Ronnie James Dio – בראיון אישי

שלום רוני מה שלומך?

שלומי בסדר. לפני שבועיים סיימנו את סיבוב ההופעות של DIO ועשינו הופעה נוספת בפסטיבל מטאל בתור להקה ראשית במקסיקו יחד עם TWISTED SISTER ולהקות רבות אחרות.

איך היה הפסטיבל?

היה טוב, למרבה הצער היה קר וירד גשם, הקהל קצת סבל, אבל מלבד מזג האוויר היה מעולה.

אתה חי כרגע בארצות הברית?

כן, אני אמריקאי במקור. רבים טועים וחושבים שאני בריטי כי הייתי בכל-כך הרבה להקות בריטיות. אני במקור מניו-יורק.

ההרכב של סיבוב ההופעות זהה לזה שהקליט איתך את MASTER OF THE MOON?

לא, נגן הבס בהקלטות היה JEFF PILSON וכשהתכוננו לסיבוב ההופעות נולד לו בנו הראשון, אז נבצר ממנו לקחת חלק בסיבוב ההופעות. למזלנו הצלחנו להגיע ל-RUDY SARZO (לשעבר מ-QUIET RIOT,WHITESNAKE ו–OZZY) שיחליף את JEFF והוא למעשה נגן הבס הקבוע שלנו בהרכב.אני ממש מרוצה ממנו, הוא מהטובים שיש. כל שאר ההרכב נשאר.

באלבום הקודם KILLING THE DRAGON היה איתך הרכב אחר, מדוע הוחלף ההרכב?

למעשה השינוי היחיד היה הגיטריסט DOUG ALDRICH שעבר ל-WHITESNAKE והוחלף ע"י CRAIG GOLDY. דאג התחבר יותר למוזיקה של WHITESNAKE וזה בסדר גמור מבחינתי. אנשים תמיד צריכים ללכת עם מה שטוב להם וזה מה שהוא רצה לעשות. אחרי שהוא עזב ו-CRAIG הגיע, כתבנו הרבה שירים יחד, היה ממש מהנה וזורם לכתוב איתו.

את מי היית מחשיב כ-"גיטריסט הקבוע שלך"?

ניגנתי עם כל הרבה הרכבים, נגנים באו והלכו. צריכים להיות מציאותיים לגבי החיים. ואם התמזל מזלך להיות ב-"אבנים המתגלגלות" עם אותו הרכב כל כך הרבה שנים, זה נהדר! אבל ברוב הלהקות היום ההרכבים מתחלפים, חלק מהנגנים לא שלמים עם המוזיקה שהם עושים ולחלק יש בעיות אישיות, אז הם מחליטים להמשיך הלאה מחוץ להרכב. כבר די התרגלתי לעובדה שאני מחליף נגנים רבים בהרכב. אינני יודע כל כך מה הסיבה לכך, אבל זה המצב.

עם איזה הרכבים עשית את סיבוב ההופעות?

בסיבוב האחרון הופענו עם ANTHRAX, לפני כן הופענו יחד עם IRON MAIDEN ו-MOTORHEAD.

בחלק מההופעות הופיעו איתך על הבמה ברוס דיקינסון וניקו מקבריין (IRON MAIDEN).

כן, זה קורה די הרבה. ניקו תמיד עולה לנגן איתנו את "RAINBOW IN THE DARK" וזה כבר הפך למסורת בשבילנו עם ניקו. ברוס גם מצטרף לאחרונה לכמה שירים. אני רואה בזה מזל גדול שיש לך חברים טובים שיש להם כזה כישרון ורוצים להופיע איתך על במה אחת.

מתוכנן איזה פרויקט "רשמי" משותף שלך ושל ברוס דיקינסון?

ב-1985 עשינו פרויקט בשם "HEAR N AID" למען אפריקה והוא כלל את מיטב נגני המטאל. כרגע מתוכנן פרויקט דומה בשם "CHILDREN OF THE NIGHT" שיכלול גם מוזיקאים רבים מעולם המטאל – ברוס מן הסתם ייקח חלק בזה. כתבנו עד עכשיו רק את שיר הנושא לפרויקט הזה, אין לי מושג עדיין מי ייקח בו חלק.

