Read this interview in English

כשהת'ראש משל בעולם, ארה"ב לא הייתה המקום היחידי שבו צצו להקות טובות בסגנון. באנגליה של שנות השמונים ותחילת התשעים פעלו כמה מהלהקות החשובות והמעניינות ביותר בתחום, בין המרכזיות היו Sabbat ,Slammer ,Xentrix וכמובן – Onslaught. הלהקה הוציאה שני אלבומים של ת'ראש אגרסיבי, זכתה לתמיכה נלהבת של מגזין המטאל הבריטי המיתולוגי Metal Forces והגיעה למימדי הצלחה שהפתיעו את חבריה.

אך להצלחה היה מחיר, הלהקה הוחתמה ב-London Records, לייבל גדול בזמנו, ואלו התעקשו שהלהקה תפטר את סולנה, סי קיילר, והצמידו לה את סטיב גרימט, סולן מטאל מלודי מעולה בזכות עצמו, אבל כנראה לא הדבר הנכון ביותר ל-Onslaught. אלבומה האחרון של הלהקה, In Search Of Sanity, שיצא ב-1989, סומן כחיקוי Metallica רופס והלהקה התפרקה.

ב-2005 הפתיעו חברי Onslaught ואיחדו את הלהקה. הם החזירו את הסולן המקורי וב-2007 הוציאו אלבום קאמבק, Killing Peace, שהופק לעילא ע"י אנדי סניפ המקצועי, שהחזיר לשורשים הכבדים והמהירים של אגדת הת'ראש הבריטית הזו. לכבוד החזרה, ישבנו לדבר עם נייג' רוקט, הגיטריסט ואחד ממקימי הלהקה, על ההיסטוריה שלה ועל ההתרחשויות האחרונות.

הי נייג', רציתי להתחיל עם ההווה, איזה פסטיבלים או הופעות עשיתם לאחרונה? משהו זכור במיוחד מהם?

עשינו הרבה הופעות ופסטיבלים בחודשים האחרונים, זה היה נהדר. וכל אחד מהם היה נהדר בזכות עצמו, השניים שהיו ממש טובים היו Brutal Assault בצ'כיה ו-Up From The Ground בגרמניה, הם היו ממש משהו אחר, קהל ענק, תגובות טובות ללהקה.

אני מבין שהוצאתם לאחרונה גם DVD?

כן, הוא צולם בפולין במרץ, והופק ע"י חברת Metal Mind. הם עשו יופי של עבודה עם ה-DVD, הוא ממש עשוי היטב, זו הייתה גם הופעה מוצלחת.

האלבום האחרון שלכם, Killing Peace, הוא לטעמי אחד הרליסים היותר חזקים שהיו בת'ראש בשנים האחרונות, והוא נשמע לא רחוק מהאלבומים הקלאסים שלכם. איך הצלחתם לגרום לו להישמע כך?

זו הייתה הכוונה שלנו מההתחלה, רצינו אלבום שיהיה 100% ת'ראש קלאסי, אבל שישמע מודרני ורלוונטי ב-2007. אנדי סניפ עשה עבודה מעולה בלעזור לנו לגרום לזה לקרות, היו לנו את השירים, ולו את כישורי ההפקה, זה לא יכול היה לצאת יותר טוב.

אתה חושב שהוא דומה לשני האלבומים הראשונים אם כך?

כן, יש בו את כל האגרסיה של שני האלבומים ההם, ויותר מזה, הוא גם אפל וכעוס מאד, מכיל הרבה מהסממנים שלנו מהעבר, רצינו שהוא יהיה קרוב לאלבומים ההם, אבל מכיוון שזו 2007 ברור שיהיו גם הבדלים.

עד כמה אתה חושב שהתרומה של סניפ לאלבום היא משמעותית?

בכל מה שנוגע לעיבודים של השירים וכו', לא הייתה לו נגיעה, אבל זה הסאונד שהוא נתן לאלבום שהיה תרומה גדולה, ידענו איזה סאונד אנחנו רוצים והוא העביר אותו באופן מושלם.

מה הרעיון מאחורי שם האלבום והעטיפה שלו?

