12/03/2004
Orphaned Land – קיצור תולדות הלהקה
חלק א'
ההתחלה פחות או יותר, הייתה אי שם בתחילת שנות התשעים. אורי זילכה, בסיסט ואיש אשכולות, ביקש ממני ומחברי להגיע לחזרה של להקתו, Resurrection להקת Death Metal בחיתוליה, אשר היוותה את נקודת החיבור הראשונה בינו לבין בחור בשם קובי פרחי, ששימש בתור הסולן.
הפרויקט היה איזו משימה שהייתה צריכה לבצע אחותו של אורי, שלמדה קולנוע ותסריטאות באותה תקופה, והחליטה לצלם את ניסיונות אחיה להקים להקת מטאל קיצונית. אך הבעיות לא איחרו לצוץ, ומסתבר שקובי, הסולן הקבוע, לא יכול היה להגיע. התחליף היה חבר טוב של קובי, ואחד מבני המאפיה הבת-ימית, אורן בלבוס, הידוע גם כ-D.J OREN כתוצאה מחיבתו הבלתי מוסברת לתת סחרחורת לתקליטים מעל בימות במועדונים שונים.
נפגשנו לנו במקלט של מתופף הלהקה, מסתורין נצחי בשם דני. דני היה, אם נאמר זאת בעדינות, הצד החלש של הלהקה, לא גדול המתופפים, ובהחלט לא בעל הקליטה המוזיקלית הטובה ביותר שידע העולם. התאספנו לנו, ובמשך כשעה נעשו ההכנות לצילום האירוע המרגש.
האירוע היה המרגש בעיקר בגלל כמות הרעש והנזק שנגרם לעור התוף של המשתתפים בפיאסקו, אורן אכן גנח וצרח את נשמתו אל המיקרופון, אורי אכן ניגן, ודני אכן ניסה לתופף, אך מאמצי הלהקה היו קרובים יותר לפידבק הנגרם מנפילת סט תופים, סולן ובס לרצפה, ולא לשום שיר Death Metal מוכר או אפשרי.
(D.J OREN וקובי)
זאת הייתה ההתחלה...
השינוי אפשר לומר, התחיל עם השינויים בהרכב, עם צירופו של כשרון גדול בזירה המקומית, בחור בשם סמי (בן) בכר, שלא היה היציב שבבני האדם, אבל בהחלט כשרון מוזיקלי בלתי מבוטל, ומתופף בעל ניסיון רב. את סמי הכרתי כתוצאה ממערכת יחסים בלתי מוסברת שהייתה לו עם בחור בשם גרישה "השודד". לאותו בחור הייתה נטייה מעניינת להשאיל תקליטים נדירים מאנשים, לטעון כי השתכר וקם לאחר שהייה מחוסר הכרה, ולא מצא את התקליט, דבר שהסתיים בהבטחות שווא לגבי פיצוי.
די מהר הסתבר כי אותו גרישה בעצם בונה לעצמו אוסף תקליטים מסיבי, שכולם שייכים במקור לאנשים אומללים שהשאילו לו אותם, והוא גם יצר לעצמו מקור הכנסה נאה, בכך שמכר חלקם. הבעיה התחילה, כשכולם פחות או יותר עלו על המזימה, סירבו להשאיל לו תקליטים, ניתקו אתו הקשר, או נקטו בשיטות קצת יותר החלטיות, כלומר להתנפל עליו, ולתת לו סימן סגול על כל תקליט שגנב. השיטה האחרונה כנראה עבדה, כי ראינו פחות ופחות ממנו ככל שעבר הזמן.
בכל אופן, בחזרה לסמי, אני ביליתי חוויה אישית מרגשת אתו וגם עם גירשה מיודענו, כשבלילות מלחמת המפרץ הקרים, עברנו ליד ביתי הקט שבבת ים, וכשנשמעה אזעקה, אני כרגיל חלמתי בהקיץ, אך מהר מאד הקצתי שכשהבנתי שסמי מצד אחד, וגרישה מצד שני, מרימים אותי אחד מכל צד, ומכניסים אותי למעלית בדרך אל החדר האטום שבביתי. את אותו לילה בילינו במשחק קלפים עם הורי, כשסמי ישב לו בפינת החדר, מנסה לשחרר את שערות ראשו שנתפסו במסכה.
וכאן המקום לתת תזכורת לאחד הסיוטים הגדולים שעברו על אנשי המטאל במהלך מלחמת המפרץ הראשונה: דחיקת ראש מלא שיער לתוך מסיכת גז, סיוט שנחסך ממטאליסטים במלחמת המפרץ האחרונה, כתוצאה מחוסר הגז שבו נתקפה עיראק הפעם...
והלהקה המשיכה להתגלגל...
יום אחד אורי הרים אלי טלפון וסיפר ששני גיטריסטים חדשים מפתח תקווה הצטרפו ללהקה. אחרי בת ים, פתח תקווה במהרה הפכה להיות המעצמה השניה בגודלה בכמות המטאליסטים שבה. וכך, ערבי הרוקסאן הפכו להיות יותר מעניינים, כשנוצרה מעין חזית מאוחדת של המטאליסטים האלימים משתי הערים, וזאת הרבה בזכות צירופם של מתי ויוסי ללהקה.
זכור לי למשל ערב אחד ברוקסאן, כשחן, אשר היה ידוע בזמנו כ "חן השמן" בשל משקלו הבלתי מבוטל (או הנשקל), ככל הנראה יצר בטעות סיטואציה אלימה עם מישהו מבאי המועדון. מיד עם פריצת המהומה זינקו כמה מחבריו של הבחור וקפצו לכיוונו של חן, הצעד שבא לאחר מכן הכה את כל הרוקסאן בתדהמה, כשכמה עשרות בני ברית, גם מפתח תקווה וגם מבת ים, זינקו כאיש אחד על המסכנים, שמצאו עצמם בין "חבורת הילדים" הגדולה ביותר שהייתה מאז משחק הכדורגל בין בית"ר ירושלים ובני יהודה ת"א...
חלק ב'
בביה"ס התיכון שבו למדתי, היה לי תחביב מוזר לשרבט שירים שונים, ללהקת המטאל שתהיה לי יום אחד, והם היו מושפעים מהדברים שלהם האזנתי באותה תקופה. התוצאות היו מאד דומות לשירים הראשונים של Resurrection.
