07/09/2018
שנהיה לראש ולא לזנב חלק II - ספיישל ראש השנה במגזין מטאליסט
כתב: צוות מטאליסט

לפני כמה שנים עשינו פה במטאליסט כתבה בשם "לראש ולא לזנב" שעסקה באלבומים של להקות שנשמעים בדיוק כמו אלבומים או להקות אחרות. הכתבה התקבלה היטב, ולכבוד ראש השנה 2018 החלטנו לשבת ולכתוב כתבה נוספת – הפעם שעוסקת יותר בשירים, או ריפים, שנגנבו משירים של אחרים.
זה נושא יותר בעייתי, אחרי מליוני הריפים שנכתבו כמעט ואי אפשר כבר לכתוב ריף מקורי, וקשה גם מאד להבחין בין סתם השפעה – שהיא ברורה כשאתה כותב ובעצמך מאזין של להקות וותיקות שאהובות עליך – לבין העתקה של ממש, אבל עשינו פה נסיון לבודד קצת את אלה שסתם טיפה דומים ואלו שללא ספק כתבו שיר שנשמע כמו זה שלפניו.
הנה הם: אלה שהיו לזנב, ולא לראש – הריפים.


Metallica – Sad but true 1991
Avenged Sevenfold – This Means war 2013

אחת הבחירות הכי קלות והכי מהירות שהיו לנו. אין ספק שמטאליקה היו השפעה על Avenged Sevenfold, ומבחינת הרבה אנשים אבנג'ד הם המטאליקה של העשור הנוכחי. להקה שהתחילה בז'אנר יותר כבד (מטאליקה ב Thrash, Avenged יותר Core), שהצליחה לעשות את המעבר ללהקת ענק של עבר עם אלבומים שהגיעו למיינסטרים ומכרו מאות אלפי ומיליוני עותקים.

ב 2013 Avenged החליטו שהאלבום Hail to The King יהיה "האלבום השחור" שלהם, כמו זה של מטאליקה שפרץ והפך אותם לאחת מלהקות הרוק הגדולות בכל הזמנים, אז זה התחיל מהעטיפה, המשיך בסאונד, ונגמר בשירים כמו This Means War שעשו חיקוי מטאליקה בלי בושה. פה אין יותר מידי מה להסביר, רק לשבת ולהקשיב.


Metallica – The Call of Ktulu 1984

Megadeth – When 2001

פה מדובר בקטע קצר מאד, שקצת קשה להחליט אם מדובר בהעתקה, או טריביוט, או לעג, עם כל ההיסטוריה של דייב מוסטיין מ Megadeth עם מטאליקה קצת קשה לדעת מה באמת עמד מאחרי השימוש הזה בריף הכל כך מוכר של הקטע האינסטרומנטלי מ Ride The Lightning בתוך הפתיחה של השיר When מהאלבום הזה של Megadeth מ 2001.
לא משנה מה הסיבה, זה אותו הקטע.

Bleak House – Rainbow Warrior 1980

Metallica – Sanitarium 1986

להקת המטאל הבריטית הוותיקה Bleak House הוקמה ב 1972, והוציאה שני EP נדירים ביותר בתחילת שנות השמונים, כמו הרבה להקות אחרות מהז'אנר שפעלו בבריטניה, הם כנראה היו השפעה על לארס אולריך וג'ימס הטפילד הצעירים. רק שלעומת שירים של Diamond Head ו Budgie שהפכו לקאברים של מטאליקה – זה שיר Bleak House רק היה השפעה שגובלת בהעתקה ל Sanitarium הקלאסי.

Venom – Welcome to Hell 1982
Accept – Flash Rockin’ Man 1982
Iron Maiden – Two Minutes to Midnight 1984

הריף הזה, שרובנו מכירים מ Maiden, הוא מאלו שאפשר לקרוא להם גבולי. הוא פשוט כל כך פשוט ודומה לכל כך הרבה ריפים בביצועים שונים, שהוא יותר ריף רוק קלאסי מאשר ההעתקה של ממש, אבל עדיין – קשה לא לשמוע את שני הביצועים המוקדמים האלה של Venom הבריטים ו Accept הגרמנים, שיצאו שנתיים לפני האלבום Powerslave של Maiden ולא לתהות עם ההשפעה שלהם על סטיב האריס לא הובילה למשהו שגובל בהעתקה.


