Read this interview in English

מרואינים: Anthony Nichols ו-Mike Munro מלהקת Meliah Rage

להקת הת'ראש \ פאוור האמריקאית Meliah Rage הייתה אחת מלהקות המטאל האהובות ביותר עלי עוד מאז סוף שנות השמונים, מהרגע ששמעתי את אלבום הבכורה של הלהקה – Kill To Survive ב 1988. הלהקה שילבה באופן מושלם אגרסיה ומלודיה, וידעה לכתוב שירים שהציבו אותה מעל מרבית להקות המטאל שהיו פעילות באותה תקופה בסצנת המטאל האמריקאית. אלבומה השני – Solitary Solitude לקח והרחיב את מה שעשה האלבום הראשון, הוא הוסיף לו יותר עומק, שירים ארוכים יותר ואפים יותר, וסאונד מלא יותר – במה שבעיני הוא אחד מאלבומי הת'ראש/פאוור מטאל האמריקאים הגדולים ביותר. בשעה שבשני אלבומיה האחרונים של הלהקה שר סולן חדש בשם Paul Souza, שעשה עבודה טובה בתפקיד – שמחתי לשמוע לא מזמן שהסולן המקורי של הלהקה – Mike Munro חזר לתפקיד, מי שלדעתי תמיד יהיה הסולן הטוב ביותר ללהקה. עם אלבום חדש בשם Masquerade שיוצא בקרוב, נראה ש Meliah Rage יצרו עוד אלבום מטאל קלאסי, כך שנראה שזה הזמן הנכון לשוחח עם שנים מהלהקה, הגיטריסט וכותב השירים Anthony Nichols והסולן החוזר Mike Munro.

אהלן חבר'ה, רציתי להתחיל עם האלבום החדש. קודם כל – מה פירוש השם ומה מתארת העטיפה של האלבום?
מייק: זה התחיל עם רעיון שהיה לי שכולנו לובשים מסכות. איך אנחנו מסתירים את הכאבים שלנו מאחרי מסכות מחייכות (בעבודה, משפחה וכו') וכיצד עד כמה אבודים אנחנו במציאות. חשבתי שכולם יוכלו להתחבר לזה. העטיפה היא סוג של מסיכה, אבל כבדה – אחרי הכול זה מטאל.

עברו שלוש שנים מאז הוצאת האלבום The Deep And Endless Sleep, מלבד השינויים בהרכב עד כמה שונה המוזיקה באלבום החדש?
טוני: אין ספק שהשירים ארוכים יותר ויותר מורכבים, ואני מניח שיש הרבה יותר מהירות באלבום, רצינו לעשות אלבום שישמע יותר אפי. לגבי חזרתו של מייק ללהקה, בשבילי הוא תמיד היה הסולן היחידי להרכב, עוד מאז ששמעתי אותו ב Kill To Survive בסוף שנות השמונים.

אז קודם כל – למה פול עזב, ואיך מייק חזר לתמונה?
מייק: אני מניח שאני אענה על זה כי זה עלי. קודם כל – תודה על המחמאה. היה קצת מתח בין הלהקה ופול, אז התחיל חיפוש אחר סולן חדש. טוני בדק כמה זמרים ואחד התחיל מבטיח אבל היה לו סגנון יותר דומה לזה של Jeoff Tate (Queensryche). לא ממש הצליל של Meliah Rage. אני, טוני ו Rich Spillberg (מלהקת הת'ראש Wargasm) תמיד שמרנו על קשר ואז הם התקשרו אלי. אני חשבתי שזו הזדמנות טובה לחזור אחרי כל השנים האלו, לנגן קצת מטאל ולכתוב מילים טובות לאלבום.

עד כמה שאני שומע מהוידיאו החדש שהוצאתם, הקול של מייק נשמע דומה מאד לזה שלו באלבום Solitary Solitude, הוא שר באופן מקצועי במהלך התקופה שלו מחוץ ללהקה?
מייק: כשעזבתי את Meliah הייתי בלא מעט להקות ומוזיקה שממנה נהינתי באותה תקופה, רוק כבד, מטאל, בלוז וגם מוזיקה כנסייתית. אני גם שר עכשיו ללהקת הארד רוק נוצרית בשם Truth Be Told, השירה היא בדם שלי. שני ההורים שלי היו זמרי אופרה. אני לא לוקח את השירה כמובנת מאליו כמו שעשיתי בעבר, למרות שהשירה שלי Meliah Rage זו אולי השירה הכי קשה שאי פעם עשיתי, במיוחד בדיסק הזה.