אני לא ממש יכול לומר מה חשבתי כשהשתמשתי בלהקות Pungent Stench ו-Carcass כמקור ההשראה הגדול שלי, אבל הדבר ניכר ביצירות כגון Radiation Decay, שיר העוסק באדם שכתוצאה מחשיפתו לקרינה נרקב בעודו חי. השיר כלל תיאורים מעניינים של המתרחש, וללא ספק הושפע משיר בשם Splatterday Supper, מהתקליט שני של להקתPungent Stench.
כשאורי זילכה הבאסיסט של הלהקה עלה על כשרוני הנ"ל, הוא שאל אותי אם הוא יכול להשתמש בשירים בלהקתו. ומכיוון שחלומות להקת ה-Death שלי די נגוזו כבר בנקודה זו, החלטתי לוותר ולמסור את השירים שלי לביצוע כלשהו.
אני חייב לומר, שכששמעתי לראשונה שירים מוקלטים של הלהקה, נדהמתי. בראשי הלהקה תמיד הייתה אורן בלבוס שואג למיקרופון טקסטים בלתי קיימים, דני המתופף חובט בלי שום קשר בחלקים שונים בסט, ואורי בנגינת ריפים בלתי ברורים על הבס, אך השירים הראשונים שהוקלטו היו גולמיים, ראשוניים ועם זאת טובים! ללא ספק כמה דרגות מעל רוב הלהקות שכולנו נהגנו להחליף איתן קלטות דמו בתקופה ההיא, והרבה מעל מרבית הלהקות שפעלו בארץ בתקופה.
הסצינה התפתחה...
עם הזמן, Resurrection התבגרה והלכה בכיוון שכנראה נרקם בראשי חבריה, עם שילוב אלמנטים אתניים, דבר שעדיין לא נוסה בתחום בארץ והיה נדיר גם בעולם כולו, וכן גם Doom שהיה בעלייה באותה תקופה בזכות להקות כמו Tiamat, ששני תקליטיה הראשונים השאירו רושם עצום על חברי הלהקה. היה ניכר כי הם מעונינים במשהו מעבר ל-Death ברוטלי, וזה היה ברור בין השאר מנגינת הגיטרה של יוסי, שנראה כי ההשפעות שלו הן לא ממש Bill Steer, גיטריסט Carcass, אלא דמויות כמו Satriani ו-Vai.
עם ההתבגרות, השינוי בשם הלהקה היה דבר שנדרש, ראשית כי הסתבר שהשם כבר תפוס ע"י להקה אנונימית מארה"ב, ושנית כי הסגנון אליו פנתה הלהקה דרש שינוי. מקורו של השם החדש היה מפתיע. יום אחד שאל אותי אורי כיצד הייתי מתרגם את המושג "ארץ יתומה", ולאחר שהוא וקובי הריצו כבר כמה ניסיונות, אני אמרתי כי התרגום הנכון הוא Orphaned Land. לאחר מכן, כששאלתי מה מקור השם, גילה לי אורי כי ממציא הביטוי שיהפוך לשם הלהקה ויאפיין אותה לאורך השנים שיבואו, הוא לא אחר מאשר... יהודה פוליקר... כן כן, באחד מתקליטיו מופיעה השורה והיא נחרטה במוח. וכך הלהקה שינתה את שמה, והניחה את Resurrection בארה"ב.
הצעד הגדול הבא הגיע דיי בטעות, כאשר בעודי יושב ומעביר את זמני בביה"ס, בחרתי לנצל את זמן השיעורים המועברים בכיתה באופן יותר פרודקטיבי... במגרש הכדורגל במהלך מספר ימים חורפיים, וכתבתי את מה שאני וקובי היינו עתידים להפוך להיות החלק המרכזי של האלבום הראשון של הלהקה. שירים כמו Seasons Unite נכתבו כמטאפורה על יחסים בין גבר לאישה, המדומים לעונות, ה-Unite כמובן, הוא מושג שתצטרכו להבין בעצמכם...
אני לא יודע מה הייתה הסיבה, אבל החלטתי שלכל להקה צריכה להיות בלדה, וגם ל-Orphaned תהיה אחת בסופו של דבר. אז ישבתי וכתבתי את Beloved’s Cry ,שיר המתאר את עולמו הפנימי של אדם שאהובתו נפטרה, והוא שוקל להצטרף אליה. את כל השירים שכתבתי העברתי לאורי, ולא ממש שמעתי אותם בחודשים הבאים.
לאחר זמן מה , הזמינו אותי אורי וקובי לשמוע את החומר החדש, ובמעין שתיקה מקודשת, ישבנו בחדרו של קובי בבת-ים, הכנסנו את הקלטת לטייפ, והשיר השקט שהתנגן היה מדהים. כולנו ישבנו שם בשתיקה, ואני שאלתי בציפייה "מי אלה???". "אנחנו" קובי ענה, וכאן נפל עולמי וקרס... קובי ידע לשיר, והלהקה ידעה לנגן. אחר-כך באה השאלה "מאיפה המילים?" ושניהם בהו בי במבט שאומר 'אתה טמבל, הא?'.. "שלך".. לקח לי פרק זמן מסוים לבהות בטקסט הכתוב כדי להיזכר.
הרגע הספציפי תמיד יהיה זכור לי, כי רק אז הבנתי שאולי Orphaned Land לא ייעלמו, כמו שכל מיני להקות אחרות נהגו לעשות, והם לא יישארו רק בסצינה המקומית. יש כאן להקה שאני יכול להקשיב וליהנות ממה שהיא עושה, ולא רק בגלל שמדובר בחברים שלי...
