23/03/2010
מת על מטאל - על רדיו ושני אחים
מאת: אופיר מסר
מרואיינים: ליאור וניב פלג, "מת על מטאל"
יש הטוענים שפורמט הרדיו מת, אך יש גם כאלו שחושבים שזה עדיין המקום הכי טוב להכיר ולהנות מהדבר הזה שנקרא מוזיקה, תלוי כמובן באיזו תחנה ועד כמה השדרן יודע משהו מהחיים שלו. כשמגיעים למטאל, אין יותר מדי היצע מבחינת תוכניות רדיו בנושא, לפחות מאלו שלא משודרות רק באינטרנט, אך אחת התוכניות שנמצאת בשטח כבר למעלה מ-3 שנים היא "מת על מטאל" בהנחייתם של האחים ליאור וניב פלג. התוכנית שהחלה בירושלים ועם הזמן הגיעה גם לאזור המרכז ולאינטרנט כמובן, משלבת בין מוזיקת המטאל, לבין חוש ההומור המטורף של הצמד, ולמעשה נותנת מקום לא רע בכלל להכיר בו להקות ולקבל גם מידע שלא תמיד תמצאו בכל מקום. לא מזמן "מת על מטאל" חגגה 100 תוכניות, ולכבוד זאת, או בעצם, כדי להבין מה גורם לתוכנית להמשיך ולדהור קדימה, תפסתי את האחים לרב-שיח מרנין, וזה מה שיצא.
ברכות לאחים פלג. נתחיל בהיכרות קצרה, אנא הציגו את עצמכם ואת תוכנית הרדיו שלכם.
ניב פלג: ובכן שמי ניב פלג והבחור שכאן לצידי קורא לעצמו ליאור פלג ואף טוען כי הוא אחי, אך ללא כל הוכחה. במשך שלוש השנים האחרונות אנחנו מגישים את התוכנית "מת על מטאל" שבבסיסה מוזיקת מטאל משובחת מהארץ ומהעולם, על כל סוגיה, גווניה, ומכל הזמנים. לכל זאת תוסיפו קורטוב הומור, והמון מידע, ראיונות מהארץ ומחו"ל וכמה דמויות מטורפות, וזו בעצם תוכנית הרדיו שלנו.
ליאור פלג: מתוכנית רדיו קטנה שעסקה בעיקר בהגשת מטאל על שלל סוגיו ברדיו באופן היתולי ע"י שני מנחים שפוכים גדלנו להיות לתוכנית נושאת דגל המטאל ברדיו הישראלי, אשר שלל להקות המטאל בארץ (וגם בעולם) לוקחות בה חלק כיום.
מאיפה הגיע הרעיון לעשות תוכנית רדיו, ועוד על מטאל?
ליאור: רצינו לעשות תוכנית רדיו קודם כל כי רדיו היה מאז ומתמיד מדיום שחוץ מחדשות תמיד סבב סביב מוזיקה. העובדה שסצינת המטאל כמעט ולא קיבלה חשיפה מצד תחנות הרדיו השונות מאוד הכעיסה אותנו, רצינו לגרום למצב שגם מטאליסט ישראלי יוכל לנסוע במכונית, לפתוח רדיו, ולשמוע Slayer, כמו בארה"ב. מלבד זאת, אנחנו כבר שנים בתחום וכמויות המטאל שעברו בווקמנים \ דיסקמנים \ נגני ה-MP3 שלנו היא כל כך גדולה, שהבנו שהגיע זמן שנחלוק את זה עם העם. כשהיינו צעירים יותר, נהגנו להאזין לתוכנית רדיו בשם "עסק שחור", זה היה קאלט - צחוקים, קטעים, חוסר גבולות ומעצורים, לא היו דברים כאלו, אבל את המוזיקה שלהם לא ממש אהבנו... אז "מת על מטאל" היא ה"עסק שחור" של המטאל.