Motley Crue – Live Wire 1981

Armoured Saint – Mad House 1984

Armoured Saint אף פעם לא הפכו ללהקת ענק, הם אמנם היו חבורה מוכשרת ביותר של נגנים – עם סולן אדיר בדמות ג'ון בוש שאחרי זה גם נשכר ע"י Anthrax להחליף בלהקה את ג'ואי בלדונה ובסיסט ענק בשם ג'ואי ורה שמנגן גם ב Fates Warning וגם הוא שימש בנגן מחליף ב Anthrax כשפרנק בלו עזב למשך שנה ב 2004.

מה שכן – הם בהחלט הוציאו כמה אלבומים משובחים עם השנים, ו March Of The Saint מ 1984 הוא דוגמא מצוינת. בעצם מדובר באלבום NWOBHM (הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי) שהוציאה להקה אמריקאית, והוא באמת אלבום משובח. משובח או לא, הריף בשיר הנ"ל אכן "הושפע" קשות מ Live Wire הקלאסי של Motley Crue שנכלל באלבום הבכורה Too Fast For Love.


Child Saint – Child Saint 1988

Megadeth -Rust in Peace 1990

להקת המטאל האמריקאית Child Saint עשתה פאוור/דום משובח, הם מעולם לא הוציאו אלבום שלם, אבל החלט שחררו כמה שירים לא רעים. מה שאנשים לא יודעים הוא – שדייב מוסטיין נהג לנגן עם הח'ברה האלה, וכנראה שכתב כמה מהריפים שבהם הלהקה השתמשה בשירים. שנתיים לאחר מכן דייב לא ויתר על הריף של שיר הנושא של הלהקה והכניס אותו ל Rust In Peace, יש גבול לכמה להקות הוא מוכן שיגנבו לו ריפים שלו באלבומים שלהם…


Beckett – Life’s Shadow 1974

Iron Maiden – Hallowed be Thy Name 1982

ה "השפעה" פה היא משהו שהגיע גם לבית המשפט. רוב מעריצי מיידן יודעים שסטיב האריס אהב וגדל על להקות רוק מתקדם כאלו ואחרות, מלבד האהבה הידועה שלו ל Thin Lizzy, Jethro Tull והרכבים מוכרים – הוא גם אהב כמה אלבומים של להקות הרבה פחות מוכרות שפעלו בבריטניה ובאירופה בשנות השבעים.

אחת מאלו היא Beckett, הרכב פרוג הארד רוק מניוקסל ומי שניהל אותה לתקופה מסוימת היה לא אחר מרוד סמולווד – המנהל האגדי של מיידן, ע"פ התביעה של בסיסט הלהקה, היה זה סטיב האריס הנער שראה אותה בהופעה – והרים פחות או יותר חצי שיר לטובת Hallowed Be Thy Name באלבום The Number Of The Beast.

אין פה הרבה ספק, זה לא כל כך הריף, אלא האווירה, הנושא, חלק מהטקסטים. מיידן לא ביצעו את השיר בהופעות בשנת 2017 כתוצאה מהתביעה, וזה הוסדר ב 2018 בהסדר כספי מחוץ לבית המשפט.

Def Leppard – Put Some Sugar On Me 1987

One Direction – Midnight Memories 2014

כשדף לפארד הוציאו את Hysteria ב 1987 הם כבר היו להקה בריטית ענקית, אבל Hysteria שיצא 4 שנים אחרי Pyromania נראה בהתחלה כמו אלבום מקולל. מתופף הלהקה נפצע בתאונה וידו נכרתה, גיטריסט ההרכב סטיב קלארק כמעט לא הצליח להקליט אותו בגלל ההתמכרות שלו לאלכוהול, והזמן והכסף שהאלבום עלה לחברת התקליטים כמעט והוביל לקבורה שלו בטרם עת.

בסוף הוא יצא, והפך ללהיט היסטרי – אלבום שמכר עד היום כ 25 מיליון עותקים והוא אחד מאלבומי ההארד רוק המוכרים בכל הזמנים. כל זה כנראה היה סיבה טובה מאד ללהקת הפופ-רוק הבריטית One Direction לגנוב מהשיר – אחד הסינגלים הבולטים מהאלבום, את הפזמון שלו. חברי דף לפארד התייחסו לדמיון, אבל החליטו שלא לתבוע את הלהקה הצעירה על גניבה – הם הסתפקו בלהגיב שהשירים דומים מאד, אבל לא מעבר לזה.