חלק ג'
הלהקה שעכשיו כבר ידועה בתור Orphaned Land המשיכה לתפוס תאוצה ולאחר שיצא הדמו הראשון, כבר דברים קרו מעצמם. בינתיים המשיכו החברה לקבל תדמית של ילדים רעים ודי בצדק, שכן במהלך הופעות קדומות ברוקסאן, דאג התקליטן לירון תאני, הידוע היום כאחד ממנחי תוכנית הרדיו "עסק שחור", לעצבן את הלהקה. הבחור תפס איזשהו אנטי נגד הלהקה ודאג להפיץ אותו בכל הזדמנות. אז קובי, סולן הלהקה, שתמיד היה ידוע כאדם בעל פתיל קצר ביותר, מה שבשילוב עובדת היותו בחור גדול, הפך אותו לדמות די מאיימת. אז קובי החזיק את עצמו, החזיק והחזיק עד שבסוף החזיק את לירון תאני ושתבינו את התמונה, לירון תאני הוא מטר ועשרים, עם קול של דרדס על הליום וכשקובי התפרץ עליו, תאני מצא עצמו על מדרגות הרבנות, או ליתר דיוק, הרוקסאן, או ליתר יתר דיוק, בתחתית מדרגות הרוקסאן.
גם יוסי, גיטריסט הלהקה, כיום איש משפחה ובחור ידידותי ביותר, היה אז נזק לא קטן ואף טרח למרוח עצמו בעזרת אופנוע בעת טיול משותף שלהם בחו"ל.
בכל מקרה, גדולתה של הלהקה הלכה והתעצמה. Orphaned Land חיממו להקות כמו Cathedral ו Tiamat ועברו מהר לשורה הראשונה של להקות המטאל בארץ. להקה אחרת שהיוותה מעין להקת אחות הייתה Substance For God, הרכב הקרוב יותר ל Doom עם נגיעות של Goth ואשר חבריה היו חברים קרובים של הלהקה.
Sahara
כשהלהקה השיגה חוזה בחברת Holy Records הארץ עלצה וגעשה ואנחנו, החברים של הלהקה במיוחד. חצי מהאלבום הראשון, Sahara, היה שירים שהוקלטו מחדש מהדמו The Beloved’s Cry וחציו השני של הדיסק היה שירים שנכתבו מחדש.
סיפור מעניין הוא כתיבתו של השיר The Storm Still Rages Inside, המצחיק הוא, שהמילים והמוזיקה של השיר מצאו אחד את השני ללא תכנון מוקדם של אף אחד מהצדדים: יום אחד קובי השמיע לי קטע מוזיקלי שנכתב ללא המילים. הקטע האמצעי שלו הלהיב אותי, Rhythm אנרגטי בלווי ליד שיצר הרמוניה מרשימה ויום או יומיים לאחר מכן החלטתי שאכתוב מעין שיר דגל ללהקה, המנון שבנוי על מוטיב ה-Orphaned land שיצרה והרעיון שמסביבו. כשכתבתי הפזמון, הבנתי כמה הוא יכול להתאים לקטע שקובי השמיע לי, אבל לא אמרתי לו כלום בנושא. רק כמה זמן לאחר מכן השמיע לי קןבי שוב את הקטע שאהבתי, מחובר למילים של שיר ההמנון שכתבתי ללהקה... וזה היה קטע אמוציונלי בשבילי, ללא ספק.
בשלב הזה קובי כבר ידע לאן הלהקה הולכת מבחינת הקונספט הלירי שלה, בשעה שבחומר הישן זה פשוט היה התאמה של מילים שלי למוזיקה של הלהקה, הפעם ישבנו אני וקובי, שעות על גבי שעות והתאמנו שירים שנכתבו או נאספו מכל מיני סקיצות לכדי אלבום. השיר Sahara היה ביטוי מדויק לכיוון שבו הלכה הלהקה, קינה על ארץ שאדמתה היא אדמת קודש לשלושת הדתות ושהפכה קרקע שטופת דם. השיר אמנם מכיל נימה של גינוי אלימות, כשהוא מדגיש את השליליות שבג'יהאד, מלחמת הקודש, אבל הוא מצליח להימנע מלתאר צד אחד כרשע מוחלט. בכלל, הלהקה, למרות השורשים היהודים הברורים שלה, מעולם לא חצתה הקו והנושא ברור יותר מכל באלבום השני של הלהקה:
El Nora Alila
בעקבות הצלחת האלבום הראשון, היה ברור לחברי הלהקה כי יש מקום ודרישה לאלבום שני, אבל הרבה ממהות הלהקה השתנתה, חברי הלהקה הקשיבו אז יותר מכל ללהקת At The Gates וחלק מהחברים נטה לכיוונים של מוזיקה אתנית. השילוב ברור באלבום, שהוא התקליט שחילק את אוהבי ומבקרי הלהקה באופן קיצוני.
כתוצאה מההאזנה ל At The Gates, הפכו מרבית השירים לארוכים, מלאים בריפים ובחיבורים מורכבים וגם התיפוף נטה יותר לשבירות ורעיונות שלא היו בתקליט הקודם. הטקסטים היו מבחינתי, הצלחה ואכזבה כאחד, שירים כמו Of Temptation Born יצגו נאמנה את מה שניסיתי לומר, הטקסט בעצם הושפע מהסרט The Last Temptation Of Christ ובניסיונתיו של ישו לעמוד בפני הפיתויים שמוצבים לפני בני האדם. שירים אחרים הם לחלוטין פרי מוחו של קובי, שהציב לי רעיון, דרך השירה שרצה ואני פשוט מילאתי את החסר.
אני חייב לומר שהדבר שהדהים אותי, הוא השימוש של קובי בקול שלו. העליות והקלטת ה-Vocals במספר צורות ובמספר ערוצים גילה עוד צד שלו כסולן, שלא היה קיים לפני כן. גם נגינתו של אורי הייתה תופעה, נראה לי שלפחות שני אנשים ביאסו אותו אחרי Sahara ואמרו לו שלא שמעו את הבס במיקס, אורי נקם בכולם, ב El Nora שמעו את הבס והיה מה לשמוע, הבס שימש לראשונה ככלי מוזיקלי נפרד ולא כבסיס לגיטרות, הליין שלו לא נכתב כמקביל לגיטרה, אלא בנה ליין משלו, שתרם עוד נדבך לעושר של הדיסק.
והארץ שוב רעשה וגעשה ושוב הלהקה הופיעה. זכורה לי היטב הופעה ברוקסאן, חודש לפני הופיעו שם Paradise Lost ושבוע לפניהם, אביב גפן, הקהל שהגיע לראות את ההופעה של Orphaned השתווה בגדולו לכמות הקהל שהגיעה לשתי ההופעות ההן.