ניב: כן, עסק שחור הייתה בהחלט ההשפעה שלנו, ותמיד חשבנו "הלוואי ויכולנו לעשות את מה שהם עושים, רק עם מוזיקה טובה". מלבד זאת, כל מטאליסט בארץ התלונן במהלך חייו על הסצנה בארץ ועל איך אף אחד לא עושה כלום ולמה רק ילדים קטנים הולכים להופעות ולמה הלהקות לא מגיעות ובין השאר גם למה אין כמו בשאר העולם - תחנת רדיו של מטאל. אז כן לזה עדיין לא הגענו, אבל וודאי שלהביא את הלהקות הגדולות ביותר בארץ וגם כמה מהאדירות שבחו"ל לראיון, להגיש את המוזיקה החמה ביותר ואת החדשות הטריות מעולם המטאל מידי שבוע, זו התחלה טובה.
ליאור: אגב, יום אחד הקלטנו תוכנית ברדיו הר הצופים ומייד אחרינו הייתה התוכנית "רדיו הר הצופים מארח" וקוואמי דה-לה פוקס - המגיש המיתולוגי של "עסק שחור" - בדיוק התארח שם. יצא לו לשמוע את התוכנית שלנו, והוא אמר למפיק שידורים "איזה תוכנית קרועה, זה גדול" - זה היה רגע מאוד חשוב בשבילנו. כמובן שמיד אח"כ ניסינו ליצור איתו קשר כדי שאולי הוא יוכל לקדם אותנו לתחנות המסחריות. למרות שזה לא ממש צלח עד כה, הוא עדיין איפשהו ה"מנטור" שלנו מבחינת ההומור וחוסר הגבולות.
איך הגעתם בעצם לרדיו? אני מניח שלא נכנסתם בדלת הראשית עם דיסקים של Megadeth...
ליאור: בזמנו, ניב ניהל מסעדה מקומית בירושלים כשלפתע נכנס לשם אדם קירח ומוזר, האיש שאל לפשר מוזיקת המטאל המשובחת שהתנגנה במקום (למיטב זכרוני משהו מ-Painkiller של Judas Priest, אבל אולי אני ממציא), וניב התחיל לדון איתו על מוזיקה. האדם התברר להיות דודו המנחם, מפיק שידורים ברדיו 106FM ירושלים, אדם מוכר מעט בעצמו בסצנת המטאל הירושלמית העתיקה, בעל חנות הדיסקים "פרוזאק" וחבר לשעבר בלהקת הת'ראש האלמותית הירושלמית "שוורצעחיה".
ניב: בזמנו לא היה לי שום מושג מי זה דודו, ומבחינתי הוא היה סתם אדם קירח ותמהוני שאוהב להסתובב בעיר באמצע הלילה ולהאזין למטאל שאני משמיע וכזה הוא גם כיום, דרך אגב...
ליאור: דודו דיבר עם ניב על הרדיו, וסיפר לו שהתפנתה משבצת פנוייה בתחנת 106FM, והציע אם הוא ירצה לנסות להיכנס עם המוזיקה שלו. באופן טבעי הוא סיפר לי על ההצעה שנשמעה מאד מרתקת, ומפה לשם הגענו למצב שאנחנו מקליטים פיילוט לתוכנית מטאל. הפיילוט נכתב בצורה שמאוד דומה למה שאנחנו עושים היום (רק שכמובן אז לא היה לנו מושג מהחיים שלנו איך עושים תוכנית רדיו), וכמובן שכמו כל תחנת רדיו בארץ, המנהל של התחנה התנהג כמו פלצן גדול ודחה את הפיילוט על הסף. עבדנו דיי הרבה על הפיילוט והיו בו רעיונות לתוכנית שמשלבת הומור קיצוני ומוזיקה קיצונית, אבל זה לא התקבל. הסיפור דיי שבר אותנו, אבל אני החלטתי שאני נכנס לרדיו ויהי מה.
ניב: ואני לעומתו אמרתי - אם זה לא טרו זה לא שווה כלום...