באילו דרכים חזרתך ללהקה השפיע על המוזיקה באלבום?
מייק: בשום דרך, המוזיקה היתה מוכנה ומוקלטת עוד לפני שחזרתי. טוני נתן לי דיסק עם קצת כיוון לאין הולכים הבתים והפזמונים, אבל גם אמר לי "תעשה מה שאתה יודע לעשות", וזה מה שעשיתי, ומצאתי את עצמי גם כותב מילים על גבי אחד הלידים של הגיטריסט ג'ים. (מצטער ג'ים!).

מתי נכתב כל החומר באלבום? היה זה במהלך שלוש השנים האחרונות או אחרי חזרתו של מייק כדי להתאים לסגנון השירה שלו?
מייק: אני כתבתי את כל המילים במהלך 3 חודשים, שמעתי את הדיסק ואת הסגנון המוזיקלי וזה היה לגמרי Meliah.

השירים באלבום החדש ארוכים יותר מאלו שבשני הbאלבומים הקודמים, זה היה נסיון לתפוס את מה שהיה באלבום כמו Solitary Solitude – עם שירים יותר ארוכים, יותר מורכבים?
טוני: כן! כשאני כותב את המוזיקה לאלבום אני נכנס לאיזה מצב מסוים, באלבום הזה בהחלט חשבתי על שירים יותר ארוכים ומורכבים אבל קיוויתי שהם לא יצאו משעממים. מבחינתי יש קו דק בין לכתוב שירים ארוכים לבין לכתוב שירים ארוכים שיכולים להחזיק את תשומת הלב של המאזין, ואני מקווה שהשגנו את זה כאן.

אחד הדברים שתמיד אהבתי בלהקה היה השילוב של מלודיה בתוך האגרסיה, מה שגרם לאנשים לבעיה עם הגדרת הז'אנר שלכם – אם אתם מנגנים פאוור אמריקאי או ת'ראש מלודי, מה היית אומר שהם המרכיבים החשובים לך בעת כתיבת המוזיקה? מה התהליך של הכתיבה בלהקה?
מייק: אני תמיד חשבתי על הלהקה כשילוב של פאוור ות'ראש.

טוני: כמו שאמרת, שילוב של אגרסיה עם מלודיה, אני מנסה לכתוב דברים שיש בהם ריפים כבדים וקליטים ולזרוק פנימה קטעי גיטרות מלודיות, אני חושב שזה אותו דבר עם מייק. אני חושב על Metallica ועל Arch Enemy כדוגמאות טובות על איך לכתוב מוזיקה כבדה עם קטעים מלודים טובים.

בחזרה לעבר של הלהקה, אתם הייתם חתומים ללייבל הענק Epic בזמנו, מה אתם זוכרים מהעבודה עם לייבל גדול כל כך?
מייק: ההבנה שאם מישהו בלייבל גדול כזה לא נמצא בצד שלך אז זה קל מאד לאבד את הדרך. גם הייתה לנו את האפשרות לעשות סיבובי הופעות באוטובוס נורמלי במקום בסתם רכב מסחרי, ומהבחינה הזו זה היה נהדר.

טוני: אין לי תלונות לגבי זה, למרות שאף פעם לא הצלחנו בגדול, העובדה שהוצאנו שלושה אלבומים בלייבל כמו Epic בשעה שאנחנו מקבלים בונוסים כמו האוטובוס להופעות, והרבה ציוד היה – ותמיד יהיה דבר מגניב.

איזה סוג של סצנה הייתה בבוסטון בתקופה ההיא?
מייק: זה היה זמן מגניב, אני זוכר שהיו הרבה מקומות לנגן בהם וסצנת מטאל חזקה. כולם תמכו אחד בשני, היית יכול ללכת לכמה הופעות במהלך השבוע ואף אחת מהן לא באותו מקום. מבחינת הרדיו זה עדיין היה נחשב מחתרתי, בעיקר ברדיו של הקולג', אבל גם התחנות הגדולות יותר היו מנגנות מטאל, למרות שזה בעיקר היה אחרי חצות.