אבל לאחר מכן הגיעה התרדמת הגדולה...
אם ישאלו אותי לאן ולמה נעלמה הלהקה במשך שבע שנים וזאת לאחר שחתמו חוזה עם Century Media, אחת מחברות המטאל הגדולות בעולם, אוכל לענות – אין לי מושג. אין לי ספק שרוב הביעה נבעה מכך שחברי הלהקה שרוטים קשות, אני לא מגזים, כולם פצועים מנטאלית בדרגה אחת או אחרת. אני מודע לכך שהם חברים שלי, אבל הם בעצמם לא יוכלו להכחיש טענה זו.
להלן פירוט כלשהו לגבי מה שקרה לכל חבר בלהקה:
מתי - אתו קצת אבד לי הקשר, שמעתי מאנשים שהוא חילל לו בחליל בפינות רחוב להנאתו, אבל קשה לי לאשש את המידע. כן ידוע לי שהוא נסע להודו, עשה מעבר בסדר גודל מסוים לטראנס, עזב הלהקה לתקופה לא קצרה ובאופו כללי כמעט הוכרז כנעדר רשמית. את הקאמבק הרשמי שלו ניתן לשמוע בתלקיט החדש, מבצע כמה לידים מרשימים ביותר בין השאר.
יוסי - סיים להיות פרחח פסיכופט, התחתן, הביא ילד לעולם, למד כמה דברים ואפילו התחיל לנדוד בעולם כשהוא מלמד את הגויים הטיפשים אך באמת משתמשים ב Windows ואך הם יכולים להימנע מלמלא המחשב בווירוסים כשהם גולשים באתרי פורנו. הוא כבר ביסס עצמו כגיטריסט המטאל הטוב ביותר שאני מכיר בארץ.
סמי - התעלומה הגדולה. סמי כנראה התנסה בכמה חוויות לא לגמרי נעימות, גם הוא שקע קשה במוזיקה האתנית וכנראה גם בכמה מוצרים היוצרים הזיות. לצערנו, סמי לא חזר מהכפור והוא היחיד מההרכב המקורי שנעדר עדיין, אבל רוחו תמיד תשרה על הלהקה ועדיין ניתן למצוא ריפים שכתב, גם במוזיקה היום.
איציק - קלידן הלהקה והאדם היחידי מההרכב שאף פעם לא פגשתי! חלק מזה נבע מכך שעיסוקו העיקרי היה וכנראה היינו עדיין, יצירת טראנס תחת השם Sandman.
אורי - אורי היה ונשאר אורי. הוא הסתפר, גידל שוב שער, עשה את החזרה בתשובה הכי קצרה אי פעם ואף פעם לא הפסיק לנגן וללחום על המשך הדרך של Orphaned. אם הייתי נאלץ לבחור מיהו הבסיס האמיתי שתמיד נשאר שם, הייתי בוחר דווקא באורי. אורי אף פעם לא שמע טראנס או התנסה בסמים, אף פעם לא נסע להודו, אבל ללונדון כן, הוא כן מכור באופן קצת מעורר חשש לכל דבר ש-Tory Amos אי פעם אמרה או הפליצה, אבל ניתן לסלוח לו, כי הוא אורי.
קובי - הטלנובלה האמיתית של הלהקה. קובי בילה זמן רב בטראנס, רקד ופיזז באין ספור מסיבות וכתוצאה מכך, אני מאמין, היה בעל נשים רבות מספור והוא הקים חברה שייבאה לארץ מטאל וטראנס בכמות גדולה למדי ויצא משם ברגע הנכון. הוא נסע להודו ויצא גם משם ברגע הנכון והוא חזר בתשובה לפרק זמן קצת יותר ארוך מאורי והכי חשוב, הוא נרגע. קובי כבר לא מרביץ לאנשים ואפילו השלים עם לירון תאני, הכי חשוב, הוא מעולם לא וויתר על הלהקה ומספיק לראות את הדירה שלו כדי להבין מהי הלהקה בשבילו, פחות או יותר הדבר העיקרי בחייו והוא שהביא את הקונספט והרעיון שהביא סוף סוף לעולם את האלבום השלישי – Mabool.
חלק ד'
השנה הייתה שנת 1998 ומכל הבחינות שרק ניתן היה לדמיין או לחשוב, Orphaned Land מתה.
זה לא היה מתוכנן, זה פשוט קרה, הלהקה זכתה להצעה קוסמת מ-Century Media Records ומה עוד היה דרוש כדי שהלהקה תוציא מעכשיו דיסק כל שנה, שנתיים ותזכה להכרה המגיעה לה? כנראה משהו מעבר לחוזה שכזה, כי הלהקה דעכה, היא לא התרסקה ברעש וציוצולים, אורי לא הלך מכות עם יוסי, קובי לא מעך למתי את האף, שום דבר גדול ומרגש, הלהקה פשוט גססה באיטיות, עד שכבר לא נודע כי הייתה קיימת.
יוסי, מי שבעצם כל השנים האלה כתב את המוזיקה של הלהקה, התחתן, מצא עבודה בחברה בשם Microsoft. קובי יצר חברה בשם MDMA שייבאה לארץ מטאל וטראנס. אורי עבד לו כמוכר דיסקים כמעט בכל חנות בגוש דן, כשתקופה ארוכה הוא מבלה בסופר זאוס שהייתה בסנטר. מתי גם נסע להודו הרחוקה וגם ניגן יחד עם סמי בבתיהם או ביחד, בקיצור, כל אחד פנה לעיסוקו והלהקה נראתה כמו חלום ילדות רחוק.
עכשיו נחתוך, מה קרה עם מיודענו אלון בתקופה הזאת, לא כי הכתבה עוסקת בו, אלא כי כאן התחילו שורשיו של הסיפור שמאחרי המבול...