Joe Satriani – If I Could Fly 2004

Coldplay – Viva La Vida 2008

שיר שכן נגמר בתביעה. ואין שים ספק שהלחן של הקטע האינסטרומנטלי של גיטריסט העל האמריקאי ג'ו סטריאני מהאלבום Is there Love in Space שיצא ב 2004, אכן דומה להפליא לזה של הלחן בשיר של קולדפליי הבריטי. בסופו של דבר זה נגמר באיזה שהוא הסדר, כשלא פורסם אם קולדפליי – מלהקות הרוק המצליחות היום בעולם, אכן שילמה לסטריאני על השימוש בלחן שלו, אבל קשה מאד לפספס פה את הדמיון.


Metallica - Battery 1986

Kreator - United In Hate 2012

מטאליקה "נולדה" בשנת 1981, שנה אחת לפני קריאטור, הראשונה מגיעה אלינו מארה"ב והשניה מגרמניה, אבל שתי הלהקות הותיקות מחזיקות בשורשים מוזיקליים זהים - הת'ראש. אז נכון, 26 שנים מפרידות בין Battery המוכר והטוב של מטאליקה לבין United in hate של קריאטור, אבל יש פה משהו אחר, משהו שמגיע הרבה מעבר לדמיון הסטנדרטי שקיים בין לא מעט שירי ת'ראש. זה לא רק הפתיח השקט לפני הטירוף הטוטאלי, זה לא רק הדמיון הת'ראשי והוייב ההמנוני, בקטעים לא קצרים לאורך השיר יש ניגון כמעט זהה לחלוטין. אותם הריפים, אותו המקצב ואותה אנרגיה ממש.


Iron Maiden - Infinite Dreams 1989

Papa Roach - Last Resort

טוב, כל מטאליסט שמכבד את עצמו יודע את זה כבר. בשנת 2000 הוציאה להקת ה-Nu Metal האמרקאית Papa Roach את הקליפ לשירם המפורסם ביותר, Last Resort, שמעבר לקליפ שמנסה להציג קהילה אלטרנטיבית מאוחדת של פאנקיסטים, מטאליסטים, רוקרים וגותים - חדי ההבנה אמרו לעצמם, "היי - המלודיה הזו בפזמון נשמעת מעולה! אפשר להגיד עליהם הרבה דברים רעים, אבל זו מלודיה שפשוט מרימה את השיר למעלה בין גרוב לגרוב, ובז'אנר ה-Nu Metal, בין אם אתה חובב או שונא, זה נדיר!"

כן, מן הסתם. ילדים בני 15 (כמוני!) לא ידעו מנין מגיעה ההשראה למלודיה יחודית ונהדרת כזו שלא נשמעה ברוק הכבד בערך משנות ה-80. וובכן זה כי נלקחה היישר משנות ה-80, היישר מידיה של לא אחרת מ-Iron Maiden. מיידן, שבעצמם הסתבכו בעברם עם גניבות על חלק משיריהם, כעת הרגישו מה זה להיות בצד השני של המתרס, בתור אלה שנלקחה להם אחת מעבודות הגיטרה המצוינות ביותר של הצמד Murry ו-Smith, והפכה להיות מה שמחבר בין הפזמון לבית של אחד מהמנוני הרוק הכבד של תחילת ה-2000. לקח לי כמה שנים להבין ש-Infinite Dreams נשמע לי מוכר מאיפשהו, ויקח לי משהו כמו עוד 100 שנים להחליק ל-Papa Roach על הקטע הזה - במיוחד אם התירוץ שלהם היה "מה, לא שמענו על זה מעולם!"