יש חוויות שאתם זוכרים יותר לטובה מאחרות?
מייק: זו הייתה אחווה, אני זוכר שניגנו הופעות עם חברים שלנו -כולנו בילינו ביחד והעברנו את רוב הזמן החופשי שלנו ביחד, להקות כמו Wargasm, Quick Fever, Formacide, Only Living Witness, Temporary Insanity, Warhead או Dusty Top Hat.

אתם עברתם למצב של חוסר פעילות לפני שיצא האלבום Barely Human, לתקופה לא קצרה. מה גרם לכם לחזור לפעול בתקופה ההיא?
טוני: אחרי שהוצאנו את האלבום Death Valley Dream ב 1996 לא היה צריך מנתח מוח כדי להבין שסצנת המטאל נמצאת בשפל. אנחנו פחות או יותר הלכנו כל אחד לדרכו שלו בלי ממש להתפרק, כולנו עשינו פרויקטים אחרים ודברים שונים בחיים. חברת התקליטים Screaming Ferret התקשרה אלי ב 2002 ושאלה אם אני רוצה להוציא את הדמו שעשינו עם Sully Erna מלהקת Godsmack כמתופף, אמרתי בוודאי וזה הפך להיות האלבום Unfinished Business, ואז הם שאלו אם אני רוצה לעשות אלבום חדש – והנה אנחנו!

מה בעצם גורם לכם להמשיך ולעשות את המוזיקה הזאת? זה לא שלהקות מטאל מסורתי כמו שלכם מרוויחות מזה כסף?
טוני: זה בגלל שאנחנו אוהבים לנגן מטאל רועש! כל הכסף שאנחנו עושים הולך בחזרה לתוך הלהקה, אני עוד מקבל כמה צ'קים של תמלוגים מהעבר אבל זה לא משהו שיעשה אותי עשיר.

מה דעתכם על מצב המטאל כיום בארה"ב? ועל ז'אנרים חדשים יותר כמו מטאלקור, אימו וכו' ? אתם מכירים או מקשיבים לדברים מודרנים יותר?
טוני: אני זקן בקטע הזה, אני שומע את אותם התקליטים שהייתי שומע כבר לפני שנים, דברים כמו AC/DC, Alice Cooper ישנים, Metallica, לד זפלין, Wargasm, Judas Priest, וגם דברים כמו Arch Enemy, הדברים הקבועים לבחור בגילי…

עד כמה זה שונה לבעבוד עם לייבל קטן כמו Screaming Ferret לעומת אלו שעבדתם איתם בעבר?
טוני: הם עשו בשבילנו פחות או יותר כל מה שלייבל גדול יכול לתת מבחינת הפצה בעולם, תשלום עבור הפקת וידיאו קליפ, ההבדל היחיד הוא שאין להם את ההשפעה והכוח להוציא אותנו לסיבוב הופעות גדול באמת עם הרבה כסף.

בדקתם מתי שהוא את האופציה להוציא מחדש את שני האלבומים הראשונים? או שהזכויות לאלבומים האלה קבורות בחצר האחורית של חברת Epic?
טוני: בעקרון הם עדיין מודפסים ע"י הליין Sony Classics עד כמה שאני יודע, הם הוציאו מחדש את Kill To Survive ואת Live Kill, ופיצלו את השירים מ Solitary Solitude ושמו אותם כקטעי בונוס באלבומים אחרים, אבל בגדול כן – הזכויות קבורות אצלהם.

לבסוף – עכשיו כשהאלבום יוצא, אתם מתכננים לעשות סיבוב הופעות? ואם כן אז איפה?
מייק: תצטרך להמתין בסבלנות.

טוני: נהיה קצת מאוחר כבר השנה, אז כנראה שאנחנו נגיע רק ב 2010 לסיבוב הופעות כל שהוא, אני יודע שאנחנו עושים הופעה ב Boston, שאותה כנראה נצלם – אולי ל DVD? אבל כמו שאמר הבחור הגדול לפני – תצטרך להמתין ולגלות!