שנת 94 בערך, אני תלמיד בתיכון בבת ים, אבל קשר נשמר עם החברים מהילדות, אחד מהם הוא רונן פילוסוף, היודע כ-"פילו". רונן הוא האדם היחידי בבית ספר יסודי "ירושלים" ששמע מלבדי מטאל כבר מכיתה ז' בערך, הוא ואני בילינו שעות מרובות בחנויות תקליטים, חנויות כמו "בית התקליט" "פז" ו "החור בשחור" , כשאנחנו מחפשים כל דבר מטאלי שבו אנו נתקלים. את אורי, קובי ושאר חבורת המטאל הבית ימית פגשתי דרכו, הוא תמיד היה זה שיוצא יותר ומכיר אנשים ואני זה שמתחבא בבית.
בכל מקרה, פילו הזמין אותי להצטרף לסשן של פעילות על טבעית שהתנהלה בביתו, יעני, סיאנסים, אני מניח שרובכם חוויתם את העניין, עומדים באיזה מקום שקט ונטוש (במקרה שלנו, המקלט של פילו) עם לוח ועליו אותיות ומספרים, מניחים האצבעות על כוס באמצע, ומסרים מעבר לעולמנו מגיעים. משום מה, יש חבורה קבועה של מוסרי מסרים, כל מי שמת לכם מהמשפחה, קרוב אם אפשר, רחוק מאד ולא מוכר אם אין ברירה, אל תתפלאו אם דודה עליזה שמתה לפני ארבעים שנה ובעצם הייתה שכנה ולא דודה תתחיל למסור מסרים ומשום מה זוהר ארגוב תמיד שם, רבין נהיה אופנתי בשנים האחרונות והשטן, אותה ישות רבת עוצמה, משום מה הוא תמיד מקדיש זמן להגיע ללוח הקרטון של ארבע פישרים בני 16 ועושה להם בלגן ואיומים. כולכם שמעתם על האחים שהעלו את השטן שניבא שאחד מהם ימות, וכך היה.
סיפור אמיתי. היה על זה בעיתון. מתחת לכתבה על המורדים...
בכל מקרה, רונן יצר קבוצה, הוא ושני חברים שלו, טל ואמיר, שכל לילה עשו סיאנסים במקלט שלו עם מסרים מפה ומשם ובגלל שהוא ידע שאני סמכות לא קטנה בנושא מיסטיקה ורוחות (קניתי כמה ספרים על זה באנגליה) הוא החליט להזמין אותי לראות. אני חייב לומר, בהתחלה זילזלתי, אבל אחרי כמה פעמים יכולתם לשמוע את אשכי נוקשים אחד לשני כמו קסטניטות מפוחדות....
בשלב מסויים, החליטו השלושה לצרף אותי לסוד האמיתי, הודלקו שלושה נרות, והדמות שניהלה איתם שיחות התגלתה... באופן מיידי הרגשנו שינוי באווירה, הכוס פשוט טסה ממקום למקום, האוויר היה קר יותר, ציניות הצידה, באמת היה שם מפחיד. הדמות שהתגלתה ובילתה איתנו קרוב לשנה הזדהתה בשלב די מאוחר, כ–Pearl, הפנינה שעל המוט של המלאך גבריאל, למי שלא יודע, המלאך השני בהיררכיה המלאכית, מיד לאחר מיכאל, אך שלא תהפכו את זה, כלי כלי. כל ערב נמסרו לנו מסרים שהצורה והאופן שבו נמסרו היו מפחידים גם את האמיץ שבינינו, והנה כמה דוגמאות:
אולי המפחידה ביותר, ערב אחד אנחנו מעלים את המלאך ובטעות משאירים ארבע נרות במקום שלוש, לפני שאנחנו מספיקים לדבר, הנר שעומד מימין לרונן, הנקודה שבה נמסר לנו שעומד המלאך כשהוא איתנו, עף באוויר לכיוון הקיר ונכבה...
"עצירה דרמטית"
ראיתי את זה, זה היה כאילו מישהו הביא כפה עצבנית לנר, ויד ימין של רונן הייתה על הכוס באותו רגע...
דבר קבוע שהיינו עושים, אחד היה מחזיק תנ"ך, ומדפדף בדפים באופן רנדומלי, הכוס הייתה זזה לאט לאט ונעצרת על "כן" כשהיינו מגיעים למקום שאליו התכוונה, במקרה אחד עצרנו בקטע שבו נרכשת מערת המכפלה ע"י אברהם, תארו לעצמכם אך הרגשנו כשבאותו היום כולנו קראנו בעיתונים של הטבח שהתרחש אתמול במערת המכפלה?
Scary shit....
האלבום "מבול" פותח בשיר בשם The Birth Of The Three (The Unification) והכוונה היא דווקא לשלושת החברים שעמדו במקלט בימים ההם. המלאך התחיל, בהתחלה לאט לאט ואז בקצב מוגבר, למסור מסרים שלפיהם שלושת מבצעי הסיאנס הם בעצם גילגול של דמות מיסטית, להלן סיפורה:
אלוהים (הידוע גם כ – 7) יצר מלאך שביעי, אותו מלאך, כתוצאה מכוחו העצום, חולק לשלושה ישויות נפרדות, כל אחת בנפרד חלשה יותר מהמלאך השלם וכל אחת מייצגת מספר גורמים המשולבים בשלושת הדתות המונותואיסטיות. הישות הראשונה הינה הקסם, כוחה הוא ברגש, בלב והיא הקרובה לדת היהודית, השניה הייתה הכוח, נושאת החרב ומזוהה עם האיסלם והשלישית, הייתה התבונה, נושאת המשולש, המזוהה עם הנצרות.
כתוצאה מהכוח הרב של המלאך המשולב, נאסר עליו להתאחד לישות אחת. בהקבלה למרד המלאך אשמדאי, שמרד באלוהים והושלך מגן עדן וכך הפך לשטן, כך התאחד גם המלאך השביעי, מתוך מטרה לבצע גירוש שדים מלאכי והעונש שהוטל על המלאך היה בכך שהוא יחולק לנצח וששלושת חלקיו יתגלגלו כבני אנוש בכמשך כאלף גילגולים, כשבכל גילגול האח המיצג את הכוח, האיסלם, יהרוג את זה המזוהה עם הקסם, היהדות. סופו של העונש, הוא לאחר אלף גילגולים, כשהשלושה ימצאו עצמם כחברים, בימינו אנו ועליהם תטול משימה שתאפשר להם לכפר על החטא הקדום, ניחשתם?