Beyond Twilight - Crying

תסלם - רדיו חזק

טוב, בוא נלך למקום יותר קיצוני. יש הבדל משמעותי בין לנגן מנגינה שנשמעת כמו הפזמון של מישהו אחר, או לגנוב ליד גיטרה מגניב כי לא זכרת - בכנות או במרמה - מאיפה הוא הגיע, לבין לגנוב את הקטע של השיר. מה הכוונה הקטע של השיר? טוב, אז את רדיו חזק כולם מכירים, נכון? כאילו - הקלאסיקה של תסלם מ-1981 שנכתבה על יאיר ניצני ויזהר אשדות. הלהקה הזו שהכתיבה לכל עם ישראל מה הוא רוקנרול בתקופה שכולנו לא יכולנו לנבא תופעות כמו מטאל בישראל כי פשוט לא היה שום דבר שקרוב לזה. אז אחלה, זו קלאסיקה שכולם מכירים, ואם לא רצוי שכולם יכירו. עכשיו דמיינו לכם שיש איזה קלידן הזוי מהקצה הקר של אירופה שמחליט שהקטע שלכם מתאים להיות בדיוק ה-C-part האינסטרומנטאלי שלו באמצע שיר שבכלל לא קשור לשאר המנגינה הזו. בכנות - Beyond Twilight כתבו את אחת מהבלדות היפות ביותר באלבום הבכורה שלהם, ואז נתנו לאחד מהזמרים הכי גדולים במטאל, Jorn Lande, לשיר עליו - באולי האלבום הכי טוב שהוא אי פעם שר בו. כן, רוב האלבום פסיכי ודפוק בשכל כמו כל דבר ש-Beyond Twilight עשו, אבל זה מרגיש סתם בלדה קיצ'ית, בקטע מעולה - ואז מגיע האמצע הזה, הסי-פארט הזה, שגורם לך להגיד "לאאא, רגע, זה פאקין תסלם באמצע השיר?". אז אמנם שונו להם כמה תווים לקראת הסוף - אבל בחייאת תגידו לי שזה לא אחד לאחד רדיו חזק של תסלם

סטלה מאריס - נר על החלון
Orphaned Land - Halo Dies

סטלה מאריס, מי שנחשבה לאחת מחלוצות המטאל בישראל, הוציאה בשנת 1994 את אלבומה השני, "השער נפתח". האלבום עצמו כולל את הלהיט הגדול ביותר של הלהקה, "נר על החלון". שיר שהפך כה פופולארי בזמנו עד שהיה פוקד את הופעותיו של זמר הלהקה פבלו רוזנברג, משיצא לקריירת סולו ושינה כיוון לחלוטין.

ב-2004 שחררו Orphaned Land, להקת המטאל הישראלית המצליחה ביותר אי פעם, את אלבומם פורץ הדרך "Mabool" - שלימים סייע להפיכתם לתופעה של ממש אל מעבר לים. אחד מהשירים הטובים ביותר באלבום, והאהובים עלי ביותר ממנו באופן אישי הוא "Halo Dies". קטע קטנטן מתוך הסולו הנפלא שמנגן יוסי סאסי המגיע לקראת סיומו של השיר נשמע דומה למדי לזה שמנגן ניק מילר בסולו של "נר על החלון

Excel - Tapping Into The Emotional Void
Metallica - Enter Sandman

ספק רב אם בין קוראי שורות אלו ישנם מי שבטעות אינם מכירים את המנון המטאל ש-Metallica שחררו לאוויר העולם אי שם ב-1991. "Enter Sandman" הוא ככל הנראה מהשירים החרושים ביותר במטאל בפרט וברוק בכלל. מאלו שתפוצתם עוברת בין מוסיקת רקע בפאבים, פלייליסטים של גלגל"צ ועד לתחרויות שירה בתוכניות ריאליטי. אלבום ה-S/T של מטאליקה המוכר בכינויו "האלבום השחור" הביא את הלהקה לפריצה מחוץ לגבולות שהמטאל הכיר עד אז היישר אל לב המיינסטרים, כש-"Enter Sandman" הסינגל הראשון מתוכו, זכה למעמד פלטינה בפני עצמו. אך האם המלודיה הכה מוכרת של השיר היא כל כולה פרי מוחם הקודח של Hetfield, Ulrich ו-Hammet? ובכן...

בניגוד כמעט מוחלט להצלחה המטאורית של עמיתיהם מקליפורניה, Excel היו להקת ת'ראש קרוסאובר משובחת שלימים הפכה לכמעט אנונימית. 3 אלבומים בלבד חתמו את הקריירה של הלהקה בטרם היא נעלמה לה אל תהומות הנשייה. עם זאת, שניים מהם היו מהיציאות המוצלחות ביותר בז'אנר. השיר "Tapping into the Emotional Void" מתוך אלבומם השני "The Joke's on You" נפתח במלודיה אקוסטית שנשמעת מוכרת למדי, עד כי Dave Mustaine, יריבם המושבע של חברי Metallica, עקץ אותם על הדמיון.

