After All – The Vermin Breed

אין ספק שעל אירופה עוברת בשנה האחרונה מגמה חזקה של רטרו, והמרוויח הגדול ביותר מהגל הזה הוא ז'אנר הת'ראש, להקות כמו Destruction ו-Kreator זוכות להצלחה מחודשת, מאות להקות חדשות קמות בעיקר בגרמניה ויוצרות מוזיקה שנשמעת כאילו נוצרה לפני חמש עשרה שנה, בתקופת השיא של הסגנון הזה. After All שייכים לשתי הקטגוריות, הלהקה הבלגית קיימת כבר למעלה מ-10 שנים והוציאה כבר 4 אלבומים לפני The Vermin Breed, החדש שלהם.

מבחינה מוזיקלית הם מנסים לא לחדש, הם עושים ת'ראש מלודי ואיכותי שמושפע בעיקר מהגל האמריקאי של להקות ת'ראש, לא מעט Nuclear Assault, קצת Testament, הבנתם את הראש. מה שנותן לאלבום יתרון זה שהם יודעים לנגן. שומעים שמדובר בחבורה מנוסה של נגנים שיוצרת ריפים מוצלחים, לידים מלודים טובים, תיפוף דאבל בס מהיר, אין לי שום טענה לגבי היכולת הטכנית שלהם. עוד נקודה חיובית היא שאת האלבום הפיק האריס ג'ונס, מפיק העל הגרמני הוותיק שבין השאר היה אחראי להפקת Nail Within שלנו, הוא מביא לאלבום סאונד בוגר ואיכותי שלוקח את כל הטוב של שנות השמונים המאוחרות ומשלב אותו בניקיון של שנות האלפיים.

אין יותר מידי ירידות קצב באלבום, אחרי שיר הפתיחה "Forgotten" התוקפני והמהיר מגיע "Maze Of Being" שלוקח את המהירות צעד אחד קדימה, ואז מגיע "The Insufferable" האפל. אני חייב לומר שאם לא הייתי יודע שמדובר בלהקה בלגית עכשווית הייתי מוכן להישבע שמדובר באלבום ת'ראש אמריקאי מתחילת שנות התשעים, מהריף הראשון ועד האחרון מדובר במוצר איכותי.

זה הגיוני בעיני שהלהקה חתומה בחברת התקליטים הצעירה Dockyard1, חברה שאותה הקימו יוצאי חברת Noise המיתולוגית, אותה חברה שאחראית למרבית להקות הת'ראש של שנות השמונים בגרמניה, ניכר כי האהבה של חבריה לז'אנר הת'ראש עדיין קיימת. אגב, הפתעה נעימה למעריצי קווין סמית' בסוף האלבום, לאחר שמסתיים השיר האחרון יש דקה של שקט ואז נכנס ביצוע הורס לשיר המטאל ששר הבחור המוזר בסוף הסרט Clerks, למי שמכיר – הנאה מובטחת.