36 Crazyfists – The Tide And Its Takers

29/08/08
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. The All Night Lights
  2. We Gave It Hell
  3. The Back Harlow Road
  4. Clear The Coast
  5. Waiting On A War
  6. Only A Year Or So...
  7. Absent Are The Saints
  8. Vast And Vague
  9. When Distance Is The Closest Reminder
  10. Northern November
  11. The Tide And Its Takers

אולי זה מזג האויר הלוהט בחוץ, הלחות והזיעה שגורמים למוזיקה להשמע טוב, ואולי זאת פשוט האוירה החורפית המושלגת שבצורה לא מוסברת מצליחים הרביעיה מאלסקה ליצר, אלבום אחרי אלבום. 36Crazyfists (להלן 36CF) היא אחת הלהקות האהובות עלי בשנים האחרונות. הדיסק הקודם שלה, Rest Inside The Flames, התנגן אצלי בריפיט באוטו ובנגן במשך יותר משנה… עכשיו הם חוזרים עם אלבום חדש, רביעי במספר, אחרי שעברו מ-Roadrunner ללייבל המצויין Ferret .

בתחילת דרכה הייתה 36CF להקה מאוד אופנתית, החל מסגנון השירה וכלה בסאונד הבאס שהיו נאמנים מאוד לרוח תקופת הניו-מטאל. האלבום השני בישר על תחילת עידן המטאלקור, והשלישי שהיה גם הוא אלבום מטאלקור, כבר התייצב על סגנון יחודי שאפשר לקרוא לו "הסגנון של 36CF". בדיסק החדש The Tide And Its Takers מותחת הלהקה את הגבולות, ומקצינה את הקטבים. זה נשמע כמו הצהרת כוונות של – לא איכפת לנו ממה שהולך במוזיקה, מצאנו את הנישה שלנו ואנחנו דבקים בה. יש באלבום שירים כבדים יותר וכבדים פחות אבל הכל סובב סביב ההיתוך הזה בין הארדקור פאנק למטאל. מה שבאמת חשוב זה שהקסם נמצא שם והוא מצליח לשאוב את המאזין לתוכו.

הצצה קצרה ב-YouTube תגלה שהשירים עובדים מעולה בפוגו למרות שהמוזיקה מאוד מורכבת ואני לא מתכוון לזה במובן הפרוגרסיבי של המילה. למרות הריבוי בפארטים בשירים עדיין תוכלו למצוא פזמונים חוזרים, קליטים ודביקים שאחרי כמה שמיעות לא תוכלו להפסיק לזמזם. הכל תודות למוחו של Brock Lindow הסולן שמצליח להמציא מלודיות מדהימות ועצובות שנדבקות. היכולת הטכנית שלו כזמר להשמע כמו שלושה זמרים שונים באותו שיר פשוט לא נתפסת, הוא עובר מצרחות קשות לשירה צווחנית לשירה נקייה עם גוון מאוד אמריקאי. עוד ראויים לציון הם שלושת חברי הלהקה האחרים שמצליחים לנגן סופר מסובך אבל לא להשמע וירטואוזים אלא לשרת את השיר.

הסינגל הראשון שיצא מהאלבום, "We Gave It Hell", הוא אחת הדוגמאות הטובות לסגנון הקיצוני של 36CF, מהפתיחה היותר פאנקית דרך הריף המעולה של הבית ועד הפזמון המלודי. הכל מאוד כבד ומאוד גרובי. אמנם השיר הזה יחסית בעל מבנה יותר פשוט, אבל אין מה להגיד, פשוט יצירה מטורפת, תקשיבו לצרחות ב=C-Part, איזה יופי, פשוט בנוי נכון. השיר "Waiting On A War", מתחיל בגיטרה אקוסטית אמנם אבל הריף שנכנס אחריו הוא ממש ריף טיפוסי של 36CF כמו איזה טרייד מארק. הכל תודות ל-Steve Holt הגיטריסט, שגם אחראי על ההפקה המוזיקלית המצויינת של האלבום.

הדוגמה הכי טובה להפקה המדהימה של האלבום נמצאת בשיר "Only A Year Or So…" שמגובה בקלידים עדינים נוסח Linkin Park. זה לא בדיוק שיר, יותר קטע ספוקן וורד, בו אישתו של הסולן מספרת לו דרך מכתב מה קרה בבית בשנה שהוא היה בטור, והיא רוצה שהוא יחזור הביתה לילדים. הוא עונה לה בבית השני ולמרות שזה מכיל את כל האלמנטים של קיטצ' זה ממש לא, מאוד רחוק משם ומאוד משכנע. הקשוחים מבין המאזינים אולי יחשבו שהאלבום הזה לא כבד מספיק ושיש בו יותר מידי שירה נקייה. אבל זה ממש לא העיניין, זה הרבה מעבר למטאל או לז'אנר, זאת מוזיקה ומוזיקה ממש טובה. כמו שכבר אמרתי, זה לא אלבום שיתפוס אתכם בשמיעה ראשונה, צריך לתת לו כמה וכמה הקשבות עד שהוא יחדור לכם לעצמות. אבל ברגע שהוא יכנס, לא תוכלו להפסיק לשמוע אותו. תנו לשלג להכנס לכם למערכת הסטריאו.