Deep Purple - Perfect Strangers
Saxon - When Doomsday Comes

על אף המנותם על אותן הלהקות אשר באמתחתן כמה מהיצירות המכוננות ביותר בהיסטוריה של הרוק'נ'רול, שהמטאל כפי שאנחנו מכירים אותו כיום היה נשמע אחרת לגמרי אלמלא כמה מהן - Deep Purple נותרו עקביים למדי בכל הקשור לשחרור אלבומים רציף אחת לכמה שנים. האתנחתא הארוכה ביותר שלהם הייתה בין השנים 75' ל-84' - אז שבו למצעדי הפזמונים עם אלבום חדש שבישר על שובם של חברי ההרכב Mark II - ההרכב הפופולארי ביותר של הלהקה שהשיב את Blackmore לעמדת הגיטרה, את Glover לעמדת הבס ואת Gillan לעמדת המיקרופון. "Perfect Strangers" לא רק היה שם האלבום, אלא גם שמו של הלהיט ששוחרר מתוכו, שלימים נמנה על הקלאסיקות הגדולות של הלהקה. הריף העוצמתי הבלתי נשכח שממשיך את השיר לאחר הסולואים הנפלאים של Blackmore ו-Lord ונמשך עד לסופו הוא מהרגעים הבולטים ביותר בשיר ללא ספק. ככל הנראה, הוא נחרט כל כך טוב בתודעה שכמה מוסיקאי מטאל ותיקים ונחשבים למדי, בין אם במודע או בין אם לא, "השאילו" חלק ממנו.

להקת Saxon הבריטית הינה אגדת האבי מטאל בפני עצמה. היא אמנם לא נהנתה מהמעמד האוניברסלי ופורץ הדרך של Deep Purple, אך בואו נאמר שרבים מהמטאליסטים האירופאים, בעיקר המזדקנים שבהם, ידעו לדקלם באוזניכם את הפזמון של "Denim & Leather" מתוך שינה. Fast forward לשנת 2011 - הלהקה משחררת את אלבום האולפן ה-19 שלה, "Call to Arms" שנשמע פחות או יותר כמו אלבום ממוצע של Saxon למעט הפקה מודרנית התואמת את רוח התקופה. אחד משירי האלבום הוא "When Doomsday Comes" - הנפתח בריף שנשמע כמו מארש עוצמתי מלווה בקלידים. האיש על הקלידים הינו לא אחר מאשר Don Airey, אשר ב-17 השנים האחרונות מאייש את עמדת הקלידים אצל Deep Purple. ייתכן שעובדה מעניינת זו מסבירה מדוע הפתיח של השיר מצלצל מעט מוכר.


Arch Enemy - Silverwing

גידי גוב - אני שוב מתאהב

טוב, בואו נדבר על צירופי מקרים. מה הסיכוי שמייקל אמוט, בעברו הגיטריסט של Carcass, הגיע בטעות לביקור בישראל, ככה בין האלבום השני לשלישי של Arch Enemy, ושמע את השיר של גידי גוב ברדיו? כן כן, את אני שוב מתאהב. נו - זה קלאסיקה ישנה. אתם יודעים על זה, כולם יודעים על זה, אני לא מחדש לאף אחד - אבל לאלה שאני כן מחדש - קבלו קטע. בתקופה ש-Arch Enemy היו מפורסמים בתור היורשת של ה-Melodic Death Metal בכל הכוח, כמה שנים לפני שהסולן המקורי הוחלף ב-Angela Gossow ששינתה לא רק את פני הלהקה אלא קצת את ההיסטוריה של המטאל - נכתב לו איזה שיר. מדובר בשיר קטן - אפילו לא אחד מהלהיטים של Arch Enemy מאותה תקופה כמו Beast Of Man או Fields Of Desolation. שיר ממש צנוע בשם Silverwing, שנשמע לנו כמעט וסתמי עד שמגיע הפזמון שאומר לנו "רגע אחי. הרגע גנבתם פזמון שלם לגידי גוב? ועוד לשיר אני שוב מתאהב? כאילו ברצינות?"