בדיוק, על השלושה להזהיר את העולם מפני מבול שני שיבוא להחריב את העולם.
חלק ה'
דברים הסתבכו, סשן הסיאנסים המשיך במהלך חצי שנה בערך, כשכל הזמן אנחנו מקבלים מסרים מוזרים, חלקם אמיתיים וסיפור שנרקם והפך להיות גדול ומוזר מידי מכדי שנדע איך להתמודד איתו עד שלבסוף הדברים הגיעו לכדי פיצוץ כשהתחלנו להביע ספקות לגבי הדבר.
חברתו של פילו בתקופה טענה כי הותקפה ע"י ישות כל שהיא והיא הציגה שריטות שהתאימו לטענותיה, עד כמה היה הדבר אמת, אני לא יודע, אבל את הנושא סגרנו בלילה הזוי במיוחד, נסיעה בחצות למאה שערים, למפגש עם כמה רבנים מהנחשבים במדינה, לצרכי יעוץ קבלי...
מאז התרחקנו מכל נושא הסיאנסים, מספיק לילות רדופי סיוטים...
ובחזרה לאורפנד לנד...
לפני כשנה בערך כבר ידעתי מקובי שיש אלבום חדש בדרך, הספקות, אני מודה, היו גדולות, ידעתי שמחצית לפחות מהלהקה כבר אינם מרוכזים במטאל כפי שהיו. קובי, ללא ספק גורם מכריע בלהקה, הספיק לנדוד מוזיקלית רחוק רחוק מהמקורות שיצרו את הלהקה והפחד שאורפנד לנד כבר לא יהיו מה שהיו נהיה מוחשי יותר. הדבר הפך להיות מאיים יותר כשקובי בישר לי על הקונספט שהוא החליט לבסס עליו את המילים. אם עד היום התוכן פחות או יותר הונע ע"י מה שכתבתי, בחיבור עם כיוון כלשהו שקובי הביא, הפעם הנושא והכיוון הוחלטו מראש ע"י קובי והם היו – נכון, המסרים שהועברו אלינו בסיאנסים... כהשראה ליצירת הגיבורים באלבום שמתחברים לסיפור המבול על פי "אורפנד לנד". הרעיון הבסיסי היה להשתמש בסיפור המתאר את יצירתו של המלאך השביעי, המורכב משלוש ישויות נפרדות, איחודו בגן עדן, העונש שהוטל עליו וגלגולו כשלושה בני אנוש אשר מנסים למנוע מבול נוסף, ללא הצלחה.
קובי למד את הנושא ביסודיות, אני אישית קראתי קלסר עב כרס שקיבלתי מקובי העוסק בסיפורי המבול מתרבויות שונות שהוא אסף, אבל ההשראה האמיתית באה מתקליטי העבר של הלהקה. מבחינה מסוימת כתיבת האלבום הייתה הקלה ביותר, המוזיקה, הקונספט, הרעיון שמאחרי כל שיר, אפילו חלק משורות השירים היו קיימים, כעת נותר רק להפיח חיים בכולם ולמלא אותם בתוכן שיעשה צדק עם הקונספט המורכב.
מספר שכבות של עומק כבר היו בסיפור, ההקבלה של המלאך לסיפורו של השטן, המלאך אשר הושלך מגן עדן, המספרים המיסטים, 7 ו-3, גלגול חלקי המלאך כשלושת הדתות המונותיאיסטיות, ההרג של הישות היהודית בידי הישות המוסלמית, ההקבלה של השימוש והעונש בשלושת חלקי המלאך לסיפור איוב ובמקביל לרעיון עבד ה', ההקבלה ליונה, כאשר התיבה הינה המקבילה לבטן הלוויתן, כמו שאמרתי, הבסיס היה שם וכך נכתבו השירים.
לגבי המשולש, הסמל המתנוסס על האלבום ושאותו תכנן אורי בצורה מדהימה, המשלוש מכיל את כל המוטיבים המייצגים את שלושת הדמויות, כל המרכיבים שמייחדים אותן, הם קיבלו חיה, צבע, סמל, תכונה, מספר נומרולוגי וכו'. באמצעו כמובן המספר 7, המייצג את האלוהים, ניתן לבלות הרבה זמן בזיהוי כל המוטבים השונים, אבל אני דווקא אפרט לגבי השירים , המילים וכוונתם:
השיר הפותח את האלבום, (The Birth Of The Three (the unification מתחיל ישר ולעניין. השיר הוא מעיין אקספוזיציה המתארת את חלקו הראשון של הסיפור, המקור המלאכי שלו, לשביעי (האלוהים) היה בן שביעי, המלאך השביעי, גיבור סיפורנו. המלאך חולק לשלושה, כשכל ישות קיבלה מוטיבים המזהים אותה כמי שהיא ולאחר פירוט הדמויות, מתוארת הסיבה מדוע חולק המלאך לשלושה, שהיא הפחד של אלוהים מכוחו המאוחד של המלאך, העלול לקרוא תגר עליו וכאן ההקבלה הראשונית למלאך הנופל, לוציפר, שקרא תיגר על אלוהים והוא והמלאכים שנלחמו לצידו הושלכו לגיהינום. סיפורנו ממשיך כאשר המלאך, מתוך כוונה טהורה (גירוש כוחות אפלים) התאחד וכאן גם הקבלה לסיפור התנכ"י של אדם וחווה, שביצעו חטא, שלא מכוונת זדון, אך עם זאת נענשו בגירוש. הקבלה שתופיע לאחר מכן שוב במהלך הדיסק, העונש המוטל על השלושה הוא כאלף גלגולים כבני אנוש על פני האדמה, כשאיחודם לאחר אלף הגלגולים הוא למטרת הזהרת העם מפני סוף העולם - מבול שני.
השלושה משווים גם לאיוב, מוטיב עבד ה', אשר נאלץ לשאת על גבו את חטאי העם כולו, השורה "The second unification of the angel seven, three human souls merged, as in heaven," מתארת בעצם את האיחוד המטפורי של המלאך, לא פיזי, כי אם רוחני, למען מטרה אחת, הצלת העם. בבית הבא נעשה דימוי נוסף, לנצרות הפעם, "הצלב רעד לצליל נעיצת המסמרים", כשישו משווה הפעם לעבד ה', בנו של האלוהים ע"פ הנצרות, אשר נוטל עליו את חטאי האדם. השיר מסתכם ברגע האיחוד, המטפורי כמובן, בו נולד המלאך מחדש, הרגע מתואר ב: “Ice steamed and fire froze”.