ליאור: ניב באמת אמר "או שעושים את זה כמו שאנחנו רוצים או שנוותר וזהו", אני אמרתי שנעשה להם Infiltrate (או הסתננות בתרגום חופשי), אז כתבתי פיילוט רגיל לחלוטין לבני אדם שלא מבינים צחוקים ועניין - תוכנית מטאל אינפורמטיבית נטו ויבשה מכל צחוק - הם קראו, אהבו וקיבלנו תוכנית רדיו! וכבר בתוכנית השנייה עשינו מה בז*ן שלנו... [צוחק]... משם חזרנו למתכונת שתוכננה מראש - שני מנחים, צחוקים, דינמיקה, אינפורמציה, חדשות, חיקויים, אילתורים, והכל כמובן סביב מוזיקת המטאל.
שאלה מתבקשת, למה דווקא מטאל ולא רוק או אמביאנט נגיעות מההימלאיה?
ניב: היינו בעבר שומעים סוגים שונים של מוזיקה, ועד היום אנחנו בסך הכל מכבדים את היוצרים שבאים מז'אנרים אחרים לגמרי. אני אישית למשל מאזין גם לדברים אחרים, כולל רוק אמריקאי, פופ, ראפ, אלקטרוני, אלטרנטיבי, אבל בסופו של דבר אני מרגיש ששאר סוגי המוזיקה הם יפים, אבל הם לא נותנים לי את הכאפה העוצמתית של המטאל. המוזיקה הזאת נותנת לנו כח כשרוצים להוציא את העצבים, כשרוצים לבטא תסכול, ומצד שני, המוזיקה הזו מרימה אותנו הכי גבוה כשרוצים לשמוח ולחגוג. יותר מהכל, מוזיקת המטאל מרגישה בעבורי כשילוב מנצח בין כח לאומנות. כי למשל קח מוזיקה קלאסית, יש שם המון אומנותיות אבל חסר לי שם כוחניות, ולעומת זה יש לך את המוזיקה האלקטרונית שמלאה בכח לפרצוף, אך רק יוצרים נדירים מצליחים להעביר דרכה גם רגש, ואלו הטובים שביניהם.
ליאור: אני גיליתי את המטאל לפני איזה 17 שנים ומאז אני שורץ כמעט ורק שם (אין מה לעשות מסיבת סמים בטבע זה רק מוזיקה אלקטרונית) - קשה לי למצוא ריגוש בסוגים אחרים של מוזיקה. המטאל בימינו כל כך מגוון, כל סוג אחר של מוזיקה שבא לי אני מוצא בתוך המטאל ככה שאני אף פעם לא צריך משהו אחר - אם בא לי כאסח אני שומע מטאל פרופר כמו Megadeth הישנים, Slayer או Warbringer וכו', אם בא לי "פופ" יש את Avenged Sevenfold או Scar Symmetry, ואם בא לי "קלאסי" אני הולך על Symphony X וכו'. בקיצור, יש הכל.
ניב: אם לא הייתי מקשיב למטאל, סביר שלא הייתי משתתף בתוכנית רדיו, כי זה לא היה לשם ההשתתפות בתוכנית ברדיו, אלא לשם העברת התכנים המטאליים וקידום המטאל.
עם עידן האינטרנט ואתרי החדשות, למה בחרתם דווקא בפורמט הרדיו שנחשב יחסית מת, או לא פופולארי כיום? לא עדיף לפתוח איזה בלוג או משהו בסגנון?
ליאור: תראה, דווקא בגלל שהמדיום הזה הוא רק להאזנה, הוא נותן 100% תשומת לב למה ששומעים, ובעיקר למוזיקה. חוץ מזה, אנחנו לא רק ברדיו, אפשר לשמוע את התוכנית גם באינטרנט, ובאמת, אנחנו כרגע מולטי פלטפורמתיים, גם בפייסבוק \ מייספייס \ אייקאסט וגם בשתי תחנות רדיו שונות. ישנה גם אפשרות שבעתיד התחנה שלנו תיכנס גם לכבלים ולערוצי המוזיקה של Yes ו-Hot.