אני עדיין עסוק בכל העניינים שקשורים לסיום סיבוב ההופעות של DIO. בעוד כמה שבועות אתפנה לפרויקט הזה ולהחליט מי ייקח בו חלק. אני לא חושב שתהיה בעייה להשיג מוזיקאים – בכל העולם לאנשים אכפת ממה שקורה, הרבה יותר ממה שחושבים. אני בטוח שכל מי שאפנה אליו ירצה להשתתף בפרויקט.

אני בטוח שנגנים יעמדו בתור כדי להשתתף בפרוייקט, עד היום אני מתקלט את שיר הנושא של "HEAR N AID" בערבי מטאל בישראל.

COOL! זו באמת הייתה חוויה לעזור לרעבים באפריקה, לקחת חלק בפרויקט עם מיטב השמות של המטאל – רוב הלפורד, ג'אוף טייט ורבים אחרים.

מה לגבי ישראל? חשבת פעם לבוא לכאן להופיע?

מעולם לא הייתי בישראל. הבעיות שיש אצלכם בישראל מוקרנות לכל העולם ולצערי זה גורם ליחצנים ומפיקים לחשוב על ישראל כ-"יעד לא מועדף להופעות".

ברור לך שישראל היא לא רק מה שרואים ב-CNN, אנשים מקיימים פה גם חיים נורמליים…

אני מבין את זה לחלוטין. ציינתי רק איך העולם רואה את כל מה שקורה במזרח התיכון-זה נראה לכולם מקום מסוכן. ברור שאנחנו לא רואים את ישראל מנקודת המבט שלך. כל המידע שאנחנו מקבלים על ישראל מגיע מדיווחי החדשות ומן הסתם אלו תמיד דיווחים על דברים נוראים שקורים, אם זה פיגועי טרור מצד הפלסטינאים או הכיבוש הישראלי. אלו הדברים שאנחנו רואים מפה וזו התמונה שאנחנו מקבלים על האיזור. בשבילי זה ממש לא משנה, אנשים הם אנשים בכל מקום שתלך. לכל מקום יש את הבעיות שלו…

כן… חווית את זה בעצמך בניו יורק לפני כ-3 שנים.

כן, כפי שמגדלי התאומים אינם עוד, כך גם אצלכם אנשים נפגעים בבתי קפה וברחובות – הטרור מכה בכל מקום. אף פעם לא חשבתי על מוזיקאים כמטרה לטרוריסטים, מעולם לא הרגשתי פחד כלשהו מלבוא לישראל. היינו ברוסיה פעמיים לאחרונה – רוסיה שנחשבת לאויבת של ארה"ב. באנו לשם בידיעה שכולם שם קומוניסטים ורוצים להשמיד אותנו ואני בטוח שהאנשים ברוסיה חשבו עלינו אותו דבר – מן הסתם זה נובע ממה שהממשלות שלנו רוצות שנחשוב.

אבל עכשיו אחרי שהייתי שם ראיתי כל כך הרבה אנשים שהם בעניין של מטאל ורוק אנ' רול והם פשוט אנשים נפלאים. אז ברור לי שכך גם האנשים בישראל, מוזיקה מאחדת אנשים לא משנה איפה הם בעולם ואני רואה בזה דבר חשוב מאוד. אם יוצע לנו להגיע לישראל – נשקול את העניין בחיוב.

מה ההבדל מבחינתך מהעבודה בהרכב שהוא להקה לבין הרכב הסולו שלך?

בשבילי אין שום הבדל, ההרכב DIO הוא מבחינתי הרכב של להקה, רק בגלל שהוא נקרא על שמי אין זה הכרח שזה פרויקט סולו שלי. השם להרכב DIO נבחר מן הסתם כי אני הייתי מוכר יותר משאר הנגנים בלהקה וידענו שבזכות השם נקבל הכרה עולמית מיידית. סיבה שנייה הייתה שהוא פשוט שם קצר וקולע.

מבחינתי ההרכב תמיד היה הרכב של להקה שכולם בה שותפים ליצירה בהתאם ליכולתם. אם הנגנים שאיתי לא יהיו מספיק טובים, אני לא אהיה מספיק טוב. אם אני לא אהיה מספיק טוב, גם הם לא יהיו טובים מספיק. הפרויקט DIO מעולם לא היה בשבילי פרויקט סולו, אם זה היה פרויקט סולו מן הסתם הייתי מנגן על הכול – בס, תופים, גיטרות, קלידים, שירה והקלטות – זה בעיניי פרויקט סולו. DIO תמיד אבל תמיד היה הרכב של להקה ולכן אינני רואה בכך שום הבדל מהעבודה עם RAINBOW או BLACK SABBATH.