השיר שני, Ocean Land (the revelation) הוא בעצם החזון הראשון שנגלה לשלושה, "בפני עיניים שאינן עוד שרויות בעיוורון, נגלה מחזה נורא אשר משסע את הנשמה", השלושה רואים בעצם את התוצאות של המבול השני, השלושה רואים אוקיאנוס היכן שפעם הייתה אדמה קדושה שהתייתמה, ומבינים שכאן יהיה כס המלכות הימי של האנושות. “This place where man used to be born, will be man’s water throne”. השיר נכתב במשולב עם עדן ועובד נהדר גם בזכות הרעיון המצמרר שבו וגם בזכות בניית השירה והמוזיקה שמגיעה לקרשנדו, עוד ועוד מוטיבים מצטרפים לקראת סופו, עד לסיומו הדרמטי.
The Kiss Of Babylon (the sins), השיר המתאר את העולם המתנהל כחטא, דוגמת בבל העתיקה, המצוינת גם בתנ"ך (מגדל בבל) וגם בברית החדשה (Revelations) כמעין כור היתוך של חטאים (the great whore of Babylon), הערצת אלים הדורשים קורבנות אנוש, דמם של תינוקות. הכוונה היא גם לאותן תרבויות המוזכרות בתנ"ך, עובדי המולך המשליכים תינוקות לגיא בן הנום, וגם כמשל לתרבות ההמונים, ועל זמננו אנו, עבודת כוכבי קולנוע ומוזיקה כאלילים. השיר ממשיך בדימוי של האנשים לציפורי דרור, ציפור הידועה בתרבויות רבות כמלוות נשמות אל ממלכת המוות (למי שלא קרא את the dark half של סטיבן קינג, מומלץ): Fallen sparrows fall as one into a mass grave; they are the souls of men that could not be saved.
ההמשך הוא תחילת המסע של השלושה בעולם, רואים את חטאי המין האנושי, השיר יוצר קישורים, גם במוזיקה וגם במילים עם שני שירי עבר של הלהקה, ואז ניתנת עוד הקבלה תנכ"ית, כולנו מקבלים את אות הקיין, שקיבל קיין לאחר שרצח את אחיו: Son slaying father, a Cain’s mark upon us all. סוף השיר והקטע העוקב, A’salk הם בעצם תחינה לאלוהים, מוטיב הממשיך בכל האלבום, המראות ומסע הייסורים, מלווים בתפילות ובפניה לבורא.
שיר חמש, Halo Dies (the wrath of god) מתאר את זעמו הקרב של האל, halo היא ההילה המקודשת המתוארת באופן מסורתי כמקיפה את ראשי המלאכים, והשיר רומז על נפילתם של בני האנוש, ומות ההילה המקודשת שליוותה אותם כיצירי האל. השיר מתאר את זעמו של האל מגוף שלישי תחילה, all men shall fall as able fell to Cain, כלומר, בני האדם יפלו שדודים כפי שהבל נפל בפני זעמו של קיין, הקבלה קצת בעייתית, אני מודה, שחושפת קצת מהאמביוולנטיות של הלהקה. השלב שאחרי הוא אחד הזועמים ביותר שיצרה הלהקה מאז ומעולם, תקיפה קטלנית של מטאל, מגובה במילים תוקפניות, בלתי מפויסות, המאוד לא אופייניות ללהקה, הטקסט הוא בעצם דבריו של האלוהים, המתחייב לנקות את העולם באמצעות להבה, אוקסימורון למים שבעצם ינקזו את העולם מלכלוך.
מטאפורה נוספת היא לייסורי הלידה, וכאן בעצם מובהרת כוונתו של האל, שרואה במבול לא מוות, אלא הליך לידה כואב ליצירת עולם חדש וטוב יותר: “The pains of birth are felt again”. סוף דבריו הם תליית האשמה בשטן, שפיתה את בני האנוש לחטא, ושוב מוזכרת חווה, שפותתה ע"י השטן והובילה אחריה את אדם: “Eve he drove astray and Adam to believe her”. השיר מסתיים בנימה חיובית, האל כן מחפש את החזרה בתשובה של ילדיו, כדי שהעולם יוכל להחלים.
The lord seeks their repentance so he will
So his children may mend their ways and heal
השורה, דרך אגב, נעלמה באופן מסתורי מחוברת האלבום... וכשניסיתי לכתוב אותה כאן, צצו לי איזה מליון באגים ב word שבמשך שעה בערך מנעו ממני לשכתב אותה! השטן מנסה להעלים את המסר החיובי?
לעולם לא נדע....
חלק ו'
לאחר נבואת הזעם שמונחתת ב-Halo Dies, סיפורנו ממשיך.
השיר A call to awake (The Quest) מספר כיצד שלושת גיבורי הסיפור יוצאים למסע ובו הם מנסים לשכנע העם לתקן דרכיו, "Beg them to repent so they might be saved". השלושה יוצאים למסע, בים וביבשה, ומנסים להעביר את המסר, בשיר הנ"ל שוב תרם עדן המולטי כשרוני טקסטים, שבירת הקצב שמתחילה במשפט “and so spoke the prophets” מעבירה אותנו לתגובת המון זועם לדברי הנבואה, לקטע הזה אחראי עדן בלבד, השיר מסתיים בכך שההמון הזועם רוצה לסקול את השלושה למשמע נבואתם ואינו מוכן לשנות דרכיו, מה שיוביל לסוף המתבהר והולך.
הקטע הבא, building the ark היינו קטע אווירה שקט, מקהלות השרות בלטינית את ההנחיות שניתנו לבניית התיבה המקורית ,תיבתו של נוח, המעורבות שלי בקטע הנ"ל מתחילה ומסתיימת בשורות ששר קובי לקראת סוף הקטע, לפני המעבר ל hook היפיפייה שבסופו, “Thy servants are we, our lord who sits up high, Thy staff and thy rod shall comfort and guide our hands" המדובר במשחק על תפילה נוצרית, המנוצלת לפניה ותחינה לאל להנחות את ידיהם במלאכה של בניית התיבה.