ניב: אם היה לנו בלוג בנושא אומנות למשל, המון "מומחים לאומנות" לא היו מתעניינים ואף היו מרימים גבה מהסיבה שהיו סבורים שהם כבר ראו את כל האומנות שיש לעולם הזה להציע. לפעמים ישנה הרגשה שמטאליסטים חושבים שלהאזין לרדיו, לתוכנית מטאל, זה מגוחך כי הם כבר יודעים הכל, ושמעו הכל, אבל הם לא מבינים שהעיקר כאן הוא לא חינוך למטאל או להראות מי יותר חכם ממי, אלא חוויה משותפת של אנשים מהסצנה שנהנים מהמוזיקה הזו. המטרה שלנו כיום היא לסמן את התוכנית כמקום האמיתי בישראל למטאליסטים, מקום שאפשר למצוא בו מוזיקה חדשה, להיזכר במוזיקה קלאסית וטובה, לצחוק משטויות, ולהאזין לראיונות ולמה שיש ללהקות שכולנו אוהבים לומר.
ציינתם מקודם שיש לכם בתוכנית דמויות. איך נוצר הרעיון הזה?
ליאור: הדמויות זה דבר מורכב ותהליך אחושרמוטה של צמיחה והתפתחות. היו דמויות שהתחילו מניב שהוא מעין "טל פרידמן" של התוכנית שלנו, והוא היה ידוע כבר כפסיכופט לא נורמלי בעל יכולת אילתור פנומנלית. הוא היה פשוט ממציא דמויות על המקום בתוכניות הראשונות, חלק מהן הצחיקו מעט ושרדו מספר תוכניות, חלק מהן היו קורעות ואיתנו עד היום וחלק היו חרא ומתו... הדמויות מהוות חלק בלתי נפרד מ-"מת על מטאל" - חלקן חיקויים של אנשים מעולם המטאל (ג'יימס הטפילד, דייב מאסטיין, אנג'לה גוסואו, סטיר מ-Satyricon וכו'), חלקן פשוט חיקויים של דמויות שמצחיקות בכל מקרה (ארנולד שוורצנגר, דודו טופז [ז"ל], מייקל ג'קסון [ז"ל] ועוד), וחלקן פשוט דמויות מונפצות ממוחו האפל של ניב. הן שירתו אותנו טוב בתוכנית, ולימים נוצרו "פינות" שחלקן מאופיינות בדמויות מסויימות. אנחנו לוקחים המון חתכים מהאוכלוסיה הישראלית ומעולם המטאל ומכניסים אותם לסאטירה שלנו.
ניב: המטרה הייתה לעניין את קהל המטאליסטים, שמלבד האהבה שלהם למוזיקה, הם בדרך כלל אוהבים כוסיות, חומרים ממכרים, וגם לצחוק. לגבי הכוסיות, הבאנו אנשים כמוך אופיר, להתארח בתוכנית. לגבי החומרים הממכרים ישנה פינה שנקראת "אינסטרומטאל" המוגשת כולה ע"י זוג סטלנים שבחלק מהפעמים לא ממש היה צריך להתאמץ בשביל לחקות אותם, אם אתה מבין למה אני מתכוון... ולגבי עניין הצחוק, אנחנו משתמשים כאמור גם בהמון חוש הומור בסגנון "עסק שחור" המבוסס על הדיאלוגים ביננו, וביננו לבין אורחים, וסובב סביב המוזיקה, וכמובן גם בכל הדמויות. אגב, מי שיצא לו להקשיב לתוכנית ה-100 שלנו, יכל לשמוע קטעים נבחרים של רוב הדמויות הללו.
האחים פלג ועבדכם הנאמן מדברים פסטיבלים
מאיפה אתם מקליטים את התוכנית? איך אפשר להאזין לכם?
