36 Crazyfists – Rest Inside The Flames

02/10/06
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. I'll Go Until My Heart Stops
  2. Felt Through A Phone Line
  3. On Any Given Night
  4. Elysium
  5. Great Descent
  6. Midnight Swim
  7. Aurora
  8. Will Pull This In By Hand
  9. We Cannot Deny
  10. Between The Anchor And The Air
  11. City Ignites

הביאו את הסתיו, שלכת, "Between The Seasons We Find Room" צורח Broke Lindow הסולן בפתיחה של הדיסק המאוד חורפי הזה. הריפים המהירים מתחלפים בשניה לליין גיטרה קלין מגובה בגרוב באס תופים מפציץ, הנגינה כל כך מדהימה, שואבת אותי ישר לתוך השיר. פרה-פזמון, שמוביל לפזמון מטאלקור טיפוסי, חצי צרחות חצי שירה מלודית אימואית. ה-C-Part מביא איתו שבירות שלא היו מביישות גם את הטובות שבלהקות המטאל. נכון, יש פה מבנה שיר טיפוסי, אבל זה בדיוק מה שיפה כאן, יש מסגרת של תמונה והציור – מעולה. הגיטרות בפזמון האחרון עושות לי חשק להעיף טלוויזיה מהחלון, אבל אני מחליט שלא.

זה כבר הדיסק השלישי של 36 Crazyfists, הלהקה מפוטלנד אורגון שמשום מה אוהבת להדגיש את מזג האוויר הקר והשלגים מאזורה. גם "Felt Through A Phone Line" מביא איתו משב רוח נעים, מדובר בשיר אימו טיפוסי (איבדתי חצי מהקוראים), אבל החבר'ה האלו יודעים איך לשבור. השילובים בין החלש לחזק, השירה המלודית לצרחות, הפשטות של השיר ביחד עם מהלכי האקורדים המתוחכמים, יש כאן משהו שהוא מעבר לעוד אלבום מטאל-קור/אימו רגיל. גם השיר השלישי מלודי במיוחד, עושה לי הרגשה טובה, נראה שיש משהו שאפשר להתחבר אליו – אם אתם מחפשים מהפכנות וחדשנות מוזיקלית לא תמצאו אותה כאן אך מה שחשוב פה זה איכות השירים.

"Elysium" מחזיר את האלבום שוב לדרך המטאלקור שבה הוא נפתח, עוד שיר מעולה עם עבודת תופים ראוייה לציון. המלודיות של Crazyfists מרגשות מאוד וזה הרי מה שאימו אמור לעשות, תוסיפו על זה את הגיטרות השוברות – ויש כאן מתכון לאלבום שווה מאוד. אני מתקדם עם השירים ומבין שאכן מדובר באלבום מופת, כזה שאתה רוצה לשמוע בלי ללחוץ סקיפ על אף רצועה ממנו. עוד פנינה שתפסה את תשומת ליבי, "Aurora", השיר השביעי, שמזכיר בפתיחה שלו קצת את "A Bid Ferwell" של Killswich Engage אבל באמת שמדובר רק בריף הפתיחה, למרות שיש משהו בעיטפה שגם דומה, אחרי הכל מדובר בלב בוער מול לב ממוסמר, נו טוב, ככה זה במטאלקור.

הבלדה של הדיסק מגיעה דווקא בשיר האחרון. גיטרות אקוסטיות מלטפות ושירה גראנג'ית. "The City Ignites" הוא שיר יפיפה, למרות שהייתי מעדיף את השירה האימואית במקום השירה ה-"מוזנחת" שקוראת כאן. כשהדיסק נגמר, אני נשאר עם טעם של עוד ובטוח שהוא הולך התנגן אצלי באוטו עוד הרבה, זה דיסק מעולה, הוא מופק טוב לכל אורכו ושומר על רמה אחידה של איכות בכתיבת שירים. אני מודה שלא יצא לי להתעמק בטקסטים, אבל בעצם זה שהשירה משכנעת אותי, אני יודע שיש כאן כוונה אמיתית וזה מה שבאמת חשוב. אל תוותרו על הדיסק הזה, הוא שווה כל אגורה.