נורא אל נורא היינה תפילה מסורתית, התרגום כאן הוא היחידי שמקורו אינו בברית החדשה או בתנ"ך דובר אנגלית, כי אם נעשה על ידי, השיר הוא בעצם שיר הלל לכוחו של האל, מובן מתוך הקונטקסט בדיסק כי המדובר בפניה של השלושה אל האל, לפני המבול הגדול הצפוי להגיע, הסולו פסנתר בשיר מייצג את העלייה לתיבה, דמיינו לכם באותו סולו שיירה של יצוריי החיים עולה לתיבה.
The calm before the storm מסמל את הדרך למבול המתקרב, הרוחות שורקות והשמיים מאפירים לאיטם, רוח ים קרה נושבת ועלים עפים ברוח, הסופה נמצאת בדרכה אלינו, ה"אובר טון" שיש במעבר בין הגיטרה האקוסטית לצלילי הקלין, מסמל את טיפת המבול הראשונה אשר פגעה באדמה היתומה.
Mabool (the flood) מתחיל את הסופה השוטפת את העולם, המטאפורות המדמות המים לאש מסתיימות, כאן מדובר בסופה של גשם בכמויות שטרם נראו מאז... טוב, מאז המבול הקודם. קישור חזק מאד שאני לא חושב שעשו רבים, הוא לעידן הקרח, אותה תקופה קפואה שבה קרח כיסה את העולם והשמידה כמויות אדירות של חיים מהאדמה, הדבר מקביל באופן מסוים למבול, כול טבעי עצום שמכסה את העולם שהכרנו ומוחה את מרבית החיים.
השיר נפתח בתיאור תנכי של המבול, אלוהים מוחה את היקום (מלשון קיום, לא במובן הקוסמי) אשר יצר, השלושה שרויים בתיבה, מלאים בפחד “Behind the walls of this hallowed ark of wood, Our prophets found a revelation which they now understood". השלושה מבינים את הכוח והאימה האמיתית ששוררת בחוץ, שימו לב לקישור לשיר קודם, קירות העץ המפרידים בין השלושה לאימה שבחוץ הם hallowed, מקודשים, בקונטרסט ל-sacred hallo, ההילה המקודשת ש "מתה" ונעלמה מבני האנוש כפי שתואר לפני מספר שירים...
הדמיון לגיהנום, שוב קישור למלאך הנופל, מופיע לאחר מכן “hell shines above us and the fire’s bright", הברקים המציתים את השמים גורמים להבנה כי עולמם הקודם חרב, כעת נעשה שימוש במספר מטאפורות צבעוניות שנועדו להעצים את התחושה שמעביר השיר האפי:
“Shattered glass reflects this shattered world”
ו-"Thunder roars as a lion caged"
מותן של האומות האנושיות מתואר ככפרה על העוונות שלהן:
“"Redeeming their sinful ways with their souls".
בבית הבא נמצאות שתי השורות האהובות עלי ביותר, אי פעם, בכל טקסט של הלהקה:
“In halls of infamy this day shall live
llike the burning of Rome and betrayal of eve”
היום הזה ייזכר לשמצה לנצח, כמו שריפתה של רומא ובגידתה של חווה. וכאן, אדונים וגברות, נסגר המעגל, האזכורים לחווה, המפותה ומפתה לחטא באים לסגירה, תיאור היום כמקביל ברמה השלילית שלו לבגידתה של חווה וכן השוואתו ליום בה הושמדה רומא, להזכירכם, ע"י הקיסר שלה בעצמו, מהווים הקבלה לנעשה בסיפורנו אנו; עולם שבעצם הושמד לא בידי האל, אלא בידי תושביו שחטאו והביאו ההשמדה על עצמם, בדיוק כשם שחווה, אשת אדם היא הבוגדת ולא הנחש – בן דמותו של השטן, כלומר – העונש, הרוע, מקורו מבפנים.
השיר מסתיים בכיוון חיובי יותר, של קריאה לחזרה בתשובה (חזרה בתשובה זה לאו דווקא להיהפך לדוסים, לאלה שקצת נבהלו עכשיו...) והמשך דרך לאלו שנשארו בחיים:
“Go in peace and find thy faith
Evolve thy self and lose all hate
So a heaven you may create”
השיר העצום מסתכם ב-"el nora alila the vengeful god" ומתחבר לשיא של הדיסק, “The storm still rages inside”, השורה המזוהה עם הלהקה כבר שנים הופכת למתאימה מאד בדיסק הנ"ל, במעבר פתאומי, נוחת השקט, והסופה נרגעת, פנים התיבה משווה לבטן הלויתן ויונה בתוכו, הצדיק שלו לא קרה דבר גם לאחר שנבלע ע"י לוויתן, הקבלה לשלושת הנביאים, ואז:
“Inside the ark the sounds desist”. השלושה נישאים כארבעים ימים וארבעים לילות על פני האדמה, והשיר מסתיים בתפילה לבורא: שמע את תפילת ילדיך המיותמים, “hear your orphaned child”. המקהלה, כמו המקהלה העתיקה שבימי יוון שימשה כמספר, מבצעת פניה לאל בבקשה להנחות את ילדיו לקרקע יבשה, וכאן מסתיים השיר.
הדיסק מסתיים ללא מילים, צלילי ים רגוע, ואז ציפורים, “the rainbow (the resurrection)”,
השלושה מגיעים לאדמה, וכעת יכול המין האנושי לבנות עצמו מחדש.
אני מודה, בדיסק יש עוד כמויות של מטאפורות, דימויים, משמעויות כפולות, השאלות מהמקרא, קצרה היריעה מלהכיל את כולם וכאן יוכלו המאזינים להשלים כל אחד לעצמו את החסר, כי המבול, ככל שאפרש ואדבר עליו, הוא חוויה רגשית עצמית, ולכל אחד הוא יכול לומר דבר אחר...
וכאן תם הסיפור... לבנתיים
(אלון מיאסניקוב)
|
