Abscess – Horrorhammer

שטפתם ידיים? יופי. לא הייתי ממליצה לגעת בדיסק הבא אחרת, שכן מדובר בדת' מטאל כה מלוכלך שסביר שהוא נושא מחלות. ובכלל, לאילו מביניכם שאינם מעוניינים להתפלש בזוהמה, נוסו על נפשותיכם. ועכשיו כשזה נאמר, אפשר להתחיל לדבר על הדיסק האחרון של להקת הדת' הקליפורנית Abscess, העונה לשם Horrorhammer. אם לא מוכר לכם שם הלהקה, סביר להניח שתכירו את מירב חבריה שאינם עלומי שם בכל הנוגע לדת' אמריקאי.

באם מדובר בגיטריסט Danny Coralles מ-Autopsy הותיקים או המתופף Chris Reifert, גם הוא היה חבר ב-Autopsy וכן תופף עם לא אחר מאשר צ'אק שולדינר בשנותיה המוקדמות של Death. יתרה מזאת, השניים הקודמים יחד עם הגיטריסט הנוסף Clint Bower חברים בלהקת הדת'\גור The Ravenous של Killjoy, חולה הנפש האהוב. Abscess חוברים לקבוצת הלהקות החתומות בלייבל Tyrant Syndicate של חברי Darkthrone, בנה המטופח של חברת התקליטים Peaceville, המתמחה באולדסקול מטאל מרוצץ-ראשים.

ואכן, סגנונה של Abscess שהתפתח משירים פאנקיים חולניים בסאונד מרושע הוא כעת מעין אולדסקול דת' מטאל מטונף עדיין, עם המון אלמנטים של פאנק אך עם סאונד הרבה פחות חוראני מבעבר (לא מהוקצע חלילה, אך הרבה פחות מזיק לאנושות). כמתבקש, המוזיקה בסיסית מאד. דמיינו מקצבים עצבניים, מספר ריפים כבדים, ווקאלס צרודים הממלמלים דברים לא ברורים שנוטים קצת להבלע בתוך המוזיקה, וכמובן ערימה מכובדת של סולואים משוגעים חסרי כל מבנה ברור, וקיבלתם רעיון דיי טוב על איך רוב האלבום נשמע.

מכאן, שאם אתם חובבים של אולדסקול דת', יש לכם פה אלבום לא רע בכלל. עם זאת, אם אתם מחפשים משהו יותר מורכב או מתוחכם, סביר להניח שכאן לא תמצאו את מבוקשכם. הסלידה העיקרית שלי מהאלבום נובעת מכך שהוא דיי חסר כוח ברובו, וכן מאחר וכתיבת השירים היא כה בסיסית, אחרי מספר שמיעות זה מתחיל להיות מעט משעמם. עם זאת, יש כאן הרבה שירים קליטים עם אווירה מאוד מהנה של רוק'נ'רול מלוכלך שבהחלט מפצים על כך.

לשם היסודיות, הבה נעבור על מספר מהשירים הבולטים ב-Horrorhammer. ואיזו דרך טובה מלהתחיל מהשיר הראשון עם השם הכל כך מתאים, "Drink The Filth". כבר כאן ניתן לחוש בנימה הפסיכית של האלבום, עם ריף-פאנק מהיר הפותח את האלבום, אליו מצטרפת גיטרת סולו צורמנית ושני סולנים, האחד צווח והשני נובח בקול באס מאיים את אותם התפקידים. מיד לאחריו מגיע השיר "New Diseases" הפותח בריף שמטרתו העילאית היא להעיף לכם כמה חוליות מהצוואר. השיר ממשיך בנימה מעט יותר כבדה ומרושעת, עם ווקאלס מהחולניים ששמעתי בזמן האחרון, וכדרוש גם מספר סולואים אחוזי טירוף.

מהקליטים שבאלבום תוכלו למצוא את "Another Private Hell" ואת "Exterminate" הנודפים רוק'נ'רול ולא יניחו לצווארכם אף לא לרגע עם ריפים ומקצבים מגניבים לחלוטין. הו כן, מגניבים, זו המילה המדוייקת. "When Witches Burn" נשמע בתחילתו בדיוק כמו משהו ש-Down היו כותבים, עם אותו סאונד גיטרה והכל, עם ההבדל היחיד של הווקאלס המרושעים שנותנים לשיר כיוון מוזר ומעניין עם זאת. לאחר מכן פונה השיר חזרה לאותה אווירה פאנקית שאפיינה את האלבום עד עתה, ומפנה את מקומו לשיר הבא, "Four Grey Walls", שהסאונד בו משום מה הרבה יותר מדי טוב ומסיבה לא מוסברת הוא נשמע לעיתים כמו שיר פאנק עם וואקלס של מטאל, שזה פשוט לא בסדר.

אחד השירים הטובים מבחינתי באלבום הוא "Hellhole", שהוא פשוט שיר דת' מטאל מעולה, ופחות או יותר יש כאן מה שרציתי שיהיה – הרבה (המון, אם תרצו) אנרגיות וגרוב, מקצבים מהירים, תופים מלאי נוכחות וכוח, ריפים (פשוטים ככל שיהיו) קליטים, מחמיאים לאווירה האגרסיבית של השיר, וכן, אפילו יש כאן מבנה יותר מגוון בשיר, שהיה חסר עד מאוד אצל חבריו באלבום. "March of the Plague" ו-"The Eternal Pyre" אף הם ממשיכים את הנימה האגרסיבית יותר של Abscess ומראים לכל הספקנים שדת' מטאל אפשר גם אחרת.

לסיכום, על אף האווירה הרוק'נ'רולית, המלוכלכת והמגניבה שאופפת את האלבום, רובו עדיין מושפע יתר על המידה מסגנון ארכאי שבפרט בא לידי ביטוי בכתיבה בינונית עד רעה שנוטה עד לבנאליות. עם זאת, כפי שכבר יצא לי לומר במהלך הסקירה, ישנם כאן מספר שירים המתמסרים יותר לאגרסיביות שהיא הגרעין הקשה של הדת' מטאל ומהם הגיעה רוב ההנאה שלי מהאלבום המדובר. אמליץ לחובבי סגנון האולדסקול דת' להקדיש ל-Abscess שמיעה חטופה, שכן אפשרי שתוכלו למצוא איזשהוא פן באלבום שתאהבו.