ליאור: ניתן להאזין לנו בכל מוצאי שבת ב-23:00, ב-106FM רדיו הר הצופים, בירושלים, וב-106.4FM, הרדיו הבין-תחומי, באזור המרכז. למעשה אנחנו מקליטים באולפן של 106.4FM בהרצליה. זו תחנה חדשה שקמה ממש עכשיו, ולמיטב הבנתי היא התחנה הכי משוכללת בארץ ואחת מ-10 תחנות הרדיו הכי מתקדמות בעולם. היא עוד הולכת לגדול בהמשך השנה אחרי ההשקה הרשמית שלה. חוץ מזה, אפשר תמיד להאזין לכל התוכניות שלנו דרך אתר ה-iCast.
איך אתם בעצם מרכיבים או עובדים על תוכנית? אני מבין שזה לא בלייב...
ניב: ידוע לנו שלעשות תוכנית "לייב" זה הכי "אין", אבל בעצם זה ממש אבסורד, כי כמה שהשדרן והצוות יהיו מקצוענים, תמיד יהיה מה לערוך, להוסיף או להוריד בכדי לשפר את חוויית ההאזנה, ולכן למרות שזה קשה בערך פי 10, אנחנו מקליטים את התוכנית, עורכים אותה בתהליך ארוך ומייגע, מפרסמים אותה ברשת (כולל פוסטר שמיוצר במיוחד לכל תוכנית). עד שזה מגיע לאוזן של המאזינים שלנו, התוכנית בעצם עוברת שעות רבות של עבודה והשקעה.
ליאור: צריך למהר לעשות מחקר, לכתוב שאלות, להביא מוזיקה חדשה, לספק את האנשים, להקליט בזמן ולהספיק לערוך עד למועד שידור התוכנית. זה לא קל בכלל, זה אפילו קשה ולעיתים ממש מייגע. אין לנו כל רווח מהתוכנית חוץ מהסיפוק והאהבה שאנחנו מקבלים מהמאזינים. לדוגמה עכשיו תוך כדי הראיון אני מקבל SMS מלהקה שריאיינו, והסולן אומר לי שהוא שומע מאז את כל התוכניות שלנו, וסחתיין ואיזו עבודה טובה אנחנו עושים ושנמשיך - זה עושה טוב. אני קורא את התגובות ברשת וזה עוזר, כי להריץ כזו תוכנית שבועית זה ממש לא קל.
ניב: מובן שיש גם הבדל בין תוכנית פשוטה כמו שהיינו עושים בהתחלה בה פשוט מגישים מוזיקה ומעבירים כמה בדיחות שעולות לך באותו הרגע, אך כיום כאשר אנחנו יודעים לכמה אנשים זה עומד להגיע, יש לנו דרישות הרבה יותר גבוהות מעצמנו, ואנחנו משתדלים להגיע הכי קרוב לשלמות שיש באפשרותנו. אם זה אומר להזמין להקות פעמיים או שלוש בחודש לראיון, אז הקהל לא מבין שבניגוד לתוכניות רדיו אחרות אנחנו ממש חוקרים על הלהקה לפני כן ודואגים שגם אם חשבנו שאנחנו ממש מבינים הכל לגביה, לדעת גם מעבר. אנחנו דואגים לבדוק ראיונות קודמים כדי לא לחזור על אותן השאלות, וכמובן להכיר את המוזיקה של הלהקה לעומק, שתהיה אפשרות ממש לדבר עליה ולא סתם להקריא שאלות יבשות מנייר ואז להכניס דיסק שהלהקה מביאה לי באותו הרגע, בלי לדעת מה זה בכלל, כמו שאני יודע שיש שעושים.
ליאור: אנחנו לא מקליטים לייב מבחירה. הציעו לנו מיליון פעם לעשות לייב, אבל זה גורע מהאיכות של התוכנית, אי אפשר לשלב סאונד אפקטס במידה מספקת, אי אפשר לסנכרן את המוזיקה והדיבור בצורה מושלמת, בקיצור זה דיי חרא... שלא לדבר על זה שהמרואיינים לא זורמים - אם הם לחוצים, אם הם מגמגמים או טועים, כולם ישמעו את זה. אנחנו נותנים בית חם ללהקות, הן מרגישות אצלנו הכי סבבה שאפשר ואח"כ רוצות לחזור ולעשות "מת על מטאל" עוד פעם. אנחנו מוציאים את כל החרא ונותנים למאזינים את כל מה שמעניין - אצלנו הם יודעים שהם לא ישמעו קטעים יבשים ועלובים כי אם יש כאלו אנחנו כבר נוריד את זה בעריכה בשבילם לפני כן...
