מטאל, עם רק נגיעות מזרחיות קטנות פה ושם", וזה מעצבן כי האנשים האלה היו מתנהגים כמו עדר כבשים. אני רוצה שאנשים יאמינו בעצמם, שיעשו את מה שהם עושים בנחישות, והעיקר לא להיות ממוצע! אני שונא אנשים ממוצעים! וכאן בהולנד כולם ממוצעים, פאק יו!!! העבודה עם אנדי לארוק היתה מדהימה לגמרי. הוא גם תרם סולו אחד לאלבום, בשיר Purifier of the Stars. הוא גם קיבל מאיתנו השראה של ממש, והתחיל אחר כך ממש לעשות הרבה דברים עם הסגנון המזרח-תיכוני הזה. גם בדיוק לפני כמה ימים הוא שלח לי חולצה של קינג דיאמונד.

הרוח המסופוטמית של מלכאש אמנם לא השתנתה במהלך השנים, אבל המוזיקה שלכם עברה הרבה תהפוכות, ונראה שעזבתם הרבה מהבלאק שהיה פעם חזק במוזיקה שלכם. האם אתה עדיין מושפע מבלאק מטאל?

האמת ששום דבר כבר לא משפיע עלינו, בימינו. אנחנו מנגנים בדיוק את מה שאנחנו רוצים לשמוע. אבל כמובן, אני עדיין אוהב מאוד בלאק שהוא אולד-סקול ומחוספס, למרות שאני גם מקשיב לדברים כמו מוזיקה קלאסית. אבל הדברים האלה שאני אוהב כבר לא משפיעים על הכתיבה שלי.

בימינו, מחוץ למלכאש, אתה עובד כ-A&R (צייד כשרונות) בעיקר של מוזיקת פופ בחברת תקליטים גדולה מאוד EMI. ספר לי קצת על זה.

מה שאני עושה זה [בעברית] "קומבינה!!!" זה הכל "קומבינה!", אין לזה שום קשר למוזיקה שאני בעצמי עושה. כאן זה ממש בית חרושת למוזיקה, והאמת שלפעמים אני ממש לא סובל את זה, כי אני שונא את תעשיית המוזיקה הזו. אבל בתכלס זו עבודה מגניבה, ואני לא מקשר אותה בכלל למלכאש. גם סיימתי לפני כמה זמן תואר במנהל עסקים בינלאומי, שגם זה משהו שאני מאוד מפריד ממלכאש. התואר הזה הוא אמנם אמצעי להעשיר איתו את הקיום החומרי שלי, אבל כשאני מתעסק במלכאש אני מרחיק ממני את כל ההגיון הזה, אני לא מערב את כל העסקים והמנהל במוזיקה. אני מטפל בלהקה כמו מוזיקה ולא כמו עסק, הכל בא מהרגש.

לאיזה אלבומים אתה מקשיב הרבה לאחרונה?

האמת שאין כל כך משהו שאני מקשיב לו הרבה, כי אני כל הזמן רק מקשיב למוזיקה, כי זו העבודה שלי. אני פשוט כל הזמן מקשיב לכל כך הרבה דברים, ואלפי אלבומים מגיעים לכיוון שלי. באוטו יש לי עכשיו קצת Green Carnation ואת Hate Them של דארקת'רון. אני מקשיב גם ללהקה בשם Moustache, משהו שהחתמנו פה ב-EMI, סטונר-רוק כזה, וגם הרבה מוזיקה קלאסית, ומוזיקה ים-תיכונית קלאסית שאין לי מושג בכלל מי מבצע אותה. אני מאוד אוהב את סטיריקון שעכשיו בעצם גם חתומים פה ב-EMI, וכמובן שאני פשוט אף פעם לא מפסיק להקשיב ל-Slayer. מקשיב גם להרבה רוק אלטרנטיבי כמו A Perfect Circle למרות שלאחרונה לא יצא לי הרבה להקשיב לזה. אני גם תמיד חוזר לדברים הישנים, Mercyful Fate, Morbid Angel ו-Shout at the Devil של Motley Crew. הקשבתי לשיר הזה המון כשהייתי ילד, ואני חושב שהוא קצת דפק לי את הצורה [צוחק]…

איך היתה ההרגשה להופיע שוב בהופעות ההרצה על הבמה בזמן האחרון, אחרי כל כך הרבה זמן?