מלבד שירה אתה מנגן על כלי נגינה כלשהו?

כן, אני מנגן על כמה כלי נגינה. את הקריירה המוזיקלית שלי התחלתי בנגינה על חצוצרה בגיל חמש.

חצוצרה? זה לא ממש שייך לעולם המטאל…

כן… אבל ככה נכנסתי לעולם המוזיקה, ניגנתי בעיקר מוזיקה קלאסית כמו רוב נגני החצוצרה. התאהבתי די מהר במוזיקה קלאסית – מוזיקה שמלווה אותי עד היום. אני מנסה להכניס את ההשפעה הקלאסית שיש לי לתוך מוזיקת המטאל שאני עושה כיום. הייתי נגן באס בהרכב שקדם ל-RAINBOW, הרכב שנקרא ELF והיה פעיל כ-12 שנים. למעשה התחלתי כנגן חצוצרה ובאס ומאוחר יותר התחלתי לנגן גם על גיטרה וקלידים.

על חלק מכלי הנגינה שאני מנגן – אני מנגן טוב למדי ועל חלקם די רע… אני מאמין שחשוב שזמר יהיה איש מוזיקלי ואני אומר את זה מפני שרוב הנגנים שיש בלהקה – גיטריסטים, באסיסטים, מתופפים, קלידנים, מחשיבים את הזמר כ-"לא אחד מהמוזיקאים", אלא רק כ-FRONT MAN כך שהוא לא מהווה חלק מכל העניין המוזיקלי של הלהקה. אני תמיד הייתי גאה בעובדה שהייתי קודם כל מוזיקאי, ויכולתי לדבר עם שאר האנשים בלהקה ברמה המוזיקלית. ברגע שתקבל את ההכרה הזו משאר המוזיקאים בלהקה אז הכול יעבוד כמו שצריך.

אם אתה רק ה"זמר" של הלהקה, זה יוצר מין הפרדה בין הסולן לשאר החברים ואז זו כבר לא ממש "להקה" אלא מוזיקאים וזמר. אז, שוב, אני גאה מאוד בעובדת היותי מוזיקאי, זה הקל עליי מאוד את החיים בכתיבת מוזיקה וכאחד השותפים בלהקה.

בהרכב DIO איך החלוקה בכתיבת המוזיקה בינך לבין שאר חברי הלהקה?

זה משתנה בהתאם למה שחברי הלהקה מביאים מעצמם. רוב הזמן לא תמצא מתופפים שתורמים הרבה בקטע המוזיקלי, תפקידם הוא בד"כ לעשות רעש ולשמור על קצב…

אז מהיכן מגיעים הרעיונות?

בדרך כלל אני זה שמגיע עם רוב הרעיונות, כי אני יודע לאיזה כיוון הייתי רוצה שההרכב יגיע. כמובן שאי אפשר להגיע לזה לבד, אני לא ממש גיטריסט טוב. מי שמוזיקלי בלהקה וגם יכול לכתוב לוקח חלק בכתיבת החומר. בהרכב שלנו זה בדרך כלל הגיטריסט, הבאסיסט ואני שכותבים את רוב המוזיקה.

אבל יש יוצא מן הכלל אם אתה מוזיקאי ומתופף כמו NEIL PEART מלהקת RUSH. ניל כותב הרבה חומר יחסית למתופף -וההשפעה שלו והתרומה שלו ללהקה מהותית, כך שגם מתופפים מגיעים עם רעיונות מתוחכמים משלהם. אך שוב, בהרכב DIO השותפים לכתיבה הם רוב הזמן הם הגיטריסט הבאסיסט ואני.

מוזר היה לי שלא ראיתי שום קרדיטים לגבי כתיבת השירים ב-MASTER OF THE MOON.

מי שהדפיס את ההוצאה הראשונה של האלבום היה די טיפש ושכח לתת קרדיטים לכותבים. מיד כששמנו לב לזה הוחלט שבהוצאה השניה של האלבום העניין יתוקן.

האם הוקלטו עוד שירים במהלך ההקלטות של MASTER OF THE MOON שלא נכללו באלבום?