ניב: קח לדוגמא את הראיון שעשינו עם Orphaned Land - זה ראיון נפלא של שעה שלמה שכולה מהסוף להתחלה מעניינת ומצחיקה, ראיון שקיבל המון ביקורות נלהבות ממאות אנשים. אבל הראיון הזה היה במקור ארוך בהרבה, והיו בו קטעים מיותרים, ואם היה נעשה בלייב, הקטעים המיותרים היו באים על חשבון החלקים המעניינים, וחבל.
אם כבר הזכרתם את הלהקות שמגיעות אליכם להתראיין, מה תוכלו לספר על זה? יש לכם זכרונות טובים? רעים? דברים שלא ציפיתם? מרואיינים שהפתיעו?
ניב: עד היום ראיינו קרוב לעשרים להקות, רובן מקומיות, וגם כמה גדולות מחו"ל כמו Sabaton או Daath שהתארחו אצלנו לאחרונה... היו המון סוגים של ראיונות. אני מעדיף לא לנקוב בשמות, אבל היו להקות שהנציג שהן בחרו היה לא מתאים, ו\או משעמם, והיו גם מקרים בהם ממש הרגשנו שאנחנו מדברים עם אנשים שלא יודעים על הלהקה של עצמם, ובמקרים הללו במהלך הראיון הייתה אי נוחות אמיתית ודאגה למה שייצא בסופו של דבר. אבל איך שהוא תמיד מצאנו פתרונות בזמן העריכה, אם ע"י קיצור משמעותי של זמן הראיון ומתן מקום גדול יותר למוזיקה, או פשוט רענון הראיון ע"י שילוב הלהקות בפינות - דבר שכיום אנחנו משתדלים לעשות כל הזמן, וגם מייחד את "מת על מטאל".
ליאור: אם אתה מחפש זכרון לטובה, זה לבטח התוכנית עם Orphaned Land - שם יצא לנו לדבר על דברים שהם אף פעם לא דיברו עליהם, לא משהו יבש, אלא דיבור סחבקי, אמיתי ומצחיק על כל מיני נושאים. ראינו שיש אנשים מאחורי המוזיקה. חוץ מזה, הייתה לי הזדמנות להגשים חלום אישי ולשיר יחד עם קובי פרחי את "התחנה הישנה" של טיפקס על רקע השיר "Ocean Land", שתמיד טענתי שהועתק [צוחק]... גם הראיון עם Eternal Gray היה חזק, בעיקר בזכות הפתיחה של התוכנית, שם הכרחנו את דורי בר אור הגיטריסט שחי לו זמן מה בגרמניה, לומר "אנחנו איטרנל גריי ואתם מאזינים למת על מטאל" - בגרמנית!!!
...רגע רגע, ומה איתי?! תודו שהייתי המרואיין הכי טוב בעולם!
ליאור: הכי טוב!... אבל ברצינות, כשהיית בתוכנית אני לא חושב שבחיים שלי צחקתי ככה כשעשית את הקול של הבנאדם הזה שנשמע כאילו הוא מדבר תוך כדי שהוא מעכל את עצמו - אשכרה הייתי צריך לעזוב את האולפן כדי לא להרוס לכולם מרוב שצחקתי...
