Aborted – Strychnine.213

עדכון קצר למי שלא מכיר: בשנת 2002 הגיעה לארץ להקת ברוטאל צעירה מבלגיה כדי לשבור את מועדון ה"מכבי מיוזיק פקטורי" בערב שנקרא "נביאי הזעם" – הלהקות Herzog ו-Lehavoth חיממו ואני אישית נכנסתי עם כל הפרצוף בעמוד שהיה שם באמצע. Aborted מאז כבר חזרו לפה, Sven De Caluwe, הסולן, הגיע לכאן גם כמתופף ב-Leng Tch'e, להקת הגריינדקור המצויינת שחיממה את Amon Amarth, ובנוסף גם הופיע והקליט עם חברי להקת They:Swarm הישראלית, הלוא הם Whoreocre המופרעים.

כל זה נשמע הגיוני מאוד שיש לך להקת ברוטאל קטנה מבלגיה, למה לא? ישראל ארץ נחמדה ואקזוטית, והקהל הקטן שיש כאן תומך ונלהב כל פעם שהיא עולה כאן על במה. אבל היום הדרישות שונות. Aborted מיתגו את עצמם כ-"קצבי הדת' מטאל"ונהיו חלק מראש החץ של המטאל האירופי, כשאלבומים כמו זה שמונח לפני ו-Goremagedon מבטיחים ל-Aborted מקום של כבוד בהיכל המטאל העולמי. מה גם, Strychnine.213, לא יכל להיות יותר רחוק מ-Engenring The Dead הקלאסי.

האלבום נפתח בזעם וחימה שלא יתוארו, אין לי באמת דרך להסביר לכם כמה לב, בשר ודם החבר'ה האלה שמו על האלבום הזה בלי שתשמעו אותו קודם. כל שיר כאן נשמע כמו פרשיית רצח, כל ריף כמו חתך בבשר החי. במבט מעמיק אין ספק ש-Aborted סיימו את אקדמיית הברוטאל, לאורך הדיסק החדש הם סוחפים מערכות סטריאו בכל רחבי תבל לחרחר ולגסוס בנסיון להעביר את האווירה המלוטשת והנוראית שהיצירה הזאת מעבירה – מוות, כאב, זעם ורצח.

Strychnine.213 הוא אולי אלבום ההתבגרות של Aborted, סופסוף אלבום שיוצא מההגדרות היבשות של ברוטאל, ומשתמש בכל הכלים האפשריים ליצירת דת' מטאל משמעותי ומגוון. עבודת הגיטרות באלבום היא אחת מהטובות ששמעתי בדת' מטאל המודרני, הכל חד ומדוייק לרמת הפרט, שהריפים המנסרים מובלטים קדימה ע"י סאונד כובש ואדיר. כשהם עוסקים ברוצחים סדרתיים, הבלגים מגישים לנו אלבום עדכני, חי, וחד מתמיד. בעוד הם משלבים מלודיה ואכזריות, הם יוצרים רף אינטנסיביות חדש בדת' מטאל. De Caluwe מפגין לאורך כל האלבום את השליטה המוחלטת שלו בגראולים וחרחורי זעם אחרים, ועם סאונד מלוטש מתמיד, יוצר אווירה שאף להקה אחרת בעולם לא מביאה – אווירה של רצח.

דווקא העומס והבלבול הם מה שמביאים את המורכבות המוזיקלית של Aborted אל תוך בלילה שאין לה שם חוץ מ"רצח". לכן מבחינתי השיר שהכי מייצג את המפגש בין הישן לחדש ב-Aborted הוא "Pestiferous Subterfuge" האימתני, שבין העבודה המופתית של Sven על השירה לתיפוף הרוצח מאת Dan Wilding, מגיע לשיא של עוצמה וזעם באלבום.

בסך הכל מדובר באלבום דת' מטאל טוב מאוד ומגוון, אך כמו בכל הוצאה אחרת של Aborted, חסרים בו קטעים וריפים שמפילים מהכיסא. אמנם כל הדיסק טוב מאוד, אבל חסרים לו קטעים מצויינים. מבחינת מילים ואווירה, מה שיש פה הוא מאוד מיוחד, אך לא בהכרח לטובה. כל עוד Aborted יבחרו לעסוק רק ברצח ואלימות, הם בחיים לא יגיעו לחיבור אינטימי אמיתי עם הקהל. עכשיו, זה נכון שהרבה להקות ברוטאל מוורתות על האינטימיות לטובת הפחד והרוע הטמונים בנושאים כאלה, אבל Aborted היא כבר לא להקה שאפשר לבטל בהינף יד כ-"ברוטאל", היא להקת דת' מטאל רצינית שהראתה הרבה התפתחות לאורך השנים, וככזאת, אני מצפה שהנושאים והגישה של השירים יקבלו אולי גם רענון, לכבוד הסגנון החדש.