היינו Headliners באיזה פסטיבל בברלין, וזה היה מוזר אחרי כל כך הרבה זמן שלא הופעתי. אנשים באו מהמון מדינות לראות אותנו (פולין, שוודיה, צרפת, ועוד) וכמובן גם מכל רחבי גרמניה שהיא מקום ענק. הביקורות היו נהדרות, כתבו עלינו ש"ככה בלאק מטאל צריך להישמע, כי החברה האלה לא מנסים בכוח להיות מרושעים". בכלליות היה מאוד מרגש להופיע שוב. אנחנו מסרבים בקביעות להרבה הצעות להופיע, כי לא בכל מקום הקהל שווה את זה. יש באירופה הרבה קהל של מטאליסטים מפונקים שכל יום יש להם ארבעים הופעות והם לא יודעים להעריך את זה. תאמין לי, המצב שלכם שם עדיף בהרבה.

לאיזה סוג של חומר אנחנו יכולים לצפות בהופעה שלכם פה בחודש הבא?

זו תהיה תערובת טובה. אני חושב שזה יהיה בערך 40 אחוז מ-Sphynx ו-40 אחוז מ-Djinn, ו-20 אחוז מ-As Jerusalem Burns.

אתה מתרגש לקראת החזרה לישראל?

אממ , שמע, כן, כולנו שמחים! זה מרגיש נהדר, ויהיה כיף לראות פה את כל האנשים שוב. מבחינה סימבולית, ישראל היא מקום שמאוד חשוב לי להופיע בו, וזה משהו מאוד גדול עבורנו, להופיע בארץ הקודש.

אתם הולכים לצלם את ההופעה הזו ל-DVD. האם הוא יכלול רק את ההופעה הזו או עוד דברים?

בטח נשים עליו עוד הופעות ועוד קליפים, כל מיני דברים מאחורי הקלעים. היינו רוצים לשים דברים שצילמנו בירושלים בתקופה הישנה, אבל התוכנית טלויזיה הבת זונה שצילמה אותנו בשביל כתבה על זה באותו הזמן איבדה את כל החומר הזה! גם כאן זה היה מקרה של [בעברית] "קומבינה! אל תדאג, סמוך עליי!", ואז כמובן הם איבדו את כל מה שהיה שם.

האם אתם הולכים להשקיע מאמצים מיוחדים בהופעה הזו בגלל שהיא תצולם ל-DVD?

תשמע, גם בלי מצלמה אנחנו ניתן את ההופעה הכי טובה שלנו, אבל אני רוצה לצלם את הקהל שלכם מתפרע, אולי אפילו להחזיק את המצלמה בעצמי פשוט בשביל לצלם את הקהל, ולהראות את זה לאירופאים. אני רוצה שיבואו להופעה הזו הרבה חיות! עוד משהו, אם הסאונד יהיה טוב יכול להיות שנוציא את ההופעה הזו גם כתקליט (LP) במהדורה מוגבלת.

מה התוכניות של מלכאש אחרי סיבוב ההופעות הקרוב?

לא יודע, ליהנות מההון שלי קצת, לצאת להפלגה מסביב לעולם.. [צוחק] מה לעזאזל? סתם! להמשיך לעבוד כמובן! אני רוצה להמשיך לכתוב מוזיקה, זו הסיבה שעכשיו התחלנו להעסיק אמרגנית ללהקה, שתטפל בכל השאר, חוץ מדואר מעריצים כמובן, שלזה אני עונה באופן אישי ושאנחנו נוכל להמשיך לעבוד על המוזיקה. בכל מקום שאנחנו הולכים אנחנו גם מחפשים אולפנים שווים להקלטות. מצאנו איפשהו איזה אולפן מטורף לגמרי, שמפנק את הלהקות הרבה יותר מדי, עם בריכה ומסעדות וכל מיני דברים כאלה, אבל ויתרנו על זה תוך שנייה, כי ידענו שאנחנו לא רוצים לצאת לנופש, אלא להתרכז בהקלטות.

יש משהו שתרצה להוסיף, לקוראים שלנו?

אמממ.. היי, [צוחק]… "שלום". אני רוצה לראות הרבה אנשים כשאנחנו באים להופיע שם! כמה שאתם תיתנו יותר אנרגיה בתור קהל, אנחנו ניתן יותר אנרגיה בהופעה שלנו!