לא, אני לא ממש נוהג לעשות את זה. אם יש לך שיר טוב אני חושב שהוא צריך להכנס לאלבום ואם השיר לא טוב לא צריך להכניס אותו. אני מאמין שאנשים שמקליטים שירים ו"שומרים" אותם לתקופה אחרת – לא ממש גאים בשירים האלו. אנחנו כותבים שיר אחרי שיר וכשיש לי תחושה שכתבנו מספיק בשביל אלבום מלא, אלה השירים שיכנסו לאלבום. הדבר היחיד שיוצא דופן הוא שיר שייכנס רק לגירסה היפנית של האלבום.

אלה הכללים ביפן, כדי שתוכל להוציא שם אלבום הרבה חברות כופות עליך להוציא שיר שיצא רק בהדפסה היפנית. כך שלמעשה הקלטנו אלבום שיוצא באמריקה ואלבום נוסף שיוצא ביפן עם שיר נוסף. אני מניח שהסיבה העיקרית לכך היא כי היפנים רוצים לעודד את הצריכה המקומית במקום שאנשים יקנו מוצרים מיובאים.

יש איזה תוכניות להוציא הדפסות מחודשות לאלבומים הישנים שלך?

נדמה לי שחברת WARNER BROS. מתכננים להוציא BOXSET בקרוב. היפנים הוציאו לפני כ-4 שנים מעין אנתולוגיה אבל מן הסתם ה-BOXSET שייצא יהיה דבר מעניין…

לפני כ-15 שנה מגזין KERRANG ציטט אותך ואמר "אני טוב לעוד 15 שנה", הציטוט עדיין תופס לעוד 15 שנה?

אני מתכוון לקחת את החיים כל פעם במנה של 15 שנה… התחושות האישיות, הפיזיות והמוזיקליות שלי אומרות לי שברגע זה – ודאי אני יכול לעשות את מה שאני עושה עוד 15 שנה. כשאתה עוסק במשהו במשך תקופה כל כך ארוכה, זה הופך לעבודה קשה למדי, הסיבובים בעולם וכל זה… בנקודת זמן הזו, כן הייתי אומר שאוכל לעשות מה שאני עושה עוד 15 שנה. למעשה ארחיב ואומר שאני אעשה מה שאני עושה עד שאדע שאני לא עושה זאת מספיק טוב וכשזה יקרה הייתי מעדיף להפסיק כדי שלא אהיה אחד מאלה שיאמרו עליו "כן, פעם הוא היה טוב אבל הוא כבר לא ממש טוב כמו פעם" – זה דבר שלא אוכל להתמודד איתו…

מה היה לך קשה יותר, להצטרף ללהקה קיימת כמו BLACK SABBATH או להקים בעצמך הרכב כמו RAINBOW?

האמת שני המקרים לא היו קשים לי מידי. לכל מקרה אני מסתכל לגופו של עניין. בלק סאבאת' הייתה להקה שונה מאוד יחסית ללהקות שהייתי בהן לפני כן אבל זו להקה שמאוד רצית לקחת חלק בה בזמנו כי רציתי לכתוב יותר בסגנון הקטע האפל שלי. זה היה ממש ההרכב שהייתי צריך, רציתי לכתוב על נושאים שיכלו להראות אפלים מדי ולא יתאימו להרכבים אחרים. אבל לגבי סאבאת' אין דבר כזה "יותר מידי אפל."

לגבי RAINBOW שהייתה לפני בלק סאבאת', המצב היה שונה כי רציתי לכתוב ולהופיע עם ריצ'י בלקמור שהיה אחד האלילים שלי ורציתי ללמוד ממנו דברים טובים ורעים כאחד. זה היה בשבילי ממש אתגר, בכל להקה שהייתי חבר בה – הרגשתי בטחון וזה היה בשבילי בעצם אתגר חדש – לגרום ללהקה להצליח בדרכי שלי. בשום הרכב לא הרגשתי קושי, בכל הרכב שהייתי בו נהניתי מאוד…

היה לך קשה להכנס לבלק סאבאת' בתור ה-"מחליף של אוזי"?

מעולם לא ראיתי בעצמי מחליף לאף אחד. כשאתה מיוחד בדרכך אתה מביא מעצמך שלב שונה לחיי הלהקה ואני חושב שזה הוכח במה שהבאתי לסאבאת' באלבומים "HEAVEN AND HELL" ו–"MOB RULES" שהיו די שונים יחסית למה שבלק סאבאת' עשו עם אוזי.

הרגשת שבעיני מעריצי בלק סאבאת' אתה מין מחליף של אוזי?