ניב: לעומת הראיון איתך, הראיון עם Daath האמריקאית היה מאוד מרגש. זאת להקה שאני וליאור עוקבים אחרי הקריירה שלה כבר שנים ולא מצאנו קהל גדול בארץ שהעריך אותה כמו שצריך. אמנם האנגלית שלנו היא ברמה טובה מאוד, אבל בגלל אותה ההתרגשות, ובצירוף העובדה שבקו טלפון בשיחת חוץ דרך מערכות הרדיו לא שומעים ממש מצויין, ובנוסף שתוך כדי השיחה, נאלצנו לסמן אחד לשני מתי להכניס שיר, מתי לעבור לחידון וכדומה - כל אלו הקשו מאוד על דיבור רצוף ועל הריכוז שלנו בהתחלה, ולקח לנו זמן להתאזן... אבל בסופו של דבר יצא ראיון זורם, משעשע ומעניין, כמו שאנחנו נוהגים לעשות עם להקות ש"זורמות", וגם כאן נסחפנו איתם לשיחות אישיות שמעבר לראיון, והיה ממש מהנה ומצחיק.
אילו סגנונות או להקות אתם מעדיפים להשמיע או לא להשמיע? מה אין סיכוי שנמצא בתוכנית שלכם? האם אתם מנגנים רק העדפות שלכם או גם בקשות?
ליאור: אנחנו משמיעים כמעט הכל אז יהיה באמת יותר קל להגיד מה לא - קשה לנו לנגן דברים שאנחנו לא מתחברים אליהם. גם אם יצא שכל העולם אוהב משהו, אם אנחנו לא - אז זה לא יהיה. אם אתה מחפש משהו יותר ספציפי שכנראה לא תמצא אצלנו, זה כנראה דום מטאל. כל חותכי הוורידים האלו, זה לא לטעמנו. אם המוזיקה איטית מדי, מלנכולית מדי, וללא כיוון, היא לא תנוגן. להקות עם חוסר תבניתיות כלשהי זה גם משהו שאנחנו מתרחקים ממנו, לא דברים כמו Unexpect או Meshuggha שזה גאוני, אלא דברים למשל של להקות בלאק מטאל מחתרתיות, שלעיתים עושות רעש לשם הרעש, ולשם השטן, ללא קשר לאומנות איכות ויצירה. אנחנו מנגנים גם בלאק אבל יותר לכיוון המלודי ולעיתים גם בלאק יותר מסחרי כמו של Immortal ,Dimmu Borgir ,Cradle Of Filth וכאלה...
ניב: ייתכן שייצא לנו להשמיע פה ושם להקות שמוגדרות כדום מטאל, אך זה לא סגנון שאנחנו מתיימרים להבין בו או אפילו ממש להאזין לו. ישנם עוד כמה סגנונות בודדים כאלו שאפשר כמעט להכליל ולומר שאליהם אנחנו לא מגיעים, אבל הם מיעוט רציני. אנחנו משמיעים מגוון עצום שנע בין כל סגננות המטאל ממש, ובנוסף אנחנו גם מקבלים בקשות מהמאזינים דרך המייל שלנו ועמוד הפייסבוק. יצא לנו כבר לא פעם להאזין לבקשות של מאזינים, ואם גם אנחנו התחברנו לבקשה, זה עלה לשידור בצירוף הקדשה למאזין. אנחנו נותנים יחס מאוד אישי למאזינים שלנו ומשתדלים להגיב לכל פנייה. ישנם שמפרשים זאת בצורה מאוד סתומה, ומסיקים שכנראה אנחנו חובבנים אם אנחנו נותנים לקהל כל כך הרבה תשומת לב, אבל זה בדיוק ההפך.
ליאור: סליחה בנות, אנחנו באמת ניסינו למצוא שיר של Opeth שראוי להשמעה ואיננו מייגע אבל לא הצלחנו... לעומת זאת תמצאו את Bloodbath שורצים אצלנו בקביעות.
אחרי 100 תוכניות יש משהו שאתם מתחרטים עליו או ממש מרוצים ממנו? איזו תוכנית הכי מועדפת? איזו הכי גרועה?