אני שונא דת וכל מה שהיא מייצגת. "להרוג את השלום" זה בדיוק מה שהדת עושה, הדת תמיד הייתה משהו לאנשים שבה הם יכלו למצוא שקט ואמונה, אבל ב-2007 כל מה שהיא עושה הוא לגרום לסכסוכים בקנה מידה עולמי. העטיפה מראה רוע שגובר ומשתלט על הדמות של ישו, שנשאר כדמות מרוסקת.

בחזרה לעבר, אתה זוכר רגע מסוים שבו אתה יכול לומר שהלהקה נולדה?

כן, יש לי זכרונות רחוקים… אני זוכר את החזרה הראשונה שלו בבית הספר, עושים קאברים לשירי פאנק אי שם ב-1983, זה היה די בסיסי ואף אחד מאיתנו לא ידע ממש לנגן, אבל לפחות זו הייתה התחלה…

אתה זוכר איך התחיל הקשר שלכם עם המגזין Metal Forces, שלהם גם הקדשתם שיר?

אם אני זוכר נכון, כתבתי למי שניהל את המגזין ההוא, ברנרד דו כשהוא רק התחיל שם את העסק. המגזין היה חלק מרכזי בתהליך הגדילה של הלהקה ובעצם הוא זה שעזר לנו לקבל חוזה עם חברת Music For Nations, המעט שיכלנו לעשות בחזרה עבורם היה לכתוב שיר שמוקדש להם.

היית מופתע מההצלחה של האלבומים בתקופה ההיא?

אני מניח שהייתי חייב להיות מופתע מההצלחה של האלבום Power From Hell בגלל שזה היה האלבום הראשון שאי פעם הוצאנו, לא ידענו עד כמה חשוב האלבום הזה יכול להיות, התגובה הייתה מדהימה ובאמת הציבה פלטפורמה עבורנו כדי לעבור לדברים גדולים יותר עם האלבום The Force.

אתם הזכרתם בעבר את ההופעה שלכם בפסטיבל Dynamo, מה היה מיוחד בה?

זה היה המופע הגדול ביותר שלנו בהפרש ניכר בתקופה ההיא, עם יותר מ-8000 איש, זה גם היה פסטיבל Dynamo הראשון והקהל ממש השתגע שם, זה היה ב-1986 ואני לא חושב שמישהו ראה מעגלי פוגו בגודל הזה בעבר. זו בהחלט הייתה חוויה בלתי נשכחת עבורנו.

אני זוכר שקראתי שפיטרתם גיטריסט בשם ג'יסון סטלרד אחרי הופעה אחת בבריסטול (אנגליה), מה קרה שם?

ידענו שיש בעיה עם ג'ס, הוא לא יכול היה לעלות לבימה אלא אם כן הוא היה ממש שיכור או מסומם וזה כמובן השפיע על הנגינה שלו, אז הטכנאי סאונד שלנו הקליט את הנגינה שלו והשמיע את זה, זה לא היה טוב כמובן, הוא פשוט ניגן מה שהוא רצה וזה לא מה שהשמענו בהופעה. לא הייתה לנו ברירה אלא לפטר אותו, זה לא היה נחמד כי הוא היה חבר טוב.

מה חשבת על העסקה שחתמתם אז עם London Records?

כשחתמנו לראשונה עם החברה חשבנו שזה יזניק את הלהקה למקומות חדשים, והיו מאושרים, אבל דברים התחילו להידרדר במהירות… במבט לאחור זו הייתה הטעות הכי גדולה של הקרירה שלנו.

זו הייתה חברת התקליטים והמפיק של האלבום, סטפן גאלפס שפיטרו את סי מתפקיד הסולן של הלהקה, איך כזה דבר יכול לקרות?

זו הייתה אחת הבעיות של לחתום חוזה עם חברה גדולה שכזו, שאף פעם לא עבדה עם להקת מטאל. הם חשבו שהם יודעים איך לגרום ללהקה לפעול, הם רצו שליטה הם רצו לומר לנו איך לעשות מוזיקה טובה, רצו לומר לנו מי יהיה בלהקה, אם לא הינו מסכימים הם היו מוציאים לנו את השקע. חתמנו חוזה ל-6 שנים ובמהלכו לא יכולנו להוציא אלבום בחברה אחרת… ממש מסריח, אבל לא יכולנו לעשות כלום, בסופו של דבר זה הרג את הלהקה.