אולי בעיני המעריצים זה היה ככה, אבל אני מאמין שכל אחד צריך להתמודד עם מה שנראה טוב בעיניו. אם אתן לאנשים לשים עלי תוית של "מחליף" – זה אכן יהפוך אותי לכזה. לא ממש משנה לי מה אנשים חשבו עלי, לא הייתי מחליף של אוזי, הייתי פשוט הסולן והכותב הנוכחי של הלהקה ולא מחליף של אף אחד.

אינני חושב שאף אחד יכול להחליף מישהו כל כך מיוחד כמו אוזי. אם הכוונה שלי הייתה להכנס כמחליף הייתי בא ומנסה לשיר ולהשמע כמו אוזי. אם נשווה למשל את המקרה של ג'ודס פריסט שבו RIPPER החליף את רוב הלפורד – שומעים שהוא ניסה להישמע כמוהו.

נתקלת בהתקפות מסוג כלשהו מצד מעריצי סאבאת' בתקופה שרק הצטרפת אליהם?

רק ממש ממש בהתחלה, אולי בחודש הראשון. אני חושב שהיה עליי קודם להוכיח את עצמי ומקומי בלהקה וזה מה שעשיתי כשהצטרפתי לסאבאת'. אנשים ממש אהבו את "HEAVEN AND HELL" שהיה מבחינתינו אלבום מצוין ושונה מכל מה שאוזי עשה.

הייתה התקפה מסוימת, אינני יכול לקרוא לזה אפילו התקפה, אנשים קצת כעסו על אוזי שעזב והיפנו את הזעם הזה כלפי. היה מי שחשב שאני רציתי שאוזי יעזוב כדי שאוכל להצטרף לבלק סאבאת' – כמובן שזה לא היה כך. הצטרפתי ללהקה כי ביקשו ממני וממש לא הרגשתי תחליף לאוזי.

מאחר והמוזיקה שלך נחשבת לשורשים של המטאל – מה היית מגדיר בתור השורשים שלך?

השורשים הם בדרך כלל כל מה שהיה לפניך… וכידוע לא ממש היה הרבה מטאל לפנינו. אבל בשבילי השורשים תמיד היו דיפ פרפל, לד זפלין וגם בלק סאבאת' באופן מסוים. לפני כן הביטלס כמובן השפיעו עליי כמו על רבים אחרים שהתחילו את מוזיקת המטאל.

לאיזה מוזיקה אתה מקשיב בזמנך הפנוי?

אני מקשיב להרבה מוזיקה קלאסית בגלל שזה מנקה לי את הראש ממה שאני ברוב שעות היום. מקשיב הרבה למוזיקה של באך – הוא האמן האהוב עליי וכן גם האהוב על ריצ'י בלקמור. זו הסיבה בעצם שריצ'י ואני נפגשנו, האהבה המשותפת למוזיקה של באך.

מה דעתך על תתי הסיגנונות של השנים האחרונות? – הגראנג' של שנות ה-90 והניו-מטאל של שנות האלפיים?

זה שונה מאוד מהמוזיקה שאני עושה. קשה לי להתחבר לכל הסיגנונות האלו.. יש כיום כל כך הרבה סוגים של מטאל – ספיד מטאל, דת' מטאל, מטאל כזה ומטאל אחר. הסגנון שאהוב עליי הוא זה שאני עשיתי עם סאבאת', RAINBOW והסגנוןן שדיפ פרפל עשו לפניי. בכל הסגנונות החדשים של היום אני רואה חולשה מסוימת בעניין השירה. כזמר, זה די מפריע לי. יש הרבה נגנים חדשים וטובים אבל עדיין לא שמעתי איזו להקה שממש תביא איזה חידוש לעולם המטאל.

אוקיי, תודה רבה לך רוני. מילות סיכום למעריצים בישראל?

אני מאוד מודה על התמיכה בי כל השנים. תאמינו לי – אני יודע שיש הערצה גדולה למוזיקה שלי בישראל. אני יודע זאת ופוגש אנשים מישראל בכל סיבוב הופעות וכשאני שואל בתמיהה מסוימת אם מקשיבים למטאל בישראל אני בדרך מקבל את התשובה שבישראל אנשים שומעים הרבה מטאל. אני מודע לכך שיש לנו מעריצים בישראל וזה חלום בשבילנו לבוא, לנגן שם ולפגוש את האנשים האלה בארץ שלהם.

תודה לך שוב.

תודה לך, היה נהדר לדבר איתך ואני מקווה לראות אותך באופן אישי בישראל.

(מראיין: בועז בר לוי)