ליאור: אני לא מתחרט על כלום, אבל היום עם הניסיון שצברנו בהסתכלות אחורה אני בטוח שהיו תוכניות שהיו יכולות להיות יותר טובות ויותר מעניינות, כמו שאני בטוח שעוד 3 שנים אני אגיד על התוכניות שאנחנו עושים היום... לדוגמא, הראיון שעשינו עם מתן מ-Betzefer היה סך הכל נחמד, אבל זה היה אחד הראיונות הראשונים שאי פעם עשינו ואז לא ידענו מה ומי ואיך - אם היינו מראיינים אותו היום, זה כנראה היה אחרת לגמרי.
ניב: אחרי 100 תוכניות אני לא מתחרט על כלום בוודאות, מה שכן למרות שיש לנו קהל גדול שנותן לנו המון פידבקים, זו בעצם כל התמורה שאנחנו מקבלים בעבור כל העשייה הזו, והיינו שמחים לראות עוד ביקורות, עוד הצעות, עוד בקשות שירים, ועוד "ליייקים" בפייסבוק, וכמובן שיהיה נפלא אם נמשיך להתקדם ונגיע לתחנות גדולות יותר, ונחשף לקהל גדול עוד יותר מהיום. בעיני אין תוכנית אחת מועדפת, וגם אין עשר מועדפות לצורך העניין. כמו כל יוצר שתשאל אותו אילו מהיצירות שלו הוא הכי אוהב - זו ממש בעייה כי בכל תוכנית היו את הדברים הייחודיים לה. היו תוכניות שהמוזיקה בהן הייתה הכי טובה ביקום, היו תוכניות עם קטעים שקרעו אותנו מצחוק באולפן, והיו תוכניות שהראיונות היו הכי איכותיים או המידע וההגשה הכי מעניינת, קונספט מטורף ומקורי, או אפילו סאונד, עריכה ואפקטים מיוחדים. השאיפה שלנו היא כמה שיותר לשלב יחד את הדברים הללו וליצור תוכנית איכותית מכל בחינה שהיא.
לסיום, יש עוד משהו שתרצו לומר או לציין בפני קהל הקוראים במטאליסט?
ליאור: אנחנו פונים לקהל שחי מוזיקה, למטאליסטים. מדובר באנשים לא קלים, אנשים רעים ואפלים - או לפחות חלקם רוצים שיחשבו שהם כאלו - ובסופו של יום זה כנראה הקהל שהכי קשה לתוכנית רדיו \ אינטרנט לגעת בו. זה הקהל שהכי אוהב לקטול, הכי נהנה להיות אנטי, הכי לא מוכן שמישהו אחר יגיד לו או ייעץ לו מה לשמוע - מה טוב או מה חם עכשיו - כי הוא יודע הכי טוב, אבל זה גם הקהל הכי טוב, אלו שמבינים מוזיקה אמיתית מה היא. אני פונה לכולכם, כולל כל אותם משמיצים, תשתחררו מהשטויות, תשמעו ותהיו חלק מהחוויה של סצנת המטאל במדינת ישראל שאנחנו רק רוצים לראות אותה גודלת ופורחת. תראו איזה קיץ מטורף מחכה לנו כאן בישראל, אנחנו בדרך להיות מעצמת המטאל שתמיד היינו אמורים להיות.
ניב: אם לא שמעתם עדיין "מת על מטאל" תנו האזנה. אם לא אהבתם, תמצאו אותנו, תסבירו ותנו הצעות לשיפור, אם כן אהבתם, פרגנו, ספרו לחבריכם, והצטרפו לצבא המטאל שלנו. ולכל המאזינים מאתר "מטאליסט", תודה רבה לכולכם על התמיכה!
ליאור: מטאליסט זה אדיר! אני תמיד קורא שם... למעשה, התקנתי מחשב בשירותים כדי שמתי שאני מחרבן אני אוכל לקרוא מכתביו של אופיר מסר.
ניב: אני רואה מטאליסט עם אופיר מסר כל יום שישי אחרי רשות הבידור עם דודו טופז!
ליאור: בעצם, גם ככה כל פעם שאני מחרבן אני חושב עליו...
|