אני מבין שהלהקה שסי הקים לאחר מכן, Mirror Mirror הופיעה איתכם לאחר שפיטרתם אותו.

סי הבין לגמרי מה קרה והוא היה בסדר גמור עם כל המצב, ונשאר חבר שלנו. הרגשנו שאנחנו חייבים לו הרבה ובגלל זה הצענו ללהקה החדשה שלו לחמם אותנו בסיבוב הופעות, זה היה המעט שיכלנו לעשות כדי לעזור לו לטפס בחזרה בסולם.

למה בחרתם בסטיב גרימט כמחליף? הוא סולן שונה מאד מסי.

אנחנו בכלל לא בחרנו בו, חברת התקליטים בחרה בו. הם רצו לעשות אותנו למשהו מסחרי יותר בתקווה שנהיה Metallica או Iron Maiden, הם פשוט לא ידעו מה לעזעזל הם עושים…

האלבום האחרון שלכם, In Search Of Sanity היה האלבום הכי מצליח של ההרכב, אבל גם ספג הכי הרבה ביקורות שליליות. מה אתה מרגיש כלפיו היום?

שירים מעולים, זמר לא מתאים, הפקה לא מתאימה. אם היו נותנים לנו לעשות את כל האלבום בעצמנו הוא היה 100% כבד יותר ו-100% יותר אגרסיבי, הדמואים שהקלטנו לאלבום נשמעו מעולים.

למה התפרקתם אחרי שהוא יצא?

חברת התקליטים השמידה את הנשמה של הלהקה, זה כבר לא היה כיף והפכנו להיות מכונה עסקית. ואז הם החליטו לא לעבוד איתנו יותר כי לא הגענו למכירות של שני מיליון אלבומים, זה היה הקש האחרון, לא היה לנו את הרצון להקים את עצמנו מחדש.

אני מבין שאתה וסטיב ניגנתם בלהקה בשם Frankenstein, מה עשיתם איתה?

זה היה חרא… [צוחק], משהו שהייתי מעדיף להשאיר בעבר, זה היה סוג של פיוז'ן נסיוני, שום דבר טוב…

איך עברת ללהקת Hora-Kain?

טוני הוארה מההרכב ההוא היה חבר טוב שלי וביקש שאנגן קצת לאלבום, זה לא הגיע לכלום מעבר לכך.

איך קרה שאלבומי הלהקה הוצאו מחדש בשנים האחרונות?

אם אהיה ישר לגמרי איתך – אין לי מושג, זה נעשה בלי ידעתנו או אישורנו, אבל האמת, זה החזיר אותנו לתמונה בדרך עקיפה כך שאני לא יכול לבקר את זה.

למה בעצם החלטתם להקים מחדש את הלהקה? הייתם בקשר במהלך כל השנים האלו?

זה הכל התחיל בגלל אותם אלבומים שהוצאו מחדש, זה גרם לנו להבין שאנשים עדיין רוצים לשמוע אותנו, בכל העולם אנשים דיברנו על הלהקה שוב וזה נראה היה כמו הזמן הנכון לחזור. כולנו היינו בקשר בצורה כזו או אחרת, סטיב היה זה שיזם את הרמת כלי הנגינה שוב, ומאז לא הבטנו אחורה.

הרבה להקות מאחדות, אבל לא מוציאות אלבום חדש, למה אתם כן?

בגלל שהרגשנו שיש לנו משהו אמיתי להציע, לא חזרנו לצרכי נוסטלגיה, חזרנו באמת ורצינו לגרום קצת נזק, יש הרבה כעס שנשאר בנו מהזמנים ההם ורצינו לתעל את זה לתוך מוזיקה חדשה, ומופעים אגרסיביים.

מה עכשיו? ממשיכים להופיע? עוד אלבום?

אנחנו מקבלים המון הצעות להופעות בזמן האחרון ופשוט אין לנו זמן לעשות את כולן, זה ממש מטורף. אנחנו ננגן כמה הופעות שנוכל לפני שנתחיל לעבוד על אלבום חדש, מומלץ להמשיך להתעדכן!