After Forever – Remagine

אני סיימתי את העניינים שלי עם After Forever כבר לפני שנתיים כשהוציאו את האלבום Invisible Circles, כבר אז הבנתי שזו לא בדיוק אותה להקה שהוציאה את 2 היצירות, Decipher ו-Prison Of Desire. השילוב בין הבי מטאל למרכיבים קלאסיים ומלודיה נהדרת היו בסיס לשירים מעולים והכל בזכות העבודה המשותפת של פלור, הסולנית ומארק ג'נסן הגיטריסט, אבל מאז שמארק עזב ולקח עמו את מרבית המלודיה ל-Epica מה שנותר לנו זה בעיקר להקת הבי מטאל משעממת עם סולנית וכמה מלודיות שמנסות להתחקות אחר מה שהיה לנו פעם.

על האלבום החדש של הלהקה שמעתי רק ביום שיצא לחנויות ברחבי הולנד לפני כמה חודשים וכמו מרבית הלהקות משם, לקח יובלות עד שהגיע לישראל והיה ניתן להקשיב לו. בכלל, לא ידעתי ש-After Forever מתכננת להוציא חומר חדש כל-כך מהר מאז צאת האלבום הקודם ודיי הופתעתי לגלות אלבום מלא שכבר הצליח להטריד אותי מאד בגלל העטיפה הלא שגרתית שלו. למי שמכיר את הלהקה יודע שבדרך כלל הם מביאים לנו דברים באריזות קרות יחסית, בצבעים רגועים יחד עם ציורים מיוחדים למיניהם, אבל הפעם קיבלנו את חברי הלהקה בכבודם ובעצם על רק חום-כזה שבמרכזו עומדת הסולנית במראה שהייתי מתאר כשילוב בין ארמדיל לבת אדם… בקיצור, מאד מטריד.

בשלב זה הציפיות שלי היו כבר עמוק באדמה אבל בכל זאת, אמרתי לעצמי שאני אתן ניסיון נוסף ללהקה לשנות את דעתי עליה לפני שאני זורק אותה בחזרה לתחנת הרוח ממנה יצאה וכך האזנתי ל-Remagine הכותר הרביעי של החבורה ההולנדית. לאחר אינטרו שהכניס אותנו לשיר הראשון "Come", אפשר היה לשמוע שלא השתנה הרבה מאז האלבום הקודם, מקצב הבי מטאל נותן בראש ושירתה החזקה של פלור מובילים את המוזיקה כחוד חנית. הפזמון אמנם מראה את יכולות האופרה של פלור אבל עדיין זה לא מספיק, גם לא המלודיה הכביכול אוריינטלית שמנסה להחזיר אותנו כמה שנים אחורה. השיר השני "Boundaries Are Open" ממשיך באותה תבנית עם מלודית קלידים מציקה ובכלל, כל הצלילים המיוחדים לאורך האלבום לטעמי לא מוסיפים להרכב אלא רק גורעים.

"Living Shields" מציג לנו ברקע קולות מקהלה לצד ריפים כבדים וכן גם שירת גראוול כבדה שמצליחה אף היא להזכיר את הימים בהם אפשר היה לקרוא לסגנון הלהקה גות'-מטאל, אבל לצערי זה כבר לא עובד היום. ואם כבר הזכרנו שירת מקהלה, היא אמנם מוסיפה לשירים אך לא כשפלור מובילה אותה, זה פשוט לא נשמע טוב. לשמחתי השיר השישי, "Attendance", מביא מקצב ושילוב קולות לא רע בין הגראווליסט לבין קולה של פלור, אמנם אין לנו פה כינור אך לשם שינוי צלילי הקלידים לא מפריעים למלודיה למרות שאני בטוח שזה היה נשמע יותר טוב על רקע קלאסי. "Free Of Doubt" נכנס במקצב קלאסי של הלהקה שלא מצליח לחדש בכלום ו-"Only Everything" מביא גם הוא צלילים שכבר שמענו אצל להקות הולנדיות רבות… וחבל.

אני חייב לציין את "Face Your Demons" שמנסה להיות כבד בטירוף ובמקום זה בכל ליין שירה הוא מצליח לזרוק יותר ויותר זבל על המאזין… למה הלהקה עשתה את זה לעצמה? בלדות גם בקושי תמצאו באלבום וכמו שהשיר "No Content" מציין, האלבום חסר מתוכן מעניין גם לאחר נסיונות רבים מצד הלהקה כמו שילוב של שירת קלין גברית שבכלל לא נשמעת מתאימה. השיר האחרון "Forever" מתחיל דווקא טוב, אבל שוב, שילוב שירת הקלין הגברית עם הסולנית לא יוצא פה בטוב ומשם המקצב מתדרדר לאורך כל השיר שגם הוא כולל שילובים אוריינטליים מוזרים ולא קשורים. בקיצור, לאלבום הבא של After Forever אני כבר לא מצפה ואם אתם אוהבים את האלבומים הראשונים והסגנון שפעם הלהקה דבקה בו, אני ממליץ לחפש פתרונות אחרים, כי עוד להקה נפלה חלל.